ערוך לנר/ראש השנה/ל/א

ערוך לנר ראש השנה ל א

דף ל' ע"א

במתניתן ובמדינה יום אחד. מה דנקט כן והוא יתר דה"ל למתני בראשונה היה הלולב ניטל במקדש שבעה וכו' התקין ריב"ז שיהיה ניטל גם במדינה שבעה י"ל דבא ליתן טעם למה דוקא בלולב תיקן כן ולא גם בערבה והיא קושיית הגמרא בסוכה (דף מ"ג) ומתרץ לולב דיש לו עיקר מן התורה בגבולין עבדינן זכר למקדש ערבה דלית לה עיקר מה"ת לא עבדינן זכר למקדש ע"ש ולכן נקט במתניתן ובמדינה יום אחד דהיינו העיקר מן התורה בגבולין ולכן תיקן ריב"ז בזה זכר למקדש. והטור אבן הקשה כיון דמקרא יליף שיש לעשות זכר למקדש למה לא תיקן גם בערבה כן. ולענ"ד י"ל דמצוה שלא היה רק במקדש דמי לעבודה ולא שייך לעשות בזה זכר למקדש דאין עבודה בחוץ ורק במצוה שנהגה גם בגבולין דלא דמי לעבודה בה תקנו זכר למקדש:

שם ניטל במדינה שבעה. בספרי בכורי יעקב (סי' תרנ"ח) ביארתי איך הדין בירושלים בזמן הזה אם ניטל מן התורה כל שבעה:

שם בגמרא מכלל דבעי דרישה. רש"י כתב סיפא דקרא ציון היא והי"ת דקדק מה רש"י בעי בזה. ולענ"ד פשוט שבגמרא שלפני רש"י לא היה כתוב רק רישא דקרא כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך וכיון דדרשה דבעי דרישה אתיא מסיפא דקרא לכן כתב רש"י הסיפא ומה שמביא הגמרא גם רישא דקרא י"ל דבזה רצה ליתן טעם למה קפיד לעשות זכר למקדש משום כי אעלה ארוכה לך דהיינו מהרה יבנה בהמ"ק ועוד י"ל דהתוס' בסוכה כתבו דלכך נקט הכא ושם ב' התקנות דלולב שבעה ויום הנף אסור כהדדי משום דריב"ז יחד תקנם וצריך טעם למה תיקן ב' התקנות יחד. אבל י"ל דלכאורה טעמי ב' התקנות הפוכות דבלולב תקן לזכר מה שהיה דלזמן שיבנה ביהמ"ק שלא יבטלו המצות לא צריך תקנה דמה שהוא במקדש הוי כשאר עבודות שלא חששו שיבטלו שהרי לא עשו להם זכר ולכן בזה התקנה שיהיה זכר למצוה שנהגה מקודם החורבן אבל יום הנף אסור הוי להיפוך דאי משום מה שהיה נוהג לשעבר היה די לתקן שיהיה אסור עד חצות דהא מייתי דהרחוקים לא נאסרו רק עד חצות שידעו שאין ב"ד מתעצלים הרי שלעולם לא עבר חצות בלא הקרבה ומכ"מ תיקן ריב"ז איסור כל היום הוא משום מהרה יבנה ביהמ"ק ויהיה דבר חדש ששמא יתאחר עד אחר חצות וא"כ בזה התקנה היא משום מה שיהיה ובלולב התקנה משום מה שהיה ושניהם רמוזים בפסוק כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך רמז לתקן משום מהרה יבנה בהמ"ק מה שצריך אז היינו תקנת יום הנף וסיפא דקרא דציון היא דורש אין לה מלמד שבעי דרישה הוא רמז לתקנת לולב שהיא זכר למקדש למה שהיה אז ולכן תיקן ריב"ז ב' התקנות האלה יחד משום דמצא להם סמך בפסוק:

שם מ"ט מהרה יבנה ביהמ"ק. מה שי"ל בסוגיא זו כתבתי בספרי ע"ל סוכה (דף מ"א) ע"ש:

שם בתוספת ד"ה וביבנה. דיש איסור שבות בדבר. הפ"י הביא דיש פלוגתא בפוסקים בזה אם אסור לתקוע אחר שיצאו. ולענ"ד למה שכתבו התוספות דאיירי בשלא יצאו דוקא דאותם שיצאו אסור להם לתקוע בלא"ה יש טעם דלא איירי בהו דלמה הוצרכו לתקוע בפני ב"ד דבשלמא אותם שלא יצאו עדיין הוצרכו לזה משום גזירה דשמא יעבירנו למען יזכירם ב"ד שלא להוציא כמש"כ הריטב"א שלכך לא מותר רק בפני ב"ד אבל אותם שכבר יצאו הרי בהם לא שייך גזירה זו שלא טרידי וכדאמרינן לענין לולב בשבת בסוכה (דף מ"ב) וא"כ למה יתקעו בפני ב"ד דוקא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף