עמק סוכות/סוכה/מט/א

עמק סוכות סוכה מט א

דף מ"ט ע"א

שכל מזבח שא"ל לא כבש כו' ולא ריבוע פסול לעבודה. ומשום דבכל הנך כתיב המזבח כדפרש"י מזבחים (דף ס"ב). המשנה למלך (פ"א מבית הבחירה הל' י"ג) כתב דבעשה המזבח על גבי כיפין או על גבי מחילות לא חשיב מזבח ופסול להעלות עליו קרבן כדמוכח בזבחים (דף נ"ח) ע"ש. דהיינו דשם בהא דאמר רבי יוחנן דמודי ר"י בר"י בק"ק ששחטן כנגדן בקרקע פסולה ואמרינן מאי כנגדן בקרקע וכ"ת דעביד מחילות בקרקע ושחיט בהו וכה"ג מי הוי מזבח והתניא מזבח אדמה תעשה לי שיהא מחובר באדמה שלא יבננו לא ע"ג מחילות כו'.

וק"ל מנלן לפסול בדיעבד כיון דלא כתיב בזה המזבח כבהא דכבש כו'. ובגמרא הי' אפשר לפרש וכה"ג מי הוי מזבח כו' לא משום דכה"ג גם בשחטן בצפון העזרה כדינו פסול דהיה אפשר לומר דכשר בדיעבד בהקריבן על גבי מזבח בנוי על גבי מחילות אלא הכוונה דאין לאוקמי לדריו"ח בכה"ג כיון דאין דרך לעשות מזבח בכהאי גוונא אין סברא שיאמר רבי יוחנן דבריו אאופן שאינו מצוי דהיינו אם אירע שבנאו על גבי מחילות שלא כדינו.

ואין לומר כעין כדאמרינן במנחות (דף כ"ז ע"א) ב' מינים שבנזיר מעכבין זה את זה דכתיב כן יעשה. והכי נמי דכתיב מזבח אדמה תעשה לי הוי לעיכובא. הא ליתא דהרי שם (דף כ"ח) מרבינן מנורה משאר מיני מתכות שאינו דזהב מדכתיב תעשה. הרי דתעשה אינו לעיכובא על מאי דכתיב מקודם ה"נ אין ללמוד עיכובא מתעשה דגבי מזבח אדמה וע"כ ל"ד לכן יעשה דגבי נזיר דאפשר מיתורא דריש וצ"ע.

ובמ"ש התוס' דהא דצריך ריבוע בקרן אפשר דילפינן ממזבח. אפ"ל דלכאורה תקשי דבלא ה' דהמזבח נודע דריבוע לעיכובא מדכתיב רבוע יהיה וכעין דאיתא במנחות (דף כ"ז ע"א) דהויה עיכובא גבי ב' כבשי עצרת וב' חלות. וכיון דכתיב ב' מיעוטי לאינו מרובע הא דיהי' וה' דהמזבח ליהוי כמיעוט אחר מיעוט לרבות דכשר אף שאינו מרובע וכדאמרינן בכמה דוכתי דמיעוט אחר מיעוט בא לרבות.

אך י"ל דחד מיעוט אתי לגוף המזבח והשני אתי לריבוע קרן ומזה ילפינן לריבוע דקרן דמעכב. ועי' ביד מלאכי (סי' קמ"ד) בהא דדרשות מעצמינו.

ובמ"ש התוס' בענין אבני גזית למזבח דאפשר לחלק בין קודם שהוקדשו אבנים למזבח דעודן חולין לאחר שהוקדשו. הנה המשל"מ (פ"א מבית הבחירה הל' ט"ו) כתב די"ל דאיסור דלא תניף עליה ברזל אינו אלא באבנים שכבר הוקדשו למזבח. ובלא הוקדשו אף שהונף עליהם ברזל מותרות למזבח. אך ז"א דהאיסור אינו בשעת הנפת ברזל רק בשעת הבנין כדכתיב לא תבנה אתהן גזית עכ"ד. ומ"ש דהאיסור אינו בשעת הנפת ברזל. צ"ע. אף דבפרשת יתרו לא כתיב איסור דהנפת ברזל רק איסור בנין. אבל בפרשת תבוא בבנין מזבח דהר עיבל כתיב בהדיא לא תניף עליהם ברזל. ושם ודאי האיסור בשעת הנפת ברזל. ושפיר ניליף מזה גם במזבח דבית עולמים וכמש"ש הרמב"ם בהלכה י"ד דאבן שנפגם פסולה לכבש ולמזבח שנא' אבנים שלימות תבנה את מזבח ה'. אף דזה כתיב בפרשת תבוא במזבח דהר עיבל. ובמעין החכמה (פרשת יתרו) כתב דילפינן בבית עולמים מהר עיבל שאינו אלא לשעה מק"ו או באחת מן המדות ע"ש. ואיך כתב המשנה למלך דהאיסור אינו בשעת הנפת ברזל.

ובאיסור זה דהנפת בריל ודאי יש לחלק בין משהוקדשו לקודם שהוקדשו. מ"מ הא דמשמע שיהא מותר לבנות מזבח מאבני גזית שנעשה קודם שהוקדשו צ"ע. זולת דנימא אליבא דהתוס' כמ"ש בטור על התורה (פ' יתרו) דיש מפרשים לפי הפשט שלא תוכל לעשות בו שום ציורין ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תעשה אבני גזית מצויירין בצורות ע"ש. דלפי"ז אין איסור ובנין מזבח מאבנים שהונף עליהם ברזל זולת האיסור הנאמר פרשת תבוא במזבח דהר עיבל לא תניף עליהם ברזל ובזה י"ל דמותר כשהונף עליהם ברזל קודם שהוקדשו וצ"ע. אבל א"ל כעין דפרש"י בלאו דלא תעלה במעלות על מזבחי דפירש כשאתה בונה כבש למזבח לא תעשהו מעלות מעלות. הרי דמפרש לא תעלה אאיסור בנין שעי"ז יבוא לזה. ה"נ נימא דלא תבנה קאי על האיסור דהנפת ברזל על האבנים שעי"ז יבנה מהם. הא ליתא למ"ש המזרחי דפי' לא תעלה לא תבנה כו' עד שיחוייב שיהא בו עליה כו' לא שיזהיר הכהן שלא יעלה במעלות הכבש שאם הסולם הוא מעלות מעלות איך אפשר שלא יעלה במעלות ע"ש. הרי טעמו בצדו מה שהוכרח לפרש לא תעלה לא תבנה. אבל הכא למה נפרש ולא תבנה אאיסור הנפת ברזל ולא כפשוטו אאיסור הבנין מאבנים שהונף עליהם ברזל [והרמב"ם שם הלכה י"ז כתב כפשוטו דהעולה במעלות על המזבח לוקה] וצ"ע.

ובספר מנחת קנאות בסוטה (דף מ"ח) פלפל הרבה בדברי התוס' ובמש"ש המהרש"א לר"י דאף דלא תניף עליה ברזל במזבח כתיב ילפינן בק"ו להיכל וק"ק דחמירי ממזבח. והעיר ממלחמות פר"י דמשמע דסובר דמזבח קדוש יותר מאבני היכל ע"ש. ותמהני דבמכילתא סוף פ' יתרו איתא ומה מזבח הקל אסור לבנות בו גזית היכל וק"ק החמורים כו' וכ"כ שם לענין פסיעה גסה מה מזבח הקל כו' היכל וק"ק החמורים כו'. ומבואר כמ"ש המהרש"א:

ריב"י אומר אף הסובב. עפרש"י. ובהגהת הרש"ש העיר בהא דלא חשיב הרמב"ם זה דמעכב [וכן כיור דלרבי] וכן הק' בהתורה והמצוה פ' תרומה ע"ש.

והנה על הרמב"ם ל"ק כ"כ די"ל דפסק כת"ק דלא חשיב רק כבש וקרן ויסוד וריבוע ומשמע דלא ס"ל לא כריב"י ולא כרבי דבזבחים (דף ס"ב).

והנה בירושלמי הכא לא חשיב רק קרן וסובב ויסוד אפ"ל דשייר כבש וריבוע דהוי שני דברים. אבל כפי דנקט הכא כבש וקרן ויסוד וריבוע ושייר כרכב דהוא או סובב או כיור ואינו רק דבר אחד וכהאי גוונא אין דרך לשייר וכדפרכינן בכמה דוכתי מאי שייר דהאי שייר. והנה בזבחים (דף נ"ג) איתא דהא דתנן חוט של סיקרא חוגרו באמצע להבדיל בין דמים עליונים לתחתונים ילפינן מדכתיב והיתה הרשת עד חצי המזבח התורה נתנה מחיצה להבדיל בין דמים עליונים לתחתונים ואי נימא דחוט הסיקרא שהוא במקום הרשת מעכב. או מחמת דכתיב הרשת עד חצי המזבח הוי כמאן דכתיב רשת המזבח דדמי לכרכב המזבח דמשמע לעכב. או משום דכתיב והיתה הרשת משמע עיכובא כעין דמנחות (דף כ"ז ודף כ"ח) דהויה הוא לעיכוב ע"ש. לפי זה היו שני דברים דשייר. אך קשה לדמות מדעתינו והיתה להא דתהיה ויהיו דמנחות דחשיב עיכובא. וכן ל"ד הא דהרשת עד חצי המזבח להא דיסוד ופני וקרנות המזבח. והרי לא מצינו זה שיפסול המזבח בשביל חסרון חוט הסיקרא. וא"כ תקשי מה ששייר ת"ק הא דכרכב המזבח. ולמ"ש בספר הכריתות בלשון למודים (שער ב' סי' צ"ד) דהיכא דלא נקיט מניינא דרך לשייר אף אחד הובא בספרי כובע ישועה בבא קמא (ריש דף י' ע"א) ע"ש. לפי זה היה אפשר לומר דתנא קמא שייר הא דכרכב דהיינו סובב או כיור ואם כן תקשי על השמטת הרמב"ם לזה. ועיין בערוך לנר:

וגם יקב חצב בו. במהרש"א כתב לגי' הילקוט ר"י ס"ל שנברא ולא נחצבו עד התהום ועלי' כרה דוד עכ"ד. והנה למ"ש בהתורה והמצוה פ' משפטים בקרא דכריית בור (שמות כא לג). דפעל כרה מציין תחילת הכרייה ופעל חפר מציין גמר החפירה כו' ע"ש. וכשנדייק כן גם בלשון חז"ל כבלישנא דקרא. הל"ל ועלי' חפר דוד כיון שלא הי' תחילת הכרי' מדוד רק הגמר. אך אין זה מוכרח:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף