עמק סוכות/סוכה/מח/ב

עמק סוכות סוכה מח ב

דף מ"ח ע"ב

שהי' ממלא מע"ש חבית של זהב שאינה מקודשת כו'. בריש תענית ע"ב דסובר ר"א דמזכירין גבורות גשמים מיו"ט א' דחג בעי בגמ' אי מניסוך המים גמר מה ניסוך המים מאורתא ופרש"י כדאשכחן בסוכה שממלאין הכלי מים לניסוך המים בלילה. ותמה בגבורות ארי דאם כן בעלות השחר יפסלו בלינה וכדתנן אלא שממלאין בע"ש חבית של זהב שאינה מקודשת כו' ע"ש.

ולענד"נ דבאמת כוונת רש"י ע"ז. דכיון דכשחל יום טוב ראשון בשבת ממלא מערב שבת בכלי שאינה מקודשת ומוכן בליל יום טוב ראשון לניסוך המים מפני זה שייך להזכיר מאורתא דיט"ר דהרי גם לדבריו דהיו בכלי מקודשת נמי ע"כ צ"ל דאף העיקר הניסוך היה ביום בזמן נטילת לולב והקרבת התמיד דשחר מ"מ בשביל ההכנה שהי' מאורתא לניסוך המים שייך להזכיר מאורתא ה"נ י"ל כן משום ההכנה דליל שבת בכלי שא"מ שייך מש"ה להזכיר גבורות גשמים לעולם מאורתא דיום טוב ראשון כנ"ל:

שהיין והמים מגולין פסולין לגבי מזבח. פרש"י דחיישינן שמא שתה מהן נחש והארס מעורב בהו ונמצא שאינו מנסך מים כשיעור שהרי הארס משלים לשיעורן. ולכאורה קשה דיבטל הארס ביין ובמים דבין במינו בין בשאינו מינו שייך ביטול כל אחד כדינו כשאינו ניכר וע"י הביטול באמת יחשב הארס כיין או מים להשלים השיעור. ובזבחים (דף פ') בהא דצלוחית של מי חטאת שנפלו לתוכה מים כל שהוא דפסלו חכמים. כתבו התוס' חומרא דמי חטאת הוא דמדאורייתא בטל ברובה. וא"כ בהא דניסוך המים לכאורה אין ללמוד מהא דמי חטאת להחמיר גם בזה. דכמה חומרות החמירו במי חטאת שלא החמירו בשאר ענייני תורה. אך ראיתי בקרן אורה (שם) שכתב דלהמסקנא דטעמא דרבנן דהזאה צריכה שיעור ואין מצטרפין ולהזאות ל"מ ביטול הכא כיון דבכל הזאה מעורב מעט מים דיש בילה וליכא שיעור הזאה ואפילו אי בטיל ל"מ להשלים שיעור הזאה דמ"מ אותו המעט לאו מי חטאת הוא עכ"ד. הרי דסובר דלא נהפך מחמת הביטול להחשב כמי חטאת. והרי ראי' לדבריו מפרש"י דהכא דה"נ לא נהפך הארס להחשב כמים להשלים שיעור הצריך לניסוך המים. ועפ"ז יש לעיין במ"ש הפרמ"ג בפתיחה להלכות פסח חלק שני אות ה' והנמשכים, באורז עם רוב דגן מצטרף לשיעור כזית אכילת מצה משום דהמיעוט נעשה כהרוב ע"ש. ולכאורה אם בנידון שזכרנו לא נתהפך להיות כהרוב להשלים השיעור ה"נ לכענין שיעור כזית מצה וצ"ע. ובעיקר פרש"י דהכא עיין בהגהות חשק שלמה:

א"ל שמחה לששון אנא עדיפנא מינך דכתיב שמחה יששון ליהודים. בעיון יעקב דקדק למה אינו מביא קרא הקודם ליהודים היתה אורה שמחה וששון כו' ע"ש. והנ"ל דבספ"ק דתענית (דף ט"ו ע"א) איתא צדיקים לאורה דכתיב אור זרוע לצדיק ולישרים שמחה דכתיב ולישרי לב שמחה. ופרש"י ישרים לשמחה דישרים עדיפי מצדיקים ע"ש וא"כ משמע דאורה פחותה משמחה במעלה. וא"כ מהך קרא משמע דהמאוחר חשיב מהקודם דשמחה עדיף מאורה וממילא ששון דכתיב בתר שמחה עדיף משמחה והוי קרא זה כנגדו ולכך הביא מקרא דשמחה וששון ליהודים דבזה מצי לומר דהקודם עדיף מהמאוחר. אך במהרש"א שם הביא מהרשב"א דצדיקים עדיפי מישרים ע"ש:

חמרא סמיך מיא קליש. בירושלמי אמר להיפך ע"ש. וצ"ע שיהא מחלוקת במציאות. ועיין בחתם סופר (חי"ד סי' רפ"ו) לענין קליטת הרכבה יעו"ש ואפשר דאין כל המים והיין שוין. וע"ש מ"ש בק"ע לענין שמן ודבש. ויש לעיין במג"א (סי' תמ"ז ס"ק י"ג) לענין סינון מי דבש ואכמ"ל:

בול של מלח. פרש"י מלא אגרוף. בהגהת חשק שלמה הק' עמ"ש החכם צבי (סי' י') דאגב אורחיה אשמעינן דשיעור פגימת המזבח שתפסול לעבודה טפח. דלעיל דף כ"א ע"א מבואר דשיעור האגרוף יותר מטפח כדפרש"י שם ע"ש.

ואיני יודע מאי קשיא ליה הא שם לענין אהל שאינו עשוי בידי אדם משערינן באגרוף דבן אבטיח דגדול כראש של כל אדם זהו ודאי גדול מטפח אבל סתם אגרוף דכל אדם שפיר י"ל דשיעורו בטפח. ובמה דפרש"י דנפגמה קרן המזבח ע"י אבנים שזרקו בו. הנה במשנה לא נזכר רק זריקת אתרוגיהן. והנראה דרש" לטעמיה דכתב בסמוך והקרן היה מאבן אמה על אמה ברום אמה. ולפי"ז אין סברא שיפגום אבן שהוא קשה על ידי זריקת אתרוגים [ועי' בערוך לנר] אבל התוס' דחו והביאו מהש"ס דע"י מלבן נעשה ורק הסיד נפגם וזה אפשר להיות על ידי זריקת אתרוגים דסיד אינו קשה כ"כ כאבן ולפי"ז א"צ לומר שהיה על ידי זריקת אבנים:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף