אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/שקלים/יח

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

יום חמישי כו ניסן - מסכת שקלים דף יח[edit]

בל תוסיף בשולחנות ומנורות שעשה שלמה[edit]

עשרה שולחנות ומנורות שהוסיף שלמה

בדף זה (יח.) הגמרא ממשיכה לדון בנושא בו התחילה בדף הקודם, הוספת עשרה שולחנות ועשר מנורות על ידי שלמה המלך לבית המקדש בנוסף לשולחן ולמנורה שעשה משה במשכן. וכך אומרת הגמרא עשרה שולחנות עשה שלמה דכתיב ויעש שולחנות עשרה וינח בהיכל חמשה מימין וחמשה משמאל כו' עשר מנורות עשה שלמה שנאמר ויעש את מנורות הזהב עשר כמשפטם ויתן בהיכל חמשה מימין וחמשה משמאל.


מדוע לא עבר שלמה על בל תוסיף

במדרש הגדול תמה איך יכל שלמה להוסיף שולחנות ומנורות יותר ממה שנצטווה ועשה משה, והרי מקרא מלא דיבר הכתוב "לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו". ומיישב על פי האמור (דברי הימים א' כח יט) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל. הרי שכך קיבל בנבואה לעשות כן בבית עולמים ולשנות מציווי ה' במשכן.

כעין זה מצינו לגבי הכרובים אותם הוסיף שלמה מדעתו בבית המקדש, ככתוב במלכים (א' ו כג) "ויעש בדביר שני כרובים עצי שמן עשר אמות קומתו", וכבר הקשה הריב"א בפירושו לתורה כיצד הוסיף שלמה עוד כרובים על האמור בתורה "ועשית שנים כרובים זהב".

החיד"א בחומת אנך מיישב כדברי המדרש הגדול, שהרי נאמר הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל, ואם כן נעשה כל זה בנבואה. אלא שמקשה החיד"א שהלא אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה (מגילה ב:), ומביא מאגדת שמואל שהקב"ה מסר למשה במעמד הר סיני את מגילת בית המקדש ששם נצטווה שבבית המקדש יוסיפו עוד שני כרובים, ומגילה זו מסר משה ליהושע וכו' עד שבאה לידי שלמה ועל פיה עשה את הכרובים. וה"ה לגבי המנורות והשולחנות. וכך כתוב בילקוט שמעוני (רמז תרפא) ר"י בשם ר"ש בר"י מגילת בית המקדש מסרה הקב"ה בעמידה, הדא הוא דכתיב ואתה פה עמוד עמדי.

כך גם כותב הרד"ק (מלכים א' ח ו): ואין לנו לשאול למה עשה שלמה כרובים אחרים ולא כתבנית הראשונים כאשר אין לנו לשאול למה לא עשה ארון אחר ועשה מזבחות אחרים ומנורות ושולחנות וכלים אחרים כי הכל עשה על פי הנבואה כמו שמסר לו דוד אביו כמו שכתוב בדברי הימים שאמר לו דוד הכל הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כל מלאכת התבנית, עכ"ל. וכ"כ רבינו בחיי שכן נאמר למשה שכשיבנה בית המקדש יעשו כן, והיתה קבלה זו בידם מדור לדור בעל פה עד זמן שלמה.


על איזה שולחן ומנורה הונח לחם הפנים והודלקו הנרות

הירושלמי מביא מחלוקת תנאים על איזה שולחן היה מסדר שלמה את לחם הפנים ועל איזו מנורה היה מדליק את הנרות. לדעת תנא קמא לא היה מסדר את לחם הפנים אלא על של משה בלבד, שנאמר את השולחן אשר עליו לחם הפנים. וכן לא היה מבעיר אלא של משה בלבד שנאמר ומנורת הזהב ונרותיה לבער בערב בערב. ואילו לדעת רבי יוסי ברבי יהודה היה מסדר את לחם הפנים על כולן שנאמר ואת השולחנות ועליהם לחם הפנים, וכן היה מבעיר על כולן שנאמר ואת המנורות ונרותיהם לבערם כמשפט.

סוגיה מקבילה נמצאת גם בבבלי במסכת מנחות (צט.) ושם מיישבת הגמרא כיצד יבאר תנא קמא את הפסוק "ואת השולחנות ועליהם לחם הפנים", כוונת הפסוק - לדעת תנא קמא - היא לשולחנות שהיו בפתח ההיכל שעליהם היו נותנים את הלחם לפני הנחתו על השולחן ולאחר סילוקו לפני החלוקה לכהנים [כפי שלמדנו במשנה].

רש"י במנחות (ד"ה על) מבאר את דעתו של רבי יוסי ברבי יהודה (בבבלי זו דעת רבי אלעזר בן שמוע, כפי שמעיר התקלין חדתין בסוגייתנו) שעל כולן היו מסדרין את לחם הפנים - "פעמים בזה ופעמים בזה". וכן כתב רבינו גרשום (שם) על כולן היו מסדרין, על איזה שירצה.


דעת המדרש שהשתמשו בכל עשרת השולחנות והמנורות

בשלטי הגבורים (פרק ל"א) העיר על דברי רש"י מדברי המדרש (ילקוט שמעוני רמז קפה) שם נאמר: ואף על פי שעשה שלמה עשר שולחנות לא היה מסדר לחם הפנים תחילה אלא על של משה. הרי מבואר שסידור הלחם היה על כל השולחנות רק שהתחיל בשל משה.

גם ביחס להדלקת המנורה כתב המשך חכמה (ריש פ' תצוה) שבפשטות לפי שיטה זו היה שלמה מדליק בכל המנורות ולא כפי שפירש רש"י שפעמים בזו ופעמים בזו, והוא מציין לדברי המדרש שהיה מסדר תחילה על משה, אך לבסוף היה מסדר על כולן.

הקרן אורה (מנחות שם) מבאר את שיטת רש"י שמדבריו נראה שלסדר בבת אחת על כולם היה אסור כיון שבכך עובר על איסור בל תוסיף, שהרי לחם הפנים אחד אמר רחמנא וכן מנורה אחת. הוא גם מביא שבירושלמי נאמר "כולן לשירות" אבל לא שישרתו בהם. והוא מסיים: וכתבתי זאת מפני שראיתי בביאורים החדשים בפרשת בהעלותך שכתב דהיה עורך בכל המנורות, ואין זה נראה, עכ"ל. יש להעיר שגירסת הקרן אורה בסוגייתנו "כולן לשירות" כבר נמחקה על ידי אדוננו הגר"א בהגהותיו.


הקטרת בזיכין והדלקת נרות בשבת

בביאור יד לחכמה על המשך חכמה שם הביא ספק בשם רבי יחיאל וילנסקי זצ"ל אב"ד תל אביב, שדן לדברי המשך חכמה שסידרו לחם הפנים על כל עשרת השולחנות אם היו צריכים שני בזיכי לבונה לכל שולחן ושולחן, שהרי כתב הרמב"ם (תו"מ פ"ה הל"ג) שהסדרין והבזיכין מעכבין זה את זה, ואם כן יש לדון האם יעכבו כן בכל השולחנות או רק בשולחן אחד. ועוד הסתפק שם האם היו מדליקין את כל עשר המנורות גם בשבת, או שבשבת היו מדליקין רק באחת.

בספר אור ליהודה (מנחות שם) נקט שאכן סידרו בזיכי לבונה על כל השולחנות, אלא שהוא מעיר כעין זה שהרי בכל שבת בעת סילוק הלחם הישן וסידור הלחם החדש, הקטירות אל בזיכי הלבונה. ואם כן יש לתמוה איך הקטירו את בזיכי הלבונה בשבת וכן איך הדליקו את המנורות והלא אף אם הותר לשלמה להוסיף על כלי המקדש כיצד הותר לו לחלל שבת בדבר רשות שאינו חובה. וביאר שם לפי דברי הרבינו בחיי שעשה שלמה כן בקבלה איש מפי איש שכן קיבל משה רבינו מפי הגבורה, ואם כן יש לומר שאף זה היה בכלל שנאמר לו בקבלה שאף בשבת ידליקו את המנורה ויקטירו את הבזיכין.


'הכל בכתב' שייך רק לגבי בנין הבית ולא לגבי עבודת הקרבנות

אלא שהטיב להגדיר את החילוק בין הדברים בספר חבצלת השרון (שמות עמוד עתר): כל עיקר דינא ד'הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל' זהו מהלכות בנין בית המקדש וכליו אשר בזה אתי שפיר מה שעשה שלמה המלך עשרה שולחנות ועשר מנורות, והיינו שכך נמסר למשה בסיני שכלי המקדש של בית ראשון חלוקים מכלי המשכן. אכן בנדון עבודת הקרבנות אין לנו אלא מה שכתוב בתורה, כי דין הכל בכתב לא נאמר כלפי עבודת הקרבנות אלא כלפי בנין בית המקדש בלבד.

ולכן מייסד בעל חבצלת השרון באורך שבדין לחם הפנים יש שני חלקים, הראשון הוא קרבן מנחה הכולל לחם ולבונה. והשני הוא חובת שולחן שכך צורתו של השולחן שיהיה ערוך בערך לחם, וזהו דין מהלכות כלי המקדש, ודין זה מתקיים בעריכת הלחם גם ללא לבונה.

לפי זה יתכן שבאמת גם לדעת הילקוט שהיו עורכים את כל השולחנות אך לא היו עליהם בזיכים, כיון שכל תוספת השולחנות והלחמים שעליהם היו מדין 'הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל' שדין זה שייך רק לגבי בנין בית המקדש, ואילו הלבונה היא מדין 'קרבן מנחה' שהוא מדין 'עבודת הקרבנות' שלגביה חל איסור תוספת משום 'בל תוסיף'.