ערך/יעלה ויבוא

		דף זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הדף פתוח לעריכה.
		אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הדף.	עריכה - שיחה

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי יעלה ויבוא

מקור

יעלה ויבוא בראש חודש

איבעיא להו מהו להזכיר ראש חודש בברכת המזון, את"ל בחנוכה דרבנן לא צריך ראש חודש דאורייתא צריך, או דילמא כיון דלא אסור בעשיית מלאכה לא מזכרינן.

רב אמר, מזכיר. ר' חנינא אמר, אינו מזכיר.

א"ר זריקא, נקוט דרב בידך, דקאי ר' אושעיא כוותיה. דתני ר' אושעיא, ימים שיש בהן קרבן מוסף, כגון ר"ח וחולו של מועד, ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ואומר מעין המאורע בעבודה ואם לא אמר מחזירין אותו ואין בהן קדושה על הכוס ויש בהן הזכרה בברכת המזון. ימים שאין בהן קרבן מוסף, כגון שני וחמישי (ושני) ותעניות ומעמדות, שני וחמישי מאי עבידתייהו אלא שני וחמישי ושני של תעניות ומעמדות, ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ואומר מעין המאורע בשומע תפלה ואם לא אמר אין מחזירין אותו (ואין בהן קדושה על הכוס) ואין בהן הזכרה בברכת המזון (שבת כד.)

יעלה ויבוא בראש חודש תשרי (אם מזכיר רק ראש השנה, או גם ראש חודש)

אמר רבה, כי הוינן בי ר' הונא איבעיא לן, מהו להזכיר של ראש חדש בראש השנה, כיון דחלוקין במוספין אמרינן, או דילמא זכרון אחד עולה לכאן ולכאן.

אמר לן, תניתוה, ר' דוסא אומר, העובר לפני התיבה כו'. מאי לאו להזכיר.

לא. להתנות. הכי נמי מסתברא, מדקתני בברייתא וכן היה ר' דוסא עושה בראשי חדשים של כל השנה כולה, ולא הודו לו. אי אמרת בשלמא להתנות משום הכי לא הודו לו, אלא אי אמרת להזכיר אמאי לא הודו לו.

ואלא מאי, להתנות, למה לי לאיפלוגי בתרתי.

צריכא. דאי אשמעינן ראש השנה, הוה אמינא בהא קאמרי רבנן דלא משום דאתי לזלזולי ביה, אבל בראשי חדשים של כל השנה כולה אימא מודו ליה לר' דוסא. ואי אתמר בהא, בהא קאמר ר' דוסא, אבל בהך אימא מודה להו לרבנן. צריכא.

מיתיבי, ראש השנה שחל להיות בשבת, בית שמאי אומרים מתפלל עשר, ובית הלל אומרים מתפלל תשע. ואם איתא, בית שמאי אחת עשרה מבעי ליה.

א"ר זירא, שאני ר"ח מתוך שכולל לשחרית וערבית כולל נמי במוספין.

ומי אית להו לבית שמאי כולל, והתניא ר"ח שחל להיות בשבת ב"ש אומרים מתפלל שמנה וב"ה אומרים מתפלל שבע.

קשיא.

וכולל עצמו תנאי היא, דתניא, שבת שחל להיות בר"ח או בחולו של מועד, ערבית שחרית ומנחה מתפלל כדרכו שבע ואומר מעין המאורע בעבודה. ר' אליעזר אומר, בהודאה. ואם לא אמר, מחזירין אותו. ובמוספין מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע, ר' שמעון בן גמליאל ור' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומרים כל מקום שזקוק לשבע מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע.

מאי הוה עלה, א"ר חסדא זכרון אחד עולה לו לכאן ולכאן, וכן אמר רבה זכרון אחד עולה לו לכאן ולכאן (עירובין מ:)

דיני שכחה

בברכת המזון

ביום טוב

דעת התוספות (סוכה כז.) שאם שכח יעלה ויבוא ביום טוב אינו חוזר, אך בליל יום טוב הראשון של פסח ובלילה הראשון של סוכות, שיש חיוב אכילת מצה ואכילה בסוכה, חוזר.

דעת השולחן ערוך (סימן קפח) שבכל יום טוב אם שכח חוזר, וטעם הדבר כיון שבכל יום טוב יש חיוב סעודה משום עונג יום טוב.

להלכה הבן איש חי (ש"א פרשת מטות) חשש לדעת התוספות ופסק שספק ברכות להקל.

באשה

בשו"ת רע"א (ח"א סימן א) כתב שאשה ששכחה יעלה ויבוא ביום טוב לכולי עלמא אינה חוזרת כיון שאינה חייבת במצוות עונג יום טוב שהיא מצות עשה שהזמן גרמא. אמנם בליל יו"ט הראשון של פסח חוזרת שהרי אף היא מחוייבת באכילת מצה.

ובאכילה בסוכה בלילה הראשון של סוכות, יעויין בערוך השולחן (סימן תרמ) שכתב שהלל"מ שנשים פטורות אף מאכילת כזית ראשון בסוכות, ודבר זה לא נלמד בג"ש דט"ו ט"ו מחג המצות.

ובילקוט יוסף תלה נדון זה בחקירת האחרונים אם דין אכילה בלילה הראשון הוא מדיני הסוכה או מדיני היום טוב, שאם הוא מדיני הסוכה הרי נשים פטורות מסוכה אך אם הוא מדיני היום טוב הרי אין הלל"מ שייפטרו מדין זה.

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף