יום תרועה/ראש השנה/ל/א
מתיב רבא ועוד זאת כו' ופרש"י יחידים שאינם שלוחי ב"ד וק' דלפי הך חלוקה דבירושלים תוקעים יחידים שאינם שלוחי ב"ד וביבנה אין תוקעין אלא דוקא שלוחי ב"ד נמצא דרבא הוא מחמיר יותר מר' הונא דמתיר בפני ב"ד אפי' אינם שלוחי ב"ד ורבא מדקדק מן המשנ' ואינו מתיר רק לשלוחי ב"ד דב"ד אומר להם תקעו להוצי' אותנו וכשדחה רבא גופיה הך חלוקה מכח מ"ש כי מסיים שלוחא דצבורא תקיעה ביבנה לא שמע איניש קל אוניה מקל תקועייא הלך רבא לחלק חילוק אחר לאידך גיסא לקול' יתירה לומ' דבירושלי' תוקעים בין בזמן ב"ד בין שלא בזמן ב"ד וביבנה בזמן ב"ד אין אפי' שלא בפני ב"ד ונמצא לפי חלוקה זו דרב הונא מחמיר ורבא מיקל והם סברות הפוכות כרבא מן הקצה אל הקצ' להקשות לר' הונא ואמאי לא ס"ד לרבא לפר' דבירושלים תוקעים בין בפני ב"ד בין שלא בפני ב"ד וביבנה בפני ב"ד דוקא כדמשני תלמוד' ולא תקשי לרב הונא י"ל דרבא לא אסיק אדעתי' לפרש דביבנ' בפני ב"ד אין כדמשני תלמוד' משום דהוה ק"ל קו' התוס' מהא דאמרינן דלא שמע איניש קל אוניה מקל תקועייא דמשמע דהיו תוקעים שלא בפני ב"ד אמנם התרצן כי היכי דלא תיקשי לרב הונא דחק עצמו לתרץ דביבנה בפני ב"ד אין כו' והא דלא שמע איניש קל אוניה כו' היינו שהיו באים לתקוע בפני ב"ד אותם שלא שמעו תקיעת ב"ד כמו שתירץ התוספת ודוק:
איכא דמתני וכו' א"ר הונא ועם ב"ד מאי ועם ב"ד בזמן ב"ד ופרש"י דהא ליכא לפרושי ועם ב"ד כו' וקש' דמה טענה היא זו דביובל כתיב בכל ארצכם הלא גם בר"ה כתיב יום תרועה יהי' לכם ובודאי דבכל העיירות חייב ליתקוע מן התור' אפי' כשחל בשבת אלא דגזרו חכמים דבשבת לא יתקעו אלא בפני ב"ד וכן ביובל דחל בשבת גזרו דלא יתקע אלא בפני ב"ד י"ל די"ט של ר"ה לא דמי ליוה"ך של יובל דתקיע' ר"ה היא מתקיימת ברוב השני' דחל בחול וכשחל בשבת גזור רבנן דלא יתקעו אלא בפני ב"ד ואינה נעקרת המצוה ברוב השנים אבל ביובל שחל להיות בשבת היו גוזרים שלא יתקעו אלא בב"ד היו מוכרחים לגזור אף כשחל יוה"ך בחול דאיסור שבת ואיסור יוה"ך א' הוא דזדונו בכרת משא"כ י"ט דהוה איסור לאו וכיון דביוה"ך דיובל אין יכולין לגזור שלא יתקעו אלא בב"ד דהא בכל ארצכם כתיב א"כ גם כשחל יוה"ך דיובל בשבת אין יכולין לגזור שלא יתקעו אלא בפני ב"ד ולא גזור אלא שתיקנו דבין חל יוה"ך דיובל בחול בין חל בשבת דלא יתקעו היחידים אלא כל זמן שב"ד יושבים ותוקעים שלא בפני ב"ד דבכל ארצכם כתיב:
מתיב רבא תקיעת שופר ר"ה ויובל דוחה את השבת וכו' וכתבו התוספת תימה דמ"מ קשיא ללישנא קמא דר' הונא דלא אמר אלא בפני ב"ד והכא קתני איש וביתו ונדחקו בתי' קו' זו ובסוף דבריה' לא תירצו כלום ולע"ד אפשר לומר דלישנא קמא דר' הונא ס"ל דלא אמר ר' הונא אלא לישנא קמא דוקא מאי ועם ב"ד בפני ב"ד וס"ל ללישנא קמא דר' הונא איירי בר"ה וה"ה ביובל ובין בר"ה שחל בשבת ובין ביובל שחל בשבת אין תוקעי' אלא בפני ב"ד ולפי זה אם היו מקשים ללישנא קמא מהך בריית' דתני תקיעת ר"ה ויובל דוחה את השבת איש בביתו היה מוקים לה דה"ק איש בביתו לפני ב"ד כלומר שנזדמנו שם ב"ד ותוקע לפניהם ואתא לאשמועי' למעוטי דלא בעינן שיהיה התוקע שליח ב"ד כדס"ד לרבא מעיקר' כלישנא קמא אמנם לישנא בתרא ס"ל דלא אמר ר"ה אלא לישנ' בתרא מאי ועם ב"ד בזמן ב"ד ואיירי ר"ה ביובל שחל בשבת אך תימ' דבריית' דמותי' מינ' ר"ש לקמן היא מחלוק' בין יוב' לר"ה וא"כ תיקשו לכול' לישנ' דר"ה לפי מאי דפרי' לישנ' דר"ה דע"כ נרא' דלישנ' דר"ה לא פליגי לענין דינ' דלישנ' קמ' ס"ל דר"ה לא דבר דצריך בפני ב"ד אלא בר"ה ולעול' דביוב' מודה דבזמן ב"ד תוקעי' כלישנ' בתר' גם לישנ' בתר' ס"ל דר' הונ' לא דבר דבזמן ב"ד תוקעי' אפי' שלא בפני ב"ד אלא ביובל ולעולם דבר"ה מודה דדוקא בפני ב"ד תוקעים כלישנא קמא ולא פליגי תרי לישני דר' הונא אלא לענין לשנות בלשון שאמר רבה וחילוק דר' הונא הוא דמחלק בין תקיעת ר"ה לתקיעת יובל הוא מכח ברייתא דמותיב מינה רב ששת ומשם למד ר' הונא לחלק דבר"ה אין תוקעין אלא בפני ב"ד וביובל בזמן ב"ד והשתא אם היו מקשים ללישנא קמא דר' הונא מכח ברייתא זו דתקיעת ר"ה ויובל דוחה את השבת בגבולין איש בביתו בזמן ב"ד הוה משני ר' הונא אנא דאמרי כאידך ברייתא דמותיב ר' ששת דמחלק בין ר"ה ליובל אמנם רבא דמותיב ליה מברייתא זו ה"ק ליה אע"ג דאתה מחלק בין ר"ה ליובל מכח בריית' אחרת מ"מ לענין יובל ברייתא זו מוכחת דתוקעים אפי' שלא בזמן ב"ד וכן תפרש הבריית' שמייתי ר"ש ודחי מאי איש בביתו בזמן ב"ד ובכן תירץ הא דהוקשה לו רבא לחלוקת תקיעת יובל אבל לחלוקת תקיעה ר"ה לא הקשה לו רבא מברייתא זו משום דברייתא זו סברה דתקיעת ר"ה ויובל שוים הם ורב הונא מחלק ביניהם מכח ברייתא דמותיב מינה רב ששת לקמן:
רש"י כי מסיים שליחא דציבורא ואף בי"ט שחל בשבת דלהכי נקט יבנה עכ"ל ודבריו צריכים תלמוד מה בא ללמדנו וע"ק אמאי לא כתב כן בלישנא קמא כשהביאו מימרא זו כי מסיים שליחא דציבורא וכו' וצ"ע:
תוספות ד"ה אין תוקעין וכו' פי' בקו' ביובל וקש' מנ"ל לתוספת לפרש כן דפשט השמועה לכאורה מוכחת דביובל איירי כפרש"י וראיתי דהרי"ף הביא מימרא זו ונר' דסבר כפי' התוס' והרז"ה תפס עליו דמימרא זו לא נאמרה אלא ביובל והרמב"ן בס' המלחמות רצה להליץ בעד הרי"ף יע"ש ולע"ד נרא' דטעם התוס' והרי"ף דפירש דמימרא זו אף בר"ה הוא משום דאשכחן דבעי עלה ר' זיר' ננערו לעמוד ולא עמדו מהו וכו' ומשמע שהתוקעי' הם בפני ב"ד דרואים ב"ד דננערו לעמוד וזה מתוקם שפיר בתקיעת ר"ה דאינ' אלא בפני ב"ד אבל תקיעת יובל שכל אדם תוקע בביתו מנא ידע אם ננער לעמוד ולא עמדו דדוחק לומר דמיירי דא' בא לתקוע ביובל בפני ב"ד כננערו לעמוד דמאי שייטיה לבא לתקוע לפני ב"ד כיון שהיה יכול לתקוע בביתו לכן הכריעו מכח בעיא זו דמ"ש אין תוקעי' אלא כל זמן שבית דין יושבין דאף בר"ה אתא לאשמועינן:
מתני' בראשונה וכו' משחרב ב"ה התקין ריב"ז וכו' הך מתני' מתניי' נמי פ' לולב הגזול דף מ"א וכתבו שם התוספ' ושיהא יום הנף כולו אסור הרבה תקנות תיקן ריב"ז וכו' ותימה דבמנחות דף ס"ח לא תני הך דלולב אגב ההוא דיום הנף ויראה לי דאפשר דכיון דכבר אשמועינן בסוכה דהנך תרתי תיקן יחד א"צ תו לאשמועינן הא בדוכתא אחריתי ועיין בספר עץ חיים בסוכה מה שתירץ משם הר"ן ע"ש:
גמרא ומנ"ל דעבדי' זכר למקדש וכו' ופרש"י כי אעלה ארוכה סיפיה דקרא ציון היא דורש אין לה ואפשר דרש"י ק"ל מנ"ל למדרש דבעיא דרישא לעשות זכר למקדש בימי החרבן דילמא קרא ה"ק כי אעלה ארוכה לך לכ"י דהיינו שיגאלם וגם יעלה ארוכה לציון מהמכה דיש לה דדורש אין לה וע"כ בא רש"י לפרש דפי' זה א"א לאומרו חדא דחסר בפ' דיעלה ארוכה לציון ותו דפשיטא הוא דכשמעלה ה' ארוכה לכ"י דהיינו שיגאלם ויביאם לציון בכלל מאתים מנה דעלתה ארוכה לציון לכן פי' דקרא הכי הוי דלפי דישראל הוו מתרעמים על צרותם שלח ה' דברו ואמר מה אתם מתרעמים לא קצרה ידי להושיע ואעלה ארוכה לך אבל מה אעשה דעונותיכם גורמים דציון היא דורש אין לה והיא צועקת לפני דאין אתם זוכרים אותה לעשות לה זכר למקדש וא"כ איפה איך אזכור אתכם לגאלכם באופן דלפי' זה גאולתינו תלויה בעשות זכר למקדש דבעיא דרישה וזה כיון רש"י במ"ש כי אעלה ארוכה כלומר אני מצד עצמי אעלה ארוכה אבל המעכב הוא סיפיה דקרא דציון היא דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה. עוד אפשר דרש"י ק"ל מנ"ל למדרש דבעיא דרישה דילמא קר' כפשטיה כדכתיב לעיל ולכן בא לרמוז לנו דאם קרא כפשטיה קשה כפל דקרא כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך דהיינו מענין כי נדחה קראו לך וא"כ ל"ל למיכתב ברישיה דקרא כי אעלה ארוכה לך כיון דעתיד לומר וממכותיך ארפאך דיו לכן פי' דקרא הכי הוי בתחלה אעלה ארוכה ואחר כך וממכותיך ארפאך ואעלה ארוכה היינו מה דפריש סיפיה דקרא ציון היא דורש אין לה וכוונת הענין הוא דקודם תקנת ריב"ז היה לישראל ב' צרות א' מהגלות והב' דלא היה להם זכר למקדש והבטיחם הב"ה דיעלה ארוכה מענין ציון היא דורש אין לה דיתן להם ה' סיוע בגלות לקיים המצות לעשות זכר למקדש ואחר כך ממכת הגלות ירפאם לגאלם ונמצא דרישא דקרא אעלה ארוכה רומז לענין סיפיה דקרא ציון היא דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה:
לא נצרכה דאיבני בחמיסר וכו' ופרש"י לא צריכה דאיבני סמוך לשקיעת החמה דחמיסר וקשה מה בא ללמדנו יש לומר דרש"י לא היה גורס בל' התלמוד דאיבני בחמיסר אלא הכי גריס דאיבני סמוך לשקיעת החמה וכן היא הגירסא פ' לולב הגזול ולפי גירס' זו כתבו התוספות שם י"מ דמיירי בעי"ט סמוך לשקיעת החמה ואין יכולים לבקר בי"ט מהיכן יקצרו את העומר והיכן כלי שרת הצריכין לעומר דאי סמוך לשקיעת החמה דחמיסר קאמר שהוא יו"ט הא אין בנין ב"ה דוחה יו"ט כדאיתא פ"ב דשבועות והתוספת שם דחו פי זה מדמשני לא צריכה דאיבני בליליא וקי"ל דאין בנין ב"ה בלילה אלא על כרחך צריך לחלק כמו שפרש"י דהא דאין בנין ב"ה בי"ט או בלילה ה"מ בנין הבנוי בידי אדם אבל בנין העתיד לבא בידי שמים יע"ש וה"נ רש"י אתא לאפוקי פיר' הי"מ ולפיכך השמיענו לא צריכה דאיבני סמוך לשקיעת החמה דחמיסר כלומ' שלא תפרש דהוי בערב יו"ט ומ"מ יש לעמוד איך הי"מ הללו עלה על דעתם לפרש דאבני סמוך לשקיעת החמה דהוי בערב יו"ט מכח קושי' דאין בנין ב"ה דוחה יו"ט דזה אינה קושיא דהא ע"כ לחלק בין בנין בידי אדם לבידי שמים מכח שינוייא אחריתי דמשני דאבני בליליא כמו שהקשו עליהם התוספת ואפשר דהי"מ הוקשה להם למה ליה לתלמודא לתרץ תרי תרוצי דאבני סמוך לשקיעת החמה כלו' בחמיסר או בליליא בתירוץ א' דיו אלא דהתלמוד ספוקי מספקא ליה בהך חלוקא אם יש לחלק בין בנין אדם לבנין ידי שמים ולפי הצד דאין לחלק תירצו דאבני סמוך לשקיעת החמה כלומ' מעי"ט דאין בנין ב"ה דוחה יו"ט אפילו דהוא בידי שמים ולפי הצד דיש לחלק תרצו דאבני בליליא דאף על גב דאין בנין ב"ה בלילה בנין ידי שמים שאני:
א"נ דאבני בליליא פרש"י בליל ט"ו וכו' ונ"ל שהוא ט"ס וצ"ל י"ו וכן משמע בהדיא מדברי רש"י פ' לולב הגזול יע"ש ואת"ל דאינו ט"ס י"ל דרש"י ק"ל ל"ל תרי תרוצי בתירוץ הא' דאבני סמוך לשקיעת החמה דחמיסר סגי לכן בא לפרש דאשמועינן חדושא דאף על גב דאית ביה תרי שינויי דהוא נבנה בלילה וגם הוא י"ט אפ"ה בנין בידי שמים שאני ובפ"ב דשבועות כתבו התוספות חילוק זה בשם התנחומא יע'"ש:
א"ר נחמן ריב"ז בשיטת ר' יהודה אמרה כו' קשה דתיר' ר' נחמן חולק אתירוצא קמא דלתירוץ קמא לריב"ז אחר החרבן בהאיר מזרח די"ו ניסן שרי מן התורה ולתי' ר"נ אסור מן התורה ואם כן הו"ל ר' נחמן אמר להורות דחולק ולא אמר ר' נחמן וראיתי ברש"ל פר' לול' הגזול דהגיה רנ' ובחדושי הלכות רצה לייש' הגירס' מכח פ' ר"י דמנחות דהתם אמר ר' נחמן וסירכיה דהתם נקט הכא יע"ש ואינו נוח לי דמדברי התוס' במנחות מוכח דעיקר מלתיה דר' נחמן בסוגי' דידן אתמר לתרץ הקושי' מ"ט תיקן ריב"ז וא"כ איך נאמר דסירכיה דהתם נקט הכא ויותר נראה כו' דתירוצא קמא לא אמרוה לקושטא דריב"ז הכי ס"ל אלא לפום מאי דטעי ר' יהוד' בסבר' ריב"ז פירש מהו הטעם של ריב"ז אבל לפי האמת סתמא דתלמודא דתי' קמא ס"ל דטעמא דריב"ז כמ"ש ר' נחמן דריב"ז בשיטת ר"י אמרה ולרמוז זה אמר התלמוד אר"נ להורות דתי' קמא אינו חולק עם ר"נ וכן יש להוכיח קצת מדברי הפוסקים דכתבו דיום הנף אסור מן התורה והוא כסברת ר"נ ואם איתא דתירוצא קמא דהוא תירץ סתמא דתלמודא חולק הו"ל למיפסק כתירוצ' קמא דלא מתסר אלא מדרבנן ותו דבפ' ר"י רבינא סבר דאסור מן התורה כר"י ואם כן תירוץ קמא דסתמא דתלמודא הוא דוחק דהוי דלא כרבינא ומ"ש רש"י במתניתין דמדאוריית' כשהאיר מזרח מותר פירש כן לפי סברת רב ושמואל דס"ל הכי בפר' ר' ישמעאל אבל לסברת רב נחמן ורבינא דהלכת' כוותייהו אחר החרבן החדש אסור מן התורה ביום הנף כשיטת ר' יהודא כמו שפסק הרמב"ם פ"י מהלכות מ"א:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |