עונג יום טוב/קה
|
< הקודם · הבא > |
בו יבואר דין בכור שמכרו לכותי אחר שיצא שליש:
בשו"ע יו"ד (סימן שי"ט סעיף ב') כתב יצא שליש ומכרו לכותי וחזר ויצא שליש אחר נתקדש למפרע וי"א שאינו קדוש למפרע והוא פלוגתא דאמוראי בחולין (דף ס"ט) דר"ה סובר למפרע קדוש ורבה סובר מכאן ולהבא הוא קדוש ופסק הרמב"ם ז"ל כר"ה דלמפרע הוא קדוש והרא"ש ז"ל פסק כרבה דמכאן ולהבא הוא קדוש:
ולכאורה יש להביא ראיה לדעת הרא"ש ז"ל מהא דאמרינן (רי"פ גיה"נ) אמתניתן דגיד הנשה נוהג במוקדשין פריך פשיטא וכי משום דאקדשה פקע איסור גיה"נ וכ"ת קסבר יש בגידין בנ"ט ואתי איסור מוקדשין וחייל אאיסור גיד האי מוקדשין נוהג בגיד מיבעיא ליה ומסיק דהכא במבכרת עסקינן דברחם קדוש ע"ש בתוס' דהא איסור גיד לר' יוחנן קדים דאמר תלש חלב מבן ט' חי חלבו כחלב בהמה והדר אתי איסור דחמיר וחייל עליו וא"כ לר' יוחנן מוקדשין נוהג בגיד מיבעיא לי' ותירצו דלר"י לא חייל איסור גיד ואיסור חלב עד שיצא ממעי אמו ע"ש וא"כ מוכח מאוקימתא זו דבכור קדוש מכאן ולהבא כרבה דאי למפרע הוא קדוש וכשנולד חל קדושתו למפרע א"כ חל איסור בכור למפרע משעת התחלת לידה במשהו הראשון שיצא דשליש דקאמר הש"ס לאו דווקא הוא] ואיסור גיד לא חייל עד שיצא ראשו דאז הוא כילוד ואסור אפילו אם הגיד בפנים ואם יצא דרך מרגלותיו חל איסור גיד מכי יצא גיד הנשה לאויר העולם דאיכא חדשים ואוירא ואיך חל איסור גיד אאיסור מוקדשין דהא ודאי דלא אמרינן למפרע הוי כילוד רק לענין קדושת בכור לחוד אבל לא לענין איסור גיד וכן לשארי דברים כמו לענין מילה לא הוי כילוד למפרע רק מכאן ולהבא וא"כ איסור מוקדשין קדים א"ו דהש"ס סובר מכאן ולהבא הוא קדוש וכשיצא ראשו מיירי דחיילי איסור מוקדשין ואיסור גיד בבת אחת [וביצא דרך מרגלותיו א"א לאוקמי אפילו למ"ד מכאן ולהבא הוא קדוש דהא כיון שיצא הגיד מיד חל איסור גיד אף שלא יצא רובו כיון דאיכא חדשים ואוירא. ולא איכפת לן במה שרוב הוולד עדיין במעי אמו דהא אפילו בתלש חתיכה של חלב לחוד נמי חייב לר"י כש"כ ביצא הגיד דחל איסור גיד ומוקדשין לא חל עד שיצא רובו למ"ד מכאן ולהבא הוא קדוש וא"כ מוקדשין נוהג בגיד מיבעי לי' כיון דאיסור גיד קדים א"ו דמיירי ביצא דרך ראשו דאז ניחא למ"ד מכאן ולהבא הוא קדוש]:
מיהו לפמש"כ הרשב"א ז"ל בחידושיו ר"פ גיה"נ בהא דקאמר התם הכא בוולדות קדשים עסקינן וקסבר נוהג בשליל ופריך מדקתני סיפא נוהג בשליל מכלל דרישא לאו בשליל עסקינן והקשו התוס' והרשב"א שם דהא ר"י לא שרי אלא בשליל שנשחטה אמו אבל בלא נשחטה אמו מודה דאסור ותירץ דאע"ג דלר' יהודא אם תלש גיד מן העובר והוציאו לחוץ לוקה משום גיד הנשה אלא דבנשחטה אמו מותר משום כל בבהמה תאכלו מ"מ אף כשנולד לענין איסור חל על איסור לא חשבינן ליה לאיסור גיד משעת יצירתן אלא משעת לידתן משום דכיון דאפשר שתשחט אמו ויהא לגיד היתר אכילה על ידה לא חשבינן ליה לאיסור חע"א עד שנולד או עד שיצא לאויר העולם בחיי האם משום דהאיסור תלוי ועומד שמא תשחט האם ויהא לו היתר בשחיטה ולא חשבינן ליה איסור חל על איסור עכ"ל וא"כ ה"נ אפשר דאף דבכור קדוש למפרע מ"מ כיון שהדבר תלוי ועומד אם יגמר לידתו בלידה מעליא המקדשת הבכור כגון שתמות בשעת לידה דמיקרי יוצא דופן כדאיתא בחולין (דף ל"ח) לא חל עדיין איסור מוקדשין לענין איסור חל על איסור עד שנולד רובו בהכשר קדושה ואז חייל מוקדשין וגיד בהדדי דלענין בכור נמי לא מהני מה דלמפרע קדוש לענין איסור חל על איסור וכדברי הרשב"א ז"ל:
שוב ראיתי דא"א לומר כן דהא אמר שם בש"ס מעיקרא דקסבר וולדות קדשים במעי אמן הם קדושים וקסבר נוהג בשליל והיינו משום דסובר ממעי אמן הן קדושים הו"א דאיסור מוקדשין חל מיד בשעת יצירה וגיד חייל משעת לידה ולא חייל איסור גיד אמוקדשין להכי איצטריך לאשמעינן דגם גיד נוהג בשליל וחייל תרווייהו בהדדי הרי דלמ"ד במעי אמן הן קדושין חייל איסור מוקדשין משעת יצירה וכן במסקנא קאמר דתנא דמתניתן סובר בהווייתן קדושים ואשמעינן דלא תימא דאיסור מוקדשין קדים משעת יצירה ולא אתא גיד וחייל עליה אלא איסור גיד קדים ואיסור מוקדשין בא בשעת לידה הרי דלמ"ד במעי אמן הם קדושים חייל מיד א"כ מוכח מזה דגם לענין איסור חל על איסור חייל מיד ואף שיש ספק שמא לא תהא לידה מעליא המועיל במוקדשין ושמא יצא דרך דופן אלא לבר קד וכיון שנולד אח"כ לידה מעניא הוא:
וצ"ל דל"ד למש"כ הרשב"א ז"ל גבי גיד דלא חל משום שמא הסחט אמו דסתם בהמה עומדת לשחיטה ואפשר שתשחט עם העובר ולא יחול עלי' איסור גיד כלל אבל גבי לידת בכור רוב בהמות יולדין לידה מעליא ואינן מתין בשעת לידה ושפיר חל האיסור משעת התחלת הלידה למ"ד למפרע הוא קדוש ועיין בתוס' תמורה דף של ד"ה אמר דמשמע מדבריהם דמ"ד למפרע הוא קדוש הוא רק מדרבנן דגזרו במכירה לכותי שמא ימכרנו אחר יציאת רובו וא"כ לא הוי רק ספיקא דרבנן י דפלוגתא דאמוראי הוא ושפיר פסק הרא"ש לקולא דמכאן ולהבא הוא קדוש ובבכורות (דף ל"ה) כתבו שיש לחלק בין מכירה לכותי לבעל מום ולא ביארו מאיזה טעם יש לחלק ביניהם:
ואפשר לומר דגם מדאורייתא יש לחלק בין הטלת מום למכירה לפי מה שכתב רש"י ז"ל בחולין (דף כ"ט) דפריך למ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף מהא' דכל העוסקים בפרה מטמאין בגדים אירע בה פסול בשחיטתה בין לפני פסולה בין לאחר פסולה אינה מטמאה בגדים. ותקשה למ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף אמאי אינה מטמא בגדים דלפני פסולה כמו באירע בה פסול לפני הזאה דמטמא בגדים שלפני פסולה. ומשני נתקלקלה בשחיטה קאמרת התם איגלאי מילתא דלאו שחיטה הוא כלל ופרש"י ז"ל דהיינו נתנבלה בשחיטה וע"ש בתוס' שפירשו בדעת רש"י ז"ל דדוקא בנתנבלה בשחיטה אמרינן דאיגלאי מילתא למפרע דלאו שחיטה הוא אבל פסול מלאכה לא אמרינן בו איגלאי מילתא למפרע א"כ חזינן דדעת רש"י ז"ל דכיון דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף לא נתבטל דין שחיטה למפרע אלא בפסול שחיטה שפסולה בגופה שנעשית נבילה ולא פסול מלאכה אע"ג דתרווייהו פסול תורה נינהו וא"כ אפשר לומר דלר"ה נמי דאמר גבי בכור למפרע הוא קדוש הני מילי היכי שכל הלידה הי' באופן המביא לידי קדושת בכור אבל אם נעשה בעל מום קודם גמר יציאת רובו אמרינן איגלאי מילתא דאין לו דין בכור ולהכי שרינן להטיל מום קודם יציאת רובו מיהו זהו דווקא בהטיל בו מום קודם יציאת רוב דהוי פסול בגופן לענין קדושת בכור אבל מכירה לכותי לא הוי פסול הבכור לא מהני, מה שמכרו קודם יציאת רוב משום דלמפרע הוא קדוש דמכירה לכותי דמי לפסול מלאכה גבי פרה ולפ"ז אפשר לומר דלר"ה מכירה לכותי קודם יציאת רובו לא מהני מן התורה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |