עמק הלכה/אורח חיים/ט
|
< הקודם · הבא > |
אם בירך על התפילין של ראש בעודן באויר והפסיק בשיחה ואח"כ הונח אם צריך לחזור ולברך:
דין זה הובא בבאה"ט בשם הלק"ט שהניח בצ"ע אי אמרינן קלוטה כמי שהונחה וסיים וצ"ע. וגוף הספר אין בידי ולא נודע הכרעתו. ולע"ד פשוט דלא הויא הנחה. חדא, דלא קיי"ל כר"ע דאית ליה קלוטה כמי שהונחה, כ"א בגיטין פרק הזורק דאמרינן שם הכא משום אינטורי והא מינטר אבל לא לענין שבת דהלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו כדאיתא פ' מי שהוציאוהו .
ועוד דר"ע גופי' לא אמר כ"א בשבת וגיטין אבל לא לכל מילי כדאיתא להדיא בזבחים (ד' צג.) מתני' דפרה היה עומד חוץ לתנור ושרץ בתנור והושיט ידו לחלון ונעל את הלגין והעבירו ע"פ התנור ר"ע מטמא וחכמים מטהרין וס"ד שם דפליגי בקלוטה כמי שהונחה ודחי לא דכ"ע ס"ל לאו כמונח דמי ומודה ר"ע שאינו מטמא למטה כלמעלה. עוד איתא בזבחים (ד' יט.) איבעי' ליה בבגדי כהונה נכנסה לו רוח תחת בגדיו על בשרו בעינן והא ליכא או"ד דרך לבישה בכך ע"כ לא מבעיא ליה אלא כשהוא לבוש בהם אבל קלוטה כמי שהונחה לא אמרינן דאל"כ לל"ל דרך לבישה בכך.
ועוד דאיתא במנחות פ' הקומץ תפילין מאימתי מברך עליהם משעת קשירה ועד שעת הנחה ואם איתא בשעת הנחה הא ה"ל כבר עובר לעשייתן דקודם ההנחה הויא הנחה ויצא ידי תפילין אלא ודאי דלא אמרינן קלוטה כמי שהונחה.
וצ"ע בהך דחולין פ' שילוח הקן דאיתא שם אמר רב יהודה היתה יושבת על ב' רובדי אילן כל שאילו תשמט ונופלת על הקן חייב ע"כ. ומ"ש מהא דזבחים (יט.) דכתיב על בשרו ואפ"ה לא מיבעי' ליה אלא אי דרך לבישה אבל קלוטה כמי שהונחה לא אמרינן ולמ"ש התוס' שם דהתם בנוגעים מן הצד א"ש ע"כ. העיקר דלא אמרינן קלוטה כמי שהונחה וצריך לחזור ולברך על של ראש:
ומ"ש המ"א בשם ספר גלי רזיא דאין להניח הרצועות על הבתים, נ"ל ראיי' מבוארת דשרי מהא דאיתא גוללן ברצועות שלהן כפירש"י שם ומשמע דעביד כעין כיסוי ש"מ דשרי ואין איסור בין מחמת הבתים בין מחמת הרצועות כמ"ש המ"א כל דעביד דרך שמירה. וכ"מ מהא דאיתא פ' מ"ש מניחן בין כר לכסת ש"מ דרשאי להניח עליהן הכר: