יפה תואר על שמות רבה/כז

יפה תואר על שמות רבה כז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על שמות רבה - פרשה כז

פיסקא: א  ג  ד  ה  ו  ז  ט  

א  [עריכה]

הה"ד רעך ורע אביך גו'. נראים הדברים כי המדרש סובר אשר יתרו בא אחר מתן תורה. ולפ"ז יקשה למה הזכירה התורה כאן את ביאת יתרו. ואע"ג דאין מוקדם ומאוחר בתורה מ"מ מבקש טעם על שנוי הסדר וכמו שמצינו כמה פעמים דמקשי וכי מה ענין זה אצל זה ולכן מביא את הכתוב הזה דכתיב שם טוב שכן קרוב זה יתרו מאח רחוק זה עמלק כדלקמן וכמ"ש בעל נוה שלום כי ההפך האחד כשיושם אצל הפכו יבחן יותר. וכ"כ התוס' בפ' אין מעמידין גבי יתרו לאחר מתן תורה בא שלכן נסמכה פ' יתרו לפ' עמלק משום שעמלק הרע לישראל ראשונה מספר נמי תיכף אח"ז מעשה יתרו שיעץ טוב לישראל. ואיידי דמייתי את הכתוב לענין זה דרשהו ג"כ בענין הקב"ה וישמעאל וכדרך המדרש:

זה אברהם. ומדריש הכתיב הזה כי לא יאמר ישראל להיות ככל משפחות האדמה ולעזוב את צור מחצבתם אחרי שהם הרבים. וז"ש רעך זה הקב"ה ורע אביך זה אברהם אל תעזוב. הדבק באביך הראשון ובאלהיו ואל תעזוב. אף כי גודלך רע ומר וכמו בעתותי נבוכדנאצר:

הה"ד כבוד חכמים ינחלו זה יתרו. גם בדרש הזה בא ליתן טעם סמיכות פרשת יתרו לפ' עמלק כי על עמלק מדריש במכילתא סוף הכתוב הזה וכסילים מדים קלון שכסתה כלימה פניהם כשנפלו לפני יהושע ע"ש. ודורש המדרש רישא דקרא כבוד חכמים ינחלו על יתרו. ולכן נסמכו הפרשיות זו לזו לה להציב כבוד חכמים נגד קלון הכסילים. וכעין מ"ש לעיל:

ג  [עריכה]

טובות וברכות טובות הן הצלחיות הנצחיות והקיימות שהן טובות באמת וברכות הוא הצלחות העוברות כמו כבוד עושר בנים וארך ימים. ויתרו זכה לכבוד במה שבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל עמו לחם. וזכה ג"כ להצלחה רוחנית דכתיב לפני האלהים ואמרו רז"ל ע"ז כאלו הקביל פני שכינה:

אלא ברכן ובכללן נתברך גם יתרו. וז"ש ולא עוד כו' פי' הדברים כי גם יתרו הי' ראוי לקללה בשביל שהי' עמדו בעצה. וכאשר קלל את עמלק היה ראוי גם ליתרו שיקולל אך קללתו נהפכה לברכה ונתברך בברכת ישראל:

אצר אותנו עולם. פירש"י בפ' חלק שעתידין בניך לישב בלשכת הגזית והיינו דכתיב אותן מושבך וכו' בין אותנו עולם אתה יושב מי הזקיקך:

ד  [עריכה]

שמעה רחב ובאה ודבקה בך. ואע"ג דזה הי' אחר מ' שנה אפשר דדעתה היתה מתחלה לכך ולא יכלה להדבק בישראל עד שעברו את הירדן:

שנאמר ה' עוז לעמו יתן. וכדאיתא במכילתא ר"א אומר מתן תורה שמע ובא שבשעה שניתנה תורה לישראל זעו כל יושבי האדמה בהיכליהם שנאמר ובהיכלו כלו אומר כבוד כו' ע"ש. וז"ש אח"ז ה' עוז לעמו יתן זה התורה וענו כולם ואמרו א"כ ה' יברך את עמו בשלום:

ה  [עריכה]

הה"ד בחוץ לא ילין גר. ולפ"ז מדריש וישמע יתרו ששמע מה שכתוב בתורה:

ו  [עריכה]

הה"ד לץ תכה וגו'. וסובר וישמע יתרו שמלחמת עמלק שמע וכדעת ר"י במכילתא. ומביא שני כתובים על זה משום דאמר שאבד הקב"ה את עמלק מן העוה"ז והעוה"ב לכן מביא את הכתוב נץ תכה דקאי על המכה המוחשת וזה בעוה"ז. ואת הכתוב בענש לץ יובן גזרת העונש על העוה"ב.

שהוכיחו יתרו כו'. ובא המדרש להגדיל בזה את מעלת הפתי אשר יערים. כי לא לבד אשר יחכם לנפשו אבל ימצא עוד עצה ליעץ את אחרים וכמו ביתרו שיעץ למשה:

ז  [עריכה]

הה"ד שלח לחמך וגו'. בא לתת טעם למה האריכה התורה לספר את כל אשר נעשה עם יתרו. ואם נחוץ היה הדבר לספר את עצתו במנוי השופטים וה' השכים על ידו. אבל די היה לה לכתוב את פרשה זו לבד ושאר הענינים ל"ל. ולכן אמר דאתא לאשמעינן שכר גמילות חסדים במקום הראוי שע"י כן זכה יתרו להתקרב אל השכינה וכדאי' במכילתא. וע"ד שאמרו בפרק חלק גדולה לגימה שמקרבת את הרחוקים מיתרו שבשכר קראן לו ויאכל לחם זכו בניו כו'. וז"ש כאן כי בשביל שלח לחמך וגו' זכה יתרו לדברים הנאמרים בפרשה זו לאכל לחם לפני אלהים ואגב זה מספר את כל הדברים ותוכן דרש הזה הוא על פי מה שדורש במדרש קהלת דאמר שם אם בקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמלי תורה שאין מים האמור כאן אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים ולכן מביא את הכתוב הזה ללמד לנו כי מה שזכה יתרו לכל זה הוא שנתן לחמו למשה ונתן לו את בתו לאשה אשר ע"ז נאמר בשלהי כתובות על הכתוב ובו תדבק כל המשיא בתו לת"ח והעושה פרקמטיא לת"ח והמהנה לת"ח מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו מדבק בשכינה וכן היה גבי יתרו:

ט  [עריכה]

הה"ד שמעו דבר ה' בית יעקב. משום דק"ל למה כתיב וישמע יתרו ולא כתיב ויודע ליתרו לכן דריש דהכל תלה בשמיעה וכדמסיים כי ע"י שמיעה זוכה אדם לחיים ומביא ע"ז את הכתוב שמעו דבר ה' ואגב שהביא את הכתוב הזה דריש ליה ברישא בכמה אנפי:

אתה ערב עליו כו'. טעם הערבות שכמו שהערב חייב לשלם את הממון אם הלוה לא ישלמנו כן המתמנה על הצבור התחייב את עצמו להדריכם כי ישמרו את חקי האלהים וזה חובתו ללמדם ולהוכיחם ולכן אם יעברו ולא ישמרו חייב הוא בעולם עליהם:

אין אמרי אלא הוראת תורה. ולפ"ז נוקשת באמרי פיך הוא מלתא אחריתי שמלבד התעתדו ליענש בערבות מהטעם הנ"ל הוא מעותד עוד ליענש על הוראותיו כי הצבור סומכים עליו ואפשר שינקש בהוראותיו ויטעה וחטא הרבים תלוי בו. וכ"ה בשוחר טוב ומה אתה עושה שלא תאמר על הטהור טמא ועל טמא טהור ועל האסור מותר ועל המותר אסור ותתחייב באמרי פיך:

כמ"ש בפ' ויגש. אין שם מדברים הנוגעים לענין זה ונראה דיש כאן חסרון דברים וצ"ל דבר אחר בני אם ערבת לרעך כמ"ש בפר' ויגש ושם מזהיר את האדם שיתרחק מן הערבות:

אלו ישראל שהם ערבים בינן לבין הקב"ה. עי' בשוח"ט הדברים מבוארים יותר:

ומה היתה ערבותן. כלומר למה היה צריך לערבות כאלו מפחד מאד פן לא ישמרו ומשני מפני שכבדה היא התורה לשמרה וכמו שמביא במשל מהשדה לכן היה צריך לערבות שכל אחד יכריח לחבירו לשמרה ולקיימה:

וכשבא אצל ישראל כו'. משמע שקבלו מדעתם והא דאמרינן בגמרא שכפה עליהם הר כגיגית ואמרינן התם מכאן מודעה רבה לאורייתא משום דאמרינן בתנחומא פר' נח דתורה שבכתב קבלו ברצון וכפיית הר כגיגית הוא רק על תורה שבע"פ:

שכרתם נעשה. וכן משמע לקמן פמ"ב ובד"ר פ"ג שלא אבדו רק את נעשה ומה דאיתא בפרק ר' עקיבא דריש ר' סימאי כשהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו ס"ר של מה"ש וקשרו לכל אחד מישראל שני כתרים. א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע וכשחטאו בעגל ירדו ק"כ רבוא של מלאכי חבלה ופרקום אלמא כי אבדו בעגל את שניהם נעשה ונשמע. ושמא י"ל כי לענין הכתרים אבדו את שניהם אבל לענין הדבקות בה' לא הפסידו נשמע. [ובאמת שם זכו לפני הכתרים בשביל שהקדימו נעשה לנשמע. וכיון שעברו על נעשה הלא אין זכות הקדימה בידם לכן אבדו שני הכתרים]:

וכל הגוף מקבל חיים. עי' בויק"ר פי"ב מה דאיתא שם נעשו ד"ת מוליגיה ללב קילורית לעינים כו' ומ"ש שם כי תיקון כל המדות והדעות יבוא לבני אדם ע"י התורה וכן יתפרש כאן כי אם ישמע אז יעלה על לבו לעשות ונחשב לו כאלו עשאה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף