שיירי קרבן/מועד קטן/ג/א
< הלכה קודמת · הלכה הבאה > מעבר לתחתית הדף |
צור דיון על דף זה מפרשי הירושלמי שיירי קרבן פני משה מראה הפנים רידב"ז עמודי ירושלים
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מהו לצאת לצור לעשות דבר מצוה וכו'. גרסי' בבבלי פ"ק דעכו"ם דף י"ג כהן מטמא לצאת לח"ל ללמוד תורה ולישא אשה וכתבו תוס' שם ודוקא בהנך מצות שהן חשובות ללמוד תורה שגדול ת"ת שמביא לידי מעשה ואשה נמי דכתיב לא תהו בראה אבל לשאר מצוה לא והכי משמע בפ' בתרא דמגלה אבל בשאלתות דרב אחא מפרש הנך דקילי וכ"ש לשאר מצוה שהם חשובות ע"כ וקשה הא הכא נמי היה לדבר מצוה ואפ"ה אסר לו ר' חנינא לצאת וי"ל דמצוה זו לאו עליה רמיא אלא עלה דידה וכמ"ש בקונט' ומדברי תוס' שם למדתי דסברי דמעשה דר"ח לא היה דעתו לחזור לא"י ע"ש מיהו מסוגיין לא משמע הכי וצ"ע:
א"ל שאול משמים נשקפה וכו'. פי' ביפה מראה שא"ל שאל חידה זו משמים נשקפה וכו' ונ"ל שעל המוח וכו' עכ"ל וקשה לשון שאול דהל"ל שאל וע"ק למה כעס רבי וע"ק למה קילל ר' שלא יתמנה חכם ול"נ דה"פ שאול משמים נשקפה על שהיה ר' מכבד לבר אלעשה שלא היה בעל תורה ע"ז אמר בר קפרא שאול שהוא תחתית הארץ משמים נשקפה נתעלת ועלתה לשמי השמים וכו' ומפחדת כל בעלי כנפים כלומר בר אלעשה הוא מכובד יוחר מבעלי תורה שנקראו בעלי כנפים וכו' הנס יאמר הו הו הנמלט מזה שאינו מכבד לאנשים כאלה ישמח והנלכד בעון זה נלכד והפך ר' וראה שהוא מצחק ולא אמר החידה הלזו אלא כנגד רבי וכעס ע"ז וא"ל שאף הוא לא יגיע לכבוד שיכבדוהו בני אדם כמו שמכבדין לחכם:
בשלא חזר בו. כתב הרמב"ם פ"ז מה' ת"ת שלשה שנדהו והלכו להן וחזר זה מדבר שנידוהו בגללו באין שלשה אחרים ומתירין לו ולא כתבו מפרשי דבריו מנין לרבינו לחלק בין חזר ללא חזר ולא עוד אלא שבעל לח"מ האריך בענין זה ע"ש והדבר ברור שיצא לו מדברי הש"ס אלו:
ונדון אילין לאילין וכו'. כתב הרמב"ם פ"ז מה' ח"ח חכם זקן בחכמה וכן נשיא או אב ב"ד שסרח אין מנדין אותו בפרהסיא לעולם אא"כ עשה כירבעם בן נבט וחביריו וכתב הכ"מ דקשה לרבינו מדוגמא השקו וע"ש תירוצו ול"נ דעובדא דדוגמא השקוהו היה קודם שתקע באושא דאין מנדין לזקן א"נ לא פשטה אז אות' תקנה אבל עכשיו שפשטה התקנה אין מנדין וכדברי הרמב"ם ובספר משנה למלך מפרש דרבי ירמיה ביקש לנדות את ר' יעקב ומה שפרשתי בקונטרס נ"ל עיקר:
מתניתא פליגא על ר"ח וכו'. בקונט' הגהתי מתני' מסייעא לדר"ח ויותר נ"ל להגיה אר"ח מ"ד מותר בשתכפוהו אביליו מ"ד אסור בשלא תכפוהו מתניתין פליגא על ר"ח וכ"ה בבבלי בפרקין ופריך ר"ש בר' יצחק ניחא בתוך ז' דמותר משום רגל דאף דרגל מבטל גזירות ז' אינו מבטל גזירות ל' ואם יגלח בתוך הרגל עדיין בתוך ימי אבלו הוא אלא בתוך שלשים למה יגלח בערב הרגל וידחה האבילות יגלח בתוך הרגל והתיב ר' חנניה דלכך מותר שלא יאמרו בתוך שלשים חמיר מתוך שבעה ולעולם כדרב חסדא ודקשי' לן מברייתא דמותר בתכפוהו אביליו לכ"ע שאני הכא באנוס שהוא מותר אפי' כדרכו במספרים וזהו מסכים לדברי הבבלי:
שפה כנטילת צפרנים לכל דבר. מכאן ראיה שמותר ליטול צפרנים בתוך שבוע שחל ט"ב להיות בתוכה דהא ליטול שפה לכ"ע מותר כמ"ש ש"ע א"ח סימן תקנ"א סעיף י"ג ועיין מג"א שם ס"ק י"ח וקשיא לי נמי אמ"ש הרמ"א בהג"ה בא"ח סימן תקל"ב לאסור נטילת צפרנים בחול המועד ובסי' תקנ"א סעיף ח' כתב כל אדם מותר ליטול שפה בחול המועד וצ"ע:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |