עץ יוסף על בראשית רבה/סח/יב

עץ יוסף על בראשית רבה סח יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לא מעלין כו'. שלפעמים יתפרשו הדברים בזולת מובנם לענין אחר כהאי עובדא דריב"ח בסמוך. וכוונת ר' אבהו נגד חלום דסולם מוצב ארצה כי לא יפורש כפשט הדברים אלא כפתרון הסולם זה סיני וכו' (יפה תואר):

חמית כו'. ראיתי בחלומי שאמרו לי לך וקח נכסי אביך שעמל בהם מן קפודקיא. וא"ל רבי יוסי דרך שאלה הלך אביך למקום קפודקיא מימיו:

זיל מני עשרים שריין בכרסא דביתך. פי' בקרן זויות. והמוסף הערוך פי' בקרב ביתך. ופי' לך ומנה עשרים קורות בתקרת הבית שהרצפה היתה על גביהם. ושם תמצא ממון אביך:

מן ראשיהן כו'. תתחיל למנות מראשי הקורות עד סופן ותחזור חלילה עד אותה קורה שישלים לך מנין עשרים ושם תמצאנו:

מן קפודקיא. באיכה רבתי מפרש קפדקיא כפא בל' יון עשרים. דוקיא בל' יון קורות. ועיין בפרק הרואה:

אין חלום בלא פתרון. כלו' אין דברי החלום כמשמעו. אלא נאמר דרך משל וחידה וכן חלום הסולם רומז גם לדבר אחר:

זה הכבש. שהיו עולים בו למזבח כבסולם:

אלו הקרבנות. ופי' וראשו עיקרו ותכליתו נוגע לשמים בקרבנות שריחן עולה לשמים ריח ניחוח לה':

אלו כהנים גדולים. שנקראו מלאכים כדכתיב כי מלאך ה' צבאות הוא. והא"א מוחק תיבת גדולים:

שהם עולים ויורדים בכבש. בזריזות לעשות עבודתן:

רבנין פתרין לה בסיני כו'. הגיר' היא משובשת. וכן צ"ל והנה סולם זה סיני. מוצב ארצה ויתיצבו בתחתית ההר. וראשו מגיע השמימה וההר בוער באש עד לב השמים. והנה מלאכי אלהים אלו משה ואהרן. עולים ומשה עלה אל האלהים. ויורדים זה משה וירד משה. ולמדנו לנביאים שנקראו מלאכים דכתיב ויאמר חגי מלאך ה' במלאכות ה' לעם. והנה ה' נצב עליו וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר (יפה תואר). ובזה בשרו הקב"ה שיזכו בניו לקבל תורה בסיני אשר מזה יגיעו לתכלית השלימות:

עולים זה משה. וה"ה אהרן דכתיב עלה אל ה' אתה ואהרן. ולפי שלא מצינו ירידה בו בפירוש לא הזכיר ג"כ אהרן בכאן:

ר' שלמוני בשם ר"ל אמר תרכוסא של ג' רגלים כו'. עד כי חלק ה' עמו. מאמר זה הוא משובש מאד. וכן צריך להגיהו. ר' שלמוני בשם ר' לוי אמר תרכוסא של ג' רגלים הראה לו אמר פי' הקב"ה אמר ליעקב את הוא רגל שלישי. היא דעתיה דר"י דסכנין בשם ר' לוי דאמר כתיב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו מה החבל כו'. וכל הגירסא הנ"ל הוא מוכרח ופשוט לכל מעיין:

תרכוסא. כתב המת"כ תרכוסא פי' הערוך ארגז. ולא אדע מה שייכות יש לארגז עם ענין הנמשל. גם סתם ארגז אין לו רגלים. ולא ראה שם בערך תרנוס שמביא מדרש זה וגורס כן. ופירושו כסא על רגלים. ורמז זה נאות מאד במראה זו. שמכוין בו שהעולם כולו הוא עומד על כסא של ג' רגלים. והן ג' האבות והודיעו שהוא רגל שלישי. והוא מה שאמר והנה ה' נצב עליו (יפה תואר):

מה החבל הזה כו'. דאי כפשוטו חבל פי' חלק הא כבר אמר כי חלק ה' עמו:

אין מפקיעין. פי' אין גודלין חבל בלא שלשה נימין. שבפחות משלשה נימין אינו מתקיים. כך האבות אין פחות מג' כי הוצרכו ג' להיות רגלי המרכבה ולקיים העולם עליהם (יפה תואר):

שהמלאך שלישו של עולם. ובבמדב"ר פי"ב משמע שאין כל העולם מחזיקו:

שנאמר וגויתו כתרשיש. ל' המת"כ כתרשיש פרש"י כרום ימא וים הוא שלישו של עולם עכ"ל וכוונתו שרש"י בפירושו על המדרש פי' כי תרשיש הוא ים. כי תרגום אונקלוס ויונתן על מלת תרשיש (שמות כ"ח) כרום ימא. ומ"ש המת"כ שהים הוא שליש של עולם הוא מדקי"ל שהעולם שליש ישוב ושליש מדבר ושליש ים:

וח"א עולים ויורדים ביעקב. מפרש בו ביעקב:

מ"ד כו' בסולם ניחא. ר"ל ניחא עכ"פ ענין הכתוב. אבל למ"ד ביעקב מאי קאמר. ומתרץ שהיו מעלין ומורידין בו לזכות ולחובה. יש מיימינים ויש משמאילין:

אופזים בו. פרש"י דוחקים בו:

קופזים בו. פרש"י קופצים בו:

וסוטנים בו. ומקטרגים עליו כמו לשטנו (זכריה ג' א'). אבל המעריך גרס וסונטים בו. ופירושו לזות שפתים ולשון הרע בדברי חירוף ושחוק על מי שמשחקים עליו. או שמוציאים עליו שם רע:

סונטים בו שנא' ישראל אשר בך אתפאר כו'. הגירסא האמתית הוא ברבות כת"י ישן. סוטנים בו את הוא שאיקונין שלך חקוקה למעלה שנא' ישראל אשר בך אתפאר. ורואין איקונין שלו ויורדין למטה ומוצאים אותו ישן. משל למלך שעולה לבסילקי ומוצאים אותו יושב ודן ויוצאין לפרוזדור ומוצאים אותו ישן כ"ה הגיר' שם ונכון מאד:

עולים למעלה ורואים איקונים שלו. הוא נשמת שורש יעקב לא ינום ולא יישן:

ויורדין למטה ומוצאים אותו ישן. ר"ל שלמטה גופו היה ישן:

לבסילקי. היכל המלך אשר שם יושב ודן עם כל שריו. ביומא דף כ"ד לשכת הגזית כמין בסילקי גדולה היתה:

ויוצאין בפרווד ומוצאין אותו ישן ד"א למעלן כל מי שהוא אומר זכותו עולה חובתו יורד למטן כל מי שהוא אומר זכותו יורד חובתו עולה. ד"א מלאכים שהיו מלוין את האדם בא"י אין מלוין אותו ח"ל. עולים ויורדים בו עולים אותם שליוו אותו בא"י. כצ"ל (א"א ויפ"ת). ופירושו למעלן מי שמזכיר זכות ישראל הוא עולה וההיפוך יורד. ולפי' כתיב עולים ויורדים בו ובשבילו. ובעוה"ז המדבר טוב על ישראל יורד. והמיצר להם נעשה ראש:

אותן המלאכים שליוו כו'. ור"ל שיש מלאכים מיוחדים לשמירת האדם. ומלאכי א"י אין להם רשות לצאת ח"ל. לכן אותן מלאכים שליוו אותו בארץ עלו. וירדו אותן שליוו אותו בח"ל לכן כתיב עולים ויורדים עולים תחלה ואח"כ יורדים:

מסטורין. פי' סוד:

שאמרו כי משחיתים אנחנו. ועיין לעיל פ"נ שם פרשתי:

לישנא קלא. לשון קל לכף זכות שלא גילו מסתוריו של הקב"ה רק שתלו הגדולה בעצמם:

עולים ואח"כ יורדים. דלכך נקט עולים תחילה כי אותם שכבר נדחו נתקרבו ונתקבלו וניתן להם רשות לעלות ושוב ירדו בשליחות ה' ללוות את יעקב (יפה תואר):

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף