ערוך לנר/ראש השנה/ל/ב

ערוך לנר ראש השנה ל ב

דף ל' ע"ב

בגמרא ר' יהודה הוא דקא טעי. הפ"י הקשה מנ"ל לרנב"י לומר דר"י טעה בדברי ריב"ז ועיין בספרי ע"ל סוכה (דף מ"א) שביארתי שזה היא קושיית התוס' במנחות (דף ס"ח) וסילקתי בזה מה שתמהו הצאן קדשים והט"א על דברי התוס':

שם עם תמיד של בין הערבים. הר"מ אלשיך בשו"ת סימן קל"ח הקשה מזה על מה שכתב הטור וב"י ורמ"א שלכך אין אומרים שיר של יום במנחה לפי שבמקדש לא אמרו שיר בתמיד של ביה"ע והרי מסוגיא זו משמע שאמרו שיר ועיין ביום תרועה שהביא תירוץ האלשיך והבאר שבע. וכתב שדחוקים הם ולענ"ד גם תירוצו דחוק הוא ולפענ"ד אפשר לומר דודאי כל ימות השנה לא אמרו שירה בתמיד של ביה"ע דלא נזכר בשום מקום ורק בר"ה אמרו כנראה מברייתא דסוגין דקאמר במנחה מהו אומר קול ה' יחיל מדבר וכן בשבת כדאמרינן לקמן בסוגין במנחתא דשבתא מה היו אומרים ומדלא מצאנו בשום מקום שהוזכר שיר לי"ט של פסח ושבועות וסוכות במנחה מזה נראה שי"ט של ר"ה הובדל מזה משאר הימים שחוץ שיר של מוסף שאמרו בכל י"ט שיר לעצמו אמרו בר"ה גם שיר של מנחה וזה מה דאמרינן בשמעתין הכא תרגמו שלא אמרו שירה כל עיקר וזה היה קלקול שבמנחה היו צריכים לומר שיר של קול ה' יחיל מדבר ור' זירא אמר שכיון שהיו מסופקים אם יבואו וצריכים לומר שיר בתמיד של ביה"ע ואם לא יבואו אין כאן שיר כלל אמרו שיר של חול שסברו שטוב לומר עכ"פ שיר אחד מלהקריב בלא שיר כלל שאולי היו סבורים דשיר מעכב הקרבן ואפילו אינו מעכב עכ"פ מצוה איכא ובזה ודאי שבין לעכב בין למצוה אין קפידא איזו שיר יהיה דכיון דעכ"פ יש שיר תדע שהרי שירה היא מדאורייתא כדאמרינן בערוכין וכל השירות שאמרו היו דברי קבלה שבתהלים חוץ משיר של האזינו ואז ישיר דשבת ולכן בחרו לומר שיר עכ"פ מספק שלא להקריב קרבן של י"ט של ר"ה במנחה בלי שירה אבל של יו"ט לא רצו לומר מספק דשמא לא יבואו עדים ואין לשיר זה שייכות ליום זה כלל משא"כ שיר של יום דעכ"פ יש לו שייכות ליום רק שאם חול הוא היה ללא צורך אבל אין כאן נדנוד איסור ולכן כשאח"כ באו עדים היה הקלקול שלא אמרו במנחה שיר של י"ט המתוקן לכך ולכן אין ראיה כלל מסוגיא זו שבחול אמרו שיר בתמיד של ביה"ע וזהו שיטת הטור וב"י ולפ"ז צ"ל דגם למ"ד שלא אמרו שירה כל עיקר איירי שבאו העדים אח"כ וזה כתירוץ התוס' הראשון ודלא כתירוצם השני במה שכתבו ומיהו אפשר לומר כשלא באו וכו' דלתירוץ זה לא היה קלקול מה שלא אמרו שירה כלל כיון דבכל יום חול ג"כ לא היו אומרים ומדברי רש"י ג"כ משמע קצת שלא אמרו שיר בחול שכתב ד"ה נוהגים וז"ל לפי שלא ידעו וכו' ושיר של י"ט יש לומר או שלא יבואו ונמצא שהוא חול עכ"ל ומדלא כתב או לא יבואו ושיר של חול יש לומר (כמו שכתב הברטנורא) משמע דס"ל דאם הוא חול אין כאן שיר כלל ולפ"ז אין ראיה כלל מסוגיא זו שאמרו שיר בתמיד של ביה"ע וא"ש שיטת הטור ור"ע וא"ח שכתבו שלא אמרו שיר במנחה:

שם מפני שחוזר וכופל את הפרק. בט"א הקשה הרי גם בסוכות שאמרו הומב"הי כדאמרינן בסוכה (דף נ"ד) לפעמים כפלו את הפרק כשהיה שיר של יום שוה לשיר של מוסף ותירץ דשם אין קפידא על הכפל כיון דבלא"ה כפלו השיר של יום בשחרית ובמנחה אבל בר"ה שהיה במנחה שיר אחר לא רצו לכפול עכ"ד. אמנם תירוץ זה לא שייך לשיטת הטור הנ"ל דבכל יום לא אמרו שיר במנחה א"כ גם בסוכות לא אמרו. אכן לפענ"ד י"ל על קושית הט"א דאמרו וכפלו לא שייך רק אם כל המזמור אומר ב' פעמים אבל שם בסוכות לא אמרו בכל יום רק מקצת המזמור למוסף ולא נקרא זה חוזר וכופל ובזה נפשט ג"כ מה שמספק הט"א במה שנאמר בברייתא שאם באו עדים קודם תמיד של שחר אמרו בשחרית הסירותי אם אח"כ במוסף אמרו כל המזמור או אמרו מהרנינו עד הסירותי ולפי דברינו דחוזר וכופל את הפרק לא שייך רק אם אומר כל המזמור ב' פעמים ודאי יאמרו במוסף כל המזמור דלמה ישתנה אם חל ביום ה' מחל בשאר ימי שבוע כיון דאין זה נקרא כופל:

שם ברש"י ד"ה הסירותי. משום דבר"ה יצא יוסף מבית האסורים. לפי הנראה מגמרא דלעיל (דף י"א) קרא דהסירותי לא על יוסף נדרש אלא על אבותינו במצרים דדרש מזה דבר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים אכן גם שם כתב רש"י דהסירותי ביוסף כתיב וע"ש במהרש"א ח"א:

שם בתוספת ד"ה ונתקלקלו. וא"ת אמאי לא חשיב קלקול של מוסף. מה שי"ל בדברי התוס' כתבתי באריכות במקום אחר:

שם בא"ד. דהקריבו כבש אחד על תנאי. הי"ת הקשה דאם איתא דיכולים להקריב לכתחלה על תנאי היו יכולים לעשות בלי קלקול שהיו מקריבים עולה אחת על תנאי דאם יבואו עדים יהיה עולת נדבה ועולת נדבה אין טעון שירה ואח"כ יקריבו מוספים ותמיד ואם לא יבואו יהיה תמיד אלא ודאי לכתחלה אין להקריב על תנאי ודבריו תמוהים שאיך יקריבו על תנאי שאם יבואו עדים יהיה עולת נדבה הרי עולת נדבה בין לב"ש בין לב"ה אין קריבים ביו"ט ואם יבואו עדים ויקדשו הרי היה יו"ט מבערב דהרי לכך נהגו אותו היום קודש ולמחר קודש וא"כ הרי חללו יו"ט להקריב קרבן נדבה ולכן בדיוק כתבו שרק תנאי זה היו יכולים להתנות שיהיה מוסף:

שם בא"ד. מיהו אפשר לומר כשלא באו. ק"ק דא"כ הוי אלול מעובר והרי מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר כדפריך לקמן (דף ל"ב) על מה דתניא ביום שני ירד ר' חנינא וצ"ע:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף