עמק הלכה/אורח חיים/ח
|
< הקודם · הבא > |
אם הניח תפילין בתיק שלהם ובירך ואחר כך נזכר והסיר התיק אם צריך לחזור ולברך:
הנה משום בית החיצון שאינו רואה האויר אין לפוסלם כמ"ש הרא"ש בהלכות קטנות וז"ל מכל מקום אין התפילין נפסלין בשביל כך שזה אינו אלא אם חבר להם בית וטעמא דציפן זהב משום דבעינן שיהיו מצופין מעור בהמה טהורה כמו טלה עליהם עור בהמה טמאה עכ"ל מבואר דדוקא דרך חיבור בית שלם פסול משום שאינו רואה האויר אבל בכה"ג כשר אלא די"ל דפסול משום דהוי כציפה זהב. אלא דלמ"ש הגאון בעל נודע ביהודה במהד"ק סימן א' להוכיח דציפן זהב היינו שעשה הבתים מזהב. אבל אם על העור בהמה טהורה ציפה זהב כשר ועיין שם בתשובה הנ"ל שיצא לחלוק על הטור והרב"י וכבר יצא לחלק עליו אחד מתלמידיו הרב הג' ז"ל בעהמ"ח ס' חיי אדם בנשמת אדם.
והגם כי הגאון הנ"ל בכ"מ אנו שותים בצמא דברי קדשו ברם הכא נראין דברי התלמיד ונ"ל ראיי' ברורה להחמיר מהא דטרחו חז"ל בפ' מ"ש הנכנס לבהכ"ס והתירו לגללן ברצועות ולאוחזן בימינו. ולמה להו זה הטורח היה להם לתקן שילך בתפילין מצופין על הבתים של עור בהמ"ט ויוצא בו ידי תפילין ובבהכ"ס נמי יהיה מותר ליכנס וכדאיתא בשבת פ' במה אשה הב"ע במחופה עור ואפילו יהיה השין עשוי בתיק לבד שעל העור השין הזה אין בו קדושה דעיקר שין ש"ת דהלמ"מ הוי על העור א"ו דאינו יוצא ידי תפילין והוי כאילו בידו ודלא כהגאון הנ"ל:
ומה שהביא ראייה מרש"י מנחות (מב:) שכתב ד"ה (פסולין) [פסולות] הבתים ואמאי פסולין הבתים כשהסיר הציפוי א"ו הציפוי היינו הבתים. לא ידעתי מה תירץ על מה שדקדק דממ"נ קודם שהסיר הזהב גם הפרשיות פסולין ע"כ לאחר שהסירם אז גם הבתים כשרים וזה קשה גם לפירושו שעשה הבתים עצמן של זהב דקודם שהסירן גם הפרשיות פסולין ע"כ לאחר שהסירן ובזה אין שייך פסול כלל אחר שהם בלא פרשיות. ע"כ נ"ל דרש"י ז"ל בא להורות דבעינן שיסיר הציפוי ויוציא הפרשיות מהבתים ויחזור ויניחם לתוך הבתים אחר ההסרה דאל"כ הסרת הציפוי לבד לא מהני דהוויין הבתים תעשה ולא מן העשוי בפסול וכדאיתא בסוכה (יא.) או שקצצן ואמר רב וצריך לנענען ה"נ הנחת הפרשיות בהבתים המצופין עשויה בפסול וזה ברור. ואדרבה ממ"ש רש"י מוכח להיפך דאל"כ אין שייך לומר דפסולין הבתים. ועוד ממ"ש רש"י ז"ל קל וחומר מרצועות דבעינן במינו ואי על עור הבתים ל"ל להאי ק"ו ת"ל דאיתא בשבת פ' במה מדליקין (כח:) אלא לעורן והאמר אביי שין של תפילין וע"כ על ש"י נמי קאמר דאל"כ מאי מקשה. א"ו דעל הציפוי קאמר ויליף ק"ו מרצועות דאינו אלא קשירה אפ"ה בעי במינו ק"ו לתיק היינו הציפוי וכ"מ לישנא ציפן זהב או שטלה עליהן עור בהמה טמאה והשינוי לשון מורה צפוי על הבתים קאמר וטלה היינו הבתים גופייהו ולא תידוק מניה דטלה על הבתים עור בהמה טמאה דכשר, דנקט הכי משום סיפא דעור בהמה טהורה כשר.
ומ"ש ראייה מהרא"ש הנ"ל אדרבה נ"ל משם ראייה להיפך ממ"ש הרא"ש וטעמא דציפן זהב משום דבעינן עור בהמה טהורה ול"ל לפרש זה ע"כ דלא נטעה לומר דפיסולו שאין בית החיצון רואה האויר והיינו דלא נימא דהעיקר הבית הוא הפנימי ופסול שאינו רואה האויר מחמת הזהב שעליו והרא"ש ז"ל כבר כתב שאין פסול משום שאין רואה האויר אלא אם חבר אליו בית שלם על זה כתב דטעמא דציפן זהב משום דעיקר בית החיצון ולא הפנימי ואותו בעינן שיהיה מבהמה טהורה משא"כ לפי' הגאון מה בא הרא"ש לחדש אי משום דלא נימא דפסול משום בית החיצון שאינו רואה האויר הרי הוא גופיה בית החיצון הרואה האויר אם לא דפסולו משום דבעי בהמה טהורה ומה חדוש הוא גם מה שייכות למ"ש לעיל מיניה אבל ברור כמ"ש הרב"י הגע עצמך להגאון הנ"ל יפסילו כל בתים שלנו דהא כיון שמכשיר בפנימי של עור אע"ג שהחיצון זהב ע"כ דעיקר בית הוא הרואה הפרשיות א"כ שלנו העשויות מהרבה קלפים זה על זה וקיי"ל תפילין שחורות הללמ"מ ועוד דשי"ן ש"ת הללמ"מ א"כ הפנימי הוא לבן ואין בו שין ובו מתכשר והחיצון אינו כלום א"ו עיקר הבית הוא עור החיצון וא"כ אפילו פנימי עור והחיצון זהב פסול ודלא כהגאון הנ"ל:
אך מ"מ בתיק שלנו על המעברתא יש לסמוך על הגאון הנ"ל ולהכשיר דע"כ לא פסלינן אלא בציפה זהב העשוי מעשה אומן בדרך ציפוי אבל לא בתיק דלאו חבור כדאיתא (שבת נח:) נטלו ענבליהן טמא אמר אביי הואיל וההדיוט יכול להחזירו ונהי דאותביה רבא היינו שאין חבור אבל כשהדיוט יכול לפרקו לא מקרי מחובר ג"כ לפסול משום ציפוי והוי' כהך דסוכה (מב.) דלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה ומפרש שם כגון שהוציאו בכלי דהוי דרך כבוד וכהך דסוכה (כו.) דאיתא דפריס סודרא עליה וישן בהם ה"נ תיק כזה לא מקרי ציפוי [ו]אינו פוסל כלל:
אך ביש לו תיק גם מלמטה תחת המעברתא והתיתורא פסולים משום חציצה ואף שבשו"ע סי' כ"ז הביא דעת הרשב"א והר"ן דאין חציצה פוסלת. מ"מ נ"ל דהכרעת הרב"י והרמ"א כהרא"ש ודעמיה דפוסל משום חציצה אפילו בדיעבד ואפילו בירך חוזר ומברך ומ"ש הרב"י בס"ה אדם שהוא עלול לנזילות דיש להניח על כובע דק וכתב הרמ"א שם דלא יברך עליו לא מחמת ספק ברכות פסק כן אלא דמעיקר הדין לא יברך עליו ונ"מ אם בירך בעת שהיה חציצה יחזור ויברך משא"כ אם נימא דמספק פסק דלא יברך א"כ גם אחר כך לא יברך דשמא יצא כבר בחציצה ובברכה ג"כ אבל באמת חציצה פוסלת לדינא והוה ברכה לבטלה ע"כ יחזור ויברך עליו ומ"ש הריב"ש דיש להתיר לו להניח משיתבטל ממצות תפילין נ"ל דכוון בזה דלא תימא דיוצא בהנחתו וכוונתו בזה לדחות ראיות הר"ן שהביא דיצא מהך דמגילה ספ"ג נתן על בית יד של אונקלי ה"ז דרך החיצונים ולא תנן דלא קיים מצות תפילין ולהריב"ש לא נ"ל דלעולם פוסלת חציצה אבל עכ"פ אם הניח בחציצה אינו אלא שלא קיים מצות תפילין ויכול לקיים למחר וליום אחר אבל בנתן על ב"י של אונקלי ה"ז מחקה האפיקור' גרע מאילו לא היה מניח כלל דמחמתיה לא הוי קרקפתא כמ"ש התוס' בב"ט בהך דאלישע בעל כנפים וז"ש הריב"ש דבשל ראש דאין בו מחקה אפיקו' מוטב להניח על הכובע דק ולו יהא דאינו יוצא ידי תפילין טפי עדיף משלא יניח כלל. אך לא יברך עליו משא"כ בש"י ה"ז מחקה אפיקו' וגרע ממה שלא יניח כלל ולק"מ קושי' הר"ן תדע לך לרבא דאמר בפ"ק דתמורה כל מילי דאמר רחמנא לא תעבוד אי עביד לא מהני ואחר שאמרה התורה לך לאות ולא לאחרים לאות. לדידי' ודאי לא קיים מצות תפילין וקשה למה לא תנן בנתן על בית יד דלא קיים מצו"ת א"ו דלא קיים מצו"ת באותה שעה הוא דבר קל ממחקה אפיקורסין דעושה מעשה בידים ועובר על ד"ת אבל חציצה פוסלת וודאי:
| עיין ברמב"ם פ"י מהל' כלי המקדש ובכסף משנה שם שתמה למה השמיט הך דחולין (קלח.) דמייתי שם כיפה של צמר היה מונח בראש כ"ג וסיים וצ"ע. ולדעתי דהך סוגיא סותרת דהוי חציצה למצנפת ואי' שערו היה נראה ולהך ברייתא מ"מ לא היה יכול להניח תפילין משום הכיפה: | ||
ונ"ל להביא עוד ראייה מהך דזבחים (ד' יט.) תפילין מהו שיחוצו כו' איגלגל מילתא כו' מיתיבי כהנים בעבודתן כו' פטורים מן התפלה ומן התפילין מאי לאו אם הניחו אין חוצצת לא אם הניחו חוצצת א"ה פטורים אסורים מיבעי ליה כיון דאיכא כו' ומאי פריך אסורי' מבעי לי' דלמא קמ"ל דפטורין אף משל ראש דקיי"ל דשל יד אינה מעכבת של ראש וכדאיתא בערכין (ג:-ד.) הכל חייבים אפי' כהנים ע"ש ושל ראש יניח על המצנפת א"ו דהא בהא תליא דאם תפילין חוצצות לגבי בגדי כהונה ה"ה בגדי כהונה חוצצין לגבי תפילין ואף דלמסקנא ע"כ לא צריך לשינויי' כיון דאיכא לוים וישראלים דבלא"ה יכול לאשמעינן בכהנים דפטורים מש"ר דיכול להניחם בלא חציצה מ"מ לס"ד דלא ידע דשל ראש יכול להניח בלא חציצה הוצרך לכך וא"כ להה"א קשה אימא דאשמעינן דפטורים להניח ש"ר על המצנפת א"ו דא"א משום חציצה והכא אין לומר כמ"ש הרשב"א דבדבר עב אין מקום שמוחו של תינוק רופס דהא הכא במצנפת קיימינן דהוא דבר דק א"ו דאפי' בכה"ג חוצץ:
ויש מקום אתי לדחות, דהנה לכאורה הך סוגיא קשה אהך סוגיא דערכין (ג:-ד.) דשם איתא הכל חייבין בתפילין כהנים כו' פשיטא מ"ד הואיל דבש"י ליתנהו כו' קמ"ל דש"י אינה מעכבת ש"ר וממ"נ אי הך דערכין שלא בעידן עבודה והך דהכא בעידן עבודה כדקתני כהנים בעבודתן א"כ בשל יד נמי לחייבו דאפי' להתוס' והרא"ש דס"ל במנחות (מ: ד"ה תכלת הנמשך למא.) ובחולין (קי: ד"ה טלית) דכלאים שלא בעידן עבודה נמי שרי והיו רשאים ללבוש בגדי כהונה שלא בעידן עבודה מ"מ אמאי לא לחייבו לפשוט בכדי לחייב בתפלין, נהי דבעידנא דלבשו בגדי כהונה י"ל דלא היו יכולים להניח תפילין למאי דקיי"ל בזבחים דתפילין חוצצות א"כ אפילו התוס' מודים דהוי כלאים בכה"ג דהא אינהו מפרשי הך דערכין דמסיק נהי דאשתרי כלאים בעידן עבודה שלא בעידן עבודה לא משתרי היינו בכה"ג דאינו ראוי לעבודה וא"כ אם יניחו ש"י וחוצץ אינו ראוי לעבודה קרינן ביה והויא ביה איסור כלאים מ"מ אמאי לא לחייבו באמת לפשוט משום מצות תפילין דהא התוס' והרא"ש גופיה ס"ל דהא דעוסק במצוה פטור מן המצוה הוא כשאין יכול לקיים שתיהם וכ"ש הכא דבשל ראש מחייבו ע"כ דלאו עוסקי' במצוה הוו א"כ אמאי לא לחייבו נמי בש"י ויפשטו בגדיהם דע"כ לא אמרינן מכי שרא המייני' לא מטרחינן ליה אלא למ"ד ת"ע רשות אבל למ"ד חובה וודאי מטרחינן ליה וכ"ש תפילין דמ"ע דאורייתא ומכ"ש להרמב"ם ודעימיה דשלא בעידן עבודה לא אשתרי כלאים כלל ע"כ דבעידן עבודה מיירי התם ג"כ והיינו דהא דתני בשעת עבודתן לא בשעת עבודתן ממש דפשיטא דהא עבודה חמורה שדוחה שבת אינו דין שתדחה תפילין א"ו בשעת עבודתן היינו בין עבודה לעבודה קאמרי' ובכה"ג נמי קאמר דמ"מ בשל ראש חייבין והא דאיתא בזבחים דפטורין ע"כ בשל יד לחודיה קאמרינן דאין יכולין משום חציצה אבל בש"ר באמת חייבין ולפי זה אף למאי דמסקינן דמקום יש בראש להניח בלא חציצה מ"מ צריכין לשינויי דפטורין מתני ליה משום לוים וישראלים דאילו כהנים בשל ראש באמת מחייבי ולא מפטרי מטעם עוסק במצוה כלל כשיכול לקיים שתיהם והא דקתני אם הניחו אינו חוצצת ולישנא דאם הניחו משמע דלכתחילה א"צ להניח לא דקאי אפטורא דלכתחילה רק כמ"ש התוס' שם דע"כ הא דקתני אין חוצצות היינו משום ייתור בגדים אינו חוצץ וא"כ מש"ה לכתחילה אסור אלא דבדיעבד אינו חוצץ כן היה נראה לי לכאורה לתרץ דלא יקשו הסוגיות אהדדי וא"כ אין מכאן ראיי' דחציצה פוסל בתפילין די"ל דבאמת לס"ד יכול להניח של ראש על המצנפת והא דלא משני דפטורין משום של ראש דבאמת חייבין בשל ראש:
אבל באמת ז"א דהא לוים וישראלים ודאי פטורים משום עוסקין במצוה דלית בהו טעמא לאיסורא וכדאיתא בגמרא ואטו מי גרעי כהנים. דכהנים בש"ר כמו לוים וישראלים בש"י ואפ"ה פטורים ה"נ כהנים אלא דאמרינן דלבד פטורא דידי' איסורא נמי אית בהו והשתא ניחא דקתני אם הניחו בשל ראש אינו חוצצת ולמ"ש התוס' נמי ניחא שלא הוכיחו דהוי משום ייתור בגדים מהא דקתני אם הניחו למ"ש לעיל א"ו דלא מוכח מידי דקאי אפטורא וז"ב:
ומה שקשה הסוגיות אהדדי צ"ל דהא דקאמרינן הכא דפטורים היינו בשעת עבודה ממש ול"ק פשיטא דעבודה חמורה די"ל דקמ"ל דפטורים להניח קודם התחלת עבודה ויהיו עליהם כל שעת עבודה ואע"ג דיכול לקיים שתיהם וכתבו התוס' והרא"ש בסוכה דכה"ג דחייבים ולקמן (בס"י) [בסי"א] נבאר אי"ה דכוונתם לחלק בין עוסקי במצוה לחוד דאינם טרודים במחשבה לטרודים במחשבתם יעויי"ש כי טוב הוא. ולפ"ז בכהנים דטרודים בעבודה בהרבה מחשבות. וכדאיתא בזבחים לשם ששה דברים הזבח נזבח וכה"ג טובא פטורים אף ביכולין לקיים שתיהם אף להתוס'. ובערכין ע"כ מיירי בין עבודה דאין לחייבם לפשוט בגדיהם דצריכי לעבוד עוד אבל בש"ר חייבין עיין לקמן סי' הנ"ל. עכ"פ קמה ראייתינו גם נצבה דמדלא אמר דפטורים דקאמר בש"ר ועל המצנפת ש"מ חציצה פוסל כהרא"ש וא"כ כשבירך כשהניח בתיק עם מעברתא צריך לחזור ולברך כשהסיר התיק. אכן בתיק בלא מעברתא דליכא חציצה נ"ל אם בירך דלא יחזור ויברך דהוי כמו לקיחה ע"י דבר אחר כההיא דפריס סודרא עלויה (סוכה ךו.) דפשוט דיוצא אז ידי תפילין דא"כ טפי היה לו לסלקם מעל ראשו. ואין להקשות א"כ הנכנס לבית הכסא אמאי לא תקנו בתיק, י"ל דכה"ג אסור באמת ליכנס בו לבית הכסא דלא מקרי מחופה עור הואיל והמעברתא נראית למטה. ועוד שההדיוט יכול להחזירו. דאל"כ אמאי לא תקנו מכסן בסודר בבית הכסא אלא ודאי דלא מהני. וקצת היה נראה לומר דמחופה עור לא מהני בביה"כ גופיה והא דפריך בפ' במה אשה והרי תפילין דמחופה עור היינו דעיקר האיסור שלא לצאת בתפילין משום שמא יצטרך בביה"כ ואתי לאתויינהו ד"א ברה"ר וע"כ בביה"כ גופי' אין רה"ר כמ"ש הפוסקים באו"ח סי' שי"ג אלא עיקר החששא מהנך ד"א דצריך לחלצן קודם והוא רה"ר ואתי לאתויי ובמחופה עור כמו קמיע א"צ לחלצן ד"א קודם אבל בביה"כ גופיה אסור אפילו מחופה משום ביזוי מצוה ולפי זה ל"ק ג"כ על הנו"ב דיצפם מלמעלה דמ"מ אסור משום ביזוי מצוה. אבל לא נהירא דא"כ מאי מקשה מתפילין אקמיע דילמא קמיע א"צ לחלוץ אף בביה"כ גופיה ל"ח דילמא אתי לאתויינהו משא"כ תפילין עכ"פ בבית הכסא מחוייב לחלוץ אפילו במחופה נהי דא"צ לחלוץ ד"א קודם. מידי דהוי אחוטי צמר שבראשה דאסור לצאת דילמא מתרמיא לה טבילה של מצוה, א"ו במחופה מותר אפי' בבית הכסא גופיה ונדחין דברי הנודע־ביהודה דא"כ למה טרחו חז"ל בתפילין בבית הכסא אבל בתיק בלא מעברתא לא מקרי צפוי ואם הניח בתיק בלא מעברתא ובירך אז א"צ לחזור כנ"ל עיקר לדינא:
<כאן נדפס 'סימן ח' שני ובמהדורתנו הוא בסימן ט>