עטרת צבי (מהר"צ חיות)/ו
|
< הקודם · הבא > |
ואולם העיקר בזה נראה לי ענין אמתי, דהמעיין היטב בסוגיא זאת, יראה חילוף גירסאות בין הגירסא כמו שהוא לפנינו ובין הגירסא שהיה לפני התוס' והרא"ש, דהם הביאו גירסת הברייתא ולקחתם שתהא לקיחה לכל אחד ואחד והצרכו לפרש דהלמוד מורה דאין אחד יוצא בשביל כלם, משא"כ לפנינו הגירסא ולקחתם שתהא לקיחה ביד כל אחד ואחד, והכוונה דהנה אמרינן (סוכה ל"ה ע"א) לא לינקוט איש לולב בסידרא דכתיב ולקחתם לקיחה תמה, ולקיחה על ידי דבר אחר לא שמה לקיחה, אולם רבא פליג ע"ז וס"ל לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה ע"ש, והנה הר"א מזרחי הובא בכפות תמרים הקשה דאיך דורשים ולקחתם שתהא לקיחה לכל אחד ואחד הרי בכ"מ דרשו חז"ל ולקחתם לקיחה תמה בעינן, אבל לפי הנ"ל דכוונת הברייתא הוא באמת מצד זה כיון דכתיב ולקחתם וצריך להיות לקיחה תמה א"כ צריך לקיחת ביד ולא לקיחה ע"י דבר אחר, דשוב לא הוי לקיחה תמה בנטילה ע"י דבר אחר, ועיקר דרש הברייתא לא באה על למוד דלקיחה לכל אחד דזאת ידענא דמצוה שבגוף חלה על כל איש ואיש, ועיקר הדרשא כאן לצריך לקיחה ביד דוקא דולקחתם מורה על לקיחה תמה, ומפ"ז ניחא ג"כ מה דהשמיט הרמב"ם ז"ל בהלכות לולב דין זה דצריכים לקיחה לכל אחד ואחד, וכבר התעורר בזה הגאון מהר"א לנדא ז"ל בעל יד המלך[1] על הא דהשמיט הרמב"ם דין זה ולפי הנ"ל ניחא דעיקר חידוש הברייתא דצריך לקיחה ביד ולא ע"י דבר אחר משא"כ לדידן דקי"ל כרבא דלקיחה ע"י ד"א שמה לקיחה, א"כ אין ענין להביא הך דרשא כלל דהוא שלא כהלכתא, ולפי גירסת התוס' והרא"ש שלא היה כתוב לפניהם רק ולקחתם שתהא לקיחה לכל אחד עי' תוס' כאן ומפ"ש פירשו שאין א' יוצא בשביל כלם וזה אמת לדעתי:
והנה ראיתי להרב בעל יד המלך שתירץ להקו' דמפ"ז השמיט הרמב"ם הדרשא ולקחתם לקיחה לכל אחד ואחד, וכתב הוא ז"ל דדרשת הברייתא היינו קודם שידענו דרשא דלכם להוציא שאול וגזול, אבל לבסוף דידענו דאינו יוצא בלולב שאול וגזול, וא"כ אין אפשרות כלל דאחד יוציא אחר בלולב דעיקר הא דאחד מוציא חברו במצות מטעם שליחות אתינא עלה וא"כ בלולב לא משכחת שליחות כלל, דממ"נ אם הלולב של המשלח, א"כ השליח אינו יוצא בלולב זה מפני שאינו שלו, וכיון דאינו יוצא שוב אינו מוציא האחר, ואם הלולב של השליח א"כ מי איכא מידי דאלו עביד משלח לא היה יוצא בו מפני שאינו שלו ושליח מצי משוי בתמיה, הרי לא עדיף שליח מהמשלח עצמו, ומפ"ז אין אפשרות לדידן [שתהא] לקיחה בשביל אחר רק דרשת הברייתא קודם שידענו דאינו יוצא בשאול ע"ש. אולם לדידי תמוהים דבריו דבאמת אם הלולב של המשלח בודאי השליח יוכל להוציאו דאין זה בכלל אינו מחויב בדבר דזה אינו רק אשה וקטן, ובזה אמרו (ר"ה כ"ט ע"א) כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתו, אבל אם הוא מחויב רק שכבר יצא בו קי"ל כל שיצא מוציא, וכאן נמי נהי דאינו יוצא עם לולב זה מ"מ מידי מחויב בדבר לא נפיק, ובודאי יוכל לצאת עבור אחר ולא גרע מאלו כבר יצא בלולב אחר דקי"ל כל שיצא מוציא:
והנה מצאתי בירושלמי מפורש פ"ב דמגילה (ה"א) ובסוטה פרק אלו נאמרים (פ"ז ה"א) וז"ל יודע אשורית ויודע לעז מהו שיוציא אחרים ידי חובתן, ייבא כהדא כל שאינו מחויב בדבר אין מוציא אחרים ידי חובתן, ועי' תשובת הר"ן מובא בתשובת הריב"ש (סי' ש"צ) וכן בשולחן ערוך הלכות מגילה (סי' תרצ"ה), והנה שם הוא ג"כ מחויב בדבר וחייב לקרות על כל פנים בלשון הקודש ומ"מ כיון שבקריאה זאת אינו יוצא מפני שיודע אשורית, שוב אינו יכול להוציא, וא"כ אפשר להצדיק סברת בעל יד המלך בין דהך דקי"ל כל שיצא מוציא דשם עכ"פ מחויב בדבר ואלו לא היה יצא כבר היה החוב מוטל עליו משא"כ ביודע אשורית, אין אופן לצאת בלעז, א"כ אין באפשרות כלל שיהיה יוצא בקריאה זאת בשום מקום ובשום זמן, פשיטא דגם לאחר אינו מוציא, וקצת דמיון לזה מצינו (פסחים ל"ח ע"א) הואיל ואלו לא קרא לה שם הוי לה היתר במושבות יצא ידי חובת מצה, ראינו דדבר שאינו נדחה מצד עצמו, רק מצד שכבר נעשה בו מעשה, אמרינן דלא נחשב דיחוי, דהרי היה ראוי קודם שנעשה בו מעשה, וכן כאן היכי דיצא כבר אע"פ שכבר אינו מחויב יותר, בכל זאת מוציא אחרים מפני שאילולי לא היה יוצא, היה מחויב בדבר והיה מוציא אחרים, אבל ביודע אשורית אין אפשרות לצאת בלעז, ושוב נכונים דברי הירושלמי דזה הוי כמו שאינו מחויב בדבר דאינו מוציא אחרים, וא"כ דברי בעל יד המלך יש לתקן באופן זה כיון דאין יוצא לעולם בשאול, א"כ אינו מוציא גם את בעל הלולב ונכון[2]:
- ↑ פ"ז מהל' לולב הי"ג, עי' שם מה שחידש לדינא מכח קושיא זו. ועי' שו"ת מי באר לר"ב אופנהיימר (סי' קל"ד). ובמועדים וזמנים (ח"ו סי' מ"ו) העיר שלזה נתכווין החת"ס בתשובה (או"ח סי' קפ"ב) שדחה חידושו של היד המלך (מקורות אלו צויינו במבוא למהדורת מכון ירושלים של 'יד המלך').
- ↑ הגה *) שוב מצאתי בטורי אבן רפ"ב דמגילה שהביא דברי הירושלמי דיודע אשורית ויודע לעז מקרי אין מחויב בדבר, וכ' דאפילו לשיטת בעל הלכות גדולות דאם כבר יצא שוב אינו מוציא מ"מ יודע אשורית ויודע לעז עדיף טפי דאכתי בר חיובא הוא דלא יצא עדיין כלל ואפשר להוציא אחרים משא"כ היכי דכבר יצא שוב אין מוטל עליו חוב כלל ע"ש באריכות שגם הוא מביא דברי הר"ן בתשובה וכ' דהך דירושלמי משבשתא הוא ע"ש ועדיין הדבר צריך לפנים: