עץ יוסף על שמות רבה/כז

עץ יוסף על שמות רבה כז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על שמות רבה - פרשה כז

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  

א  [עריכה]

הה"ד רעך כו'. סדר הכתוב כך הוא. רעך ורע אביך אל תעזוב. ובית אחיך אל תבא ביום אידך. טוב שכן קרוב מאח רחוק. ועיקר כוונת הדורש הוא סוף הכתוב טוב שכן קרוב ואגב דורש רישא דקרא:

למען אחי ורעי. הוא מאמר הקב"ה שאמר למען אחי ורעי:

ורע אביך זה אברהם. ופי' הכתוב אל תעזוב הקב"ה שהוא רעך ורע אביך אברהם:

תן דעתך שלא תכנס לבית אחיך כו'. כלו' שלא נחשוב אנחנו כי טוב לנו להיות אחרי רבים להטות שעי"ז נוסיף רעים רבים. משא"כ ביהדותנו שאנו נבדלים מכל עם ושנואים מהם. לזה אמר כי די לנו להיות רעים אהובים להקב"ה. ולא נחשוב שאם ח"ו נפנה עורף מהקב"ה להדבק בעכו"ם נתקבל בינם באהבה וחבה כדרך רעים אהובים. שזה מהשגחת ה' עלינו לבלתי נתון ישראל המתערבים בעכו"ם לרחמים בעיניהם. אבל לעולם סחי ומאוס ישימנו בעיניהם. וזהו אומרו ואם עזבת תן דעתך כו' כלו' תדע ותשכיל שאין לבטוח אפילו באחיך שלא תתקבל אצלו. והא ראיה ממה שעשו להם בני ישמעאל כשהלכו להסתופף בצלם. ומה יעשו עוד שארי עכו"ם (יפ"ת).

הוי טוב שכן קרוב כו'. פי' טוב הקב"ה שנקרא שכן ע"ד השוכן אתם. ושכתני בתוכם. והוא קרוב לקוראיו. מאח שהוא עמלק ורחוק מהאחוה:

נשים בציון ענו. כלו' בחזקה דרך זנות וזימה. וביתרו כתיב ויתן וגו' דרך נתינה ונשואין:

אוכלי עמי כו'. וסוף המקרא ה' לא קראו. וביתרו כתיב קראן לו וגו':

ולא ירא אלהים. דקאי אעמלק: ופי' שלא ירא מהאלהים מלהרע לך:

בטל את הקרבנות. שהחריב את בית המקדש ובטלו הקרבנות. א"נ ששנא הקרבנות כדכתיב אם לא דם שנאת ואמרו בב"ר פ' ס"ג זה דם הקרבנות:

ב  [עריכה]

זה יתרו. ומפרש סיפא דקרא וכסילים מרים קלון בעמלק וחיילותיו שכסתה כלימה פניהם כשנפלו לפני יהושע. ובהכי אתי שפיר שסמכו לעמלק מפני שהוא הפכי לו. שזה הרים קלונו וזה נחל כבוד:

מה כבוד נחל ויאמר אל משה. כדי לפרש מה כבוד נחל בעי למימר מ"ש בסמוך יצא משה יצא אהרן אלא דק"ל איך הטריח משה את כולם לצאת ע"כ אמר שהיה משה מוכרח לצאת מחמת בקשת יתרו כו':

שלח לו ביד שליח. שאמר השליח למשה אני חותנך:

שלח לו איגרת. מדכתיב אני שהוא לשון איגרת ששלח לו בכתב אני חותנך יתרו משא"כ אילו היה בעל פה היה לו לומר הנה חותנך יתרו בא אליך:

עשה בגיני. פי' שיצא לקראתו לכבדו. ואם אינו יוצא בגינו יצא בגין אשתו שהיא כגופו וחייב בכבודה ואם לא יחוש אפילו לאשתו יחוש לבניו:

הקב"ה א"ל. ולפ"ז אין מלת אני דבקה עם חותנך. אלא ה"ק ויאמר ה' אל משה אני הוא שאמרתי והיה העולם כו' והנה חותנך יתרו בא אליך וגו' לכך כבדהו:

אני הוא שאני מקרב אני הוא שאני מרחיק כו'. העיקר הוא ככתוב במכילתא. וכן הוא שם ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך רבי יהושע אומר כתב לו איגרת. רבי אלעזר המודעי אומר שלח לא ביד שליח כו' עד בגין בניך. רא"א ויאמר אל משה אני. הקב"ה אמר אל משה אני הוא שאמרתי והיה העולם אני הוא המקרב ולא המרחיק שנא' האלהי מקרב אני נאם ה' ולא אלהי מרחוק. אני הוא שקרבתי ליתרו ולא רחקתיו. ואף אתה כשיבוא אדם אצלך להתגייר ואינו בא אלא לשם שמים אף אתה קרבהו ואל תרחיקהו. מיד ויצא משה כו'. ומפרש המקרא דאלהי מקרוב לא בלשון תמיה. אבל למאמר פוסק וקיים והה"א לידיעה. ומלת מקרב ומרחק לפי הדרש כאילו כתיב מקרב ומרחק מבנין הדגוש. ובזה יובן כל המאמר בלי דוחק ובנקל מאד (יפ"ת). אני הוא שאמרתי והיה העולם אני הוא שאני מקרב כו' נלמד מגז"ש דהאי אני מיותר הוא לרמוז אל האלהי מקרב אני כו':

אדם זה שבא אצלך לא בא אלא לש"ש כו'. כלו' אל יעלה על דעתך שיתרו לא בא לשם שמים להתגייר אלא בשביל ששמע כל הטובות שנעשו לישראל כגון הבאר והמן. ולכן אמר לו הקב"ה אני שאני בוחן לבבות יודע שאין כוונתו אלא לש"ש ולא בא אלא להתגייר ולא בשביל הטובות (תולדות נח):

יצא משה יצא אהרן כו'. כי מסתמא לא יניחו את משה שיצא לבדו שלא יצאו עמו כל גדולי ישראל. וכשיצאו הגדולים יצאו רבים יותר כי מי ראה אלו יוצאים ולא יצא עמהם כמו שפרש"י בחומש:

אף ארון יצא עמהם לכך נאמר כבוד חכמים ינחלו. דארון מיקרי כבוד כאומרו גלה כבוד מישראל אל הלקח ארון אלהים. ובמכילתא אמר במקום ארון אף שכינה יצתה עמהם. וגם זה בכלל מלת כבוד. דשכינה מכונה בשם כבוד כאמרו וכבוד ה' מלא את המשכון. וכבוד ה' נראה בענן:

ד"א וישמע יתרו ראה כמה טובות וברכות. הטובות הן ההצלחות הנצחיות. והברכות הן הצלחות המדומות כגון כבוד ועושר ובנים ואורך ימים. שבשתי המינים זכה יתרו. שבמה שיצא משה וכל הגדולים עמו כנגד יתרו. זכה להצלחת המדומה. ובמה שאכלו עמו לחם זכה להצלחת רוחניות כמ"ש לפי האלהים ואז"ל כאילו הקביל פני השכינה:

משעה שנתחתן. אע"פ שהטובות שמפרש כאן היו אחרי יציאת מצרים קאמר משעה שנתחתן. כי החתון היתה הסיבה ומאז היה מוכן אליה:

אלא בירכן. כדכתיב הנה ברך לקחתי. וברך ולא אשיבנה:

ולא עוד כו'. פי' ולא זו שבירך להם אלא שקילל לשונאיהם ג"כ:

א"ל קני עמנו היית בעצה. מדאסמכינהו להדדי עמלק ויתרו. ש"מ דהכי אמר להו:

ג  [עריכה]

היית בעצה. גבי הבה נתכחמה לו כדלעיל פ"א. והכא ס"ל שגם יתרו היה יועץ רע כבלעם. ולכן אמר לקמן שהוצרך לתשובה:

מי הושיבך אצל איתני עולם. פרש"י בפ' חלק שעתידין בניך לישב בלשכת הגזית. והיינו דכתיב איתן מושביך כו':

משל לצפור כו'. טעם המשל לומר שבלעם חשב שענין יתרו לא היה אלא כצפור הבורח שאע"פ שהציד יכול להכותה בחץ לא יכול לה מפני מקומה הוא איקונין של מלך ואם יכה עליו בחץ חייב מיתה. כן יתרו לא נתגייר לש"ש אלא כשראה נקמת ה' בעמלק חבירו ברח ודבק בישראל. ולכן אע"פ שמצד עצמו ראוי לקללה. אך מפני שנתיישב עם ישראל לא יקולל שיהיה נגיעה בכבודן של ישראל ובכבוד ה':

אנדרואנטיא. פי' צלם המלך באבן או במתכת. אנדרא בלשון יוני איש:

ואמר לו איתן מושביך. היינו שישב ונתחבר עם ישראל:

ד  [עריכה]

הה"ד ה' עוזי כו'. ס"ל שאחר מתן תורה בא יתרו. ומייתי אסמכתא מהכא דמשמע שעל שמועת התורה שנקראת עוז בא יתרו:

כשעשית לנו נסים כו'. דריש מנוסי לשון נס:

הלא רחב שמעה. ואע"פ שלא נתגיירה אלא לאחר מ' שנה. אפשר דעתה מתחלה לכך היתה ולא יכלה להדבק בישראל עד שעברו את הירדן (יפ"ת):

שנא' ויתן עוז למלכו. דכיון דלא מצינו עוז במלך כמו בשלמה דכתיב וירד מים עד ים בדידיה מיירי:

כשהוצאת אותנו ממצרים ונתת כו'. מפרש הא דכתיב וישמע יתרו וכו' כי הוציא ה' את ישראל ממצרים פירושו כשהוציא ה' את ישראל ממצרים. על מתן תורה קאמר:

ה  [עריכה]

הה"ד בחוץ לא ילין גר. ששמע מה שכתוב בתורה מחביבות הגרים שיכולים לזכות מבניהם כהנים על כן נתגייר. ולכן דריש בחוץ לא ילין גר על יתרו:

בפרשת זאת חקת הפסח. פרשה י"ט:

שהוריד לו הקב"ה את המן. שהיה לוקט גם הוא מלא העומר ככל ישראל לפי שהיה גר צדק. אבל הערב רב לא היו לוקטים מהמן ממש אלא מהשיורים שחם השמש ונמס היו נזונים כדאיתא בזוהר שע"כ קנאו בישראל והסיתום לעשות העגל. ואפשר שמה דאי' לקמן פ' מ"א שהיו נוטלין מן המן ומקריבין לפני העגל. זה ג"כ היה מעשה הערב רב מצד הקנאה:

ו  [עריכה]

הה"ד לץ תכה כו'. ס"ל כר"י במכילתא וישמע יתרו מה שמועה שמע ובא מלחמת עמלק שמע ובא שכתובה בצדו דברי רבי יהושע ולהכי מייתי סמך מהני קראי דדרשי שע"י עונש עמלק נזהר יתרו:

עמלק ויתרו היו בעצה. עי' מ"ש בסימן ג':

מן העוה"ז ומן העוה"ב. כדשנו במכילתא כי מחה אמחה. מחה בעה"ז אמחה בעוה"ב. ונתפרסם הדבר מפי משה עד שנשמע ליתרו. ולכן נתן אל לבו לשוב:

ומנין אתה למד שעמלק והמדינים צריהם של ישראל. דנימא שיתרו המדיני ועמלק היו בעצה רעה על ישראל בעצת פרעה:

שנא' וילכו זקני מואב כו'. בזה אינו מביא ראיה אלא שהיו המדינים שונאיהם של ישראל. אבל על עמלק אינו מביא ראיה כי עמלקים לא הוזכרו כאן. ומפסוק שני מביא ראיה מעמלק ג"כ. ואף שהיה די להביא פסוק שני לבד. מדין ועמלק ובני קדם. ששם מוזכרים שניהם. ובפסוק ראשון אינו מוזכר כי אם מדין לחוד. מ"מ ניחא ליה להביא פסוק מן התורה ג"כ (תולדות נח):

שלא חזר בו. שלא עשה תשובה כיתרו:

איקונין של מלך. פרצוף של צורת המלך:

תוהה בה. פי' שהיה כתוהא ומבולבל איך לעשות בה:

אם אזרוק עליך אבן כו'. י"ל שזריקת האבן רמז שיקללנו עם ישראל יחדיו כזורק אבן ומכה בצפור ובאקונין. וע"ז אמר שיתחייב מיתה ודאי. וכן בלעם כבר ידע כי ה' דבר טוב על ישראל ויענישנו אם יקללם אפי' ע"י צירוף יתרו. ונתינת הקנה היינו שיבדיל את יתרו מעל ישראל ויקללנו לבדו כנותן הקנה מרחוק להפריח הצפור מעל האיקונין ושוב יצודנו. ועל זה אמר שמתירא אולי אפ"ה יענש שנוגע בכבודן של ישראל וכבוד ה' אחר שבא בצלו ככתוב לעיל בסמוך. וזה כמי שמפחד פן יפגע עם הקנה באקונין ויתחייב:

עמד על עמלק ומחה שמו. שאמר ואחריתו עד אובד:

כאברהם. שהיה ראש לכל הגרים. ונקרא איתן כדאמר בויק"ר פ' י"ט מאיתן האזרחי זה אברהם:

הוי לץ תכה זה עמלק. כי שמו זה נאה לו מפני שהיה מתלוצץ ומגדף כלפי מעלה כמבואר בתנחומא פ' זכור ויזנב בך מה היו בית עמלק עשין חותכין מילותיהם של ישראל וזורקין כלפי מעלה כו':

ופתי יערים זה יתרו. שהיה בתחלה פתי לפי שלא הכיר בעונש עוה"ב. ונעשה ערום שחזר בתשובה ברמאות ובערמה כדאי' במדרש שאמר לבני עירו זקן אני ואיני יכול לשמש לעכו"ם יותר:

והוכח לנבון זה משה. שלא די שנתגייר אלא שנפקחו עיניו ונתחכם עד שנתן עצה למשה:

מדעתי לא תעשה כן. והיינו דכתיב הכא והוכח לנבון יבין דעת שאף שהוכיח למשה קאמר ליה שלא יסמוך על דעתו אלא יבין אם תסכים עמו דעת עליון:

המלך בהקב"ה. וה"ק איעצך שתשאל לאלהים אם יהיה עמך בהסכמה אם לא (תולדות נח):

מה כתיב אחריו כו'. כלו' דייק כפל המקרא דקאמר וישמע משה וגו' ויעש וגו' ותרתי למה לי אלא ודאי מלבד העצה קאמר ד"א. והיינו דקאמר ליה שימלך בהקב"ה:

ז  [עריכה]

הה"ד שלח לחמך כו'. משום דק"ל מה צורך לכתוב כל פרשת יתרו ומה שיצא משה ואהרן לקראתו ומה שאכלו לחם עמו. ולהכי קאמר דאתא לאשמועינן שכר גמילות חסדים במקום הראוי:

וכי בני אדם שוטים הם כו'. דבודאי אין לגמול חסד לכל מי שיזדמן כי אין ראוי לתת למי שאינו הגון:

על יתרו. וה"ק קרא שלח לחמך כדרך ששלחו יתרו על פני המים דהיינו למשה שהיה הגון. כי כשיהיה כן ברוב הימים תמצאנו כמוהו. משא"כ אם יהיה למי שאינו הגון:

וכל זקני ישראל לאכל לחם וגו'. לפני האלהים שנדבק בשכינה:

ח  [עריכה]

ד"א וישמע יתרו כו'. אע"ג דדרשה זו אינה אלא לענין שם יתרו. מ"מ קאמר ד"א וישמע יתרו. מפני שהדרשא הוא ג"כ על מקרא זה:

ז' שמות נקראו לו. הם יתר יתרו חובב רעואל חבר פוטיאל קיני כדאיתא במכילתא. ועיין בספרי בהעלותך פיסקא ע"ח:

הוסיף לו אות אחת. היא וא"ו משמו של הקב"ה כשם שעשה לאברהם שהוסיף לו ג"כ אות ה"א משמו:

כמו שכתוב כו'. מביא ראיה שנקרא חובב. ואינו מביא ראיה שחבב את התורה:

ט  [עריכה]

הה"ד שמעו כו'. משום דק"ל מה צורך לכתוב שמיעת יתרו ובואו. ומתרץ דאתי לאשמועינן שע"י שמיעה אדם זוכה לחיים כמו שקרה ליתרו. ולהכי מייתי דוגמא משמעו דבר ה' דאתא למימר שע"י שמיעת האוזן כל הגוף מקבל חיים כדלקמן ומכיון דמייתי ליה דריש ליה בכמה אנפי:

נאמרה על החברים. שירחיק עצמם מהמינוי. שכל ימים שאדם חבר פי' שהוא חכם ולא נתמנה לראש לא איכפת ליה כו' אבל המתמנה על הצבור נעשה ערב עליהם. וזה שאה"כ בלשון ספק בני אם ערבת כלו' הזהר שאם תמנה ותהיה ערב כו':

לא איכפת לו בצבור. פי' שאינו זקוק לחזור אחריהם לחקור אם יש ביניהם דבר צריך תיקון. וגם אם פעמים שיראה ולא יוכיח אינו נענש עליו מפני שאין בידו למחות:

ונטל טלית. כלו' בגד של כבוד וגדולה:

בייא. פי' בלשון יוני עול ועוות הדין:

הוא נענש עליו. נלמד מדכתיב ואשמם בראשיכם ואשמם כתיב:

ורוח הקודש צווחת. פי' במה שאמר בני אם ערבת לרעך. רוה"ק אומר כן. כי ספר משלי ברוה"ק נאמר:

אתה ערב עליו. מפרש לרעך על רעך והיינו האדם העושה עבירה:

הכנסת עצמך לזירה. דריש לזר לשון זירה מלשון זר זהב סביב. מנהג הוא שנים שנלחמים זה עם זה רושמין עגולה בארץ והבורח מתוכם מתחייב (מעריך) וכדמסיק. ונראה שכצ"ל תקעת לזר כפיך אתה הכנסת עצמך לזירה. ומי שהוא כו' אמר לו הקב"ה אני כו' וזה פשוט:

אני ואתה עומדים בזירה. פי' ענין זה היינו הדין שיעמוד בו האדם עם הקב"ה אם לנצח בזכותו ואם שמדת הדין תנצח אותו. ולפי שמי שמתמנה על הרבים מוכן לסכנת הדין מדמהו לנכנס לזירה. ופעמים ינצח שיהיה מזכה את הרבים:

אין אמרי אלא הוראת תורה כו'. ולפי זה נוקשת באמרי פיך מילתא אחריתי הוא לומר מלבד התעתדו ליענש בערבות מהצד הנ"ל הוא מעותד עוד ליענש על הוראותיו שאפשר שינוקש בהוראותיו ויטעה:

אלא תן רצונך. כלו' אין תקנה לזה רק שישפיל גאותו לפני גדולים ממנו:

ואם לאו דמך בראשך. שישפך דמך כדם צבי ואיל. כלו' שחייב מיתה שמחטיא הרבים:

כמ"ש בפרשת ויגש. ענין הנ"ל אין שם בפרשת ויגש כלל. אבל נראה שצ"ל ד"א בני אם ערבת לרעך כמ"ש בפרשת ויגש. והיינו מה שנדרש שם מקרא זה בערבות דברים אחרים ומפרש ליה ג"כ בערבות יהודה (יפ"ת):

אלו ישראל שהם ערבים בינן לבין הקב"ה. פי' שכל אחד ואחד מישראל ערבים בין שאר ישראל להקב"ה. ופי' תקעת לזר כפך שכל אחד ערב על זולתו דהוי כזר לגביה:

וכן לשני ולשלישי ולרביעי. הזכיר ד' במשל מפני שמצינו שה' חזר ליתן התורה לד' אומות מפורסמות מלבד האחרות שלא נדע. דהיינו שעיר וישמעאל עמון ומואב כדאיתא בספרי בפסוק וזרח משעיר למו כו' (יפ"ת):

לפולחה ולעבדה ולשמרה כהלכתה:

הובירה. הניח אותה רק ובור:

לא על זה שקבלה. כלו' עיקר ההקפדה הוא על זה. אבל אין ה"נ שיקפיד קצת גם על אותם שלא קבלוה:

שלא הרתיק עליה. פי' שלא דפק על פתחיהם שיקבלו התורה כדאמר בפ"ק דעכו"ם:

נעשה ונשמע. ופי' נעשה על חיובם בערבות על אחרים שיקיימו התורה. ע"ד שאמר גבי והיה מעשה הצדקה שלום גדול המעשה יותר מן העושה שהיינו שמדריך לאחרים שיעשו:

ד"א שמעו דבר ה'. עיין בסימן הקודם:

משל למלך שאמר לעבדו שמור לי. כצ"ל ועי' בדב"ר פ"ג סי' י"א בעץ:

דיאטריטא. פי' כלי זכוכית חשובין (ערוך). והמוסיף הערוך כתב כלי עשוי באומנות פתוח במקלעות ובפטורי ציצים:

ומרתת. עומד ברתת לפני המלך:

והאוזן שומעת. ד"ת ומוסר וע"י זה ישמור עצמו מהחטא ויקיים המצות ויקנה חיי נפש ואושר גם לגוף. כי שמוע מזבח טוב. כי בה נשמור ונעשה כדבר שנא' והיה עקב תשמעון ושמרתם ועשיתם. ופירושו כי עקב השמיעה ימשוך לנו מאתו יתברך שנשמור ונעשה ע"ד כי שכר מצוה מצוה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף