עמק סוכות/סוכה/מז/א

עמק סוכות סוכה מז א

דף מ"ז ע"א

א"ד כו' ולמ"ד שמיני לזה ולזה מיתב נמי לא יתבי'. הקשה הריטב"א לרבי יוחנן ניתיב בח' כיון דספק ז' הוא וסד"א לחומרא ותי' דאי לא ידעינן בקביעי דירחי אה"נ כי פליגי בזה"ז דידעי' בקביעי דירחי ועבדי' ב' יומי רק מנהג אבותינו סבר ריו"ח אע"ג דאבותינו דלא ידעי בקביע דירחי יתבי מספיקא אנן לא אזלי' במנהג דידהו כדי שלא לזלזל בח' שהוא יו"ט מה"ח לדין אותי כז' שהוא חול ע"ש.

וצ"ע למ"ש הצל"ח בביצה ריש דף ו' מהרמב"ם פ"ה מקידוש החדש דעד אביי ורבא היו קובעים ע"פ הראי'. ובמקום שאין השלוחים מגיעים הוי יום טוב שני ספיקא דאורייתא ורבי יוחנן היה קודם אביי ורבא. ומצאתי בערוך לנר שעמד בזה ולא הזכיר מהצל"ח וע"ש.

והנלענ"ד עפמ"ש בספרי על הריקאנטי סי' קס"ז בביאור הירושלמי פ"ק דחלה דאין חוששין לעשות ב' ימים יוה"כ דחזקה שאין ב"ד מתעצלין בו. עפמ"ש הפני יהושע בראש השנה (דף י"ט ע"ב) דרשות לב"ד בידעו ע"פ חשבון שראוי לקדש דמקדשין באותו יום ועדי ראי' לא מעכבי והבאתי גם מש"ש הטורי אבן (דף כ') דא"צ לעשות ב' ימים יוה"כ מספק שמא עיברו לאלול מטעם דאזלי' בתר רוב שנים דאין אלול מעובר וזהו פי' הירושלמי דאין ב"ד מתעצלין לקדש תשרי ביום ל' דאלול ע"ש. וא"כ י"ל כמו דמטעם שקשה להתענות ב' ימים גם בעת שקידשו ע"פ הראי' סמכו לעשות רק יום א' יוה"כ אע"ג דיו"ט עשו ב' ימים. ה"נ כדי שלא לזלזל ביום ח' לעשותו כז' שהוא חול סמכו על הטעמים הנזכרים שלא לחוש לישב בו בסוכה גם בזמן שקידשו על פי הראיה כנ"ל נכון:

והלכתא מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן. עמ"ש הר"ן כדי שלא יזלזל ביו"ט ואף דבשני של פסח עבדי' ספירת העומר ולא חיישי' לזלזול דיו"ט שאני התם דספירה וקידוש לא כי הדדי אתו אבל ברכת לישב בסוכה הוא בכוס אחד עם קידוש. ותו כתב דאין צריך לכך דספירה אי אפשר לדחותה כיון דידעינן בקביעי דירחי הרי חייב בספירת העומר מדאורייתא ואין ראוי שתעקר ברכתו אכל ישיבת סוכה בז' ספק ח' מדרבנן בעלמא עכ"ד. וק"ל דהר"ן סותר עצמו למ"ש בסוף פסחים מרוב המפרשים [ונראה שהסכים לזה] דספירת העומר עכשיו דליכא הבאה ולא קרבן אינה אלא מדרבנן בעלמא זכר למקדש ע"ש. והרי גם הכא בזה"ז איירינן.

עוד היה אפשר לחלק בין הנושאים על פי מה שכתב הט"ז בסי' ח' סק"ז דלשון על בברכה שייך לברך להשי"ת שנתן לנו המצוה אף שאינו מקיים עכשיו כתיקונה משא"כ בלשון לעשות והובא זה בגליון הש"ס מהגרע"א לעיל דף מ"ד ע"ב לענין ברכה על המנהג ע"ש. ואף אנו נאמר דלשון הברכה לישב בסוכה שהוא בח' ואינה כתיקונה הוי יותר חשש מלשון על ספירת העומר כשאינו בזמן חיוב ספירה דלשון על שייך אעיקר הא דנתן לנו השי"ת מצוה זו. ואין סברא לשנות בח' הנוסח ולברך על ישיבת סוכה.

ובמ"ש המג"א ריש סי' תרס"ח באותן שאין יושבין בלילה אלא ביום שכתב הבית יוסף משום דאמירת זמן בקידוש דלילה יהא סתירה להישיבה והקשה המגן אברהם דהא גם ביום אומרים בברכת המזון את יום שמיני עצרת הזה ואפ"ה יושבים ע"ש. הנה למ"ש דמנהג ההמונים לאכול רק חצי סעודה בסוכה כדי שיתפללו על הגשם בלב שלם ע"ש. ואם היו נוהגים כן שפיר יאמרו אחר הסעודה שגומרים בבית בברכת המזון שמיני עצרת הזה. אך המג"א ידע שאותן אנשים גומרים ביום סעודתם בסוכה. ובמ"ש הר"ן בטעם דלא תקנו שיטול לולב בלא ברכה משום דלולב בגבולין דרבנן כו' ע"ש. הנה למ"ש לעיל (דף מ"ו ריש ע"ב) דזה הוי כעין דבר שיש לו מתירין ע"ש. ה"ל להחמיר גם בדרבנן וע"כ צריך להתירוץ משום איסור טלטול.

הפרים האילים והכבשים מעכבין זה את זה כו'. ובמנחות (דף מ"ד ע"ב) יליף זה מכמשפט וכמשפטם דכתיב בהו. והגאון רבי ישעיה פיק באומר השכחה תמה על השמטת הרמב"ם פ"ט מתמידין דין זה ע"ש. ולכאורה היה אפשר ליישב קצת דבחולין (דף קל"ג ע"ב) לענין מתנות כהונה אר"ה שותף בראש פטור מן הלחי שותף ביד פעור מן הזרוע כו' וקיי"ל הכי כמבואר שם וכן פסק הרמב"ם פ"ט מבכורים הי"ג ע"ש. ואי מכמשפט דכתיב בפרי החג ילפי' לעכב זא"ז הרי גם במתנות כהונה כתיב וזה יהי' משפט הכהנים כו' ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקבה ונימא דמעכבין זא"ז וכשפטור מן הלחי פטור מכולן ואין לחלק בין משפט לכמשפט. ואע"ג דדרשינן מוזה יהיה משפט הכהנים לומר שהמתנות דין לענין לחולקן בדיינין כדאיתא בחולין (דק"ל ע"ב). נימא דאתי גם לענין לעכב זה את זה. ולא תקשי על ר"ה איך יחלוק על הברייתא דמשמע דת"ק ור"י דרשו כמשפט לעכב זא"ז. דאפשר דמשמע לי' לר"ה מדלא חשיב במתני' דמנחות (דף כ"ז) דנקט כל הנך דמעכבין זא"ז. גם הא דפרים ואילים וכבשים. והתוס' שם ד"ה ארבעה שבמצורע כתבו דתנא ושייר. ולהרמב"ם י"ל דמשמע לי' דמתני' פליג אהך ברייתא אך זה דוחק וצ"ע:

ולינה. כתבו התוס' דע"כ ופנית בבוקר הוא בחול המועד דביום טוב חייב בראיות פנים בעזרה. והטורי אבן בחגיגה דף י"ז השיב דמצות ראיית פנים נוהג בלילות דיו"ט כבימים דהא לא נאמר בקרא ימים גבי ראיית פנים ע"ש.

ולכאורה י"ל למאי דאיתא במנחות (דף מ"ג) דכסות לילה פטור מציצית מדכתיב וראיתם אותו [ולילה לאו זמן ראי']. וא"כ ה"נ דכתיב יראה כל זכורך ודרשינן גם המסורת יראה האדם הרואה ועי' בריש חגיגה דסומא באחת מעיניו פטור מראי' מהא דיראה יראה. ועי' בלשון המהר"מ שיף בסנהדרין (ד:) כשם שאתה נראה בראי' שלימה מהקב"ה כו' ע"ש. וא"כ גם לענין לילה אע"ג דאצלו ית' לילה כיום יאיר אבל אצל האדם בלילה אינו ראי' שלימה ואינו כדרך שבא לראותך כו'. וגם לאור הנר לא יהני עי' בפתחי תשובה בחושן משפט (סי' ה' סוף סק"ו).

וביתר דברי התוס' עיין ממה שכתב שם בטורי אבן ובקונטרס אחרון שם. ועמ"ש בריש פרקין:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף