עמודי ירושלים/מועד קטן/ג/א

עמודי ירושלים מועד קטן ג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רבי יודא כדעתיה. דר' יהודא אמר אסור לפרוש בים הגדול כו'. עיין מ"ש בזה הקרבן העדה. וראיתי להטל אורות במ"ק (די"ד ע"א) שכתב וז"ל דברי המפרש הזה תמוהים בעיני בהא דפירש בהא דקאמר הירושלמי ר' יהודא לטעמיה כו' דמיירי דוקא בתוך ג' ימים ולא נזכר כלל זה בירושלמי וגם קשה דלא הו"ל למתלי זאת בר' יהודא דוקא דהרי כ"ע מודו בזה כו' והוא ברייתא בפ"ק דשבת כו' ולי היה נראה לפרש דברי הירושלמי בפשיטות דאפשר דר"י סובר דתמיד אסור לפרוש לים הגדיל ולאו דוקא ג' ימים קודם השבת אלא משום דים הגדול הוא מקום סכנה דהרי קיי"ל דד' צריכים להודות כו' וא' מהן הוא יורדי הים כו' ע"ש ודבריו תמוהים בעיני דנימא דר" יהודא יסבור דאסור לפרוש לים הגדול משום דד' צריכין להדות דהא בכל ים צריכים להודות וא"כ מ"ט דים הגדול דוקא ותו דהא גם הולכי דרכים המה מהד' הצריכים להודות וא"כ יהיה אסור לילך לדרך לר' יהודא וכ"ז ליתא והנכון כפי' הפני משה. ומה שהוקשה דלמה תלה זה דוקא בר' יהודא הא היא ברייתא סתמיות. לא ראה בירושלמי שבת (פ"א ה"יח) דאיתא התם אין מפרישין לים הגדול לא בע"ש ולא בה' בשבת ב"ש אוסרין אפי' בד' וב"ה מתירין ולשיטות הרשב"ם ההובא ברא"ש פ"ק דשבת ב"ה מתיריו אפי' בע"ש (ומה שהקשה ע"ז השירי קרבן דא"כ מאי מסיים בירושלמי שם דבמקום סכנה מותר הלא בלא"ה מותר י"ל דזה קאי לב"ש) עכ"פ חזינן דשיטות הירושלמי דלב"ה בד' מותר ור' יהודא פוסק בזה כב"ש וא"כ שפיר אמרינן דר' יהודא לטעמיה. ועיין בירושלמי פסחים (פ"ד ה"א) אלא מן הדין רבי תלמודיה דר' יהודא הוי דר' יהודא אמר אסור לפרוש בים הגדול וכ' שם השירי קרבן וז"ל ותימה האיך יעלה על הדעת דאסור לפרוש כלל לים הגדול הרי הרבה תנאים וגם נביאים שפירשו לים הגדול לכן נ"ל דבד' בשבת איירי כו' עכ"ל הן אמת שקושיתו מהתנאים והנביאים שפירשו לים הגדול י"ל דהתם לדבר מצוה היה. ובזה מותר וכמ"ש הטל אורות לשיטתו. אולם בלא"ה תמוה דאין טעם כלל כמ"ש למעלה ועכ"פ חזינן דכן שיטת ר"י גם כאן ושפיר אמרינן ר"י לטעמיה (וצלע"ק על התוס' מנחות (ק"ד א' ד"ה מוריינא) שהצריכו להוכיח דר' יהודא היה בימי רבי וכאן בירושלמי מבואר להדיא דר' היה תלמידו של ר' יהודא) ודע דהרא"ש גרס כאן בירושלמי כיון במקום שכתוב בנוסחתינו כאן ועמ"ש הפר"ח בא"ח במנהגי איסור ע"ד הירושלמי הללו:

ר' יהושע בן לוי שלח בתר חד בר נש כו'. צל"ע בלשון הירושלמי דאמר אלולי דלא חרמית בר נש מן יומי הוינא מחרים להאי גברא שעל כ"ד דברים מנדין כו' דהא מפני כ"ד דברים מנדין שמענו ולא דמחרימין וא"כ האיך היה יכול להמרים האי גברא. ועיין בח"מ (סי' י"א ס"א). וגם צל"ע לפמ"ש בשו"ת הריב"ש (סי' ר"כ) וז"ל ומדקאמר ב"ד מנדין משמע חייבין לנדות וכן הוא בכל אותן הכ"ד דברים שהזכירן כאן הרמב"ם ז"ל עכ"ל וא"כ כיון שמחייבין לנדות איך לא נידה ריב"ל להאי גברא ובמאי נפקע חיובו. וראיתי להמל"מ ה' ת"ת (פי"ז הי"ג) שכ' וז"ל. הנה הריב"ש סי' ס"ה הביא דברי רבינו וכ' וז"ל וכיון שאין התלמיד ואפי' החכם מחויב לנדות לכבודו אבל שבח הוא לו שלא לנדות כו'. ועי' במ"ש סי' ר"כ בשם הראב"ד ז"ל שנראה שהוא חולק בזה עכ"ל. ולא ידעתי מניין לו שהראב"ד חולק בזה הא בסי' ר"כ סיים הריב"ש אחר שהביא דברי הר"מ וז"ל והרמב"ם ז"ל כ' שאסור לחכם למחול אם ביזהו בפרהסיא ואם מחל נענש כו' עכ"ל. הנה מבואר שאדרבה הביא דברי הר"מ ע"ד הראב"ד וכפי הנראה שהריב"ש פי' גם דברי הראב"ד דמיירי שביזהו בפרהסיא אבל בסתר מודה הראב"ד שרשות בידו למחול. והנה אם כנים הדברים י"ל ג"כ דברי הירושלמי דכיון דלא היה רק השליח לא הוי בפרהסיא וא"כ לכן הוי רשות ביד ריב"ל למחול. והנה הר"מ ה' ת"ת שם כתב וחכמים גדולים היו משתבחים במעשיהם הנאים ואומרים שמעולם לא נידו אדם כו' וכ' הכ"מ דלמדו מהאי עובדא דריב"ל כו' ע"ש וצ"ע דהיכא מבואר בירושלמי דהיו משתבחים בזה הא ריב"ל לא אמר רק דלא החרים לאדם מן יומי אבל אינו מבואר דהיה משתבח בזה. ונראה דהנה בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג ח"ג (סי' תנ"ד) בתשובת ר' חיים פלטיאל כ' וז"ל ובירושלמי בפ' אלו מגלחין תיתי לי דלא שמית אינש מיומי כו' ע"ש מבואר דכן היתה גרסתו בירושלמי ומזה הוציא הר"מ דבריו:

חכם שנידה כו' בתשב"ץ (ח"א ענין ל"ג) הגירסא חסיד שנידה. וגירסתינו מתיישבת יותר:

רשב"ל הוה מעייני כו' אתון ליסטא כו'. מכאן תמיה לי על שו"ת הרד"כ (בית כ"ב חדר ד') שהוכח דע"ה לא יוכל לומר לת"ח אדרבה והעובדא דר"ל במ"ק די"ז היה האיש שנידה גדול מר"ל וכ"כ הרמ"כ ההובא בכ"מ ה' ת"ת (פ"ו הי"ד) וכ"ה בשו"ת מהרי"ק שורש קכ"ח וקכ"ט. ותמיה לי עליהם דהא בירושלמי מבואר שהיה ליסטים. ועשו"ת הר"י דילטאש (דל"ו וד"מ) שהוכיח דגם ע"ה יוכל לומר אדרבה מדברי הירושלמי הללו. וראיתי להשדה יהושע שכ' דליסטים היה לפי דעתו של ר"ל והוא דחוק. ושוב ראיתי בשו"ת מהר"ם אלשקר (סי' צ"ב) שכתב שנעלם מהפוסקים דברי הירושלמי וכן כתב המרכבת המשנה בה' תלמוד תורה יעויין שם:

שמעתי שאין מנדין כו'. עיין ברמב"ם (פ"ז מהלכות תלמוד תורה ה"א) שכתב ממש כלשון הזה. ובמגדול עוז כתב שלא ידע מאין לו להרמב"ם זה ובאמת מבוארים הדברים בירושלמי כאן וכן כתב הכסף משנה שם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף