עמק סוכות/סוכה/נד/ב

עמק סוכות סוכה נד ב

דף נ"ד ע"ב

כי קתני מידי דאיתי' בכל שנה. בערוך לנר דקדק דלפי"ז מתורץ גם קושיא דליתני ר"ה שחל בשבת והל"ל אלא ע"ש. והנה למ"ש ביד מלאכי (סי' ל"ו) מהתוס' שבת (דף ק"ה ע"ב) ד"ה הא ומעוד דוכתי ומש"מ, דבלא הוזכר שם אמורא ברישא אף דהדר מאוקימתא קמייתא לא אמר אלא ע"ש. וה"נ סתמא דגמרא לעיל מקשה לר"א ומשני וכן הכא סתמא דגמרא מקשה ומתרץ ובכה"ג אין דרך לומר אלא:

כגון שחל יום טוב ראשון בערב שבת. עי' בתוס' ומהרש"א. ובערוך לנר הק' עמ"ש הרמב"ם בפ"ז מכלי המקדש דאין תוקעין למילוי המים בשבת דלמה הוצרך לכתוב כן כיון שלא היה מילוי מים בשבת כלל ע"ש ול"נ כיון דאם נשפכה או נתגלתה החבית דמאתמול ממלא מהכיור כדתנן לעיל (דף מ"ח ע"ב) וכ"כ הרמב"ם פ"י מתמידין ומוספין. שפיר הוצרך לאשמעינן דאין תוקעין בשבת דס"ד דתוקעין בעת שממלאין מהכיור. ובהא דמוכח מהכא דגם ביו"ט אין תוקעין בבאר אברהם כתב דלהרמב"ם תוקעין ביו"ט ותלי לה בפלוגתא דר"י ורבנן במכשירי אוכל נפש שא"א לעשותן מעיו"ט אי שרי ביו"ט ע"ש:

לא הי' מבדילין. פרש"י על הכוס. והריטב"א כתב בתפילה דהא ליכא כוס כדאמרינן גבי זמן דיוה"כ [עירובין דף מ'] כו' ע"ש. והנ"ל דל"ק על פרש"י דהכא די"ל דקאי כדמ"ד שהובא ברא"ש סוף תענית (סימן מ) דמבדילין על הכוס בתשעה באב שחל במוצאי שבת ונותן לינוקי לטעום ולא חיישינן לאתי למיסרך כבזמן דיוה"כ דשאני התם שהוא בכל שנה משא"כ ט"ב שחל במוצ"ש ע"ש. וה"נ יוה"כ שיחול באחד בשבת אינו בכל שנה. ובלשון רש"י דהנכנס חמור כהיוצא לענין כל איסור מלאכה. בשאגת אריה (סימן ע') כתב דמרש"י ביבמות (דף ל"ד) משמע דסובר כרפרם בכריתות (דף י"ג) דאין עירוב והוצאה ליוה"כ ע"ש. וא"כ אליבי' חלוק יוה"כ משבת במלאכת הוצאה. אך למש"ש לעניינו דגם לרפרם אסור הוצאה ביוה"כ מיהו מדרבנן יעו"ש. וא"כ גם במלאכה זו ל"ש הבדלה אף אי איכא הבדל במלאכה זו מה"ת:

מאי דוחה דוחה לקדם. בירושלמי (ה"ו) ר' ירמיה סבר מימר מוספי שבת ומוספי ר"ח מוספי ר"ח קודמים חיליה דר"י מן הדא שירו של שבת ושירו של ר"ח שירו של ר"ח קודם וכדפי' הקרבן העדה וה"נ קרבן מוסף ר"ח קודם. ובארצות החיים (סי' כ"ה) כתב דברור שאין כוונת ר"י שמוספי ר"ח קודם דמשנה מפורשת בפרק כל התדיר דמוספי שבת קודם למוספי ר"ח רק האי קדימה מיירי כשא"א לו לעשות רק או מוסף שבת או מוסף ר"ח כו' ע"ש. ול"נ דלמאי דאמר חיליה דר"י ללמוד קרבן משיר. ואי מפרש כדאמרינן הכא כפירש הברייתא דדוחה לקדם ויסבור כרב אחא בפירוש הברייתא הכל לפי המוספין תוקעין דמרבים בשירות ובתקיעות ודר"ח קדים לשל שבת. אין להקשות ע"ז מהמשנה דפרק כל התדיר. דשפיר י"ל דתנא דברייתא פליג על המשנה דפ' כל התדיר ור"י נ"ל לפסוק כתנא דברייתא. אך יתר ד' הירושלמי שם צ"ע בלא איזו הגה"ה כמ"ש בספר ניר:

ושל ראש חודש נותנין תחת כרכוב המזבח ולמטה. הרמב"ם (פ"ו מתמידין ה"ג) כתב דאברים של ר"ח ניתנין על המזבח מלמעלה בין קרן לקרן במקום הילוך רגלי הכהנים. והקשה המשנה למלך (פ"ו ממעשה הקרבנות ה"ד) אף שכן איתא בירושלמי אפשר דהירושלמי סובר כר"ש בזבחים (דף ס"ב) דעומד בצד המערכה וזורק אבל למ"ש הרמב"ם (פ"ב מבית הבחירה הלכה י"ג) דאויר מעט היה מפסיק בין כבש למזבח כדי לזרוק האברים בזריקה הרי בעינן שיהא אויר קרקע מפסיקו ע"ש. ולכאורה י"ל אף דצריך לכתחילה זריקה שאויר מפסיקו. כיון דאינו מעכב בדיעבד וכדחזינן בעולה ששחטה בראש המזבח או ששחטה למטה והעלה אותה לראש המזבח יפשיט אותה וינתחנה במקומה כו' כמבואר ברמב"ם (פ"ג מפסוהמ"ק ה"ב). ומשמע דליכא זריקת האברים בכה"ג ולית לן בה. וא"כ י"ל דמשום כדי לפרסם שהוקבע ר"ח בזמנו נותנין על המזבח שעי"ז יפורסם הרבה ולא משגחינן אהא שלא יהא האברים של ר"ח בזריקה אף שלכתחילה הוא ענין דאורייתא. והרי הא גם הא דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם הוא ענין דאורייתא כדילפינן בפרק כל התדיר מקרא, ומ"מ שיר דר"ח דוחה שיר דשבת לקדם כדמפרש ר"א הברייתא והוא נגד דין התורה להקדים התדיר ומ"מ לא חשו לזה בשביל הפירסום וה"נ לא חשו מה שלא יהא בזריקה. גם אולי י"ל דאע"ג שנתנו האברים למעלה על המזבח בין קרן לקרן. מ"מ יהיו יכולין אח"כ ליטלן מעל גבי המזבח כשהן עומדין על הכבש ומן הכבש יזרקו אותן ע"ג המערכה כדינן כנ"ל בישוב קושיית המשנה למלך:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף