עץ יוסף על בראשית רבה/סד
< הקודם · הבא > מפרשי המדרש ידי משה |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י
א [עריכה]
יודע ה' ימי תמימים כו'. לשון חיבוב והשגחה. ור"ל שחיבב ה' והשגיח על כל ימי התמים שגם בימי רעבון ישבעו וכדמסיק ולפי שיצחק נקרא עולה תמימה לפיכך ונחלתם לעולם תהיה שנא' גור בארץ הזאת שלא הורשה לצאת לחוצה לארץ לפי שהיה עולה תמימה (נזר הקודש):
ברעתו של אבימלך. שאע"פ שקנאו בו. היו נזהרים בו כמה שאמר כל הנוגע באיש הזה וגו' (יפה תואר):
ב [עריכה]
י' רעבון באו לעולם. כבר נתבאר מאמר זה כל הצורך לעיל פ' כ"ה סימן ג' וברות רבה ע"ש:
ואחד שהוא מתגלגל ובא לעולם לע"ל. כצ"ל (א"א):
אוותנטיאה. ענין גדולה (מעריך):
בימי שאול. שבעבור חטאו בא רעב זה כדכתיב אל שאול ואל בית הדמים:
גרופית של שקמה. נטיעה קטנה נקראת גרופית (מעריך):
שילא חטא ויוחנא משתלמא. מעשה אירע שקלקל שילא ונתפס יוחנא כגנב בשבילו. ע"ד טוביה חטא וזיגוד מינגד והיה למשל לכל לוקה בשביל אחר:
לזגג. אומן העושה כלי זכוכית:
שפופים. פי' שפלים וחלשים בלי כח:
רבי חלבו אמר שנים באו בימי אברהם. מדכתיב ביצחק מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם. דמדכתיב הראשון מכלל דהוו שנים בימי אברהם. וקרא לזה השני רעב הראשון לגבי יצחק (יפה תואר):
אחד בימי אברהם. והא דכתיב הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם מכלל דאיכא אחר שלא היה בימי אברהם. והיינו זה של למך. ועיין מ"ש ברות רבה פרשה א':
בצורת. גשמים מועטים:
שנה עבדא. פי' שנה עשתה פירות:
של מהומה. פרש"י נפלה המיתה בבהמות ונתיקר השער עד שהיו מוכרחים ליתן בעד ראש חמור שמונים כסף:
ר' אחא אמר משתים סאות היה ונעשה מאחת. כצ"ל (זרע אברהם):
ג [עריכה]
לגרדיקי. אשמועינן שעם היותו נוה רע כדבסמוך בירכו ה' שם:
מפני מה לא גזרו כו'. כצ"ל וכן הוא בירו'. ור"ל מפני מה לא גזרו עליה טומאה כיון שהיא לצד ח"ל ומשני מפני שהיא נוה רע ואין דרך ב"א לדור שם לכן לא חששו לגזור על יושביה. ומביא זה לאשמועי' שעם היות גרר מקום רע לזרעים ברכו ה' ליצחק בזריעתו ומצא בה מאה שערים וכדדריש לקמן פ' זו ויזרע יצחק בארץ ההיא הארץ קשה כו' (יפה תואר):
עשה שכונה בא"י. דשכון מורה על מעשה הישוב במה שיזרע ויטע כי בזה מרבה הישוב והשכונה מהאנשים:
הוי נציב. נטעי נעמנים (ישעיה יז, י) מתרגמי' נציבא בחירא (יפה תואר):
שכן את השכינה בארץ. ולא תצטרך לצאת חו"ל על ידך שבכ"מ שגלו ישראל שכינה עמהם:
את עולה תמימה כו'. דאל"כ מ"ט אל תרד מצרימה משא"כ באברהם:
עולה תמימה. שהיא קודש קדשים ואין ק"ק יוצא חוץ לעזרה:
האל קשות. כאומר אשר אבניה ברזל. ור"ל אף הארצות האלה אשר יושביהם עזים וקשים. ואבניה ברזל. וע"פ טבע א"א לכבשם עכ"ז לך אתננה כי אני אכבשם לפניך:
מקצתן אני נותן לך. ולכן נכתב חסר ה' להורות על המיעוט. דעלה במחשבה להנחיל עשרה עממין את ישראל. ושוב לא הנחיל אלא ז'. והג' ינחילם לימות משיחנו כדלעיל ס"פ מ"ד:
ד [עריכה]
מנין עקב. ששנותיו של אברהם קע"ה וכיון דבן ג' הכיר את ה' נמצא ששמע בקולו מנין עקב. ומ"ד בן מ"ח ס"ל משום שבדור הפלגה היה אברהם בן מ"ח ולא נשתתף עמהם. הרי שבן מ"ח הכיר. ונראה דמודו דכשהתחיל לדבר הכיר את ה' כדאיתא בתד"א ולא פליגי אלא בגמר ההכרה באמיתת השם:
אפי' הלכות ערובי חצרות. שהם נקראו משמרת שהם סייגים ותקנות ע"ד עשו משמרת למשמרתי. ובתנחומא סדר לך ובסדר בהר אי' אפילו עירובי תבשילין. וכן אי' ביומא דף כ"ח ובאג"ב פרק נ"ג:
אפי' שם חדש. כלו' אל תתמה מאברהם שידע בנבואה כל התורה כי גם שם ירושלים החדש ידע:
וכתיב ושם העיר מיום ה' שמה. והיינו ה' יראה שהכוונה שה' משגיח שם והא דכתיב ושם העיר מיום ה' שמה ה"פ כבר מיום העקדה ה' שמה ע"י אברהם שקראה אז כן ע"ש העתיד (נזר הקודש):
אין לך יום ויום שאין הקב"ה מחדש הלכה בב"ד של מעלה ואותן הלכות ידע אברהם. כצ"ל (א"א ויפ"ת):
ה [עריכה]
חלום קשה כו'. פי' חלום קשה וכן נבואה קשה כשמתאחרת לבא סבורין בני אדם שאריכות ימים מבטלתן. ואינו כן. וכן אבל שוטה פי' גרוע (כמו הדס שוטה) והיינו אבילות של אב שאין הלב דוה עליו (כמו אבילות האב על הבן שהוא דוה מאד) שוכח אותו במהרה. כמו יצחק ששכח אבל אביו:
מיד והנה יצחק מצחק. ושכח אבל אביו:
בשביל שהעלו לך ימים כו'. פי' דקרא אתמוהי קא מתמה כי למען שארכו הימים ולא חששת בשביל פלשתים לא היה לך להמנע מעשות יומם לגנות הענין בעצמו (יפה תואר):
היית עושה הדבר הזה. דפי' מצחק תשמיש:
שנאמר בערב היא באה. במסכת מגלה מתוך גנותו ספר שבחו שלא שמש מטתו ביום:
יום לידתו וליל עבורו. מכלל דאין דרך עיבור אלא בלילה:
א"ר מרינוס כו'. איידי דמייתי האי קרא מפרש ליה כוליה:
יום אשר ילדתני אמי זה יום העבור. הנכון כנוסחת הילקוט אשר יולדתי בו זה יום העבור. יום אשר ילדתני אמי זה יום הלידה (א"א ויפ"ת):
חלקיהו אדם צדיק. כדאמר בפ"ק דמגילה כל ששמו ושם אביו מפורש בנביאים בידוע שהוא נביא בן נביא כו':
בא ושמש מטתו ביום. דחייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שיוצא לדרך כמ"ש בפ' הבא על יבמתו:
ו [עריכה]
ויזרע יצחק בארץ ההיא א"ר חלבו כו' ויצו אבימלך את כל העם א"ר אייבו כו'. הנה בתורה כתיב קודם הפסוק ויצו אבימלך את כל העם וגו' ואחר כך כתיב ויזרע יצחק וגו' והמדרש מהפך ודורש. ובמדרש שעם היפ"ת גורס ויצו אבימלך את כל העם וגו' ויזרע יצחק בארץ ההיא א"ר חלבו כו':
הארץ קשה כו'. דק"ל מה תלמוד לומר בארץ ההיא בשנה ההיא דמאי נפקא מינה בה:
הארץ קשה. שהיתה ארץ יבשה וצמאון אשר אין בה מים עד שהיה בעיניהם חדוש גדול כשהיו אומרים מצאנו מים (בחיי). עוד י"ל שסמכו על מה שאמר לעיל שגרדיקי הוא נוה רע:
והשנה קשה. כמפורש בפסוק שהיה אז שנות הרעב:
מאה שערים מאה כורים כו'. משום דמספקא ליה פירוש מאה שערים להכי קאמר בשלשה אנפי. האחד מלשון שער שבשוק ולכן פי' מאה כורים ר"ל מאה מדות הנמכרות בשער וסתם מדה הנמכרת בשער בתבואות כור שהיא גדולה שבמדות השער. והשני מלשון שיעור ולכן פירש מאה מנינים ר"ל שמצא מאה מהזרע שהוציא לתבואה. והשלישי מלשון השערה ואומדן דעת. ולכן פי' מלמד שהאמידו כו' (יפה תואר):
והלא אין הברכה שורה כו'. משום דמפרש מאה שערים מאה מנינים דהיינו מנין ממש. לכך פריך והלא אין הברכה שורה על דבר שהוא במשקל ובמדה ובמנין. ומפני מה מדד אותה. ומתרץ מפני המעשרות והיינו כדתנן אל תרבה לעשר אומדות פי' מאומד הדעת מחשש שמא יתן יותר מחלק עשירית ויהיו מעשרותיו מקולקלים. ובזכות מעשר אדרבה מתברך כדאית' בפ"ק דתעניות עשר בשביל שתתעשר:
ז [עריכה]
אפי' צרור כו'. מדלא קאמר כל המזיקו וקאמר כל הנוגע בו משמע אפילו זריקת צרור בעלמא:
הה"ד יגורו יצפונו כו'. שאמר כן על פלשתים שעשו עליו מארב בצינעה להכותו במרמה וענין יצחק היה רמז לדוד שכל מה שאירע לאבות סימן לבנים:
זבל פרדותיו כו'. דכתיב עד כי גדל מאד לומר שבכל נכסיו גדל עד מאד מאבימלך. ולפי שלפי האמת לא יתכן שזבל פרדותיו יהיה יותר מנכסי אבימלך דקדק לומר שהיו אומרים כו' כלומר ע"ד גוזמא היו אומרים כן ואפשר כוונתם היה כדי להטיל עליו קנאה ואיבה:
ועבדה כתיב. חסר ו' קרי ועבדה שיעבוד אותה. והיינו שאם אינו משגיח על פועליו ואינו יושב עמהם אינו קונה הנכסים ואינו רואה בהם סימן ברכה כמו שאחז"ל בבבא מציעא דף כ"ט מי שהניח לו אביו מעות ומבקש לאבדן ישכור פועלים ולא ישב עמהם (מתנות כהונה):
והם. העבדים יושבים בביתו. וא"כ הוא עבד לעבדיו:
לא ממנו היה לך. שאתה מרויח מה שהיו אנחנו מרויחים אם לא היית אצלנו. וכל תוקף ועצמיות שיש לך ממנו הוא:
קווקיא. פי' עדר. שית לבך לעדרים תרגומו שוי לבך על קווקין:
וכדון. ועכשיו יש לך עדרים רבים:
ח [עריכה]
ר"י אומר ארבע. שאף השלשה הראשונות היו סמוכין לגבול באר שבע שהיתה המטרפולין וכל גבולותיה סביב יקראו ע"ש העיר (יפה תואר):
כנגד כן נעשו בניו ד' דגלים. מפני שכתיבת ענין אלו בארות בתורה נראה דבר בלי צורך. לזה קאמר ר"י שיש בהם סימן ורמז כנגד הדגלים:
כנגד חמשה ספרי תורה. ובזה יש רמז קצת לבאר כי התורה והחכמה נמשלה לבאר ע"ד שתה מים מבורך. מים עמוקים עצה וגו':
שבו נתעסק הקב"ה. פירשתיו לעיל פ"ג:
שהוא משלים ז'. שהוא נתחלק לג' ספרים כדי להשלים המנין ז' כנגד חצבה עמודיה שבעה וכדאיתא בפרק כל כתבי חצבה עמודיה שבעה כנגד ז' ס"ת:
שבעה ס"ת. ואפ"ה הבארות היו ה' לבד כנגד ה' ס"ת הנבדלים בהדיא. אבל הבדל ספר במדבר לג' ספרים אינו בהפרש מבואר בה' שיטין חלק כאשר בין כל חלק וחלק מהחמשה. אלא בסימניות אשר בפסוק ויהי בנסוע הארון מלמעלה ולמטה כדאי' בפרק כל כתבי:
ויקרא שמה רחובות כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ כנגד משנה תורה על שם כי ירחיב. ואבימלך הלך אליו מגרר. כצ"ל:
ט [עריכה]
מגורר. מגרר דריש כמו מגורר שנכנסו ליסטים לתוך ביתו וכו' והוא מלשון אל תתגר בם:
שעלו בו צמחים. מיני נגעים כמד"א באיוב להתגרד בו עבור הצרעת והטעם שהנגעים באים על לשון הרע והוא דיבר לשון הרע על יצחק לפיכך נענש בנגעים ומזה הרגיש שחטא ביצחק ודריש ד' במקום ר':
אחוזת מרעהו היה שמו. יתכן שהוא המשנה למלך שהוא כריע המלך במדינה. ופיכול שר צבאו הוא הראש במלחמה (נזר הקודש):
סיעת מרחמוהי. ולפ"ז מה שפירש פיכול שר צבאו ביחוד. הטעם כי הוא היה עולה על כולם. ופירש סיעת כת. מרחמוהי מאוהביו:
פיכול שמו. שם העצם:
פה שכל צבאותיו כו'. שנקרא כן על שם שכל צבאותיו נושקים לו על פיו. והוא ב' מלות פי כל שעל ידו היה הנהגת כל המדינה:
י [עריכה]
ראינו מעשיך ומעשה אבותיך. וזהו ראה ראינו וה"ק ממה שראינו באביך נסים מפורסמים בהיות ה' עמו. ידענו גם במעשיך כי היה ה' עמך שהצלחתך מאת ה' דוגמת אביך:
רק מיעוט שלא עשו כו'. דרשו שבאמת היה כאן טובות בפועל. אך זה גופא הוא הטובה הגדולה ששלחוהו בשלום ומלת ונשלחך בשלום הוא פירושיה דרק טוב. ומייתי על זה סיפור רבי יהושע בן חנניא הדומה לזה שהעדר הרעה לטובה יחשב כמו שמסיים בסוף הענין דיינו שנכנסנו בשלום ויצאנו בשלום. וזהו טעם סיפור זה כאן:
פפוס ולוליאנוס. שני אחים היו והן הן הרוגי לוד שמסרו נפשם בשביל כל ישראל כדאי' בפסחים:
טרפיזין. שולחנות:
אזלין כו'. כל אלו הפסוקים הם בספר עזרא ד':
מנדה זו מדת הארץ. איידי דמייתי קרא מפרש ליה. מדת הארץ הוא מס הניתן מהקרקעות כורמים ויוגבים ובעלי בתים:
פרובגירון. פרש"י כסף גולגולת:
אנגרוטינה. הוא ארנונא דהיינו עישור תבואה ובהמה (יפה תואר):
או ישנון יתיה כו'. או שישנו בית המקדש ממקומו הראשון או יוסיפו עליו ה' אמות או יפחתו ממנו ה' אמות. ומעצמם הם יחזרו מהם:
והוון קהליא כו'. והיה כל הקהל ישראל מחוברים ומקובצים בזאת הבקעה של בית רימון. וכיון שבאו הכתבים מאת המלך התחילו בוכים ורצו למרוד במלך ולבנותו בלא רשותו:
אמרין יעול כו'. אמרו חכמי ישראל ילך חכם אחד וישקיט הצבור ואמרו ילך ר' יהושע:
דהוא ארכלוסטיקיא. פי' דהוא אדון של בית המדרש ובקי לסדר אגדה המתיישבים על לב יודעיהם. בית המדרש יקרא בלשון יוני סכולא. והמוסיף כתב ארכלוסטונא בלשון יוני ורומי למדן ושקוד בבהמ"ד:
עאל ודרש כו'. נכנס ודרש מעשה היה בארי שטרף בהמה או חיה. ועמד לו עצם בגרונו אמר הארי כל מי שיבא ויוציא אותו העצם מתוך גרוני אנכי נותן לו שכרו. בא אותו קורא מצראי מין עוף דמוקיריה ארוך פי' הערוך שצוארו ארוך:
יהיב מוקריה. נתן צוארו בתוך פיו של ארי והוציאו לעצם ההוא. ואמר לו העוף אל הארי תן לי שכרי ואמר ליה לך לך ותהא מספר ומשתבח ואמור שנכנסת לפי הארי בשלום ויצאת משם בשלום ג"כ:
ויצאנו בשלום. ולא נתגרה בהם לעשות מאומה נגד רצונם:
אין אנו יודעים כו'. ר"ל דכתיב כאן ויבואו עבדי יצחק ויגידו לו על אודות הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים ואין אנו יודעים אי הוה מציאה טובה דהיינו מים חיים אי הוה מים דעלמא דלא מיקרי מציאה. אבל מדכתיב וימצא באר מים חיים ילפינן דהך מציאה נמי מים חיים (יפה תואר):
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |