עמק סוכות/סוכה/ב/ב
ההוא ידיעה לדורות. פרש"י היקף סוכות ענני כבוד וכ"כ (בע"א) בד"ה למען ידעו ע"ש. ובפי' ר"ח כתב דיגידו להם אבותיהם מעשה יציאת מצרים. והנ"ל דסתם דבריו משום דזהו פלוגתא ר"א ורע"ק אי ענני כבוד היו או סוכות ממש, עי' לקמן (דף י"א ע"ב), אמנם לרש"י נ"ל יותר לפרש ענני כבוד וכן פירש בפירושו על התורה ועי' הטעם במזרחי ועמ"ש בערוך לנר:
ההוא לימות המשיח הוא דכתיב. פרש"י אבל סוכת מצוה אינה לצל. ופי' הפני יהושע דודאי צריך להיות הסכך לצל אלא דר"ז דריש דסוכה שא"צ לצל הסכך דצלתה מרובה מחמת הדפנות אינה סוכה והנך אמוראי סברי דלא קפדינן בהכי אלא אע"ג דבלא"ה צלתה מרובה לא איכפת לן ובלבד שהסיכוך עשה ג"כ לצל ע"ש. ועפ"ז נ"ל טעם למ"ש הרי"ף ר"פ הישן בישן תחת המטה שגבוהה י' טפחים בסוכה לא יצא ידי חובתו משום דהוי כסוכה תוך סוכה. והבעל המאור כתב דתפ"ל משום דאהל מפסיק ואין זה עומד כלל בסוכה. והרמב"ן במלחמות כתב שאינו משום דאינו ישן בצל סוכה שהרי הסכך דסוכה סוכך על הכל ע"ש. ולהנזכר י"ל דלר' זירא ודאי כמו דמחמת שיש צל הדפנות בלמעלה מכ' ולא צריך לצל הסכך לא חשיב סוכה אף שהסכך שלמעלה מוצל גם על צל הדפנות. הכי נמי לא חשיב צל סוכה מפני צל המטה שתחתיו. אבל לרבה ורבא דגם למעלה מכ' חשיב צל סוכה אף שיש בלא זה צל דפנות, ה"נ חשיב צל סוכה להישן מחת המטה אף שיש לו צל המטה בלא צל הסכך. וכיון שהרי"ף פסק כרבא דפסול למעלה מכ' משום קבע ולא כר"ז משום דאינו יושב בצל סוכה, שפיר כתב בישן תחת המטה טעם דהוי כסוכה בתוך סוכה כנ"ל לכאורה:
כמאן אזלי הא דא"ר יאשיה אמר רב כו' כמאן כרבה כו'. והנה לרבא דל"מ דפנות מגיעות לסכך משום דהוי קבע ע"כ יחלוק על רב. וצ"ע לכאורה למ"ש רש"י בביצה (דף ט' ע"א) דמקשה מדרב אדרב חנן אע"ג דרב אמורא הוא מפני שרבן של כל בני הגולה היה בדורו חוץ משמואל. ובתשובת מהרי"ק (שורש נ"ד סי' ד') כתב דיש להקשות לכל האמוראים מדבריו חוץ משמואל ע"ש. וא"כ תקשי איך יחלוק רבא עליו ובין לר' יאשי' בין לר"ה חולק רבא על רב. אך בקדושין (דף מ"ה ע"ב) איתא דרבינא חולק על רב ושמואל ופסק הרי"ף שם כרבינא דהוא בתרא ע"ש. הרי מצינו לאמוראי בתראי דפליגי גם על רב ושמואל יחד ומה זה דפריך בביצה מרב אדרב חנן. ואפשר דרבא דהכא ורבינא דקדושין ידעו דיש מרבותיו או חבריו דרב הראויין לחלוק עליו דסברי כוותייהו. ובהא דביצה דפריך לרב חנן לא סליק אדעתי' שיהא מי שראויין לחלוק על רב שיסבור כוותיה וצ"ע:
כמאן דלא כחד. כתבו התוס' בטעם דרב חנן משום דה"ל לול של תרנגולין כיון דגביהה וקטינא כולי האי כו'. והנ"ל דצ"ל דכעין לול דתרנגולין גרע מסוכה דכעין צריף דלקמן (דף י"ט ע"ב) [דפרש"י כוך של ציידין שאורבין בה את העופות ועשוי ככוורת שמשפעת והולכת שגגו וקירותיו אחד] דרבנן מכשרי וגם הפוסל הוא משום דבלא גג אינו אהל ולא משום דהוא כלול דעופות וע"כ דגביהה וקטינא גרע טפי ואין נושא עליו שם סוכה. או דיש בכה"ג יותר ביזוי מצוה:
ועוד כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים. בתוספתא ובירושלמי הכא ליתא זה רק והלא ז' בנים ת"ח היו לה ומשמע גדולים כמ"ש ביפה עינים. והנ"ל דבקרן אורה בנזיר (סוף די"ט) בנזירות דהילני המלכה כתב דבהיותה בארצה לא היו מעשיה על פי חכמים וכשבאה לארץ היו מעשיה על פי חכמים כדאיתא בריש סוכה ע"ש. וא"כ י"ל דלהתוספתא והירושלמי מעשה דהכא היה כשהיתה בארצה דלא היו אז מעשיה על פי חכמים וע"כ הראיה מבניה הגדולים, ולש"ס דילן היה המעשה בארץ ישראל דאז מעשיה היו על פי חכמים. וגם מוכח זה מעובדא דנזיר דנהגה נזירות ז' שנים בא"י שהוא רק משום קנסא דרבנן כדאיתא שם בנזיר (ריש דף כ'). ועי' בפני יהושע. ובמ"ש כיון דעל ב"ד מוטל לחנכן אמאי לא אמרו לה דבר ע"ש, זהו נגד המבואר בשו"ע (או"ח סי' שמ"ג) (דיש אומרים) דלא שייך חינוך לבית דין. ומצאתי אח"כ שגם הערוך לנר הקשה עליו מזה:
אך אולי י"ל דאמירה בעלמא איך הדין אינו בגדר חינוך ועי' בהגהת מלא הרועים ואכמ"ל.
וצע"ק בהא דא"ל משם ראיה אשה היתה ופטורה מן הסוכה, דלמ"ש התוס' בראש השנה (ריש דל"ג) דנשים אף שפטורות ממ"ע שהז"ג מותרת לברך ע"ש. וא"כ הו"ל לומר לה שסוכה כזו פסולה בכדי שלא תברך ברכה לבטלה[1] שוב אחרי הימים כתב אלי בני הרב הגאון מו"ה ר' חנוך זונדל נ"י חתן הרב הגאון דק"ק ווישניווא מו"ה יהושע העשיל נ"י קושיא זו. ואולי י"ל דידעו שלא היתה מברכת על הסוכה אף שמותרת ודוחק[2]:
- ↑ וכן הקשו רע"א (דו"ח מכת"י) ובשו"ת חכם צבי (השמטות אות ח).
- ↑ בהערה מבן המחבר יישב, ע"פ דברי מהר"צ חיות ורש"ש שאמרו לו משם ראיה, היינו בניחותא, שלדעת רבי יהודה כיון שאשה היתה אם כן היתה אסורה לדעת רבי יהודה בישיבת סוכה משום בל תוסיף, כמבואר בעירובין (צו. ובתוספות שם). ולפי זה הא גופא אמרו לו שע"כ היתה סוכה פסולה והוא הדין שלא ברכה עליה. ובזכרון שמואל (סימן כט אות י) יישב שר"י לשיטתו דנשים אינן סומכות רשות ואסורה בברכה, אך הקשה דמ"מ רבנן לשיטתם היה להם למחות, ודוחק לומר שחכמים דברייתא מודו לר"י דסמיכה. ובבית פנחס יישב על פי חילוק האתוון דאורייתא (כלל יא ד"ה והנה) שמצות סוכה תכליתה על דרך השלילה שלא יאכל מחוצה לה ולכן אין לנשים לברך לכולי עלמא כי החסרון שבעבורו מברכים האנשים, אינו קיים בנשים מתחילה ואין במעשיהם כלום.