ערך/בל תוסיף
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
בל תוסיף
מקור[עריכה]
כתיב (דברים ד ב) 'לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם'. וברש"י: כגון חמש פרשיות בתפילין, חמש מינים בלולב, וחמש ציציות.
הגדר[עריכה]
א. בביאור הלכה (קכח כז ד"ה ואם) כתב שיש בזה ב' דעות; א) להרמב"ם אף שחסר במעשה דברים המעכבים במצוה גם עובר בלאו זה. ב) לרשב"א אינו עובר. וכ"כ בשו"ע הרב. ויעויין עוד בעמק ברכה, חי' ר' שלמה (ר"ה סי' א') קוב"ש (ח"ב סי' לג) חזו"א (או"ח ס"ס כט) וחי' ר' ראובן (סוף סוכה).
ב. הרשב"א (ר"ה טז.) כתב שאינו עובר בלאו זה אלא כשמוסיף מדעתו, אבל במה שתיקנו לצורך אינו עובר בבל תוסיף, דכבר נאמר "עפ"י התורה אשר יורוך". והאבודרהם (הובא בב"י תקפה ס"ג) כתב: "ואין בתקיעות דמיושב משום בל תוסיף[1], חדא דאין תוקעין משום מצות תרועת היום אלא לערבב השטן. ועוד דאטו ... תרועה פ"א כתיב וכו', ביום תלה רחמנא ואפילו כמה פעמים שירצו".
ג. בשלטי הגיבורים (פ"ד מר"ה אמתני' אין מעכבין את התינוקות) כתב שאם מניח תפילין במקום שאינו ראוי להנחת תפילין, כגון ברגלו, אינו עובר בלאו זה. אך משו"ת חת"ס (או"ח קסז) ושו"ת משיב דברים (או"ח קכז סק"ב) נראה שלא סברו כן, דלהמש"ד אם קובע מזוזה על שולחן עובר בבת"ס. ובליקוטי חבר בן חיים (ח"ב דף לט.) והמקנה (ח"ג כלל נא פ"ט, דצ"ה.) הקשו לדעת החת"ס הנ"ל, למה להטיל ציצית בטלית שאולה אינו בל תוסיף.
ד. הרא"ם (על הסמ"ג עשה מב) ביאר שיטת ר"ת: "דבל תוסיף נופל על המצוה לא על הגופות". ועי' מהרש"א (ר"ה לג.).
ה. לא מקרי הוספה אלא כשמוסיף להיות שווה כמצוה של התורה - עי' גור אריה (דברים ד ב) מהר"צ חיות (מגילה יד.) תורת הנביאים למהרצ"ח (מאמר בל תוסיף פ"ב), מראה כהן (ריש מגילה) שו"ת בנין שלמה (סי' נח) בשם אחיו המראה כהן, שו"ת אבני נזר (או"ח תקטז סקכ"ג, אה"ע ח' סק"ח), שם משמואל (מטות שנת תרע"ג) ומקרא מפורש ר"פ מטות בשם האבני נזר, שו"ת חלקת יואב (או"ח ב' ד"ה ויש לחקור) כלי חמדה (סוף בחוקותי, ופר' דברים עמ' 11) שיח השדה (עמ' קסז).
וע"ע בשו"ת חיי אריה (ס"ס יז) שהגדר שאין עוברין בלאו זה כשאין תוספת דבר זר וחדש לא מצד האיש ולא מצד המצוה. ובישועות יעקב (או"ח יח סק"ב).
בל תוסיף בדיבור[עריכה]
עי' רמב"ם וראב"ד (פ"ב מממרים ה"ט) ונושאי הכלים שם.
אם נשים במצוות שהזמן גרמא עוברות בבל תוסיף[עריכה]
לרש"י בר"ה (לג. ד"ה הא) ועירובין (צו. ד"ה ולא) הוי בל תוסיף, וכן דעת המגילת ספר (על הסמ"ג עשה מב סקי"ח). אמנם ר"ת (עירובין שם ד"ה מיכל, סמ"ג שם) סובר שאינו ענין לבל תוסיף, והרא"ם (על הסמ"ג שם) ביאר שיטתו "דבל תוסיף נופל על המצוה לא על הגופות". וכעין זה הקשה המהרש"א (ר"ה שם) על שיטת רש"י.
ובס' יד אהרן (סי' תקפט הג' ב"י) יישב שי' רש"י ז"ל, דהוי דומיא דמש"א רבא (ר"ה כח:) דלעבור בבת"ס שלא בזמנה צריך כונה לשם מצוה, וממילא נשים בזמנה הוי' כאנשים המכוונים שלב"ז. אבל בנחפה בכסף (על הסמ"ג שם סקכ"א) חלק על זה, דבשלמא כשמחוייב בזמנו שייך לעבור בבת"ס כשמכוין שלב"ז, אבל נשים דכלל אינם בחיוב ל"ש לומר כן.
עיין ברכי יוסף (או"J סימן יז ס"ב) שמעתי מפה קדוש הרב המובהק כמהר"ר אליעזר נחום שהיה מספק לדעת ר"ת (ר"ה שם) דשנים עושות מצות עשה שהזמן גרמא ומברכות, אם כשעושות והוסיפו עליהן אם עוברות על בל תוסיף.
כשעושה לצאת מספק[עריכה]
מג"א (סי' ל"א סק"ב) בשם סמ"ק. תוס' ישנים (יומא נ"ח ב' בד"ה נותן אחת למעלה) מחלוקת ב' התירוצים. ריטב"א (עירובין צ"ו א' ד"ה יצאו שבתות). מרדכי מגילה (ריש פ"א), ועי' חכמת שלמה סעיף ב. ולדעת רש"י בעירובין צ"ו עובר בבל תוסיף, והו' בערול"נ סוכה כ"ח: ועיין עוד בריטב"א בסוכה (סוכה ל"א ב' ד"ה מאי לאו), וביום תרועה (כח:) שאין עוברים על בל תוסיף בכה"ג[2].
בריבוי הדסים בלולב[עריכה]
בתשובות הגאונים (שערי תשובה סימן שי"ג), בהלכות פסוקות (סימן קפ"ב) בשם רב עמרם, ברבינו מנוח (לולב פ"ז הל"ז), ובשבלי הלקט (אות שנח) מבואר שהיה מנהג בזמן הגאונים לקחת 68 הדסים כמנין 'לולב' או 69 הדסים כמנין 'הדס' או 70 הדסים כמנין פרי החג. מאידך הרמ"א (דרכי משה סימן תרנא אות טו) כתב לחוש לדעת הראשונים הסוברים שיש בכך משום 'בל תוסיף}}, וכן כתב השו"ע (שם סט"ו) שאף שמעיקר הדין בערבה והדס יכול להוסיף כל מה שירצה אבל המדקדקים אינם מוסיפים.
והנה יש נוהגים להניח תשעה בדי הדס, כך מביא בשו"ת תוספת חיים (סימן א) כמנהג חסידים ואנשי מעשה ברוב המקומות. ובקונטרס בל תוסיף שבספר נבל עשור (אות ח) תמה על מנהג זה שהרי בכך עוברים על בל תוסיף. ובשו"ת תוספת חיים הנ"ל כתב להצדיק מנהג זה, והסכים לדבריו רבי יצחק אהרן איטינגא מלבוב בתשובה שערך על ענין זה.
בטעם ההיתר יש שכתבו שכיון שהוספת ההדס אינה אלא לנוי ממילא אין בכך משום בל תוסיף. ויש שכתבו בטעם הדבר עפמ"ש הראשונים (רא"ש סוכה פ"ג יד, ריטב"א שם לא:) ששיעור שלשה הדסים הוא רק שלא יפחות אבל הרשות בידו להוסיף כמה שירצה. וכך יש שדקדקו (שבלי הלקט שם, רבינו ירוחם נתיב ח ח"ד) לשון הכתוב, שבלולב ואתרוג נאמר 'פרי' או 'כפת' בלשון יחיד, משא"כ בהדסים וערבות שנקט הכתוב לשון רבים לכך מותר להוסיף.
מקורות נוספים[עריכה]
הגרצ"פ פראנק (שו"ת הר צבי או"ח ח"א סימן סב), על כהן שהיה אומר לאנשים בחזירתו מהדוכן 'ברוכים תהיו', האם יש בזה משום 'בל תוסיף'.
לענין שולחנות ומנורות שעשה שלמה - עי' אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/שקלים/יח.
- ↑ עי' מה שכתבו בזה (וכן לענין ברכת כהנים כמה פעמים לציבור אחד, ולענין נטילת לולב כמה פעמים ביום, ולענין נתינת כמה הדסים וכמה ערבות בלולב) בתוספות (ר"ה טז: ד"ה ותוקעים, ושם כח: ד"ה ומנא). ועי' אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/סוכה/לד.
- ↑ ועיי"ש בריטב"א במש"ה בשם הרשב"א ר"ה טו:
| לניווט בין ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי | |
|---|---|
|
| |
| א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת |