עונג יום טוב/קסד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

עונג יום טוב קסד

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

סימן קסד

שאלה בגט הנשלח ממרחקים ונמסר ליד האשה ואח"כ נודע שמת הבעל ואין ידוע אם היה קיים בשעת מסירת הגט:

תשובה תנן בגיטין (דף כ"ח) המביא גט ממדה"י והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים, ולכאורה נראה כיון דנותנו בחזקת שהוא קיים ולא חיישינן למיתה ומתירין אותה להנשא אם שמעו אח"כ שמת תלינן שמת אח"כ. וכן מצאתי להנוב"י באהע"ז מה"ק (סי' ל"א) שכ' בהא דאמר המביא גט והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים וז"ל והנה אם יש לו אח והיא נשאת לאיש עפ"י גט זה ואחר כמה שנים ישמעו בו שמת הכי נאמר שמת למפרע והרי זה זקוקה ליבם ובניה ממזרים למ"ד יש ממזר מיבמה לשוק והרי כתיב דרכיה דרכי נועם עכ"ל:

אולם מצאתי להגאון בעל תורת גיטין בחי' לאהע"ז (סימן קמ"א סעיף ס"ח) שכתב אדין זה דנותנו לה בחזקת שהוא קיים וז"ל ואם אחר שנתנו לה נתברר שמת וא"י אם קודם שנתנו אם לאחר שנתנו יש ללמוד דין זה (מסימן קמ"ד סעיף ה') דאם הוא ספק איזו מהן קודם ה"ז ספק מגורשת וזה דלא כהנוב"י:

והנה הדין שלמד ממנו התו"ג האמור (בסימן קמ"ד סעיף ה') הוא מתניתין בגיטין (דף עו:) אמר הם לא באתי עד שנים עשר חודש כתבו ותנו גט לאשתי אין כותבין תוך יב"ח כתבו ונתנו לה לאחר י"ב חודש ומת אם מיתה קדמה לנתינת הגט אינו גט אם גט קודם למיתה ה"ז גט ואם אינו ידוע איזו קודם ה"ז מגורשת ואינה מגורשת. וכ' הר"ן ז"ל שם זו היא שאמרו מגורשת ואינה מגורשת דלא מוקמינן לי' בחזקת חי ונימא דלאחר יב"ח מת אלא כיון דהשתא מת מקמי הכי מספקינן לי' שמת בתוך יב"ח עכ"ל הר"ן ז"ל ומזה למד בתו"ג דגם >>>>

>>>

בא' בלילה וא"י אם חי אם מת מטמאין חכמים משום דכל הטומאות כשעת מציאותן ולא שייך לאוקמי אחזקת חיים כיון שמת לפנינו וגם בשעה שנגע לא היינו יכולים להחזיקו לטהור מחמת חזקת חיים דכיון שאינו רואה מי הוא ונוגע באישון לילה בא' לא שייך חזקת חיים דאטו ליכא מתים בעולם. ושמא זה שנוגע בו הוא מת ואפשר דלמחר יכיר בו שהי' מת בשעת נגיעה שיראה שניכר עליו שמת מכמה ימים וא"כ אין שייך לטהרו משום חזקת חיים וכיון דבשעת נגיעה א"א לטהר מחמת חזקת חיים אף למחר שרואה שיש להסתפק עליו שאחר נגיעתו מת נמי לא מהני חזקת חיים כיון שהרי מת הוא לפנינו ובשעה שנולד הספק לא הי' אפשר להחזיק עצמו לטהור שמא יכיר למחר שבשעת נגיעה כבר מת הי' אבל בראהו חי מבערב ואח"כ בלילה נגע בו תיכף כשנגע בו כיון שהי' חי מבערב אמרינן גם עכשיו חי הוא להכי אף למחר שנמצא מת אמרינן השתא הוא דמת ועד עכשיו חי הי' כמו שהעמדנו אותו על חזקתו בשעת נגיעה אין אנו סותרין דינו ואף דבראוהו חי מבערב שמודים חכמים לר"מ שהוא טהור הוא רק ברה"ר אבל ברה"י טמא כמ"ש התוס' בנדה (דף ד') ד"ה כי פליגי דבהדיא איתא בתוספתא אם ראוהו חי מבערב טהור שספק טומאה ברה"ר טהור הרי דברה"י טמא אף שראוהו חי מבערב והעמדנו אותו על חזקתו בשעת נגיעה התם משום דברה"י לא מהני חזקה גבי טומאה כדילפינן מסוטה אבל גבי איסור דמהני חזקה שפיר מעמידין אותו על חזקתו אף שמת לפנינו:

ואין להקשות לפי דברינו דהטעם בהא דאם לא באתי עד יב"ח כתבו ותנו דאמרינן אם ספק מיתה קודמת או גט קודם דהוי מגורשת ואינה מגורשת ואין מעמידין אחזקת חי הוא משום שלא דנו עפ"י חזקה זו א"כ נימא כל הטומאות כשעת מציאותן ומדהשתא מת גם בשעת נתינת הגט מת הי' דכיון דחזקת חי לא מהני הכא בעינן למיזל בתר שעת מציאותן והויא אינה מגורשת וודאי דז"א דהא אמרינן בנדה שם דשעת מציאותן לקולא לא אמרינן אלא במקום מציאותן אבל שלא במקום מציאותן לא אזלינן בתר שעת מציאותן לקולא עיי"ש והכא לא שייך מקום מציאותן דאטו האדם על מקום אחד הוא עומד ובט"ז ביו"ד (סי' שצ"ז) כ' דהך חזקה דחזקת חיים לא מהני כלל כשנמצא מת אף דבכל חזקות שבתורה מוקמינן אחזקה אף אחר שנמצא ריעותא מ"מ חזקת חיים גרע משארי חזקות הואיל וסוף אדם למות להכי לא מוקמינן אחזקת חי היכא שנמצא מת לפנינו ומטעם זה פסק בא' שהגידו לו שמת קרובו ולא נודע אם הוא תוך למ"ד אם לאחר למ"ד דאינו חייב להתאבל ודלא כמהר"מ מינץ שפסק דחייב להתאבל מטעם דמוקמינן לי' בחזקת חיים והשתא בתוך למ"ד הוא דמת אלא אמרינן כל הטומאות כשעת מציאותן עיי"ש בדבריו ז"ל:

והנה בזה שלא נולד הספק על זמן מיתתו עד שכבר מת וודאי הדין עם הט"ז דלא מהני חזקת חיים כלל וכמו שבארנו לעיל מהא דאם לא באתי עד יב"ח כתבו ותנו גט לאשתי דלא מהני חזקת חיים אחר שנודע לנו שמת אלא אם היינו דנין עפ"י החזקה:

וראיתי להגאון בעל שב שמעתתא שהקשה על דברי הט"ז דכיון דאין מעמידין על חזקת חי כשמת עכשיו א"כ בההוא דאם לא באתי נימא כל הטומאות כשעת מציאותן ותהי' אינה מגורשת בוודאי כמו שמביא הט"ז מהא דמפקח את הגל דאמרינן כל הטומאות כשעת מציאותן אף לקולא הוא. ולפמ"ש א"ש דהא דאמרינן כל הטומאות כשעת מציאותן הוא רק במקום מציאותן כמו במפקח הגל אבל אדם בריא שהולך אנה ואנה ומת ולא נודע זמן מיתתו אין כאן מקום מציאותן והוי ספק השקול כדאמרינן בנדה פ"ק (דף ד') ולהכי בההוא דאם לא באתי הוי מגורשת ואינה מגורשת וגבי אבילות דהוי ספק השקול תלינן לקולא כדקיי"ל להקל באבילות וכן בסוגיא דיבמות (פ"ח) דמייתי ברייתא מניין שאם לא רצה דפנו ת"ל וקדשתו ומוקי לה בתרי ותרי ששנים אמרו מת וניסת ואח"כ באו שנים אחרים ואמרו חי הי' אלא שמת עכשיו שאסורה משום איסור כהונה אף שניסת לאחד מעידי' וקאמרי ברי לי התם נמי חזקת חי ליכא כיון שנולד הספק על זמן מיתתו כשבא כת השני' ואמרו עכשיו מת וגם כשעת מציאותן ליכא למימר להחזיקו שמת מקודם ותהא מותרת להאי כהן משום דשם נמי ליכא מקום מציאותן והוי ספק השקול וקמ"ל דלא מהני ברי לי דידהו:

אולם הראי' שהביא הט"ז ז"ל ממשנה דפסחים (דף צ"א) דתנן התם האונן והמפקח הגל והחבוש בבית האסורים שוחטין עליהן עם אחרים וכולן שנמצא בהם פסול א"צ להביא פ"ש חוץ ממפקח את הגל מפני שהוא טמא מתחילתו ופרש"י ז"ל מפקח הגל וא"י אם ימצא חי או מת להכי מביא פ"ש דמחזיקין אותו וודאי מת מתחילתו והתוס' שם הקשו אהא דאמרינן במפקח את הגל שהוא טמא מתחילתו נימא השתא הוא דמת ותירצו כיון דנמצא מת אמרינן כל הטומאות כשעת מציאותן ומזה למד הט"ז דחזקת חיים לא מהני כשמת לפנינו ואמרינן כל הטומאות כשעת מציאותן ומראי' זה משמע בהדיא דאפילו אם בשעה שנולד הספק העמדנו אותו על חזקתו מ"מ כשנודע לנו אח"כ שמת ואינו ידוע אימת אמרינן כל הטומאות כשעת מציאותן ומקמי הכי מת דהא גבי מפקח את הגל שחטו עליו ואז כבר הי' ספק חי ספק מת והעמדנו אותו בחזקת חיים ואפ"ה כשנמצא אח"כ מת חייב בפ"ש ואינו יוצא בראשון ואמרינן מקמי הכי מת ובוודאי דמתניתין דפסחים דמפקח את הגל שוחטין עליו מיירי בכל גווני אפילו בראוהו חי קודם שנפל עליו הגל דסתמא קתני ועוד דלא מפליג בגמרא בין ראוהו חי קודם שנפל עליו הגל או לא כדקמפליג התם בין גל ארוך לגל עגול ע"כ דאפילו ראוהו חי מקודם ונמצא אח"כ שוחטין עליו פ"ש ולפי מה שבארנו לעיל בראוהו חי מבערב שבשעת נגיעה העמדנו אותו על חזקת חי מודים חכמים דטהור ולא אמרינן כשעת מציאותן ואף דדוקא ברה"ר טהור אבל לא ברה"י היינו משום דגבי טומאה לא מהני חזקה אבל גבי איסור דמהני חזקה מהני החזקה אף שנמצא אח"כ מת ואף גבי טומאה לדעת התוס' בנדה ובעירובין הוא טמא רק לתרומה וקדשים אבל לא בחולין ובחולין מהני חזקת חי א"כ קשה אמאי אמרינן שהוא טמא מתחילתו ומביא פ"ש ואם חי הי' הרי הוי חולין בעזרה:

וראיתי להגאון בעל נוב"י ז"ל במה"ק (תק"ע) שהקשה כן כיון דדעת התוס' דהא דאמרינן כל הטומאות כשעת מציאותן הוא לתרומה וקדשים א"כ הוא רק חומרא דרבנן אבל מה"ת מוקמינן לי' בחזקת חיים א"כ איך מביא פ"ש ומייתי חולין לעזרה דמה"ת אמרינן דטהור הי' בפסח ראשון ותי' דבמפקח את הגל כיון שאיתרע חזקתו שהוא ספק חי ספק מת אמרינן בי' כשעת מציאותן אף לקולא מה"ת ולא מוקמינן לי' כלל ומייתי פ"ש:

ולכאורה קשה ממשנה (דפ"ו דטהרות) דתנן התם המסוכן ברה"י והוציאו לרה"ר והחזירוהו לרה"י כשהוא ברה"י ספיקו טמא כשהוא בר"ה ספיקו טהור והיינו משום דראוהו חי מקודם דמודים חכמים לר"מ דברה"ר טהור והא מסוכן דוודאי אתרע חזקתו כמו מפקח את הגל ואפ"ה לא אמרינן כל הטומאות כשעת מציאותן למהוי טמא אף ברה"ר וכן בתוספתא הביאה הר"ש (בפ"ה דטהרות משנה ז') מעשה במסוכן אחד שהיו מוליכין אותו מגדפר לחמתא והיו הכתות מתחלפין עליו ובאחרונה נמצא מת ובא מעשה לפני חכמים ולא טמאו אלא כת אחרונה בלבד הרי דאף דאתרע חזקתו אפ"ה לא אמרינן כשעת מציאותן לטמא אף ברה"ר:

מיהו אפשר לומר דהתם לא הוי מקום מציאותן ולהכי הוי ספיקא וטהור ברה"ר אבל במפקח את הגל דאתרע חזקתו ונמצא במקום שנפל עליו את הגל דהוי מקום מציאותו טמא וודאי ומביא פ"ש מיהו נ"ל דאין אנו צריכין לזה דאפילו אם נימא דגם במסוכן שנמצא מת הוי למפרע רק ספק אפילו במקום מציאותן לענין חולין מ"מ א"ש הא דתנן הכא גבי מפקח את הגל דמביא פ"ש מפני שהוא טמא מתחילתו ולא חיישינן דלמא חי הי' אז בשעת שחיטה ומביא חולין לעזרה דהא גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר מטמאינן כל הטהרות שנעשה על גבה אע"ג דאיכא למימר אוקי מקוה אחזקת שלימה משום דכיון דנמצא חסר וריעותא לפנינו ולגברא יש חזקת טומאה טמא אף ברה"ר ומקרי תרתי לריעותא כדאמרינן (בריש נדה ובקדושין) א"כ הכא במפקח את הגל הא מעיקרא כששוחטין עליו שוחטין בתורת ספק דאין אנו יכולין לדון עליו חזקת חיים ולהחזיקו בחזקת חיים דהא תנן (בפט"ז דאהלות משנה ד') המפקח את הגל אינו אוכל בדמעו היינו תרומה ופי' שם הר"ש שמפקח הגל ספק שמא ימצא שם חי או מת הרי דמחזקינן לי' בספק חי ספק מת ואסור לאכול בתרומה א"כ ה"נ וודאי דבשעה ששוחטין עליו מסופק לן אם חי הוא או מת שוחטין רק מספק דאם חי הוא שוחטין על המפקח ואם מת הוא והמפקח טמא אין השחיטה עולה על המפקח ואפ"ה הפסח כשר דקיי"ל לטמאין ולטהורין כשר ודומה כמו שלא חשב על הטמא כלל כמ"ש הרמז"ל (בהלכות ק"פ פ"ב) וכן הזריקה הוא בספק שאם המפקח טהור עלה עליו הזריקה ואם לאו דומה כמי שלא חישב עליו כלל] וכיון שבתחילה שוחטין עליו בתורת ספק כשמוציאין אותו אח"כ מת ומסופק לן אם בשעת שחיטה וזריקה הי' חי והמפקח טהור או לא הרי איכא חזקת חיוב מצות פסח על האדם דמוקמינן לי' על חזקת חיוב שעדיין לא הביא פסחו ולא יצא י"ח דפסח ראשון ופ"ש חד חיובא הוא דשני תשלומין דראשון הוא ונמשך החיוב על מי שלא הביא פ"ר עד שיביא פ"ש ומחצות דערב הפסח חל עליו חיובא דפסח כדאמרינן בזבחים (דף ק') כאן קודם חצות כאן לאחר חצות וכיון דחזקת חיים אתרעי שהרי מת לפנינו ויש ג"כ חזקת חיוב המחייבת אותו בפסח הוי תרתי לריעותא וחייב בפ"ש מה"ת אע"ג דבכל דוכתא אם נמצא מת הוי ספיקא גבי חולין מ"מ הכא הוי וודאי מת מתחילתו משום דהוי תרתי לריעותא חזקת חיוב במצות פסח והרי מת לפנינו וכן כתב הרמב"ן ז"ל בחי' לקידושין (דף ס"ו) בסוגיא דבן גרושה דכל המחוייב קרבן יש עליו חזקת חיוב עד שיוודע שהוקרב קרבנו בהכשר ושפיר תני במתניתין חוץ ממפקח הגל מפני שהוא טמא מתחילתו ומביא פ"ש ואין כאן חשש חולין בעזרה דתרתי לריעותא הוי וודאי ולא ספק ולא מיבעיא לשיטת הרמב"ם (בפ"ו מהלכות ק"פ הלכה יו"ד) דמפרש הא דקתני במתניתין וכולן אם נמצא בהם פסול אין חייבין בפ"ש חוץ ממפקח את הגל דקאי אאם שחטו עליו בפ"ט דוודאי א"ש דכיון ששחטו עליו בפ"ע ונמצא מת אם הי' מת בשעת שחיטה וזריקה הפסח פסול א"כ אם אנו מסופקין אם הי' חי או מת יש להאי פסח חזקת איסור כמ"ש במק"א דכל קרבן כ"ז שלא נזרק עליו הדם בהיתר בחזקת איסור קאי וכ"ש הכא שבתחילה בשעה ששחטו עליו הי' ספק אם הבעלים טהורים או לא וכיון דאיכא חזקת איסור והרי מת לפנינו הוי תרתי לריעותא אלא אפילו לפי מה דמשמע פשטא דמתניתין דהא דקתני וכולן אין מביאין פ"ש חוץ ממפקח הגל קאי באם שחטו עליו עם אחרים ונמצא אח"כ פסול דבזה ליכא חזקת איסור של הקרבן דהא הקרבן כשר ממ"נ דאם הוא טמא עולה השחיטה על שאר בני החבורה וכמי שלא חישב על המפקח כלל מ"מ יש כאן חזקת חיוב של מצות פסח ובהדי ריעותא דהרי מת לפנינו הוי וודאי טמא ושוחטין עליו פ"ש ומיושב קושית המפרשים על התוס' דאף דהא דכל הטומאות כשעת מציאותן הוא רק לתרומה וקדשים אבל בחולין לא מ"מ הכא הוי וודאי משום דהוי תרתי לריעותא כמו דאמרינן גבי מקוה שנמצא חסר דאף ברה"ר טמא:

וכיון שבארנו דהתם דאמרינן כל הטומאות כשעת מציאותן הוא משום דהוי תרתי לריעותא מחזקינן לי' למפרע למת אף בראוהו חי מבערב וגם דשם לא נשחט הפסח עליו בתורת וודאי אלא בתורת ספק א"כ וודאי דאפשר לומר דהיכא דהחזקנו אותו בחזקת חיים ונתנו לה הגט בחזקת שהבעל חי אף שנודע לנו אח"כ שמת ולא נודע אימת הגט כשר ולא מבטלינן חזקה שהחזקנו כדעת הנוב"י ואף שלכאורה הכא איכא למימר דאיכא נמי חזקה שהיא מותרת ליבם ולא נתגרשה מבעלה כדאמרינן ביבמות (דף ל"א) גבי וכולן שהי' להן ספק גירושין עי"ש, מ"מ הא לאו מילתא היא דהא עיקר מילתא דהשמיענו משנתינו דאמרינן בשולח גט ממדה"י נותנו לה בחזקת שהוא קיים הוא רק לענין שלא תהא זקוקה ליבם דלענין איסור א"א אין נ"מ דמותרת ממ"נ בין אם הוא מת או קיים:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף