ערוך לנר/יבמות/לז/א

ערוך לנר יבמות לז א

דף ל"ז ע"א

בגמרא דתשתרו אף תרבא. בפי' זה יש לומר ע"פ מה דאמרינן חולין (מ"ט.) חלב שע"ג הקיבה כהנים נהגו בו היתר כר"י וסימנך ישמעאל כהנא מסייע כהני ע"ש, וזהו מה דקאמר אחר דשריתו לאשת כהן שאינה חולצת שלא תאסר לבעלה א"כ מסייעי כהני אתם והא רעו' דתשתרו אף תרבא דהיינו חלב ע"ג קיבה לסייע להם:

יהא רעוא דתשתרו אף תרבא. עיין בתוספות הרא"ש שפי' בזה דה"ק התרתם חלוצה אף גרושה עתיד שתשתרו, וזה תמוה לכאורה דהא מאן דשרי בלא חליצה מתיר אותה, ונ"ל שדעת תוספות הרא"ש כדעת התוספות בשבת (קל"ו:) כיון דאית לן דספק חלוצה מותרת לכהן א"כ לכ"ע אם חלצה לא נאסרה לבעלה כהן רק שלכתחלה אמרינן לה שלא תחלוץ שלא יבוא להתיר חלוצה לכהן וא"כ מ"ד אחת זו ואחת זו חולצת הוא שמיקל כיון שמאיר חלוצה לכהן וזהו דקאמר בגמרא שריתי ולכאורה שריתון ה"ל למימר ובמסכת שבת בסוגיא זו כתוב באמת כן אבל נראה דגירסא דהכא עיקר וה"ק דאחר שאמר לו דרבא חזר בו וס"ל דאינה חולצת השיב רב משרשיא שריתי כבר התרתי לה לחלוץ אף שאשת כהן היא ואני עומד בהיתר שלי ואין אני חוזר ועל זה השיב רבינא יהא רעוא דתשתרו אף תרבא פי' דעי"ז דאתם מתירים חלוצה זו ותתנו מקום לעולם לטעות להתיר חלוצה לכהן עי"ז יבא קלקול איסור דאורייתא ג"כ להתיר גרושה לכהן כיון דרבנן גזרו חלוצה אטו גרושה ואף דלא כתיב אמר לי' יהא רעוא וכו' כבר מצינו סוגיות כיוצא בזה דקיצר בש"ס בכה"ג וסמך על המבין כן נלענ"ד דעת הרא"ש בזה אף שהרא"ש בפסקיו לא כתב כן אלא כדברי התוספות (דף כ"ד) מכ"מ י"ל דפי' זה כתב אליבא דהך שיטה דהתוספות בשבת:

אלא דבאמת תמוה לי מאוד על שיטת התוספות בשבת דס"ל דלעולם מותרת לכהן וטעם מאן דאמר אינה חולצת הוא שלא יבואו להתיר בעלמא חלוצה לכהן א"כ מאי פריך בגמרא הכא לענין מעוברת ומינקת חבירו הנשואה לכהן מי עביד רבנן תקנתא לכהן או לא הא התם ג"כ לא עבדינן תקנתא לכהן דהא לעולם מותרת משום ספק חלוצה מה שלא שייך הכא כשמקבלת גט דאסורה מדאורייתא, ועיין באבן העזר (סי' קס"ד סעיף ז') דכתב בש"ע שאין אוסרין על זה אשתו משום ספק חלוצה משמע דאם נחלצה שאסורה וזה שיטת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שם ולכן לכאורה מזה ראי' לשיטתם נגד התוספות, גם מדברי רש"י דהכא נראה דס"ל דאם נחלצה אסורה לכהן דלא כשיטת התוס' בשבת:

איתרע לה רובא. הקשה בתוספות ר"ע אכתי היאך קפסיק ותני דמייתי אשם תלוי הא לפעמים משכחת ספק שהם בחטאת כגון שהיבם כנס אותה ך יום אחר מיתת בעלה ואחר ב' חדשים ועשרה ימים מכניסתו הוכר עוברה ולבסוף ט' חדשים ממיתת בעלה ילדה והוי ספק בן ט' לראשון והוכר עוברה לשליש של ט' חדשים או בן ז' לשני והוכר העובר בשליש העובר של ז' חדשים דהוא ב' חדשים ועשרה ימים ובזה לא איתרע רובא וליתי חטאת וצ"ע עכ"ל, ולא זכיתי להבין דהא אין זה ספק בן ט' ספק בן ז' אלא ודאי בן ט' שלמים דאי בן ז' הוא לא הוכר עוברה עד ד' חדשים ועשרה ימים אחר מיתת בעלה שהוא ד' חדשים ועשרים יום קודם לידתה שהם מנין ימים של ב' שלישי ז' הנשארים אחר היכר עובר לשליש ימי' וא"כ שפיר קפסיק ותני דבספק בן ט' ספק בן ז' לא משכחת רק אשם תלוי ולא חטאת, וגם בלא"ה לא הבנתי שהרי עובר ניכר לשליש ומי' גם ביולדת לז' אינו רק אחר ג' חדשים שלמים כמו שהוכיח המהרש"א נדה (דף ט') מדברי רש"י שם וכן הוכחתי מסוגיא דלקמן (דף מ"ב) עיין מה שכתבתי שם:

ברש"י ד"ה כותי. גז"ש דקיחה קיחה. זה שייך לענין קדושי כסף ולענין שטר צ"ל דלית להו היקשא דויצאה והיתה דילפינן מיני' דשטר קונה באשה בקדושין (דף ה'), והנה רש"י נקט הכא כיש אומרים דס"ל שם (דף ע"ו) דספקן הוא שאין בקיאין בטיב גטין וקידושין אבל יש שם עוד טעמים אחרים ע"ש:

בתוספות ד"ה מי עביד רבנן ומכאן מדקדק בה"ג. ק"ק היאך מדקדק כן דלמא הכא שאני דהא ע"כ אליבי' דרבא קמבעיא לי' אי עביד רבנן תקנתא דהא הוא דס"ל לעיל דגם לרבנן צריך להוציא בגט וגם הוא דקאמר דאשת כהן אינה חולצת והרי רבא הוא דקאמר לעיל דר"מ ור"א אמרו דבר א' וא"כ סתם מתניתן דקאמר יקיים ופליג אר"א כמש"כ רש"י לעיל פליג אר"מ ג"כ ולכן דוקא הכא פסקינן כסתם מתניתן ולא כר"מ אבל בעלמא דלמא כר"מ פסקינן אפילו בקנסותיו:

בד"ה רוב היולדת. ואין צריך להמתין אלא חדש א'. הא דצריך להמתין חדש א' י"ל משום דבנדה (דף ל"ח) איכא פלוגתא אי יולדת לט' יולדת למקוטעין או לא וא"כ למ"ד יולדת למקוטעין ליכא לברורי אי מן הראשון הוא או מן השני אלא אם תמתין חדש שלם שאם לא המתינה חדש שלם וילדה לסוף ט' ממיתת בעלה אכתי ספק מן הראשון וולדה לתשעה שלמים או מן השני וילדה לתשעה מקוטעים כן י"ל בפי' התוספות, אבל בתוספות הרא"ש באמת לא כתוב כן אלא שכל הנשים ינשאו לאלתר ולדידי' צ"ל דהקשה למ"ד יולדת לט' אינה יולדת למקוטעין:

בא"ד. וי"ל דכ"כ לא הי' משתהה הכרת העובר. ק"ל דהתינח אהבחנה דאשה דעלמא אבל אכתי קשה היאך מתירין ליבמה להתייבם אחר תשעים יום כמבואר באהע"ז (סי' קס"ד) שמא למחר יוכר עוברה ותמצא מעוברת ונמצא בעל אשת אח שלא במקום מצוה, ולענ"ד מזה לכאורה ראי' לגירסת המהרש"א מ"ב בדברי התוספות דכאן שהגי' בדבריהם תחת עד שליש ימי' כתב עד ג' ימים מן השני וכוונתם שג' ימי קליטה הם נכללים בהג' חדשים דלפ"ז גם ביבמה א"ש אבל לפי' המהרש"ל בתי' התוספות ודאי ק' ועיין בתוספות הרא"ש שמשמע שם כגירסת המהרש"ל. שוב זמן רב אחרי כתבי זאת מצאתי קושיא זו בשו"ת נו"ב (אה"ע סי' ס"ט) בשם גדול א' וכתב שקושיא חמורה היא גם בתוס' ר"ע הביא קושיא זו והניח בצ"ע אבל לא הזכירו מגרסת המהרש"א ולפענ"ד יהי' ראי' מכח קושיא זו לגרסתו:

בד"ה וזו הואיל. דסמוך מיעוט יולדת לז' אחזקה. ק"ל דהא רק לר"מ אמרינן לקמן (דף קי"ט) סברא זו דסמוך מיעוטא לחזקת היתר דיבום דהא מוקמינן מתניתן שם כר"מ אבל לרבנן הרי לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה דמיעוטא כמאן דליתא דמי כדאמרינן בנדה (י"ח:) וא"כ מה הקשו התוספות הא י"ל דמתניתן רבנן היא ולא ר"מ ויש לישב בדוחק דעיקר קושיתם סמכו אמה שכתבו דיהא נמי ולד שני כשר ובזה קשה דאי ס"ד דלר"מ באמת ולד שני כשר א"כ מה הקשה בש"ס לקמן מאי קאמר דלמא ראב"י כר"מ ס"ל והכי קאמר אין ממזר מספק דמכח ספק אין לו דין ממזר אלא כשר דסמוך מיעוטא לחזקה ואזלינן בתר רובא דלז' ילדן משום דעוברה ניכר לשליש ימי' וא"כ מן השני הוא ודאי והולד השני כשר, ועיין לקמן (דף קי"ט) ברשב"א דלגירסת ופי' רבינו האיי גאון שהביא שם גם רבנן ס"ל סמוך מיעוטא לחזקה וא"כ י"ל שהתוספות אליבי' דהך שיטה הקשו הכא כן, שוב ראיתי שגם בתוספות ר"ט הקשה כן והניח בצ"ע והנלענ"ד כתבתי, אכן מה שהקשה שם עוד למה לא הקשו התוספות בפשטות שיש רוב דלט' ילדן נגד רוב דניכר ויכריע החזקה והניח בצע"ג, לע"ד י"ל כיון דרוב וחזקה רוב עדיף א"כ החזקה כמאן דליתא דמי ולא הוי רק רוב נגד רוב:

בא"ד. ולקמן היא דאמר לה. צ"ב דא"כ מאי קושיא כיון דלקמן קאמר כן ויש לפרש דה"ק דודאי הסברא נותנת דנשים ששהו כמה שנים ולא ילדו ע"פ רוב שלא תלד עוד אכן כנגד זה הסברא נותנת דרוב נשים יולדת כשלא שהתה עדיין זמן רב ושאין ראי' שאינה מן הרוב היולדות ולכן כיון שאין ליתן שיעור מתי מתחיל ומתי מסיים הרוב זיל הכא לחומרא והכא לחומרא ולכן לקמן מקשה שפיר אהא דקאמר היתה לה חמות אינה חוששת דאמאי הא כשלא שהתה זמן רב שיש רוב נשים יולדות וא"כ אמאי פסיקא לי' דאינה חוששת או שהי' לו לחלק בין זמן רב לאין זמן רב או שהי' לנו לחוש לעולם מפני שאין שיעור מסוים וכמו כן קשה הכא אפכא דאיך אמרינן דמחייבין באשם תלוי הא בשהתה זמן רב איכא רוב שהוא מן השני ואיך יבי' חולין לעזרה כן י"ל בדברי התוספות, אבל בתוספות הרא"ש הביא הראי' מגמרא דלקמן דרוב נשים מתעברות ויולדות באמת לתירוץ על קושיתם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף