רש"י/מנחות/מב/ב

מפשרניא. שם מקום:

צדוקי עובד כוכבים. להכי נקט דסתמיה בקי בכתיבה: תפילין עשייתן לא זו היא גמר מצותם עד שיקשרם:

בהא פליגי. רב נחמן ורב חסדא אליבא דרב רב חסדא סבר ציצית חובת טלית הילכך עשייתן היא גמר מצותן ורב נחמן סבר חובת גברא היא ועטיפתה זוהי מצותה:

הכי מתניתו לה. להא דאמר רב יהודה אמר רב לעיל משום הכי קשיא להו לעיל דרב אדרב:

עשאה לציצית מן הקוצים. הנקצצים היינו חוטין התלויין בכל היריעה שקורין פרוקי"ש וקוצצין אותם מן הבגד. ל"א להכי קרי להו הוצין שיוצאין מן הבגד כהוצין:

נימין. היינו אותן שיוצאין מן הבגד בתפירה:

גרדין. פרינ"ש:

פסולה. כל זמן שמחוברין לבגד דבעינן עשייה לשמה:

ציפן זהב. לתפילין:

פסולות. בתים דתיק של עור בעינן דאפילו קשירתן אינן אלא רצועות במינן כדאמרינן בהקומץ:

או שטלה עליהן. שעשה בתים של עור בהמה טמאה פסולות כדאמרינן בפרק שמונה שרצים (שבת דף קח.) למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך:

וסממנים. דרך הצובעים לשרות בגדים בצריף שקורין בייצ"א:

וטעמ' ליה באודרא. אודרא מוך וצובעין אותה בתוך אותה קליפה לידע אם תכלת יפה:

שמע מינה. מדקלינן לאודרא בעינן צביעה לשם ציצית:

ושמע מינה. מדשדינן ביעתא לברא ולא שדינן ליה ביורה:

טעימה פסולה. אם עירה צבע נסיון ביורה פוסל את כל היורה:

משום שנאמר כליל תכלת. כל תכלת בעינן (כליל) שיהא כל עיקר מראה החלזון בצמר שלא יהא דבר אחר צבוע בה מתחילתה:

אפילו מראה שני שבה. שכבר נצבע בה צמר אחר וזה השני כשר:

ושני תולעת. משמע שני דאפילו מראה שני של זהורית קרוי תולעת וה"ה לתכלת דכתיב נמי בההוא קרא:

אין לה בדיקה. קס"ד אין אדם יכול לבודקו אם תכלת הוא אם קלא אילן הוא:

ואינה נקחת אלא מן המומחה. דהואיל ואין לה בדיקה אין לוקחין אותה אלא מן המומחה שיודע שקלא אילן אסור:

תפילין יש להן בדיקה. אדם יכול לבודקן אם דקדק בהן בחסרות ויתרות אם לאו ואעפ"כ אין נקחין אלא מן המומחה היודע שצריכין עיבוד לשמם:

ונקחין מכל האדם. דליכא בהן עיבוד לשמן:

מגביא גילא. בייסא ובלשון צרפת אלום:

מיא דשבלילתא. מים היוצאין מן התלתן שקורין פנגרי"א:

שולי הגליון

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

תפריט ניווט