עונג יום טוב/עו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

עונג יום טוב TriangleArrow-Left.png עו

סימן עו

שאלה גיד הנשה אם נוהג בבהמה טמאה או לא:

תשובה הנה בחולין (דף ק') במשנה גיה"נ נוהג בטהורה ואינו נוהג בטמאה כו' א"ל ר"י והלא אף לבני יעקב נאסר ועדיין בהמה טמאה מותרת א"ל בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו גמרא וסבר ר"י איסור חל על איסור עיי"ש כל הסוגיא והנה הרמז"ל פסק כת"ק דנוהג בטהורה ואינו נוהג בטמאה ותמה התפל"מ ז"ל דאף דהלכה כת"ק נגד ר"י מ"מ מפשטא דתלמודא משמע דטעמא דת"ק משום דאין איסור גיד חל על איסור טומאה וכ"ז לת"ק דסובר יש בגידין בנ"ט ושייך בגיד איסור טומאה אבל אנן קיי"ל אין בגידין בנ"ט ואיסור גיד איכא איסור טומאה ליכא א"כ ודאי דנוהג בטמאה ואם נימא דהר"מ מפרש דטעמא דת"ק הוא כר"ש משום דכתיב ע"כ לא יאכלו ב"י את ג"ה מי שבשרו מותר גידו אסור ושפיר מצינו למיפסק כת"ק מ"מ מנ"ל להר"מ להקל ולפרש דטעמא דת"ק כר"ש ופסק כת"ק דלמא טעמא דת"ק משום אין איסור חל על איסור ול"ל למיפסק כת"ק ולהקל משום דאנן קיי"ל אין בגידין בנ"ט ולא שייך אין איסור חע"א דאיסור טומאה ליכא אבל קרא דבשרו מותר ל"ל כאן ובאמת מדברי הטור משמע דנוהג בטמאה כר"י וע"כ מפרש הכי דטעמא דת"ק משום דאין איסור חל על איסור:

ונ"ל ליישב דשיטת הר"מ מוכרחת היטיב דהרי אמרינן בשבועות (דף כ"ג) שבועה שלא אוכל ואכל נבילות וטריפות חייב ומפרש דמיירי במפרש חצי שיעור דלא שייך לומר אין איסור חע"א דבח"ש אף שאסור מה"ת (וע' בתוס' שם) מ"מ מלקות ליכא וכיון דאיסור שבועה הוי אף בח"ש שפיר חייל והשתא אמינא כיון דבסוגיא דשם מבואר דאיסור טומאה קדים דהא פריך על כזית מן המת חייב על המת לא כ"ש ומשני לא נצרכה אלא למת שלא נתקשרו איבריו בגידין דכ"ז שלא נתקשרו הגידין ליכא כזית בבשרו ורק שם טומאה איכא א"כ תיקשה לן מאי פריך ואיך איסור גיד חל על טומאה הא קיי"ל לעיל (דף צ"ו) דאכלו ואין בו כזית לוקה מ"ט דהוי בריה א"כ בשעת תחילת היצירה דהוה עדיין כל הבהמה פחות מכזית וכ"ש דהגיד עצמו לא היה בו כזית בשעת תחילת הקישור של גידין דמשום טומאה ליכא עדיין מלקות דהוי ח"ש ומשום גיד שפיר לוקה משום ברי' וחל איסור גיד אאיסור טומאה וכיון דחייל תו לא פקע אף אחר שנעשה הגיד כזית:

ע"כ נ"ל דקושית הש"ס רק לר' יהודא לשיטתו דסובר לעיל (דף צ"ו) דלא הוי ברי' מ"ט אכילה כתיב בי' א"כ שפיר פריך וסובר ר"י איסור חע"א דהא לדידי' שיעור איסור של טומאה ושל גיד שווין בכזית אבל לת"ק דסובר גיד בכ"ש א"כ א"א לומר דטעמא משום דאין איסור חע"א כמ"ש דחייל שפיר וע"כ הטעם משום דבעינן שיהא בשרו מותר וכר"ש וכיון דהכי הוא בעינן למיפסק כת"ק ושפיר פסק הרמז"ל כת"ק דאינו נוהג בטמאה:

והנה הרמב"ם ז"ל (בפי' המשניות) כתב וז"ל ושים לבך אל העיקר הגדול הזה הנכלל במשנה הזאת והוא מה שאמר בסיני לפי שאתה הראת לדעת שכל מה שאנו מרחיקין או עושין היום אין אנו עושין אלא במצות הקב"ה ע"י מרע"ה לא שהקב"ה אמר זה לנביאים שלפניו כגון זה שאין אנו אוכלין אבר מה"ח אינו מפני שהקב"ה אסר לנח אלא מפני שמשה אסר עלינו אבמה"ח במה שצוה בסיני שיתקיים איסור אבמה"ח וכמו כן אין אנו מלין מפני שאברהם אבינו ע"ה מל עצמו ואנשי ביתו אלא מפני שהקב"ה צוה אותנו ע"י מרע"ה למול כמו שמל אאעה"ש וכן גיה"נ אין אנו הולכין אחר איסור יעקב אבינו אלא מצות משרע"ה הלא תראה מה שאמרו תרי"ג מצות נאמרו למשה מסיני וכל אלו מכלל המצות עכ"ל וראייתו פשוטה דאף אותן שנצטוו האבות הן במספר התרי"ג ועכ"ז אמרו שנצטוו בסיני אלמא דאף איסורין שנאסרו מקודם נמשך מסיני אבל קשה טובא על דבריו ז"ל דהא חזינן דת"ק ור"י תלו טעם פלוגתתם בזה דת"ק סובר דאינו נוהג בטמאה משום דסובר דבסיני נאסר ור"י סובר דלבני יעקב נאסר להכי סובר דנוהג גם בטמאה אבל הכל מודים דאי נאסר לב"י אז ודאי דנוהג גם בטמאה א"כ איך כתב הרמז"ל דנאסר לבני יעקב ואפ"ה פסק דאינו נוהג בטמאה:

ולכאורה היה אפשר לומר דהרמז"ל סובר דכ"ע סברי דנאסר לב"י רק דפלוגתייהו מאימת נמשך האיסור אצלינו דרבי יהודא סובר לבני יעקב נאסר היינו שגם אצלינו נמשך האיסור מאזהרה דבני יעקב וכיון דהאיסור נמשך מאז ואז עדיין בהמה טמאה היתה מותרת ונהג בו איסור גיד גם עכשיו נוהג בו איסור גיד אף שנאסר בשר בהמה טמאה ולא בעינן כלל שיהא בשרו מותר ורבנן סברי בסיני נאסר היינו שאצלינו אין נמשך האיסור מאזהרה דב"י רק מסיני וכיון שאזהרה דילן הוא מסיני ובסיני נאסר בהמה טמאה דרשינן מי שבשרו מותר גידו אסור אבל מי שבשרו אסור גידו מותר ואע"ג דעד סיני היה אסור גם גידו של בהמה טמאה מ"מ כיון שאזהרה דילן אינו נמשך מב"י רק מסיני אנו יכולין לומר דעד סיני נוהג בבהמה טמאה ומסיני שנאסר הבשר אין הגיד אסור והרי מצינו גבי איסור אבמה"ח דאמרינן שם (בדף ק"ב) לענין אבמה"ח דר"א ור"י סברי דנוהג בטמאין וחכמים סברי דאינו נוהג בטמאין משום דכתיב לא תאכל הנפש עם הבשר כל שבשרו מותר אתה מצווה על אבריו וכל שאין בשרו מותר אין אתה מצווה על אבריו וקאמר התם מחלוקת בישראל אבל בב"נ ד"ה מוזהר על הטמאין כטהורין שהרי בשר בהמה טמאה מותר להם להכי מצווה על אברי' עיי"ש הרי דאף שגם עד מ"ת היו אסורין באבמה"ח דהא אבמה"ח הוא ממצוה שנאמרה ונישנית ואפ"ה אמרינן לישראל מותר אבמה"ח של בהמה טמאה וקשה דהא הכא גבי גיה"נ פשיטא להו לרבנן ור"י דאי לבני יעקב נאסר גיה"נ אסור ישראל גם בגיה"נ של בהמה טמאה ולא נחלקו אלא אם הוזהרו ב"י או לא וצ"ל דלא דמי איסור אבמה"ח לאיסור גיה"נ דאיסור אבמה"ח שהוא נאמר ונישנית ויש לישראל אזהרה מיוחד בסיני שפיר מצינן למימר דעד מ"ת היו אסורין גם בבהמה טמאה והאזהרה שבסיני נשתנה ולא נאסר רק בטהורה והותר בטמאה מחמת שנאסר בשרו אבל גיה"נ שנאמר ולא נישנה ולא הי' לישראל אזהרה אחרת בסיני ואיסורו נמשך מאזהרה ראשונה שקודם מ"ת אין סברא לומר שעד מ"ת היו מוזהרין בטמאה ואחר מ"ת שנאסרו בבשר טמאה הותרו בגידו ותשתנה האיסור של אותו אזהרה עצמה ממה שהיתה קודם מ"ת להכי הוצרכו חכמים לומר שלא נאסרו אלא בסיני:

ולפי סברא זו אפשר לומר דגם רבנן סברי דלב"י נאסר גה"נ רק שנחלקו אם האיסור שלנו נמשך מאזהרה דקודם מ"ת או לא דר"י סובר דאזהרה שלנו נמשך מאזהרה דב"י ואין סברא לומר שישתנה הדין שעד מ"ת יהא גיה"נ דבה"ט אסור ואחר מ"ת יהא מותר ותשתנה אותה האזהרה עצמה ולהכי פריך והלא לב"י נאסר ורבנן סברי דאף שנצטוו ב"י מ"מ מה שאנו מוזהרין הוא רק מסיני ולהכי אפשר לומר דעד מ"ת שהי' בשר בה"ט מותר הי' הגיה"נ אסור ואחר מ"ת שנאסר בשר בה"ט הותר גיה"נ של בהמה טמאה כיון שאין אזהרתינו נמשך מאזהרה שלהם יכול הדין להשתנות וזה שאמרו חכמים בסיני נאסר היינו שאזהרה שלנו נמשך מסיני אלא שנכתב במקומו:

מיהו א"א לומר כן דרבנן נמי סברי שב"י הוזהרו על גיה"נ רק דפליגי מאימת נמשך אזהרה שלנו דברייתא (בדף ק"א) קאמר והא כתיב ע"כ לא יאכלו ב"י ולא נקראו ב"י עד מ"ת הרי משמע דעד מ"ת לא הוזהרו כלל ועוד דהא לעיל (בדף צ"א) קאמר ריב"ח מאי דכתיב טבוח טבח והכן פרע להם בית השחיטה וטול גיה"נ בפניהם כמ"ד גיה"נ נאסר לב"נ וכן אמר ריב"ח בסנהדרין (דף נ"ט) מצוה שנאמרה ולא נישנית לישראל נאמרה ואנו אין לנו אלא גיה"נ ואליבא דר"י הרי בהדיא דלרבנן לא נצטוו כלל על גיה"נ ונהי דבמ"ש הרמז"ל בפי' המשניות דגיה"נ נאסר לבני יעקב והוא נגד דברי חכמים דסברי בסיני נאסר יש ליישב דסובר כריב"ח דדריש קרא דטבוח טבח והכן כמ"ד נצטוו על גיה"נ אלמא הכי סבירא לי' אבל במה שפסק דגיה"נ אינו נוהג בטמאה קשה דהא ע"כ לא פליגי רבנן עלי' דר"י אלא משום דסברי דבסיני נאסר אבל אי הוו סברי דלבני יעקב נאסר הוו מודו דנוהג בטמאה:

ואיהו ז"ל כתב דנאסר לב"י ופסק דאינו נוהג בטמאה:

שוב ראיתי שדברי הרמז"ל נכונים לפמ"ש הרשב"א ז"ל בחי' (דף ק"ב) גבי אבמה"ח דאמר התם ר' יהודא ור' אלעזר דאבמה"ח נוהג בין בטהורין בין בטמאין ורבנן סברי דנוהג בטהורין ולא בטמאין ומפרש טעמא דר"י ור"א דכתיב לא תאכל הנפש עם הבשר כל שאתה מצווה על דמו אתה מצווה על איבריו והני טמאין הואיל ואתה מצווה על דמן אתה מצווה על אבריהן ורבנן סברי דבעינן שיהא בשרו מותר ופריך לר"י למה לי קרא ליתי איסור אבמה"ח וליחול אאיסור טומאה ומשני כי איצטריך קרא לר' אלעזר וכתב הרשב"א ז"ל וז"ל קשיא לי לר"א נמי ל"ל קרא תיפוק לי' מההוא טעמא דהא משמע דכ"ע מודו באיסור שנוהג בב"נ שחל אשאר איסורין וכדמשמע מדאמרו לי' רבנן לר' יהודא וכי לבני נח נאסר דאלמא אלו נאסר לב"נ מודו לי' לר"י וי"ל דבמתניתין לטעמי' דר"י קאמרי לי' ולדידהו לא סבירא להו עכ"ל הרשב"א ז"ל הרי שהוכיח הרשב"א ז"ל מדברי ר' יוחנן דמפרש טעמא דנוהג בטמאין מקרא דכל שאתה מצווה על דמו אתה מצווה על אבריו ואי לאו קרא הו"א דאינו נוהג בטמאה משום דאין איסור אבמה"ח חל על איסור טומאה אע"ג דאיסור אבמה"ח נוהג בב"נ משום דהא דמשמע גבי גיה"נ דמודו רבנן באיסור הנוהג בבני יעקב דחייל אשאר איסורין הוא רק לדברי ר' יהודא דסובר כן והוצרכו לומר בסיני נאסר אבל הם סוברים דלא חייל איסור הנוהג בב"נ אשאר איסורין א"כ אנן בדידן שפירשנו שיטת הרמז"ל דטעמא דחכמים דאין גיה"נ נוהג בבה"ט משום שאין בשרו מותר נמי נימא דסברי דאף אלו נאסר גיה"נ לבני יעקב ועד מ"ת הי' נוהג בטמאה מ"מ לאחר מ"ת שנאסר טמאה הותר גיד של טמאה והא דקאמרי בסיני נאסר היינו לדברי ר"י שהוא סובר דבדבר שנאסר קודם מ"ת א"א להשתנות אחר מ"ת ממה שהי' קודם מ"ת ע"ז קאמרי לי' דגם גיה"נ בסיני נאסר להכי אינו נוהג בטמאה אבל אינהו סברי דאף דבר שנאסר קודם מ"ת וקודם מ"ת הי' נוהג בו גיד משום שבשרו הי' מותר נשתנה לאחר מ"ת שנאסר בשרו וגידו הותר ומהאי טעמא שכתב הרמז"ל דכל מה שאנו עושין או אנו מתרחקין ממנו אין אנו עושין מחמת שעשו האבות רק מחמת שנצטווינו בסיני ולהכי אף שקודם סיני הי' נוהג בבהמה טמאה מ"מ אחר סיני שנאסר בהמה טמאה הותר הגיד ולא איכפת לן מה שנשתנה הדין מקודם סיני כיון שאנו עושין מחמת הצווי שאחר סיני:

ואפשר לומר עוד דיצא לו להרמז"ל דרבנן לדברי ר"י קאמרי לי' ואינהו סברי דאף דבר הנאסר קודם מ"ת נשתנה איסורו אחר מ"ת מדברי רב דאמר גבי אבמה"ח שם מחלוקת בישראל אבל בב"נ דברי הכל מוזהר על הטמאין ודייק לה ממתניתין כדקאמר שם אף אנן נמי תנינא הרי אף שעד מ"ת נאסר אבמה"ח של טמאין נשתנה אחר מ"ת והותר אבמה"ח של בה"ט מחמת שנאסר בשרו להכי פסק הרמז"ל גבי גיה"נ דאף שנאסר לבני יעקב אפ"ה אינו נוהג בטמאה כחכמים משום דחכמים נמי לדברי ר"י קאמרי לי' ואינהו לא סברי לה ומה שלא פסק כחכמים בהא דסברי בסיני נאסר הוא משום דסובר כר"י בר' חנינא דאמר אקרא דטבוח טבח והכן כמ"ד גיה"נ נאסר לב"נ ומיושבים גם דברי הרמז"ל בפי' המשניות היטב ודו"ק:

ובמק"א ישבנו דאפשר לומר דר"י לשיטתו דסובר בגיטין (דף ס') כותבין מגילה לתינוק להתלמד ומשמע בגיטין שם דסובר תורה מגילה מגילה ניתנה [ועיין ברא"ש שם] א"כ כיון דמגילה ניתנה הרי נכתב כל מעשה שהי' עד מ"ת בכתב קודם מ"ת כמו שפי' שם התוס' א"כ אז בשעת כתיבת פרשה זו הי' בכלל גיד גם טמאה דעדיין בשרו מותר ואין סברא שישתנה אח"כ להכי שפיר פריך והלא אף לב"י נאסר אבל אנן קיי"ל דתורה חתומה ניתנה א"כ נכתב כל התורה בבת אחת אחר מ"ת קודם מיתת משרע"ה להכי יום שנכתב הפסוק דע"כ לא יאכלו כבר נאסר בהמ"ט ואינו בכלל גיד וליכא שינוי כלל:

ובדברי הרמז"ל בפהמ"ש שכתב שכל מה שאנו עושין או מרחיקין מלעשות הוא אינו מפני צווי האבות כ"א ממה שנצטווינו בסיני א"ש הא דאמרינן בברכות פ' תה"ש (דף כ"ו) דריב"ח אמר תפילות אבות תקנום וריב"ל אמר תפילות כנגד תמידין תקנום ומייתי הש"ס תניא כוותי' דריב"ח אברהם תיקן תפילת שחרית כו' יצחק תיקן תפילת מנחה כו' יעקב תיקן תפילת ערבית כו' תניא כוותי' דריב"ל מפני מה אמרו תפילת השחר עד חצות שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד חצות כו' וקאמר לימא תהוי תיובתא דריב"ח א"ל ריב"ח לעולם אימא לך תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות עכ"ל הגמ' ולכאורה הדבר תמוה אמאי פריך אריב"ח מברייתא דקרבנות ולא פריך נמי אריב"ל מברייתא דאברהם תיקן תפילת שחרית שהוא כוותי' דריב"ח אבל לפי מה שכתב הרמז"ל א"ש דעל ריב"ל לא קשה מידי דאף דאבות תיקנו תפילות מ"מ שפיר קאמר ריב"ל תפילות כנגד תמידין תיקנום מפני שאנו אין עושין שום דבר מפני שעשו האבות להכי הוצרך לומר תפילות כנגד תמידין תיקנום ולא קשה עליו מברייתא דתניא כוותי' דריב"ח משא"כ לריב"ח פריך שפיר דאיהו אמר דגם . אנחנו עושין זה מפני תקנת האבות וקשה עליו מברייתא דתניא דטעם התפילות אצלינו הוא כנגד תמידין וזה פשוט:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף