טורי אבן/ראש השנה/כ/א

טורי אבן ראש השנה כ א

דף כ' ע"א

אמאי מחללין נעברו האידנא ונקדשי' למחר. וכ"ת אפ"ת אדר לעולם חסר אכתי תקשה אמאי מחללין על תשרי דהא ליכא למ"ד אלול לעולם חסר וא"כ ניעברו לאלול וניקדשי' לתשרי למחר. לק"מ דא"א לעשות לר"ה ביום א' דא"כ מיקלעי יום של ערבה בשבת ואין ערבה בזמן הזה דוחה שבת אע"ג דבזמן הבית דוחה כדתנן רפ"ד דסוכה (ד' מ) וכמ"ד התם בזה"ז לא מיקלע ז' של ערבה בשבת מה"ט ומתני' דעל ששה חדשי' שלוחי' יוצאי' בזמן הזה מיירי מדתני סיפא בזמן שבה"מ קיים מכלל דרישא בזה"ז מיירי אבל גבי ניסן פריך שפי' ניעברו לאדר וכה"ג פירש"י בפ"ק דסנהדרין (ד' יג) גבי כולה חג בעינן בתקופה חדשה. מ"מ ק"ל למאי דקאמר השתא דאם ראו עדי' הלבנה ביום ל' שחל בשבת אין מחללי' את השבת אלא מעברין ואין מחללין אא"כ חל יום ל"א בשבת משום מצוה לקדש על ראיי' והא לקמן רפ"ב (ד' כב) תנן אם אינן מכירין אותו פי' אם העד כשר לעדות משלחין עמו אחר להעידו ובגמרא מעשה בר"נ שהלך אצל העד להעי' עליו בשבת באושא והא לפי סוגיא דידן באיקלע יום ל' בשבת אין מחללין אפילו עידי ראייה גופייהו דמעברין האידנא מקדשין למחר כ"ש המעידין עליהם דודאי לא עדיפ' מינייהו וא"כ באיקלע בשבת למ"ל חילול שבת של מעידין עליהם דהא לא מקדשין היו. ולא מ"ל לחילול דעידי ראייה והמעידין עליהם אלא בדאיקלע יום ל"א בשבת משום מצוה לקדש ע"פ הראייה. והשתא תקשה בשלמא עידי ראייה עצמן מחללין מה"ט דמצוה לקדש ע"פ הראיה אבל המעידין עליהם כיון דיום ל"א בשבת וא"א לאחר יותר אפילו בלא עידי ראייה לגמרי בע"כ מקדשין היום ולמה הן מחללין דהא אפילו לא יעידו על עידי ראייה מקבלין אותן דמה תקלה יש בדבר דממ"נ אי הן כשרין מצוה לקדש ע"פ הראייה ואפילו אי פסולין הן מה תקלה יש כאן הא אפילו בלא עדי' א"א לאחר יותר וא"כ מספיקא אפילו בלא המעידין עליהן חייבין ב"ד לקבלן דילמא כשרין הן ואיכא משו' מצוה לקדש ע"פ הראייה ולא עוד אלא אפילו בחו' מסתברא דא"צ להעיד עליהן אלא בחודש חסר דשמא אין נאמנין ועבדינן למלא חסר שלא כדין אבל בחודש מלא ל"ל להעיד עליהן כיון דבלא"ה א"א לאחר יותר וע"ד דפריש'. והשתא בשבת לפ"ד ר"נ אפילו בחסר תקשה ל"ל למעידין עליהן לחלל נעברי' האידנא ונקדשי' למחר. וכ"ת מה"ט מחללין שמא יבאו לב"ד הרבה עידי ראייה ואי לא יחללו המעידין עליהן שמא יקבלו ב"ד לכת אחת שאין להם מעידין מהאי טעמא ומה תקל' יש בדב' ושמא אות' כת שקבלו אין נאמני ונמצ' אין מקוי' כאן מצוה לקד' ע"פ הראיי' ואע"ג דתנן לקמן (ד' כג) ושאר כל הזוגו' שואלין אות' ראשי דברי' שלא יצאו בפחי נפש בשבי' שיהיו רגילין לבא אלמ' שואלין לכל הכיתו'. מ"מ יש לחוש שמא לאותו כת שאין לה' מעידין ישאלו בחקירה גמורה ושמא הן פסולין ולכת זה הכשר' שיש להן מעידין ישאלו ר"ד וזה אינו כלו' ואין כאן משו' מצוה מש"ה מחללין המעידין עליהן כדי שאלו יבדקו בחקירה גמורה משו' מצוה ולשאר בראשי דברי' כדי שיהי' רגילין לבא מ"מ תקשה ל"ל לחלל שבת בשביל חשש זה יתקנו בשב' לחקור לכל הכיתות בחקירה גמורה דהא כל טצדקי דאית לן למיעבד שלא לחלל שבת עבדינן דהא גדולה מזו אמ' נעברי' האידנא ונקדשי' למחר כדי לחלל שבת אלמא אפי' לעבר עבדינן כדי שלא לחלל כ"ש שראוי לקבל בחקירה גמורה לכל הכיתות בשביל שלא לחלל:

וי"ל אפילו בחודש מלא נ"מ למה שמעידין עליהן כהא דתנן סוף פירקין אב ובנו שראו את החודש ילכו לא שמצטרפין זע"ז אלא שאם יפסל הא' יצטרף הב' עם אחר והשתא נ"מ אם הקרובים הפסולים לעדו' הללו ראו בחודש (חסר) [צ"ל מלא] ולא הועד עליהן אם ילכו אילו בלא המעידין עליהן יהיו כולם שוין ושמא יקבלו ב"ד את עדות קרוביהן ולהם לא ישאלו דהא פסולין להעיד עם הקרובי' ושמ' הקרובי' אינן נאמני ולא נתקיי' ע"פ מצו' זו דקידוש ע"פ הראייה לפיכך הולכין אלו המעידין עליהן עמהם לב"ד כדי שיקבלו עדותן ולא של קרובים. דהא ל"ל יתקנו שיקבלו כל עדות קרובים בשבת וא"צ המעידין עליהן לחלל שבת דאי יתקנו לקבל עדות קרובים הא קי"ל נמצא א' מהן קרוב או פסול עדות כלן בטילה הילכך המעידין עליהן מחללין נמי את השבת לילך להעיד עליהן ויתקיים בוודאי מצוה זו דקידוש ע"פ הראיי'. א"נ הא דלא תיקנו בשבת לחקור כל הכיתות בחקירה גמורה דהשתא אותן עדים שאלו מעידין על נאמנתן ג"כ בכלל ול"צ מעידין עליהן לחלל שבת דשמא יבאו הרבה כיתי עדים ולא יהי' שהות ביום לחקור כולן בחקירה גמורה ולקדש קידם הלילה ותנן לקמן רפ"ג נחקרו העדים ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשכה ה"ז מעובר וטעמא משום דאין קה"ח בלילה. והא סוגיא דמוקי בדאיקלע יום ל"א בשבת ומשום דמצוה לקדש כ ש"מ דס"ל דמלא צריך קידוש וא"א לקדש בלילה ובע"כ באין שהות ביום לחקור כולן ומקצתן לא ישאלו אלא ראשי דברים ואי לא יחללו המעידין עליהן שמא אותן לא ישאלו אלא ראשי דברים ואותן שיחקרו ואין להם מעידין עדות שקר הן ולא נתקדש ע"פ הראייה מש"ה מחללין המעידין שיחקרו לאותן שמעידין עליהן ויתקדש ע"פ הראייה א"נ שמא לא יהא שהות ביום אלא כדי בדיקת כת א' בלבד ולשאר אפי' ר"פ לא וע"ד דפי' עי"ל אע"ג דבמלא מסברא א"צ להעיד על העד אפ"ה תקנו להעיד גזירה מלא אטו חסר וכה"ג מצינו לקמן על כולן שלוחין יוצאין מבערב על ניסן ועל תשרי עד שישמעו מפי ב"ד מקודש דלפיר"שי ותוספות גזרו שלא יצאו במלא אטו חסר. וכיון דמשום האי גזירה לא יקבלו ב"ד את עדותן בלתי המעידין עליהן נמלא דעיקר קה"ח תלוי בהם. אע"ג דאי אפשר לאחר יותר מיום ל"א. מ"מ כיון דהב"ד לא יקבלו אותן עדי ראייה משום גזירה מלא אטו חסר אלא יקדשו בלא עדי ראיה ונתבטל מצוה זו דקידוש ע"פ הראייה מש"ה המעידין עליהן מחללין את השבת כדי שיקבלו את עידי ראייה ואע"ג דא"ל דלא דמי הא להא דשלוחין יוצאין ין מבערב משום גזירה דש"ה דב"ד הוא דמקדשי לחודש וא"ל דלב"ד לא מחלפי להו בין מלא לחסר ר"נ לטעמי' דאפילו בב"ד חייש לאחלופי דאמר בפ"ב דיבמות (דף כ"ב) גרים אחים מן האם אין מעידין לכתחילה דלא ליתי לאחלופי בישראל ואע"ג דקי"ל התם כאמימר דאמר מעידין לכתחילה כיון דעדות מסורה לב"ד ל"ח לאחלופי נמי א"ש. דהא במסקנא ליתא להא דמצוה לקדש ע"פ הראייה ואדר הסמוך לניסן זמנין מלא ובע"ב עידי ראייה אין מחללין אלא אחסר אבל אמלא לא דהא בלא"ה א"א לקדש אלא היום וש"מ דלא אמר להאי סברא דנעברי' היום ונקדשי' למחר דאל"כ חילול דהמעידין על עידי ראייה למ"ל ומהשתא מ"ל חילל דמעידין עליהן בחסר:

ומיהו קשיא לי' מאי נ"מ בהא דנעברי' היום ונקדשי' למחר אע"ג דמקדשי' למחר אפ"ה עדים שראו את החודש היום והם רחוקי' ממקום הוועד שמקדשין בו את החודש בכדי מהלך ב' ימים צריכין ליל' ולחלל היום את השבת כדי להעי' כדי לקדש ע"פ הראייה דמה לי לחלל שבת לקדש ע"פ הראייה ביומו ומ"ל לחלל לקדש ביום המחרת ע"פ הראייה אם העדים רחוקים ממקום הוועד כדי מהלך ב' ימים והשתא אם נקדש היום אין מחללין שבת אלא אותן שדרין בכדי מהלך בו ביום. אבל אותן הרחוקים יותר בכדי מהלך יום מה להם לחלל שבת כיון שלא יגיעו לב"ד קודם שיקדשו וכדתנן לקמן (דף כ) שלהלוך לילה ויום מחללין את השבת ויוצאין לעדות החודש דמשמע אבל יותר ממהלך זה לא מטעמא דפי' דה"ל שלא לצורך והשתא כשאתה מקדשו למחר מה אתה מרוויח לענין חילול שבת דאף שאותן שבכדי מהלך יום א' (א") [צ"ל אין מחללין] אע"פ שכל הרואים צריכין לבא להעיד ואפילו בשבת כדתנן לקמן מעשה שעברו יותר ממ' זוג כו' מ"מ אלו א"צ לחלל שבת שהן מגיעין לשם ביומו בא' בשבת. א"כ צריכין לילך ולחלל שבת הרחיקום בכדי מהלך שני ימים משום מצוה לקדש על פי הראייה כיון שיקדש למחר ואכתי אפשר להם לבא קודם קידו' ב"ד וממ"נ איכא חילול שבת לעדים שבכדי ההלך יום א' לא פחות ולא יותר שאם נקדש למחר איכא חילול לכל אותן הדרים בכדי מהלך יום ב' דהא כל הרואים צריכין לבא להעיד. ואם נקדש היום נמי ליכא חילל אלא לכדי מהלך יום א' דהיינו להדרים בכדי מהלך יום לבד דכיון דלר"נ ניתן לחלל שבת לקדש ע"פ הראייה ביומו ה"ה משום יום המחרת ואכתי מאי נ"מ שנעבר היום כיון דמ"מ א"א בלתי חילול שבת כדי מהלך יום והרי לקמן אמ' יכול מחללין עד שיתקיימו ת"ל אשר תקראו אותם והרי חילול השבת כדי שיתקיימו קדים למועד ואפ"ה אי לא מיעטו קרא ה"א שיחללו השבת עכשיו כדי שיתקיים המועד לאחר זמן בזמנו וש"מ כל דבר שמחללין בשבילו ביומו מחללין עליו נמי משום למחר וליומו חרא. ודוחק לומר דל"צ קרא למעוטי אלא שלא יחללו שבת בשביל שיתקיימו היינו ביום המועד עצמו ולרחוקים. א"נ אפילו לקרובים ואפילו בזמן שהי' משיאין משואות בלילה והיה נודע לכל באותו לילה כדא' בפ"ב ולא שס"ד לחלל שבת להשיאה דהא איפשר להשיאה בחול והא כמה ליל חול איכא עד הרגל שהוא ימים רבים אחר ר"ח. מ"מ ה"א דר"ה שחל בשבת נחלל ע"י שלוחין או ע"י משואות דהחילול משום קיום דביומו הוא ואע"ג דאמר התם דא"מ משואות אלא אחסר בלבד ולאחר עיבורו ואין בזה כדי לקיימו ביומו שהרי כבר עבר יום ר"ה. מ"מ למאי דס"ד דכדי לקיימו מילתא היא עד שמחללין עליו את השבת נהי דבחודש חסר א"א במשואות דבלילה אין מקדשין החודש וביום אין המשואות נראין אפ"ה הי' איפשר במשואות על המלא ובלילה ואע"ג דאין מקדשין החודש בלילה. כיון שלא קידשו יום ל' הא וודאי יקדשו למחר דהא דלא עבדינן אמלא בליל עיבורו אינו אלא משום ביטול מלאכה לעם ב"י בר"ה כדאמר התם וכמו שפירשתי שם. ואי ס"ד דקיו' מלתא היא ומחללין שבת בשביל הא נעביד ליל ל"א כדי שנד' שהיו' ר"ה ואם חל בשבת נחלל את השבת קמ"ל קרא דל"מ מ"מ הדבד מוכרע מעצמו דאי ניתן לחלל שבת משום לקדשו ע"פ הראייה ביומו ה"ה משום יו' המחרת דמ"ש וא"נ קשה. וראיתי בירו' סוף פיריק' דבעי מכשירן מהו שידחו את השבה בלילה פי' דבר שמצותו ביום ודוחה את השבת אי מכשיריו דוחה את ליל שבת וקאמ' והא תנינן שעל מהלך לילה ויו' מחללין את השבת ויוצאין לעדות החודש פי' והא אין מקדשין את החדש בלילה ואפ"ה עדי הראי' מחללין ליל שבת אמר ר' יוסי בר בון ולא למפרע הוא קדוש פי' אם מקדשין ביום גם הלילה קדושה למפרע וכיון שהוא קדיש למפרע הוא יום הוא לילה ועד כאן לא מבעי' לי אנא דבר שמצותו ביום אי דוחה את ליל שבת או לא וה"ט משום דלילה ויום חד יומא הוא דהיו' הולך אחר ה לילה בכל ימים קדושי'. אבל דבר שמצותו לאחר שבת אע"פ שדוחה שבת כמו קידש החודש שעידי ראיה מחללין את השבת כדי לקדשו ביומי' אין מחללין את השבת כדי לקדשו לאחר שבת דתרי יומי נינהו השתא לק"מ:

ניעברה האידנא וניקדשי' למחר. וא"ת איך בא לסייע עם זה להני דשלחו למר עוקבא דאדר לעולם חסר הא כבר פי' דה"ט דס"ל לעולם חסר ולא תיקנו שיהי' לעולם מלא משום דס"ל אין מאיימין על החדש שנראה בזמנו לעברו משום דמיחזא כשקרא וא"כ איך מסייע להו דחדר לעולה חסר משום דא"לכ ניעברה האידנא וניקדשי' למחר הא חיישי למיחזא כשקרא אם נעברי'. י"ל דוודאי גבי סתם אדר כיון דע"כ צריך לתקן או לעבר לעולם או לחסר לחסר עדיף מלעבר מטעמא דמיחזא כשקרא אבל בחל יום א' בשבת אע"ג דאם נעברי' מיחזא כשקרא אפ"ה הא עדיף טפי משנחסרו ונחלל עליו את השבת ולא שייך הכא הא דאמר בפ"ח דכתובות [דפ"ו] ובפ"ג דגיטין דלמיחזי כשקר' לא חיישינן מדר"נ אלמא ל"ל לר"נ ה"ט דמיחזא כשקרא ל"ד הא להא:

תיובתא. כלומר למ"ד אדר הסמוך לניסן לעולם חסר ק"ל מאי קושי' הא איכא בן עזאי דס"ל הכי דא"ל דהני דשלחו למר עוקבא כבן עזאי ס"ל דהכי תנן בפ"ט דבכורת [דנ"ז] ג' גרנות למעשר בהמה בפרוס הפסח ובפרוס עצרת ובפרוס החג וכו' דברי ר"ע בן עזאי אומ' בכ"ט באדר בא' בסיון בכ"ט באב ואמרינן בגמ' במאי קמפלגי רע"ס אדר הסמוך לניסן זימנן מלא זימנן חסר וזימנין דמיקלע ביום ל' זימנן דמיקלעי בכ"ט מש"ה לא קביע לי' זמן ובן עזאי סבר אדר הסמוך לניסן לעולם חסר הלכך קביע לי' לזמן לעולם בכ"ט באדר ולר"ע לא קביע לי' זמן ואם אדר מלא ה"ל פרוס הפסח יום ל' לאדר אלמא ב"ע ס"ל לעולם חסר קביע לי' זמן בכ"ט באדר לעולם וי"ל דב"ע ס"ל כאחרים דאין בין עצרת לעצרת אלא ד"י משום דס"ל דאין מעברין ואין מחסרין שום חדש לצורך אלא לעולם א' מלא וא' חסר כדא' לקמן בסמוך לפיכך אדר לעולם חסר לפי סדר החדשים דא' מלא וא' חסר וכיון דניסן ראשון לחדשים מלא אדר שהוא חדש י"ב חסר ואפי' נתעברה השנה אדר ב' נמי חסר כדא' אחרים אם הי' שנה מעוברת ה' ואי הי' אדר שני מלא ה"ל ששה. אבל הני דשלחו למר עוקבא בע"כ ל"ל דאחרים דאל"כ מאי איריא אדר כל חדשים שניים שבששה זוגת שבי"ב חדשי השנה כמו כן ה"ל חסירים והל"ל להלכה כאחרים ועוד מ"ש אדר הסמוך לניסן דקאמר דמשמע דוקא זה הסמוך לניסן אבל בשנה מעוברת אדר שאין סמוך לניסן זימנן מלא ואלו לאחרים זה נמי לעולם חסר מדאמר אם היה שנה מעוברת ה' ואם אית' ו' מבע"ל א"ו גבי אדר ס"ל דהוא חסר לכ"ע אפי' לרבנן:

משום מתיא. משמע דמת בשבת ויוה"כ אע"ג דאשתהי אסור לקברו ע"י עממין דהא מה"ט עיברו לאלול להפריד שבת ויוה"כ זה מזה שלא יסריח מת שימו' בא' מהן שיהא ראשון ולא יקבר לא היום ולא למחר אלמא אע"ג דאשתהי שהרי מת מאתמול אפ"ה אין נקבר ביום שלאחריו ע"י עממין ואלו בי"ט נקבר ע"י עממין כדמסיק ואפי' לא אישתהי לא משהינן לי' כדאמר בפ"ק דביצה אלמא חמיר שבות שבת משבות י"ט. וק"ל הא בפ"ה דביצה (דף לו) תנן אין בין י"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ואשבות קאי התם כדתני רישא ובגמ' רמי התם מדתנן משילין פירו' דרך ארוב' בי"ט אבל לא בשבת ומפרש לה ר"פ במסקנא דהאי דאין בין י"ט לשבת ב"ש היא והאי דמשילין ב"ה היא. הא ע"כ לא קאמרי ב"ה דיש חילוק בין שבת לי"ט אלא מטעמא דמפרש התם דתנן ב"ש אומרים אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את הס"ת לרה"ר וב"ה מתירין וכמו שלב"ש הוצאה שלא לצורך י"ט אסורה הה"נ לטלטל שלא לצורך נמי אסורה וכדמסיק התם אטו טלטל לאו צורך הוצאה היא ולב"ה דהוצאה שלא לצורך שרי' ה"ה לטלטל שלא לצורך אבל בשאר דברים אפי' ב"ה מודים שי"ט ושבת שווין הן וכדקתני התם ברישא כל שחייבי' עליו משום שבות משום רשות משום מצוה בשבת חייבין עליו בי"ט והכי מוכח במקומות רבים שכל שבות דשבת וי"ט שווי' הן וכ"ע מידי' דאין בין י"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד והאי כלל כ"ע איה להו לבד שבות דבענין טלטול והוצאה בהא יש חילוק לב"ה והרי קבורת המת ע"י עממין הרבה אסורי מלאכה יש בו לבד מן הוצאה ובחדושי למס' ביצה יתבאר זה:

אמר רבא כאן לעברו. נ"ל דרבה גרסינן בה' ולא רבא בא' דהא רבא משני הא דתני רבה ב"ש אחרי היא:

ל"ק הא בניסן ותשרי. שהמועדים תלויין בהן מקדשי' לצורך הא בשאר ירחי כך פרש"י. והתוס' כתבו די"א איפכא דבשאר ירחי מקדשים לצורך ובניסן ותשרי לא. וק"ל על פי' י"מ דבע"כ רב דימי דמתני' מאיימין לקדשו ולא לעברו ע"כ בשאר ירחי קאי דאלו ניסן ותשרי לעברו ש"ד. דהא א' עולא עברוהו לאלול משום טיבותא דבבלאי משום ירקא ומתיא. הא לא"ה ה' מקדשים יום ל' לאלול. ש"מ נראה החדש בזמנו דאל"כ בלא"ה לא הי' מקדשים קודם ראי' שלא לצורך אפ"ה משום ירקא ומתיא מעברין ולא איכפת לן הא דמחזי כשיקרא ומיני' לל"ק דריב"ל דא' איפכא מאיימין לעברו אבל לא לקדשו אשאר ירחי קאי דאלו בניסן ותשרי אפי' לקדשו ש"ד. דמדר"ד דחייש למחזי כשיקרא אפ"ה בניסן ותשרי ל"ל בה. נשמע לל"ק דבניסן ותשרי אפי' לקדשו ש"ד וי"ל דל"ד דבשלמא לר"ד בלעברו דאינו אלא מדרבנן משום מחזי כשיקרא ומה"ת ל"ל בה הא בניסן ותשרי שהמועדים תלוין בהן העמידו על ד"ת אבל לל"ק הא דלקדשו מה"ת לא אדרבה ניסן ותשרי הואיל והמועדים תלוין בהם אלימי טפי והעמידו על דברי תורה דלקדשו לא משום כזה ראה וקדש ולא רצו לעקור ד"ת אע"ג דבדעבד ש"ד דאתם אפי' מזידין משא"כ שאר ירחי מיהו ק"ל על י"מ דבניסן ותשרי אין מקדשין לצורך משום ירקא ומתיא א"כ מ"ל שבת ויוה"כ סמוכין זה לזה כשלא נראה החדש בזמנו והא בפ"ה דסוכה (ד' נד) אהא דתנן אין מוסיפין על מ"ח תקיעות במקדש פריך דהא איכא ע"פ שחל בשבת ומשני דליתא בבל שנה ל"ח ופריך אטו ע"ש שבתוך החג איתא בכל שנה זימנין דלמ"ל וה"ד כגון שחל א' של חג בע"ש ומשני כי מיקלע הכי דחינן לי' משום דיוה"כ הוי בחד בשבתא פי' ודחינן לי' משום מתיא. ולאביי לפי' י"מ אכתי מ"ל שאם חל א' של חג בע"ש בשלא נראה החדש בזמנו דצריך לעשותו מלא וא"א לחסרו משום כזה ראה וקדש מיהו גם על פירש"י ק"ל מדאמר אמ' אביי ול"ק אלא אמר אביי משמע דלא הדר בי' משינויא דרבה כאן לעברו כאן לקדשו והשתא מאי דוחקי' דאביי להגיה הברייתא מקדשין במקום מעברין ה"ל לשנוי הברייתא כמות שהיא ואין מעברין נמי לצורך והא דעולא בתשרי הוי וה"ה לניסן וברייתא בשאר ירחי. ולי"מ איפכא ניחא דבע"כ בניסן ותשרי מעברין לצורך כדעולא ואי איכא לפלוגי בין ניסן לשאר ירחי במקדשין לחוד הוא דבניסן ותשרי לחוד הו' דאין מקדשי' ובשאר ירחי בין מקדשין בין מעברין לצור' ש"ד דהשתא מקדשין לצורך כדא"רי הנשיא משמי' דר"י מעברין לא כל שכן. דהא להאי לישנא מעברין עדיפא ממקדשין ואי ברייתא אין מעברין קאמר תקלל במאי מיירי לא מניסן ותשרי ולא משאר ירחי דהא בכולן מעברין ובע"כ צריך להגי' הברייתא אין מקדשין במקום אין מעברין ומיירי מניסן ותשרי לחוד דמעברין אבל לא מקדשין ודריב"ל דמאיימין לעברו ולא לקדש מיירי נמי מניסן ותשרי ודר"י הנשיא בשאר ירחי דמקדשין ו"כש דמעברין וי"ל דהא דמחלק אביי בין ניסן ותשרי לשאר ירחי היינו לתרוצי רומיא דרי"בל אדר"י הנשיא דמדרבנן יש חילק בינהם אבל מה"ת אין לחלק בינהם וכיון דנ"ל מקרא ומיירי מה"ת בע"כ אפי' בתר שינויא דאביי צריך אכתי להגיה בה מקדשין במקום מעברין:

רבא אמר הא דתני רבה ב"ש אחרים היא. נ"ל לא משום דרבא ל"ל הא דריב"ל מוקי לה כאחרים אלא משום דלשנויא דרבה צריך להגיה במקום מעברין מקדשין מש"ה מיושב רבא הברייתא כמות שהיא שנוי' וא"ל נמי הא דאביי משום רומיא דר"י נשיאה אדריב"ל ולא פליג אלא משנויא דרבה כדפי' אבל למאי דלא קי"ל כאחרים איתא לריב"ל ודר"י נשיאה וכדמתרץ אביי א"נ א"ל כרב דימי דבסמוך דמתני לדרי"בל איפכא ותו ל"ק דרי"בל אדר"י נשיאה ותו א"צ לשנוי דאביי ופי' ראשון עיקר:

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף