עץ יוסף על בראשית רבה/מג

עץ יוסף על בראשית רבה מג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על בראשית רבה - פרשה מג

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  

א  [עריכה]

משמועה רעה כו'. כי להיותו בטוח בה' לא נתירא כלל:

זה אברהם. דכתיב ביה וישמע אברם כי נשבה אחיו. וכל כוונתם היה על אברהם כדאי' לעיל פ' מ"ב וא"כ היה לו לירא ולא נתירא מפני יראת ה'. ומביא ראיה שמיירי באברהם מדכתיב בריש המזמור אשרי איש ירא את ה' ובאברהם כתיב עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה וכדאי' בשוח"ט בהדיא שכיון שהיה ירא ה' מאד ע"כ לא היה ירא משום דבר:

ב  [עריכה]

אוטם אזנו כו'. באברהם מיירי כדלקמן בפרשה מ"ח כי לקנאתו בדמעות העשוקים כשראה מה שנעשה ללוט שלא כדין שם נפשו בכפו כדרך השלמים לסכן עצמם אולי יוכלו להושיע העשוק כענין משה עם המצרי (יפה תואר):

הן הוריקו פנים. פי' שכעסו כנגדו. ודרך הכועס פניו מוריקות או מתאדמות. והא דכתיב וירק את חניכיו היינו שהוא היה סיבה לדבר במה שאמר להם שילכו עמו(נזר הקודש):

אברהם הוריק פנים. שנעשו פניהם מוריקות. שהם חסו על נפשם ולא רצו בכך:

על קידוש שמו. להציל עשוק מיד עושקיו שאין קידוש השם גדול מזה (יפה תואר):

בכלי זיין הוריקן. ופי' זיינן בכלי זיין היך מד"א והרק חנית שהוא לשון זיון:

באבנים טובות כו'. כלומר שנתן להם כל טוב כאבני ירקרק עד שנתרצו לבא עמו. ובתנחומא קאמר שהוריקן בזהב כדי שלא יתנו עיניהם בממון. פי' שלא יבוזו איש לו שדעתו להשיב כל הרכוש להמלכים כמו שעשה:

בפרשת שוטרים הוריקן. זירזן שכל הירא ישוב לביתו. וכן אי' בתנחומא דבר אחר וירק שהוריקן בדברים שכתוב בתורה מי האיש הירא כו' כיון ששמעו כך כו' וחזרו להם כולם ולא נשתייר עם אברהם אלא אליעזר בלבד שהיה כשר. א"ל הקב"ה לאברהם הוא ילך עמך שאני נותן לו כח של שי"ח וכאילו אף הם יוצאים עמך. וכן את מוצא שאליעזר בגימטריא שי"ח:

בעלי חניכתו. כינוי. פי' שנקראו בשמו שהגרים נקראים בשמו כי הוא תחלה לגרים. גם יתכן שהכוונה צדיקים כמותו:

אליעזר לבדו היה. בתנחומא דייק לה מוירדוף ולא קאמר וירדפו. ונכון הוא (יפה תואר):

שם עכ"ם הוא. כדכתיב ואת האחד נתן בדן:

ומכה מלפניה כו'. היינו מ"ש בפרק חלק כיון שבא אותו צדיק עד דן תשש כחו. ראה בני בניו שעתידין לעבוד עגל בדן. ואף אותו רשע לא נתגבר עד שהגיע לדן שנאמר מדן נשמע נחרת סוסיו. ופי' מלפניה עד שלא היה העגל ההוא בעולם דהיינו בימי אברהם. מלאחריה אחר שנתבטלה דהיינו בימי נבוכדנצר שכבר גלו עשרת השבטים ועמהם גלה העגל מדן. מ"מ גרם שמשם נשמע פחד נחרת סוסיו (יפה תואר):

ג  [עריכה]

הלילה נחלק מאליו. דה"ל למימר ויחלק עליהם בלילה. אלא ללמדך שגם הלילה נחלק:

נחלק מאליו. המעשה כן היה שעד חצי הלילה הספיק בידו לרדוף אויביו. ונשאר החצי הב' שלא רדף. וזה סימן לבניו שכמו שהוא נצח בחציה. כן יהיו בניו נוצחים במצרים בחציה השני:

יוצרו חלקו. שהקב"ה בכוונה חלקו שהוא היה רוצה לרדוף כל הלילה והקב"ה חלקו כדי שישאר חציו לבניו וכדאמר בשמות רבה פ' י"ז א"ל הקב"ה דייך עד חצי הלילה בא ונחלוק הלילה אני ואתה:

עד חצי הלילה. שיצא ליפול על קדושת שמו כדלעיל סי' ב'. ולכן יהיה חצי הלילה שמור לבניו מדה כנגד מדה:

אביהם יצא כו'. כי כל מה שאירע לאבות סימן לבנים. ולישנא זה ס"ל דאברהם לא יצא לרדוף הרשעים כי אם בחצי הלילה שאז מתחיל הארת הקדושה כמבואר בזוהר (ועי' יפ"ת ונזה"ק):

וכי יש אדם כו'. דאקדים הכאה לרדיפה:

הרוגים היו. שתחלה סר צלם וכאילו מתים. ואברהם גמר הריגתם. ומייתי לדוגמא מאתה אשר הכית רדפו שנאמר על ישראל שהם נרדפים אחרי היותם מוכים מה' אשר נתנם ביד אויביהם שנחשבו ישראל מוכים בשעת הרדיפה:

הה"ד מי העיר. ראיה לדבר כי כבר מסרם ה' בידו. כי הוא העירם לבא ליפול בידו:

של מזרחים. אמרפל מלך בבל וחביריו שבבל מזרחית לא"י:

ויפלו ביד אברהם. והטעם כדלעיל בפרשה מ"ב סי' ג':

חי העולמים שהיה מאיר לו. זה דרש אחר א"ת העיר אלא האיר. והשב צדק (שהוא צדיקו של עולם) יקראהו דרש יקראהו מלשון יקר שהוא נופל על האור כמו אור יקרות (זכריה יד:ו) ור"ל הקב"ה צדיקו של עולם האיר לרגלו פי' בכל מקום שהיה הולך. כדי לפרסם אמונת אלהותו בעולם על ידו בראותם כי שם ה' נקרא עליו:

מזל צדק. כמ"ש (שבת קנ"ו) שצדק הוא מזלו של אברהם:

צדקה היתה צווחת כו'. מפרש צדק היינו הצדקה קראה עליו זכות בכל מקום שהיה הולך שראוי להנצל מאויביו:

יתן לפניו גוים כו'. הוא מייתי עוד ראיה למ"ש שהשי"ת הכניעם והרוגים היו לפני אברהם בלא טורח (יפה תואר):

יתן לפניו גוים ומלכים ירד. וס"ד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו. ופיר' חרבו של אברהם. שאברהם היה משליך עליהם עפר ונעשו חרבות. קש ונעשה חצים:

יתן עפר לא נאמר. ר"ל שלפי דברי ר"י יותר היה ראוי שיאמר הכתוב יתן עפר. אע"כ שפירש הכתוב הן היו משליכים חרבות על אברהם ונעשה עפר כו' ולפ"ז מ"ש יתן כעפר חרבו הוא מוסב על חרב המלכים. וה"ק יתן כעפר חרבו הנטויה עליו על אברהם. וכן קש נדף קשתו הנטויה עליו על אברהם מן המלכים (נזר הקודש) ובשוח"ט מבואר שלרבי נחמיה מ"ש חרבו קשתו שהכוונה על אמרפל שהוא העיקר במלחמה זו כמ"ש לעיל פרשה מ"ב:

יעבור שלום. אורח ברגליו לא יבא. שלא הלך בטבע ההליכה ברגליו. אלא דרך נס. וכדאי' בשוח"ט ק"י כשבא לרדוף אחריהם נקפצה הארץ לפניו ג' מילין:

מיל שנא' אורח כו'. דייק לשון אורח שהוא שם למהלך:

ולא נתאבקו רגליהם. אלא כהולך דרך קרובה מביתו לבית הכנסת:

ד  [עריכה]

וטף לא החזיר. וכוונתו היה להדריכם שילכו בדרכיו ולהפרידם מאבותם אנשי סדום אשר היו אנשים רעים וחטאים לה' מאד לבל ילמדו מעשיהם. כי לקטנים מועיל הלימוד לא לגדולים שכבר נשחתו ואע"ג דפשטיה דקרא בהשבתם מיד השבאים מיירי. יש לומר דה"ק אנשים ונשים השיב ממקום השביה והביאם אל ארצם. אבל הטף לא החזיר אלא שהניחם אחר שהרג כל האוכלוסים. ונתגדלו שלא במקום אבותם לבל ילמדו ממעשה אבותם (נזר הקודש):

וגדרו ערות אבותיהם. וכן גרס המת"כ ופי' חרפת אבותיהם ופרצותם שהיו רעים וחטאים גדרו המה ונתגיירו:

והבאתי רעי גוים. הבאתי תחת כנפי השכינה (מתנות כהונה):

ה  [עריכה]

התחיל לקשקש כו'. דריש ויצא שיצא לקראתו בעזות לאמור שגם הוא כמוהו והיה מתחטא לפניו ומקשקש ומתפאר החניף והחליק לו דברים ככלב המתחטא לפני אדונו ומקשקש בזנבו (מתנות כהונה):

הושוו כל האומות. פיר' לעיל פ' מ"ב סימן ט':

ו  [עריכה]

הה"ד ובת צור כו'. שיחלו פניו במנחה. כי קידם פניו עם המנחה עד שלא יבא בגבולו ולא המתין שאברהם יבקש ממנו לחם לנערים (יפה תואר):

מצדיק את יושביו. דנקרא מלכי צדק לפי שהיה מלך העיר המצדקת יושביה. כי ירושלים עצמה נקראת צדק (יפה תואר):

שנולד מהול. והיינו מלך שלם שנולד מהול ונקרא תמים:

הלכות כהונה גדולה גילה לו. שלחם הוא לחם הפנים כו'. וה"ה כל דיני כהונה. אלא דנקט לחם ויין שהוא מין מאכל ומשתה ובנין אב לשארא. משום שאברהם כהן גדול היה כדאי' לקמן פרשה מ"ו. לכך גילה לו ומסר לו הכהונה (יפה תואר):

תורה גילה לו. שהיה לו לרמוז על קרבנות וקטורת שהם עקרי הכהונה. ולמה דוקא לחם ויין ע"כ דורש על התורה שנקראת לחם ויין:

לכו לחמו בלחמי. והם דברי התורה לאנשים:

כל יין שכתוב בתורה. כל עובדא דשתיית יין שכתוב בתורה בנח ולוט נבל ואמנון ואחשורוש שבכולם בא קלקלה על ידי היין:

עושה רושם. כדאי' לקמן בפ' יין ושכר אל תשת:

לא יצאנו מידו. שאע"פ שלא באה תקלה ממש על ידו. מ"מ היה סימן רע. כי סמוך לשתיה זו היתה גזירת הגרות. כי לאחר המעשה הזה מיד היה דבר ה' במחזה וכוליה ענינא (יפה תואר). וגם גבי יצחק י"ל כן שלבסוף אמר והי' כאשר תריד וגו':

ז  [עריכה]

ממי קנאן. דכתיב קונה שמים וארץ. ממי קנאן. יבואר ע"פ מה שפירש רש"י בחומש קונה שמים וארץ ע"י עשייתן קנאן להיות שלו. ופי' הרמב"ן ז"ל כי כל אשר לאדם יקרא קנין כמו שנקרא הצאן מקנה להיותו רכוש האדם. וכדברי חכמים תמיד קנין במקום זכיה כלומר שהוא שלו. ואמנם לכאורה לא יתכן לומר באדם לשון קנין על דבר שהוא שלו אלא בדבר הנפרד ממנו שהוא זכה בהם וקנאם אליו להיות שלו בפעולתו או כיוצא בו. אבל בדבר שהוא בגופו ודבק אליו לא יתכן לומר שהוא שלו כי הרי זה הוא חלק מעצמותו. וכבר ביארו חכמי האמת שכל העולם נאצל מעצמותו יתברך וכל העולם דבק בו יתברך תמיד ואורו מחיה את כולם. וא"כ לא יתכן לומר בו לשון קנין על העולם לומר שהוא שלו כיון שאין העולם נפרד ממנו. וזהו ששאל ממי קנאן שהרי אין דבר נפרד ממנו. ועל זה השיב שלשון זה דומה לאינש דאמר פלן עינוהי יאי שערוהי יאי (פירוש כזה שאומר פלוני עיניו יפים ושערו יפים. כלומר מתוקנים) דלשון זה אינו מדוקדק שהרי העין והשער הוא חלק מעצמות האדם ולא יתכן לומר עליו עין שלו או שער שלו. שהרי הוא בכלל עצמותו. ולא הוה ליה למימר אלא שהוא יפה עינים ויפה שער. אלא ודאי גם על דבר הדבק בעצמות האדם יתכן לומר שהוא שלו באשר שאינו אלא חלק אחד מעצמותו ולא יפול לשון עצמות אלא על הכלל כולו. אבל לא על החלק מן הכלל. אלא נחשב כאילו הוא קנין דבק אליו מבחוץ ומתחבר אליו. אף כן יתכן לומר לגבי הקב"ה על העולם לשון קנין לומר שהוא שלו אע"פ שהוא נאצל מעצמותו והוא דבק בו תמיד. באשר שאינו אלא חלק מן הכלל כולו (נזה"ק וקרוב לזה ביפ"ת) וברבינו בחיי גרס כאיניש דאמר פלן עינוהי יאי שעריה לא יאי ועיין שם ביאורו:

אמרו ברוך אל עולם. ועל ידי זה היו מכירין אותו ית'. לכן אמר מעלה אני עליך כאילו אתה שותף בברייתו של עולם כי כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו:

קונה שמים וארץ. הזכיר את השם בתואר קונה שמים וארץ שעל ידו נתחדשה הכרתו ית' בעולם אשר הוא תכלית הבריאה והוה כאילו עתה נתחדש לו להקב"ה קנין בעולם (נזר הקודש):

ח  [עריכה]

שהיפך מנגנין כו'. פי' תחבולות וערמות (מעריך ומוסף הערוך). ודרש מגן לשון ערמות. וכמפורש לעיל בפרשה מ"ב שחשבו ערמה להתחיל בלוט ומחשבתם על אברהם שיבא להציל את לוט ויהרגו אותו ונהפך כוס התרעלה עליהם ועיין בש"ר פי"ח:

כמה מנגנאות. תחבולות וערמות עשיתי להביאן תחת ידך. שהרי מקודם אוהבים היו זה לזה ומשלחים כתבי שלום וברית והנכנעים היו משלחים דורונות:

כדי שיבואו ויפלו. כי ראש המלכים האלה היה אמרפל הוא נמרוד אשר הפיל לאברהם לתוך כבשן האש וכדלעיל פ' מ"א. וכן הנלוים אליו היו בדוגמתו. לכן סיבב ה' מפלתם ביד אברהם כדי לגדל שמו בעולם ולפרסם כבוד השגחתו בארץ:

מכח אותה הברכה. המעשר והמנחה שנתן אברהם למלכי צדק קורא אותה ברכה כמ"ש קח נא את ברכתי אשר הובאת לך וכמ"ש ויקח בידו מנחה לעשו אחיו וכמ"ד בפדר"א פרק ל"ז שמנחה היתה מעשר קנינו וקראה ברכה וכן כאן קרא המעשר ברכה:

יתידות. האבות קרא כן ע"ש שהם כיתד הזה התקוע במקום נאמן:

מהיכן זכו ישראל כו'. עד סוף הסימן נראה שמקומו הראוי הוא לקמן פ' מ"ד גבי הכתוב כה יהיה זרעך:

נלכה עד כה. הרי שגם יצחק כתוב בו כה שתיבת כה קאי על שניהם:

כה תאמר לבית יעקב. כדתנן במכילתא לבית יעקב בזכות יעקב. לבית ישראל בזכות ישראל:

כשאגלה עליהם בכה כו'. וזה היה במ"ת שעלו למעלה עליונה (מתנות כהונה):

ט  [עריכה]

הרימותי ידי. דה"ל למימר הגבהתי ידי:

עשאן תרומה. שהפריש מהן תרומה והיינו קודם הפרשת המעשר כנ"ל:

עשאן שבועה. שאסרם על עצמו באיסור שבועה. לזרז על יצרו כענין דוד ובועז:

עשאן שירה. פי' עשה בהן שירה ששבח להקב"ה תחילה שזיכם לו. שמן הדין שלו הם. ומ"מ חזר ונתנן למלך סדום כדי שלא יאמר שהוא העשירו:

אמר משה. הא סיוע לרבנן דהרימותי ענין שירה:

אתה אמרת כו'. כלו' דבזכותו זכו בניו וה"ל כאילו אמר לו ה' כן:

מצות ציצית. תכלת של ציצית כדאי' במס' סוטה. וזה כנגד מאמר אם מחוט ממש. אבל מצות ציצית גופיה זכו בה בזכות שם שכסה ערות אביו כדלעיל פ' ל"ו (יפה תואר):

אם מחוט זה המשכן. שהוא מצויר בחוטי תכלת:

אלו עורות התחשים. דהוה בו נס שלא נמצאת חיה זו אלא לשעה כמ"ש חז"ל ולא זכו בו אילולא זכות אברהם (יפה תואר):

כההיא דתנן. במסכת מדות פ"ג:

פעמי רגלים. עליות רגלים להקריב קרבנות ולראות פני ה':

ויען כל איש כו'. נסמך על מ"ש בפדר"א פ' כ"ז לקח אברהם את ג' תלמידיו (ענר אשכול וממרא) ואת אליעזר עבדו עמו ורדף אחריהם עד דן כו' ושם הניח תלמידיו כו' ולקח אליעזר עבדו עמו כו' ורדף אחריהם עד משמאל לדמשק ע"כ. הרי שענר אשכול וממרא נשארו בדן וישבו שם על הכלים והמתינו עד שחזר אברהם. ואברהם עם אליעזר רדפו אחריהם והצילו הרכוש ועכ"ז מפורש בתורה שנתן להם חלקם. ומזה למד דוד ג"כ:

והלאה אכ"כ אלה ומעלה. דמשמע גם לשעבר ועיקר ילפותא מיתורא דקרא שכבר נאמ' וישימה דוד לחוק ולמשפט בישראל עד היום הזה. ומה ת"ל ויהי מהיום ההוא ומעלה. אלא ללמדך שכבר היה כן מימי קדם מימות אברהם. ואי הוי כתיב והלאה לא הוי מצינן למידרש הכי (נזר הקודש):

ממי למד מאברהם. אלא שנשכח וחזר דוד ויסדה (יפה תואר):

בלעדי רק וגו'. אשר הלכו אתי ענר אשכול וגו'. הרי דענר אשכול וממרא אע"פ שלא נכנסו למלחמה אלא שמרו את הכלים נטלו חלק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף