עונג יום טוב/קלו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

עונג יום טוב קלו

סימן קלו

שאלה אי בעינן בקדושין נתינה מיד ליד דוקא או טלי קדושיך מעל גבי קרקע נמי מהני:

תשובה הב"ש פסק באה"ע (סימן למ"ד סעיף א') א"צ שיתן הקדושין לידה ואם אמר טלי קדושיך מע"ג קרקע כתוב בתשובת רש"ך (סימן קנ"ב) דהוי ספק קדושין ולא דמי לפקדון שהיה כבר בידה ועכשיו מקדש אותה בו דהוי קדושין אע"ג דעכשיו לא נתן לה כלום דשם בתחילה נתן לה ובנתינתו בא לידה עכ"ל הב"ש ולכאורה קשה דאמאי בעינן כלל שליחות בקדושין דבשלמא בגירושין דכתיב ונתן בידה אבל טלי גיטך מע"ג קרקע לא מהני וכיון דבעינן נתינה בעצמו של בעל להכי בעינן לרבויי שליחות שיהא השליח כעצמו של בעל אבל קדושין דטלי קדושיך ודאי דמהני דהא הילך מנה והתקדשי לפלוני מהני וגם אם קדשה בהנאת מחילת מלוה מהני ולא בעינן אלא דלימטי הנאה לידה וא"כ פשיטא דמהני גילוי דעתא בעלמא דניחא ליה לקדשה ואין זה מדין שליחות כלל והשליח מעשה קוף בעלמא הוא דעביד בזה:

והנה אחרי כותבי זאת מצאתי להגאון מחנה אפרים בדיני שליחות (בסימן ט"ו) כתב דעכומ"ז ששלח לישראל לשכור לו בית מישראל והלך ושכר קנה העכומ"ז השכירות ולא בעינן בזה שליחות כלל והשליח מעשה קוף בעלמא הוא דעבד והביא ראיה מהא דתנן במעילה שלח ע"י חשו"ק חייב בעה"ב דהוי כמו ביד קוף ע"ש וה"נ מעותיו של משלח קונות לו והמוכר או המשכיר מכוין להקנות לבעל המעות. וחלק שם על הטור שכתב (בסימן ק"צ) בהילך מנה ותהא שדך קנויה לפלוני דבעינן שיעשה אותו פלוני שליח או שיאמר לו תהא שדך קנויה לי והמחנה אפרים כותב דלא בעינן כלל שליחות לזה דהא עבד כנעני קונה את עצמו בכסף ע"י אחרים אף שלא מדעתו וסיים שם דבהודיע למוכר שהוא קונה לפלוני עכומ"ז ודאי דמהני אף בעכומ"ז דהא אף בשינה שליחותו אמרינן בפ' הגוזל דמהני בהודיעו כדקאמר שם מי הודיעו לבעל החיטין ע"ש וה"ה לעכומ"ז דדמי לשינה דאין שליחות לעובד כוכבים ובלא הודיע תליא בתנאי דבני מערבא עיי"ש וה"נ בעכומ"ז בעי להודיע דדמי לשינה דהא אין שליחות לעכומ"ז וא"כ בקדושין נמי אמאי בעינן כלל שליחות אטו אם שלח מעות ע"י קוף רק שהיא יודעת שהוא שלח המעות כדי לקדשה וקבלה בעדים שפיר דמי ואף דאמרינן היה מדבר עמה על עסקה גיטה וקדושיה ונתן לה ולא פי' משמע דוקא במדבר עמה מקודם, היינו כדי שתדע שכוונתו לשם קידושין אבל אם יודעת ע"י קוף וכותי א"צ שליחות לזה כלל:

ולא דמי להא דאמרינן בב"מ (דף ע"א) ישראל שלוה מעות מן העכו"ם בריבית וביקש להחזירם לו ומצאו ישראל אחר וא"ל תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו אסור ואם העמידו אצל עכו"ם מותר ופריך כיון דאין שליחות לעובד כוכבים אמאי מותר איהו ניהו דקא שקיל מיניה ריביתא ע"ש דלא חשבינן כאלו העכו"ם הלוה לישראל השני משום דהישראל הראשון אינו נעשה שליח לעכו"ם משום דאין שליחות לעכומ"ז ולא אמרינן כיון דאתעביד מחשבתו דעכו"ם להלותם לישראל השני דמי כאלו העכו"ם בעצמו הלוה לישראל השני אף דאין בעכומ"ז תורת שליחות גמורה התם שאני כיון דהמעות המה עדיין ברשות ישראל הראשון בתורת הלוואה רמינן מעשה הלואתו לישראל השני עליו ולא על העכו"ם ואיהו ניהו דקא יזיף בריביתא אבל עכו"ם שנעשה שליח לישראל במעותיו של ישראל רמינן לה על המשלח משום כח מעותיו דמשלח ולא משום גדר שליחות [ועיין בשו"ע חה"מ (סימן קפ"ח) שכתב לפיכך השולח בנו קטן אצל החנוני ולא ידעתי מאי לפיכך דאטו התם מטעם דאין שליחות לקטן הוא וכי שליחות בעינן התם וצ"ע]:

וכן מצאתי בהדיא בחידושי מהרי"ט לקדושין (דף נ"ח) שכתב דלא תקשי לר"ל דאמר לא אתי דיבור ומבטל דיבור ממשנה דהשולח גט לאשתו והגיע בשליח ואמר בטל הוא הרי זה בטל דשאני קדושין מגט דגט בעי שליחות ממש דכתיב ונתן בידה משא"כ בקדושין דלא בעינן שליחות ממש ולא גרע מתן מנה לפלוני ואקדש אני לך ע"ש הרי ממש כדברינו דמהני גבי קדושין טלי קדושיך מע"ג קרקע וצ"ל דהא דמרבינן שליחות בקדושין הוא רק בקדושי שטר או בקדושי כסף ולא בירר לשליח איזה אשה יקדש לו דבזה בעינן שליחות שיהא מעשה השליח והסכמתו כמעשה המשלח אבל אם בירר לו איזה אשה לקדש ושלח הכסף ע"י השליח לא בעינן שליחות כלל:

ולענ"ד נראה להביא ראיה לזה מהא דאמרינן בקדושין (דף מ"ז) בברייתא המקדש במלוה אינה מקודשת וי"א מקודשת ובעי לומר משום דמלוה להוצאה ניתנה אינה מקודשת ופריך א"ה אימא סיפא ושוין במכר שהוא קונה וא"א מלוה להוצאה ניתנה במאי קונה ע"ש ואי נימא דבקידושי כסף לא מהני טלי קדושיך מע"ג קרקע א"כ מאי פריך דלמא שאני מכר דבמה שמחל המלוה מקנה משא"כ בקדושין דבעינן שיהא בידה דבר שנותן לה בשעת קדושין דומיא דגט דבעינן שיהא בידה בשעה שאומר לה ה"ז גיטך והמלוה כבר הוציאתו אבל במקח לא בעינן שיהא הדבר בידו וכיון שיש להמוכר הנאה ממה שמוחל לו בההיא הנאה דמחיל ליה קנה אע"ג דלא אמר בהנאת מחילת המלוה אבל בקדושין בעינן שיהא בידה הדבר שמקדשה בשעת אמירה וא"כ מאי מקשה מהא דבמכר קנה דלמא סובר מלוה להוצאה ניתנה ואעפ"כ במכר קנה אע"ג דלא אמר בהנאת מחילת מלוה רק בההיא הנאה דמחיל ליה אבל בקדושין לא מהני דבעינן נתינה א"ו דלא בעינן נתינה לידה גם בקידושין:

ולפמש"כ דקדושי כסף מהני טלי קדושיך מע"ג קרקע יתיישב לנו הא דאמרינן ביבמות (דף ל"ד) אמתני' ב' שקדשו ב' נשים ובשעת כניסתן לחופה החליפו של זה לזה ושל זה לזה הרי אלו חייבין משום א"א ואם היו אחין משום אשת אח ואם היו אחיות משום ואשה אל אחותה ואם היו נדות משום נדה ומוקי לה בגמרא באיסור בת אחת ואליבא דר"ש בשלמא כולהו משכחת להו דשוינהו שליח ושוי אינהי שליח ופגע שליח בשליח אלא נדות היכי משכחת לה א"ר עמרם א"ר בשופעות מתוך י"ג לאחר י"ג לחיובי אינהו י"ב לאחר י"ב לחיובי אינהי ע"כ וכתב הרשב"א ז"ל וז"ל פירש"י בשופעות מתוך י"ג לאחר י"ג לחיובי אינהו ופי' הוא ז"ל משכחת לה כגון שנולדו הזכרים בא' בתשרי והנקבות ג"כ בא' בתשרי לשנה הבאה וביום תשלום י"ב לנקבות שהם י"ג לזכרים מסרו הקדושין שיחולו ליום המחרת כשכולם נעשו גדולים והתחילו להיות שופעות מיום תשלום הי"ג לזכרים שהוא יום תשלום הי"ב לנקבות והיו שופעות והולכות עד יום המחרת נמצא שהנדות והקידושין חלין בבת א' ואיכא דקשיא ליה דהא קטנים א"א להם לקדש וא"כ אלו שמסרו הקדושין בקטנותן לא עשו ולא כלום ואין הקדושין חלין אף לאחר גדלותן וא"ת דאתיא כר"מ דאמר לאחר שאתגייר לאחר שאשתחרר מקודשת הא להאי לישנא אפיקנא לה מדר"מ ואוקימנא לה כר"ש וכן התוס' שם הקשו בקצרה דהא לא הוי בבת א' דנדות חל תחילה שאינו יכול לקדש ולא לעשות שליח עד שיגדיל שאין מעשה קטן כלום ועיין מל"מ (פ"ד מה' אישות) ובנוב"י מה"ת אה"ע (סימן נ"ב) עיי"ש:

אבל לפי דברינו דלא בעינן בקדושין נתינה מיד ליד וטלי קדושיך מע"ג קרקע נמי מהני א"ש טובא כשנדקדק בלשון רש"י ז"ל שכתב בד"ה ומתוך וז"ל וביום א' תשלום י"ב לנקבות שהן י"ג לזכרים מסרו הקדושין שיחולו ליום המחרת כו' עכ"ל קשה הא אין נ"מ מתי מסרו הקדושין רק שאנו צריכין לומר שנמסרו קודם גדלות ע"מ שיחולו לאחר גדלות ולמה צמצם רש"י ז"ל בלשונו שמסרו ביום שלפני הגדלות שיחולו למחרת הו"ל לומר סתם שמסרו לפני גדלות ע"מ שיחולו לאחר גדלות אבל באמת כוונת רש"י ז"ל שאין הקדושין בגדלות מחמת האמירה של קטנות שנתנו האנשים וקבלו הנשים שיחולו לאחר שיגדלו דזה ודאי לא מהני דאמירה של קטנות לאו כלום הוא ורצון של קטנות נמי לאו כלום הוא רק דהכא כיון שמסר לה הקדושין לפני ר"ה של י"ד דגדלות קודם שחשיכה והם יושבים וממתינים עד שחשיכה ואחר שחשיכה ברגע הראשונה ג"כ רוצים בקדושין הללו הרי דומה ממש כאלו היו מקדשים ברגע הראשונה של גדלות דהא כסף הקדושין הוא בידה ברגע הראשונה (ונתינה מיד ליד לא בעינן] ורצון שניהם כעת שיחולו הקדושין ועד עכשיו היו המעות אצלה כדין פקדון ועכשיו הם כסף קידושין ואף שלא אמר לה עכשיו כלום מ"מ הא לא בעינן אמירה בקדושין ובמדבר עמה על עסקי קדושין ונתן לה ולא פי' דיו דא"צ לפרש ועיקר מדבר על עסקי גיטין וקידושין דבעינן הוא רק שלא יהא דברים שבלב ולענין זה ודאי מהני הדיבור שדברו על עסקי הקדושין קודם שחשיכה אף שהיו עדיין בקטנותם כיון דעיקר הקנין נגמר ע"י הרצון והחזקת הכסף שברגע הראשונה דגדלות ולענין דבור לחוד ודאי דמהני מה שדברו קודם הגדלות כיון דלא בעינן הדיבור רק לידע עסק הקדושין:

וכ"ז מהני דוקא אם ברגע הראשונה דגדלות היו יושבים ומתרצים בקדושין והם חושבים על רגע ראשונה דגדלות כדי שיחולו הקדושין אבל אם היו ישנים ברגע הראשונה דגדלות או עוסקים בדבר אחר לא מהני דהא רצון וקנין דקטנות לאו כלום הוא ואפילו מה שרנו שיחול בגדלות לא מהני א"כ אימתי חלין הקדושין, רצון וקנין דקטנות לא מהני וברגע הראשונה דגדלות לא נתכוונו לקדושין כלל ולאח"כ נמי לא חייל דהא הפסיקו בענין אחר ועוד דאנן לענין איסור בת אחת קיימינן ואם יכולין לחול ברגע ראשונה של גדלות שפיר מקרי בת א' שחלין ברגע ראשונה של ר"ה מחמת שרוצים בקדושין ברגע זו אבל אם ברגע ראשונה לא היה דעתם על הקדושין רק אח"כ הרי א"א לצמצם הרגע אצל כולם בשוה ולא מקרי איסור בת א' ולהכי דקדק רש"י ז"ל בלשונו וכתב שמסרו הקדושין ביום שלפני הגדלות שיחולו לאחר הגדלות ליום המחרת משום דלא משכחת לה אלא במוסרים הקדושין סמוך לגדלות ויושבים וממתינים ועסוקים באותו ענין עד שחשיכה וברגע הראשונה נמי עדיין עסוקים הם באותו ענין ואז חייל מטעם רצון והקנאה שברגע ראשונה ועסוקין באותו ענין שהתחילו בקטנותם ואין זה ענין כלל לפלוגתא דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם דכאן אנו דנין שרצונו של שעת נתינת הכסף לא הועיל כלום רק קנין ורצון דגדלות ולא עוד אלא אפי' אם נתאכלו המעות קודם שבאה השעה דגדלות נמי מהני כמו דמהני במקדש לאחר למ"ד יום כדאמרינן (בפ' האומר) משום דהני מעות לאו למלוה דמי דמלוה להוצאה ניתנו והני זוזי לאו להוצאה ניתנו ואף רב דסובר (יבמות ק"ט) בבעיא דר"א בקדושי קטנה אי מיתלי תלי וקאי ולכי גדלה גדלי בהדה אף דלא בעל ואמר רב דלא גדלי בהדה מודה בההיא דפ"ד אחין דחיילו הקדושין דהתם נתן לה הקדושין ביום האחרון של י"ג שיחולו ביום של י"ד מיד ויושבין וממתינין שיחולו משא"כ הכא שנתן הקדושין כשהיא קטנה סתם לא חלין ממילא כשתגדל וכ"ז אי אמרינן דגבי קדושין מהני טלי קדושיך מע"ג קרקע להכי מהני נתינה דקטנות אבל אי אמרינן דבעינן נתינה מיד ליד אמאי מהני נתינה דקטנות:

ויש להסתפק בהא דקי"ל אין שליח לדבר עבירה משום דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין בדבר שא"צ שליחות להעשות השליח כעצמו של המשלח כמו כהן דאמר לחבירו צא וקדש לי אשה גרושה בקדושי כסף אי אמרינן בזה אין שליח לדבר עבירה ובטלו הקדושין לדעת התוס' בב"מ (דף יו"ד) דהיכא דאין שלד"ע המעשה בטל או דלמא דלא אמרינן אין שלד"ע לבטל המעשה אלא במידי דבעי שליחות גמור כמו בקדושי שטר ובהכי מיירי התוס' שם בתירוצם השני אבל לא בקדושי כסף דכיון דמ"מ נעשה המעשה ואף דלענין חיוב ודאי דאמרינן גם בזה אשלד"ע מ"מ לענין חלות המעשה יש להסתפק]:

ולפ"ז היה אפשר ליישב מה שהביא הנוב"י והקצה"ח (סימן קפ"ב) בשם הגאון מוהר"י הלוי זצ"ל להקשות דלדברי התוס' דהיכא דאשלד"ע המעשה בטל א"כ בקדושין (דף נ') במשנה מעשה באחד שליקט כלכלה של תאנים וקידש ה' נשים וקבלה א' ע"י כולן נימא אשלד"ע ע"ש ולדברינו א"ש דבקבלת קדושי כסף אין האיסור מבטל השליחות כיון דלא בעי שליחות למהוי כעצמו של משלח ואפי' אם אמרה תנם לקטן נמי מקודשת ואפי' לכלב שלה כדאיתא בפ"ק דקידושין מיהו לפ"ז תקשה הא דפריך מהא דתניא השליח שעשה שליחותו בעה"ב מעל נימא אשלד"ע ומאי פריך דלמא דוקא בשולח הבעירה ע"י אחר אמרינן אשלד"ע משום דהתם א"א לחייב את המשלח אלא אם נימא שלוחו של אדם כמותו כעצמו ממש דאי משום איתעביד מחשבתו הא הוי גרמא בעלמא ופטור בנזקין. ובזה מהני אשלד"ע דלא ליהוי שליח גמור אבל במעילה דלא בעינן שליחות גמור כדאמרינן גבי שולח ביד חשו"ק במעילה (דף כ"א) דחייב משום דאיתעביד מחשבתו אפילו בדבר עבירה נמי חייב המשלח דמ"מ איתעביד מחשבתו ומאן לימא לן בכה"ג אמרינן אשלד"ע ונ"ל דשפיר פריך דדוקא בחשו"ק אמרינן דהמשלח מעל משום דאיתעביד מחשבתו משום דהשליח לאו בר חיובא הוא ולא מצינן למירמא חיובא עליו ע"כ המעשה חל על המשלח אבל בשולח ביד פקח א"א דאשלד"ע מבעי לן למירמא חיובא על השליח ובשלמא אם גם בעבירה אמרינן שלוחו כמותו שפיר אבל כיון דאשלד"ע ולא מצינן לחייב המשלח אלא משום דאיתעביד מחשבתו טפי הוי לן למרמי מעשה המעילה אשליח והיכא דמעל השליח ממילא לא מעל המשלח ועוד נראה דבלא"ה א"ש הא דפריך ממעילה דאף שביארנו דהיכא דלא בעינן שליחות ממש לא אמרינן אשלד"ע מ"מ זה דוקא לענין שאין המעשה בטילה כיון דלא בעינן שליחות ממש נגמר המעשה במה שנעשה רצונו אבל לענין לפטור את המשלח מעונש ודאי דאמרינן אשלד"ע ומיפטר אפי' היכא דלא בעי שליחות ממש להכי פריך אמאי מעל נימא אשלד"ע:

ובזה מיושב מש"כ הנמוק"י (בפ"ק דב"מ) דבקטן לא אמרינן אשלד"ע דכיון דאין לו דעת כלל דמי לחצר דבע"כ מותיב ויש בו שליח לד"ע והקשה הש"ך (בסי' קפ"ב) הא בקטן בלא"ה לא שייך שליחות אפי' היכא דליכא עבירה דליכא שליחות לקטן ולפי דברינו א"ש דברי הנמוק"י ונ"מ להיכא דלא בעינן שליחות ממש כמו בקדושי כסף ונתן לה הכסף ע"י הקטן ובכהן שקידש את הגרושה דהקדושין חלין אע"ג דאין שליחות לקטן משום דלא בעינן שליחות ממש. וגם משום העבירה לא נתבטל המעשה כיון דלא בעינן שליחות ממש ונ"מ לענין מלקות דהא אפשר לפוטרו משום דאשלד"ע וע"ז כתב הנמוק"י דקטן דמי לחצר דבע"כ מותיב ויש שליח לד"ע ושפיר לקי מטעם איסור גרושה לכהן מיהו אף שביררנו דבקדושי כסף לא בעינן שליחות זהו דוקא אם נתן לו הכסף ליתן לאשה מיוחדת אבל אם נתן לו כסף שיקדש לו בשבילו אשה סתם ולא בירר לו איזו שרוצה שיקדש והלך וקידש לו אשה בזה ודאי בעינן שליחות ממש שהרי הוא במקומו לקדש לו איזה אשה שירצה:

ובמה שנתבאר דבקדושי כסף לא בעינן נתינה מיד ליד ומהני אם א"ל טלי קדושיך מע"ג קרקע יש ליישב מה שהקשו על הרא"ש ז"ל שכתב (בב"ק בפ' מרובה) לענין יאוש קונה מדרבנן או מדאורייתא דהוי ספיקא דדינא ונ"מ לענין אם קידש אשה בגזל אחר יאוש דהוי מקודשת מספק וע"ז הקשו דאף דאם יאוש לא קני הא הוי יאוש ושינוי רשות ולפמש"כ יש ליישב בפשיטות דנ"מ אם לא הגביה הגזלן את הגזילה וצוה לה ליטול בתורת קדושין כהאי דתנן במרובה (דף ע"ט) נתנה לבכורות בנו או לבעל חובו ומשכו ויצא חייב ע"כ ופירשו רש"י ותוס' דהגנב חייב במשיכת הכהן או הבע"ח אלמא אע"ג דלא אתי לרשות גנב ונתן להם לזכות מיד זכו עבורו והוא נעשה הגנב [וביארנו במק"א ליישב קושיית התוס' במה שהקשו דהא אין שליח לד"ע דכאן לא שייך אשלד"ע כיון שהבע"ח או הכהן זוכה לעצמו דמי לשותפין שגנבו דאמרינן (בפ"ק דב"מ) דחייבין ולא אמרינן בהו אשלד"ע וגבי שומר הוי הטעם שדמי לדין פועל] וא"כ ה"נ אם נתנו להאשה בתורת קדושין קנתה אף אם לא הגביה תחלה דהא התם בנתנו לבכורות בנו אין הטעם שקונה בתחילה עבור הגנב ואח"כ קונה מהגנב דהא אשלד"ע. א"ו דתרווייהו באים ביחד קניית הכהן והגזלן וא"כ ה"נ אם לא הגביה וקידש אשה קנייתה וקניית הגזלן באין כאחד וכהאי גוונא לא מקרי ש"ר כיון שלא בא ליד הגנב תחילה אלא מיד זכה הלוקח בשביל הגנב ולעצמו. וכה"ג כתב הש"מ שם במשנה לתרץ הא דלא חייב דו"ה בנתנו לבכורות בנו משום דלא מתחייב במכירה אלא כשבא לידו מעיקרא משא"כ הכא שלא בא ליד הגנב וא"כ ה"ה לענין שינוי רשות לא מקרי שינוי רשות כשלא בא ליד הגזלן תחילה ומיירי שהבעלים עומדים ורואים ואינן יכולין להציל ואם יאוש קונה מקודשת ואי יאוש אינו קונה אינה מקודשת דזה לא מיקרי ש"ר להכי שפיר כתב הרא"ש דנ"מ לענין קדושין ובגוונא דלא הוי ש"ר זה ברור בכוונת הרא"ש ז"ל ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף