ערך/בחריש ובקציר תשבות

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי בחריש ובקציר תשבות

בפרשת כי תשא (שמות ל"ד כ"א-כ"ב) נאמר: "ששת ימים תעבד וביום השביעי תשבת, בחריש ובקציר תשבת. וחג שבעת תעשה לך בכורי קציר חטים, וחג האסיף תקופת השנה".

פשטיה דקרא

מכיון שתחילתו של פסוק כ"א עוסק ביום השבת (ולא בשנת השמיטה), ממילא גם האמור בסופו "בחריש ובקציר תשבות" בפשוטו של מקרא על שבת נאמר.

ולשון הרשב"ם (שם): "בחריש ובקציר תשבות. שהיא חשובה וצריכה לבריות, וכל שכן שאר מלאכות". ודומה לזה לשון הרמב"ן (שם): "בחריש ובקציר תשבות. על דרך הפשט הזכיר חריש וקציר, שבהם עיקר חיי האדם".

הדרשות

למרות שפשוטו של מקרא "בחריש ובקציר תשבות" מלמדנו שלא לחרוש ושלא לקצור ביום השבת, וכדלעיל, מכל מקום הוא אומר דרשני, כי הוא מיותר, וכמו שילפינן (ממספר מלאכת מלאכת האמור בתורה או ממלאכות המשכן) שאר אבות מלאכות אע"פ שלא נתפרשו בקרא להדיא, כך חורש וקוצר לא היו צריכים ליכתב להדיא, אם לא שיש כאן איזה דרשא.

במשנה במסכת שביעית פרק א' (סוף משנה ד') איתא: "שנאמר בחריש ובקציר תשבות, אין צריך לומר חריש וקציר של שביעית, אלא חריש של ערב שביעית שהוא נכנס בשביעית וקציר של שביעית שהוא יוצא למוצאי שביעית. רבי ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר".

כלומר, נחלקו ת"ק (רבי עקיבא) ורבי ישמעאל מה דורשים מהמילים "בחריש ובקציר תשבות". לפי רבי עקיבא לומדים מזה שני חידושים בהלכות שביעית (וכאילו מוציאים הפסוק מפשוטו, מיום השבת לשנת השמיטה). ולפי רבי ישמעאל הפסוק עדיין מדבר כפשוטו על יום השבת, ולומדים ממנו חידוש בהלכות שבת, שקצירת העומר דוחה את השבת.

לשון הירושלמי (ריש מסכת שביעית): "כתיב ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות, וכתיב בחריש ובקציר תשבות, מה אנן קיימין, אם לענין שבת בראשית והלא כבר נאמר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, ואם לענין שבתות שנים והלא כבר נאמר שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך, אלא אם אינו ענין לשבת בראשית ולא לענין שבתות השנים תניהו ענין באיסור שני פרקים הראשונים, בחריש ובקציר תשבות, בחריש שקצירו אסור ואיזה זה זה חריש של ערב שביעית שהוא נכנס לשביעית, ובקציר שחרישו אסור ואיזה זה זה קציר של שביעית שהוא יוצא למוצאי שביעית".

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף