עונג יום טוב/עה
|
< הקודם · הבא > |
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
אכלו אינו לוקה משום אוכל מוקדשין דעץ הוא ולאו אכילה הוא כלל ואינו חייב אלא משום גיד דעץ הוא והתורה אסרו אבל אם נימא דגיד אסור בהנאה א"כ אמאי קתני דאיסור מוקדשין ליכא בגיד נהי דאם אכלו ליכא איסור מוקדשין מ"מ אם נהנה ממנו שאר הנאות כגון שנתנו לשונרא וכלבא או עשה ממנו חוטי תפירה ותפר בו לוקה משום גיד שאסור בהנאה ומשום מוקדשין דלא גרע מעצמות קדשים ואמאי קאמר איסור גיד איכא איסור מוקדשין ליכא הא איכא גוונא דעבר אתרווייהו גיד ומוקדשין כגון בנהנה מן הגיד ונהי דבאכלו ליכא איסור הנאה דמוקדשין דהוי שלא הנאתן (דף כ"ו) ד"ה שאני משום דילפינן חטא חטא מתרומה מ"מ בשאר הנאות איכא איסור ומדקאמר הש"ס איסור גיד איכא איסור מוקדשין ליכא א"כ ע"כ דאיסור גיד ליכא אלא באכילה לחוד ולא בשארי הנאות ולהכי קאמר שפיר גיד הנשה נוהג במוקדשין דאין בגידין בנו"ט וליכא על הגיד אלא איסור גיד אף כשהוא ממוקדשין משום דבהאי גוונא דאיכא איסור גיד דהיינו באכילה ליכא איסור מוקדשין דאין בגידין בנותן טעם והא דאסור בהנאה משום מוקדשין מילתא אחריתא היא דבהנאה ליכא איסור גיד הרי מבואר מדברי הש"ס דאף למ"ד אין בגידין בנו"ט אפ"ה ג"ה מותר בהנאה וכדעת הרמז"ל:
מיהו קשה על הרמז"ל מסוגיא זו דהוא כתב (בפ"ח מה' מ"א ה"ו) האוכל ג"ה של נבילה או של טריפה או של עולה חייב שתים משום כולל דאף דאין בגידין בנו"ט מ"מ מיגו דמחייב משום גיד מחייב נמי משום נבילה או טריפה. עיי"ש דהכא אמר בש"ס דלמ"ד אין בגידין בנו"ט איסור גיד איכא איסור מוקדשין ליכא כמו שתמה עליו הרשב"א ז"ל בתשובה הביאו הכ"מ שם:
- (הגה"ה ובזה מיושב גם מה שהקשו התוס' שם ד"ה איסור דא"כ אין מוקדשין נוהג בגיד מיבעיא לי' ולפי מה שכתבתי א"ש דלא מצי למיתני אין מוקדשין נוהג בגיד דהא נוהג לענין שארי אכילות דלאו אכילה להכי קתני בהאי לישנא דגיד נוהג ולא מוקדשין דהיינו דהיכא דאיכא איסור גיד דהיינו באכילה אז ליכא איסור מוקדשין:)
ונראה דאפשר ליישב דהרמז"ל מפרש הא דקאמר איסור גיד איכא איסור מוקדשין ליכא הוא משום דהכא אזיל הש"ס בשיטת הש"ס בפסחים בתחילת סוגיא זו דמ"ד אין בגידין בנו"ט ג"ה אסור בהנאה משום דלא הוי בכלל היתר נבילה וכיון דקיי"ל בב"ק (דף מ"ד) גבי שור הנסקל משנגמר דינו הקדישו אינו מוקדש שאינו יכול להקדיש מה שאסור בהנאה דלאו דידי' הוא ורחמנא אמר איש כי יקדיש ביתו ואמרינן נמי בירושלמי בפסחים הקדיש חמצו בי"ד אינו קדוש. א"כ הכי קאמר וכ"ת קא סבר אין בגידין בנו"ט ובגיד איסור גיד איכא איסור מוקדשין ליכא היינו משום דלא חייל הקדישו על הגיד משום דכיון דאסור בהנאה אינו קדוש ולהכי איסור מוקדשין ליכא [אלא איכא למידק להאי פירושא יותר ה"ל להגמ' למפרך ממשנה הקודמת דשולח אדם כו'] ואף דאמרינן בתמורה (דף י') האומר רגלה של זו עולה כולה עולה ובקידושין (דף ז') משום דפשיט קדושה בכולה היכא דליכא דעת אחרת המעכבת מ"מ היינו היכא דיכול להקדיש כולה בזה פשט הקדושה בכולה אבל בדבר שאינו יכול להקדיש כלל דלאו דידי' אף דאין לו בעלים אין הקדושה מתפשטת ולהכי קאמר הש"ס איסור מוקדשין ליכא למ"ד אין בגידין בנו"ט וכיון דעיקר הטעם דאינו חייב מחמת מוקדשין הוא משום דלא חייל הקדש כלל הא אי הוי חייל הקדש הוי חייב אף דאין בגידין בנו"ט משום דמגו דחייב משום גיד חייב נמי משום מוקדשין ולהכי שפיר פסק דהאוכל ג"ה של נבילה או של עולה חייב שתים משום מגו אף דאין בגידין בנו"ט משום מגו דחייב אגיד חייב נמי משום עולה משום דבהא דמבואר מתוך הסוגיא לפירש זה דלמ"ד אין בגידין בנו"ט ג"ה אסור בהנאה לא פסק כהך סוגיא וסמך אמסקנא דפסחים דילפינן גיד מחלב להיתר הנאה כמ"ש לעיל בשם הרמב"ן ז"ל וכיון דמותר בהנאה חייל הקדש על הגיד ולוקה משום גיד ומשום ערלה:
ובזה יש ליישב מאי דקשה לכאורה בהא דקאמר שם בחולין (דף צ') אמר רב הונא גיד הנשה של עולה חולצו לתפוח אמר רב חסדא מרי דכי מי כתיב לא יאכל המזבח לא יאכלו בני ישראל כתיב ע"כ. ומאי מתמה דילמא סובר ר"ה גיד הנשה אסור בהנאה ולהכי אסור להקריבו דכל מידי דאסור בהנאה אסור להקריב לשם בעלים דהוי הנאה וכמ"ש המל"מ (פ"ה מה' איסורי מזבח) במ"ש הרמז"ל דאין מביאין מנחות ונסכים לא מן הטבל ולא מן החדש קודם לעומר ואצ"ל מערלה וכ"כ ופירש המל"מ דהאי ואצ"ל הוא משום דערלה וכ"כ אסורים בהנאה וכשהוא מביא נהנה בהבאתם והוי מהבב"ע אבל לפמ"ש א"ש דממנ"פ אם ג"ה אסור בהנאה א"כ לא חל הקדש הבעלים עליו ולא קעבר מידי ולא נהנה בהבאתן דלא מכח הקדישו דבעלים קמקדיש לי' ואכתי קשה כיון דלא חל הקדש והוי חולין בעלמא להכי חולצו לתפוח דלמה יקריבנו כיון שאינו קדוש כלל והוי חולין בעלמא ומאי מתמה ר"ח מי כתיב לא יאכל המזבח דילמא סובר ר"ה ג"ה אסור בהנאה ומזה קצת ראי' לשיטת הרמז"ל דפסק דג"ה מותר בהנאה ושפיר מתמה ר"ח מי כתיב לא יאכל המזבח וקצת יש לדחות דר"ה מפרש לקמן (בדף צ"ט) הא דתנן בבשר בלפת בראשי לפתות תנן משמע דסובר יש בגידין בנו"ט ולדידי' לכ"ע מותר בהנאה ולהכי מתמה ר"ח מי כתיב לא יאכל המזבח ואין ראי' מזה לפסק הרמז"ל ודו"ק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |