רש"י/סוכה/ב/א
סוכה. ורבי יהודה מכשיר. בגמרא מפרש פלוגתייהו[1]:
ושאינה גבוהה עשרה. בגמרא מפרש טעמא:
שלש דפנות. נמי בגמרא יליף להו:
ושחמתה מרובה מצלתה. המועט בטל ברוב והרי הוא כמי שאינו[2] ועל שם הסכך[3] קרויה סוכה:
גמ' מבוי שהוא גבוה. מבוי שהוא סתום משלש צדדין וראשו פתוח לרשות הרבים וחצירות פתוחות לו ויוצאות ובאות לרשות הרבים הרי הוא רשות היחיד לבני חצירות ואסרו חכמים להוציא מרשותו לרשות חבירו בלא עירוב שהחצירות כל אחת רשות לעצמה והמבוי רשות לכולן והצריכו בו שיתוף להשתתף כל החצירות בפת או ביין ולהניח השיתוף באחת מן החצירות ולפי שאין לו מחיצה רביעית וקרוב הוא להיות דומה לרשות הרבים הצריכו היכר בראשו הפתוח לרשות הרבים או לחי זקוף או קורה מכותל לכותל ואם גבוה הקורה מעשרים אמה:
ימעט. ישפיל:
אינו צריך. והתם מפרש טעמא:
סוכה מדאורייתא. דעשרים אמה דילה ילפינן מדאורייתא וקודם שנשנית המשנה נאמרה שיעורה מסיני:
תני פסולה. שייך למיתני בה לשון פסול כלומר לא נעשית כתורה וכהלכה:
מבוי. דכוליה מדרבנן דמדאורייתא סגי ליה בשלש מחיצות ואינו צריך לקורה זו אלא מדרבנן:
תני תקנתא. דלא שייך למתני בה לשון פסול דמאן פסלה קודם שנשנית משנה זו הרי היא תחלת הוראתו ומצותו[4]:
ואיבעית אימא בדאורייתא נמי. שייך למימר תקנתא:
סוכה דנפישי מילתה. ואין דומין תקנותיהן זו לזו וצריך לשנות הלשון לכל תקנה ותקנה כגון בגבוהה ימעט וכשאינה גבוהה יגביה ושאין לה שלש דפנות יעשה לה ושחמתה מרובה יוסיף סכך הלכך פסיק ותני פסולה דמצי למיכללינהו לכולהו בהך פסולה דקיימא לן (פסחים דף ג:) ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה:
מבוי לא נפיש מיליה. באותה משנה:
למען ידעו. עשה סוכה שישיבתה ניכרת לך דכתיב ידעו כי בסוכות הושבתי צויתי לישב הכי דריש ליה ואע"ג דאין יוצא מידי פשוטו דהיקף ענני כבוד מיהו דרשינן ליה לדרשה:
דלא שלטא בה עינא. שאינו רואה את הסכך וסוכה היינו סכך כשמה:
וסוכה תהיה לצל. משמע אין סכך אלא העשוי לצל:
אלא בצל דפנות. שהצללין מגיעין זה לזה מתוך גובהן של דפנות ואין צריך סכך ולקמן מוקי פלוגתייהו לר' זירא בשאין בה אלא ארבע על ארבע דקים להו לרבנן דבהאי שיעורא ליכא צל סכך אלא צל של דפנות:
עשתרות קרנים. שני הרים גדולים והשפלה ביניהם ומתוך גובה ההרים אין חמה זורחת שם בשפלה:
דל דפנות ליכא צל סוכה. שחמה באה מתחתי' נמצא שמה בטל:
שבעת ימים. סוכה של שבעה ותו לא דהיינו עראי ודייה במחיצות קלות:
למעלה מעשרים. צריך לעשות יסודותיה ומחיצותיה קבועין שלא תפול:
עד עשרים אמה דאדם עושה כו'. שפיר דמי דודאי יש בכלל קבע עראי והרי עשה כתורה ועל כרחך לא הקפידה תורה על העראי אלא לשם שיעור לתת לך שיעור בגובהה שתהא יכולה לעמוד ע"י יתידות עראי:[5]
- ↑ במהר"ם גרס פלוגתייהו במאי, וביאר שהכוונה למבואר לקמן (ע"ב) מחלוקת בשאין וכו' ובערוך לנר ציין לריטב"א שכתב, בגמרא מפרש טעמא, ועיי"ש מה שביאר. וע"ע פני יהושע.
- ↑ הר"ן (א. מדפה"ר) הקשה מהמבואר לקמן (כב:) שהסוכה פסולה אף באופן שהסכך והאויר שווים וכמו שכתב רש"י שם (ד"ה כאן) כשיש בין קנה לקנה כמלא קנה אפילו מצומצם פסולה. והרי בכה"ג לא שייך דין ביטול כיון שהסכך אינו מועט מהאויר ואעפ"כ הסוכה פסולה מדין חמתה מרובה מצילתה כיון שמחמת האויר נראית בארץ רחבה הרבה מן הצל של סכך. ויישב הר"ן שאין כוונת רש"י לביטול הסכך למעלה אלא לביטול הצל והוא נמדד לפי הצל שלמטה וכיון שלמטה החמה נראית רחבה הרבה מן הצל של סכך לפיכך בטל מיעוט הצל ברוב.
ובפני יהושע העיר שלפי זה קשה המשך דברי רש"י שעל שם הסכך קרויה סוכה, ולא אמר ע"ש הצל קרויה סוכה. וכן מצינו עוד ראשונים שהלכו בדרכו של רש"י אך בדבריהם מבואר שכוונתם לביטול הסכך עצמו, עיין בר"ן שהביא מי שפירש כן, וכ"ה ברבינו יהונתן מלוניל: דבטל המיעוט ברוב ונמצא שאין לה סכך כלל, ובפירוש ריבב"ן: שהמועט בטל ברוב והי כאילו אין לה סכך (וכמו שעמד בזה המגיה שם).
והאחרונים התקשו עוד מדוע הוצרך רש"י לדין ביטול ברוב, הרי בלאו הכי כיון שחמתה מרובה מצילתה לא סגי במעט הצל להחשיבו כסכך, וכ"כ הריטב"א דכיון דקליש כולי האי דלא חזי למיעבד צל כו'. וכ"כ המאירי שהוא קלוש כל כך כו' והרי זו כמי שאין לה סכך כלל ופסולה, עכ"ל. ובעמק ברכה (סוכה אות א, עמוד פ) ביאר ע"פ דברי התוספות לקמן (ב: ד"ה יש בתירוצם הב'): א"נ קי"ל לרבנן דאפילו בגובה אלף א"א שלא יהא כאן צל סכך פורתא, הרי שסגי במעט צל כדי לתת לסכך שם סכך ולסוכה שם סוכה, ולכך בעינן לדין ביטול ברוב.
ובעיקר דברי רש"י שמדין ביטול ברוב חשיב הסכך כמי שאינו, תמהו המהר"צ חיות והשפת אמת שאין ביטול בדבר הניכר אלא בתערובת, וע"ע קהילות יעקב (סימן א) וזכרון שמואל (סימן כט אות א) שביארו דכוונת רש"י לדין רובו ככולו שהוא מועיל אף בדבר הניכר כמו דמהני רוב סימנים בשחיטה.
ובמהר"צ חיות יישב עפ"ד הר"ן הנזכרים שכיון שהביטול אינו של הסכך אלא של הצל והרי הצל הוי דבר שאין בו ממש ולא שייך בו דין ניכר אסור, וכ"כ השפת אמת שמכח קושיא זו מוכח כדברי הר"ן שהצל הוא שבטל. וכעין זה ביאר עוד בזכרון שמואל שלגבי כללות שם הסכך חשיב כתערובת שהמיעוט צל נותן שם סכך והרוב חמה מתנגד שאין זה סיכוך של צל ובטל המיעוט ברוב לענין כללות שם הסכך והרוב הוא הנותן את השם. וכעי"ז מבואר בט"ז (סימן תרלב סק"ג) שהקשה בשם הלבוש (שם סק"א) על מש"כ הפסוקים שסכך פסול פחות מג' טפחים בטל ברוב, והקשה הלבוש היאך בטל כיון שהוא ניכר, ויישב הט"ז כנ"ל שאין הביטול בסכך אלא בצל ושם אינו ניכר.
ובפני יהושע הקשה שלפי דברי רש"י ה"ה לענין דפנות נפסול באופן שהפרוץ מרובה על העומד מדין ביטול ברוב, ואין הדין כן. ובמהר"צ חיות יישב לפי דברי הר"ן הנזכרים שכוונת רש"י לביטול הצל ברוב אך הסכך עצמו לא שייך לבטלו ברוב כיון שהוא דבר הניכר והוא הדין דפנות הסוכה. - ↑ בטעם שלא פירש רש"י שעל שם הצל קרויה סוכה, כפשטות לשון המשנה שחמתה מרובה מצילתה, עיין פני יהושע.
- ↑ בכ"י הוראת מצותו.
- ↑ בכמה כת"י בגמ' הגירסא תחת "נמי נפיק" שפיר דמי, והפסק הנקודה אחר דמי.