עץ יוסף על שמות רבה/כו

עץ יוסף על שמות רבה כו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על שמות רבה - פרשה כו

פיסקא: א  ב  ג  

א  [עריכה]

הה"ד לא שלותי כו'. ומלת ויבא עמלק מרמז על ויבא רוגז וברישא מפרש ליה בד"מ ואח"כ מפרש ליה לענינו:

הה"ד לא שלותי כו'. דריש ליה בישראל כי כמקרה איוב קראנו שלא שלונו ולא שקטנו:

לא שלותי מבבל. ולא הזכיר גלות מצרים לפי שנגאלו ממנו גאולה שלימה והצליחו אחריו ולא יזכר עוד:

זו מרים ע"ש המירור. שהיא תיקנה אותו בזכותה:

ע"ש ההריון. שהיתה בהסתר שע"י גזירה זו פירשו מנשותיהם שלא יהיה להם הריון ואז נולד אהרן שהיה גואל לסוף פ"ג שנים וכן הוא בס' הישר וגם כשנולד בטלה הגזירה:

שנא' כי מן המים משיתיהו. הרי שנקרא ע"ש המים שכיון שהושלך הוא למים מיד בטלו הגזרה כדלעיל פ"א:

זה עמלק. שבא מרוגזו של הקב"ה על שלא שמרו השבת. או על שרפו ידיהם מן התורה (תולדות נח):

ב  [עריכה]

מה כתיב למעלה כו'. דריש טעם סמיכות ויבא עמלק לשלפניו שבקשו לבדוק את ה' ואמר הקב"ה שיבא הרשע ויבדוק אתכם כדמסיים בסמוך. ואגב מפרש קראי דלמעלה:

לצאן ובקר היה. שהיו מים שאינם ראוים לבני אדם אבל היו ראוים לבהמה. ודייק זה מדכתיב לעם שהוא מיותר לדיוקו לעם לא היה אבל לבהמה היה. ומ"ש אותי ואת מקני. היינו שלא יוכלו תמיד לשתותה. שלבסוף הן מזיקות אותם וימותו:

מיד באו לעשות מריבה. ולא בקשו להתפלל להקב"ה שירוה צמאם:

נפל ביתא כו'. כשנפל הבית אוי לחלונותיו שהחלונות נשברים. כך תחילה היה משה עיני כל העדה וכשאירע להם דבר היו מריבין עמו למה זה העליתנו ממצרים וגו':

כוותא. תרגום חלון התיבה כות תיבותא:

אני ומקני בצמא מכאן אומרים בהמתו כו'. כן הוא במדרש שעם היפ"ת ובמכילתא השוה בהמתם לגופם אמרין בהמתו של אדם היא חייו אדם הולך בדרך אם אין בהמתו עמו מסתגף הוא:

עמד משה בתפלה. ופי' ויצעק משה כמו ויצעקו בני ישראל אל ה' שהוא ל' תפלה שיתן לו ה' תקנה לעשות לעם מהרה כי אין להם סבלנות ואם יתאחר מעט יסקלוהו:

מהו לאמר. שמלת לאמר בכל מקום לאמר לאחרים:

אם הורגים אותם. נלמד מסיפא עוד מעט וסקלונו:

עבור על דבריהם. ממה שאמרת שיסקלו אותך עבור מהם ואל תדבר על בני עוד דברי קנטורין שאין בדעתם כך:

הוי משלם טובה תחת רעה. שאף שהם צועקים עליך ויצערוך ויריבו בך הוי משלם טוב להוציא להם מים:

מי אל כמוך נושא עון. משמע שנושא העון ומגדלן שהעון נעשה זכות:

על חטיא שלהם. פי' מחול להם:

מי שיש לו גאוה יבא וידבר. ולפ"ז עבור לפני העם כמשמעו שיעבור לפניהם ויראה כי אין איש שיעמוד נגדו כמו שפחד שיסקלוהו:

שלא יהיו אומרים מעיינות היו שם. משום שלא הוציא המים במקום ישיבתם שראו שלא נמצא מים. כי הם היו ברפידים והמים האלו ניתנו בצור בחורב שהוא הר סיני או קרוב לו והמים נזלו והלכו אל רפידים כנהר כדפי' הרמב"ן:

אמר לפניו רבש"ע כו'. נלמד מדהשיב לו הקב"ה אשר הכית בו את היאור משמע שזו היא תשובת מאמרו של משה דלרבותא נקט וכמו שמפרש:

של פורענות הוא. כלו' ואין קטיגור נעשה סניגור:

הוא הבאיש המים. אף שקצת מכות ג"כ היו במצרים ע"י המטה לא פרט אלא זו. לומר שהבאיש המים במצרים ואיך יתן עכשיו מים לשתות (תולדות נח):

אין מדתי כמדת ב"ו כו'. ר"ל כדי להודיע כח הנס שאפי' במה שאני מכה בו אני מרפא שלא כדרך ב"ו:

לכך נאמר ומטך אשר הכית בו את היאור. דאל"כ לימא ומטך תקח בידך. אלא מפני שהכית בו את היאור והיו אומרים שהוא של פורעניות תקח בידך שיראה שהוא פועל ג"כ טוב:

כדי שידעו הכל שהיא של ברכה. לשון זה של ברכה אינו מדוייק קצת. וכי מפני שהוציא כאן המים על ידו יקרא של ברכה הלא הרוב פעמים נעשה על ידו פורעניות ע"כ נראה שהוא ט"ס וצריך לגרוס כדאי' במכילתא והובא כאן בילקוט. המטה הזה של פורעניות הוא כו' לפיכך ידעו שהוא של נסים ומטך אשר הכית בו את היאור כו' והכית בצור. ור"ל של נסים שהקב"ה יעשה בו נסים בין לטובה בין לפורענות כאשר יזדמן (יפ"ת):

מהו והכית בצור. פי' למה לא נאמר והכית עליו בכינוי כיון שהזכירו הנני עומד על הצור. והשיב אם מבקשים הם כו'. פי' אם היה אומר והכית עליו יש מקום לאמר שהקפיד הקב"ה דוקא להכות אבן זה הפרטי. ואולי יש מעיין תחתיו ויתעורר בהכאה זו לשטוף מימיו וא"כ אין כאן נס כלל. אבל עכשיו שאמר והכית בצור פי' שתכה על איזה אבן שירצו הם לאו דוקא בצור שאני עומד עליו. ובזה שוב אין מקום לטענה הנ"ל ובהכרח יודו שהמים יוצאים מפנימיות של האבן דרך נס ופלא:

השקו כל אהליהם כו'. ר"ל שלא היו צריכין לילך למקום הצור לקבל מימיו אלא שהיו המים נגרים ובאים להשקות אהלי ישראל אשר ברפידים:

מה כתיב שם ויקרא כו' ומה מריבה היתה שם. דהא מקרא זה דויקרא שם המקום וגו' מקומו הראוי הוא לעיל תיכף אחר אמרו וירב העם עם משה וגו' אבל אחר שיצאו המים והשקו כל אהליהם איזה מריבה היתה שם והשיב שכן הוא באמת שהיתה מריבה אחרת שם חוץ ממריבה הנ"ל שהריבו עם משה וריב זה היה ביחוד עם השם ב"ה באחד מג' אופנים שמבאר והולך לכל חד כדאית ליה:

אם רבון הוא כו'. לשון המקרא הוא כן ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב ב"י ועל נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין. ור' יהודה דורש שענין הבחינה והנסיון היה בענין רבנותו ואדנותו של הקב"ה אם היא כוללת כל המעשים. או רק ממשלה פרטית היינו עליהם לבד. ודרש על ריב כמו על רב ורבון שהנסיון היה בענין אדנות וממשלת ה':

ור"נ אומר אם מספיק כו'. הוא דורש על ריב מל' ריבוי ור"ל ששנסותם ובחינתם היה אם יתן להם ה' מזונותם בריבוי והשפעה בפעם אחד על זמן גדול ולא יצטרכו לתלות עיניהם למרום בכל יום כמו עתה במן שלא נתן להם רק דבר יום ביומו וכן המים ניתן להם פסקי פסקי במרה וברפידים ובקדש ובכל עת צמאונם היו צריכים לצעוק ולהתלונן:

ורבותינו אמרו כו'. צ"ל ורבנן אמרי אם מהרהרים אנו בלבבינו כו' שהיו מסופקים בידיעת ה' במחשבות והרהורי לבות בני אדם. ואמרו היש ה' יודע מה שאנו חושבים בקרבנו. נעבדנו ואם אין נמרוד בו:

ויבדוק אתכם. שיגלה חטאם. כי בחטאם נמסרים בידו:

מה ענין זה לזה. שהמקרא דויקרא שם המקום מסה וגו' על נסותם היש ה' בקרבנו וגו' אין כאן מקומו רק לעיל גבי מה תריבון עמדי ומה תנסון את ה' ששם הוא מקומו. ומשני משל כו' לומר שעל עון זה בא עמלק (יפ"ת):

משל לתינוק כו'. שספקו היה על מצב אביו היכן הוא אע"פ שהיה ניכר בבירור. וכן כאן אע"פ ששכינת ה' ביניהם היתה מוחשת. נסתפקו במשה שמא הוא עשה אותותיו בחכמה. עד שבאו למ"ת ונשלמה האמונה בידם:

ג  [עריכה]

למה ליהושע. ולא לאהרן שהיה גדול ממנו:

בתחלה אתה דורש. דאע"ג דאיכא טעמים אחרים כדבסמוך. מ"מ מסתבר דשייך טפי ליהושע לפי שהוא עתיד להכניס כו':

לפי שהוא עתיד להכניס כו'. ואע"ג דעדיין לא נגזר על משה שלא יכניסם לארץ. י"ל שמשה אמר ע"פ הגבורה והמדרש נותן טעם למה צוה הקב"ה שיאמר זאת ליהושע ולא לאהרן:

זקנך. יוסף:

שאירע אותם בהעלותם ממצרים. נמצא שנזק זה בא ע"י שירדו למצרים. שאילו היה במקומן לא היה נלחם עמהם. ומכיון דזקנך גרמא בנזקין עליך לתקן נזקו:

ובזה כתיב ולא ירא אלהים. כתיב בפ' תצא בעמלק:

מהו אנשים. דה"ל למימר בחר לנו אנשי חיל:

של חכמה וביראת חטא. שכ"מ שנאמר אנשים הם צדיקים כדאיתא בבמדב"ר פ' י"ו. והוצרך משה לאנשים צדיקים כי מי שיש בידו חטא צריך לחזור מעורכי המלחמה:

שאין אומרים צא כו'. שכל יציאה מבפנים לחוץ היא. ומפני שיציאת יהושע ממחנה ישראל למחנה עמלק אינו מצד פנים לצד חוץ כי שניהם חונים במדבר הוכרחו לומר צא מן הענן. כמו צא מן התיבה. וצוה אותו לצאת מתוך הענן כדי שלא יאמר עמלק שהענן משמר את ישראל דווקא. לכן צא מן הענן והלחם בו כדי שידע שהקב"ה שומר את ישראל בכל מקום:

אמר לו מטה זה בידי כו'. ונקרא מטה אלהים ע"ש שצוה הקב"ה ליקח המטה והוא קיים דברו של הקב"ה:

ובזמן שהקב"ה עושה נסים. דהיינו במכת ערוב ומכת בכורים כדלעיל פ' י"ב. ואע"פ שלא נעשו ע"י המטה. מפני שכל העשר מכות חקוקות היו עליו כדלעיל פ' ח' להכי קרי ליה מטה האלהים על שם אותם המכות שהיו ע"י הקב"ה. וקראו כאן מטה האלהים על שם נפלאותיו לתת כבוד לשמו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף