עמק סוכות/סוכה/מז/ב

עמק סוכות סוכה מז ב

דף מ"ז ע"ב

לא ברכת המזון ותפילה. דמזכיר שמיני עצרת ולא חג הסוכות כדפרש"י. בעירובין (דף מ' ע"ב) תניא תן חלק לז' כו' אלו ז' ימי פסח וגם לח' אלו ח' ימי החג וכשהוא אומר וגם לרבות עצרת ור"ה ויוה"כ כו' לא לברכה ופרש"י דמברכין כל יומא מקדש ישראל והזמנים. וצ"ל דלברכה דהכא א"א לפרש כן [וכדנקיט הש"ס ברהמ"ז דלית בי' מקדש ישראל והזמנים] אף דע"ז שייך יותר לשון ברכה. מהזכרה דשמיני עצרת. משום דאי לאשמעינן דאע"ג דשמיני רגל בפ"ע ורק חד יומא מ"מ אומר מקדש ישראל והזמנים. דא"כ מ"ש שמע"צ דנקיט ולא חג השבועות ור"ה ויוה"כ כדנקיט בעירובין וע"כ א"א לפרש ברכה דהכא אלא לענין הזכרה דשמע"צ ופשוט:

דאי אמרת בעי כוס כוס כל יומא מי איכא. ודחי דילמא דאיקלע לי' כוס. וצ"ע הס"ד וכי בשביל דלא שכיח כל יומא לא שייך לתקן זמן בחה"מ אם צריך כוס. והרי בכוס דברהמ"ז שהוא אפי' ביחיד כמ"ש הטור סי' קפ"ב וכתב דלא יאכל אא"כ יהי' לו כוס כו' אפי' בצריך לעבור זמן אכילה אחת כו' ע"ש ובב"י [ופשוט דגם אם הי' הדין דזמן בעי כוס. הי' מהני על שכר באין יין מצוי באותו מקום כמש"כ הטור שם בכוס דברהמ"ז]. אך אין לעשות ק' מזה להס"ד כיון דבאמת דחי דילמא דאיקלע לי' כוס. וי"ל דהכוונה דשייך תקנה בכה"ג אף שאינו שכיח כ"כ:

לא למעוטי פסח שני דכוותי'. בפסחים (דף צ"ה ע"ב) בתוד"ה טעון לינה, הקשו מי גרע ממביא קרבן בחול דטעון לינה יום א' [ואתירוצם כבר הקשה אור חדש שם].

ולכאורה כיון דר"י יליף מסמוכין. על גזה"כ ל"ק מה שהוא נגד הסברא. והרי הא דעשת דוחה לא תעשה דילפינן מסמיכות כלאים לציצית עי' יבמות (דף ד.) הוא ג"כ בלא טעם דהא לא תעשה חמיר מעשה כדאיתא שם (דף ז'). אמת דהרמב"ן פ' יתרו בפסוק זכור את יום השבת (שמות כ ח) כתב דעשה דוחה לא תעשה משום דעשה גדולה מל"ת הובא בדורש לציון דרוש ה' בהגה"ה הובא בספרי נש"ר ביבמות (דף ג' ע"ב) בד"ה ל"ת שיש בו כרת ע"ש. מ"מ מהגמרא לא משמע כן. ובלא"ה על גזה"כ ל"ש קושיא. ועי' לעיל (דף ל"א ע"א) בהא דר"י סבר לא מקשי' לולב לאתרוג ברש"י ותוס' ובמלא הרועים ריש חלק שני ודוק ואכמ"ל:

הביכורים טעונים קרבן ושיר ותנופה ולינה. בתוס' הביאו מהספרי דיש ב' תנופות דדריש כראב"י מולקח הכהן הטנא מידך ושמא סבר נמי כר"י דדריש והנחתו זו תנופה כו'. והרמב"ם פ"ג מבכורים הי"ב נקיט דרשת ראב"י ומשמע דמצריך רק תנופה א' וכמ"ש המזרחי פ' תבוא ע"ש. ולכאורה י"ל דאי צריך ב' תנופות ל"ד לשלמים דקפיד קרא שלא יהא רק תנופה אחת וכדאיתא במנחות (דף צ"ד ע"א) ע"ש. וצ"ל דהספרי יסבור דון משלמים דצריך תנופה. ולענין שלא יהא רק תנופה אחת לא נלמוד בכורים משלמים וכדדרשינן בבכורים מקרא דוהנחתו עוד תנופה לבד אותה דילפינן משלמים והוא כעין מ"ד דון מינה ואוקי באתרא. והרמב"ם פט"ז ממעשה הקרבנות הלכה י"ד ופרק י"ז הלכה י"ד דפסק כרבנן דרבי דדון מינה ומינה ע"ש. לפי זה כיון דילפינן תנופה בביכורים משלמים אין לדרוש תו והנחתו לעוד תנופה אחרת דא"כ לא תהא דמי לשלמים בזה דבשלמים רק תנופה אחת כנ"ל לכאורה. דבאמת נראה מהרמב"ם בכמה דוכתי דפסק כמאן דאמר דון מינה ואוקי באתרא. וכבר האריך בזה במלא הרועים חלק שני בערך דון מינה ומינה ובפשוט י"ל דלא חש הרמב"ם להספרי מחמת לשון המשנה דביכורים שהובא הכא דטעון תנופה לשון יחיד דמשמע רק תנופה אחת. ועי' בשנות אליהו פ"ג דביכורים מה שמגי"ה בלשון הברייתא דהובא הכא:

כהן מניח ידו תחת ידי בעלים ומניף. עמ"ש התוס' מרש"י דעיקר תנופה בבעלים היא וכעין זה כתב הריטב"א לעניינו דהבעלים עיקר והוא טפל ע"ש.

וכל זה להיפך ממה שכתב המהרי"ט בקדושין (דף ל"ו) לחד תי' דלא אשכחן תנופה אלא בכהן ובבעלים כתיב ידיו תביאנה שתהא המנחה בידו וכהן מניף ע"ש. וה"ל להביא מרש"י וריטב"א הנזכר דמשמע להיפך. וגם מהתוס' דהכא דשוין הם. ובתוס' דקדושין לא הזכירו מזה. גם מה שכתב שם המהרי"ט סתירה להפירוש דאין כהן מניח ידו תחת ידי האשה ממש. ומהירושלמי [שהובא הכא בתוס']. ג"כ לא ראה בתוס' הכא וכן במנחות (דף ס"א ע"ב) שכתבו דאינו סתירה. מדלא הביאם כלל:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף