ספר המקנה/קידושין/עו/א
בגמרא ממזר מאחותו ומאשת אח נתערב בהן וכו' רבא אמר עבד ושפחה נתערבו בהם וכו'. נראה דהני תרי טעמא צריכא משום המפקיר עבדו יצא לחירות ואין צריך גט שיחרור לא שייך טעמא דעבד ושפחה דמסתמא הפקירו אדוניהם כמ"ש הריטב"א ז"ל בריש פרקין גבי הא דאמר מבית חשמונאי אני עבד הוא וצ"ל הטעם הוי למ"ד דצריך ג"ש ועמ"ש בזה בריש אלו נערות בתוס' ד"ה הבא על הכותית כו' ונפקא מיניה בטעמא דעבד ושפחה נתערב בהם דבטעמא דממזר מאחותו נתערב בהן אין בו איסור דאורייתא דספק ממזר יבוא משא"כ בספק עבד ושפחה דאסורין מן התורה ועוד נ"מ דאסור בגר עמוני כמ"ש לעיל דף ע"ד ע"ב ע"ש וקי"ל:
רש"י בד"ה ונתני חדא ממזר מאחותו וכו'. נראה הא דלא מפרש ג"כ או ממזר מאשת אחיו משום דאי הוי לקיט ממזר מאשת אחיו לחוד הוי אפשר למטעי דס"ל כר' ישמעאל דגרי אריות הן ונטמעו בהן ישראלית כדקאמר לעיל וכיון דהי' נוהג דין יבום כדאמר לעיל שהיה מייבמין וכו' א"כ שני אחים שאביהם נכרי ואמם ישראלית ויבם זה אשת זה הוי ליה אשת אחיו מאמו דהולד מחזר לכך הוצרך לומר ממזר מאחותו דליכא למיטעי כלל ודו"ק:
בתוספת ד"ה מצות כותי וכו' אבל עיסה שהכותי עושה בביתו של ישראל מותר וכו' ונראה דקאמר ואדם יוצא ידי חובתו היינו וכו'. ובלשון התו' בגיטין דף יו"ד וחולין דף ד' בד"ה מצות כותי וכו' וא"ת וכו' ותירץ דמיירי וכו' בעיסת ישראל וכו' וכוונתי' דהיכא דעיסה של ישראל אף דהיא ג"כ אסור כשאפה הנכרי מ"מ מהני בי' כשישראל הסיק התנור כדאיתא בטור י"ד סי' קי"ב והוא שיטא הרא"ש דבעיסה של נכרי לא מהני היסק התנור ע"י ישראל אבל לדעת הרמב"ם דס"ל דאין חילוק ומהני היסק התנור לפי' בעיסה של גוי כדאיתא בטור י"ד שם מתוקמא אף בעיסה של כותי אך מ"ש תוס' הכא בביתו של ישראל אינו מובן.
תו הקשה מהרש"ל בגיטין שם וז"ל מצות כותי וכו' אבל לא מקשה ומה שאינו אסור משום חימוץ דפשיטא שירא כותי שלא יתן לו ישראל לאכול ממנו וא"א שלא יאכל שהרי הוא עושה לו עכ"ל. פי' דבריו ז"ל דא"צ שיתן לו לאכול כמו שהביאו תוס' בתירוצם בגיטין שם מההיא דקיטע לשו של א' מהם ונתנו לו וכו' אלא כיון דהכותי מתירא שמא יתן לו לאכול מהר כן ולא דמי להאי דקוטע ראשו וכו' דצריך ליתן לו לאכול ולא מהני טעמא דמתירא משום דהתם מיירי דמוציא בידו דקורי' של ציפורין שהם של הכותים ואם לא ירצה לאכול לא יפסיד הכותי שהרי הציורים הם שלו אבל הכא שהעיסה של ישראל אם לא ירצה לאכול ממנו להכשירו יצטרך לשלם לישראל לכך מתירא ודוגמא לזה מצינו בע"א במטהר יינו של נכרי דחמיר טפי כיון דלא מירתת הנכרי כיון שהיין שלו אך באמת צ"ע לענ"ד דמשמע בריש חולין דף ג' גבי הכל שוחטין ואפי' כותי וכו' ואם שחט חותך כזית בשר ונותן לו וכו' דאפי' בבהמה של ישראל שמוסר לו לשחוט כפי' רש"י שם בד"ה ואפי' כותי יכו' אפ"ה צריך לחתוך כזית בשר ולא אמרינן דמתירא הכותי שמא יחתוך כזית בשר אע"כ דבשביל זה אינו מתירא דבקל יכול להתנצל ולומר שהוא כשר ואינו רוצה לאכול. והמהרש"א ז"ל כתב שם וז"ל וארישא מצות כותי מותרת וודאי דל"ק להו הכי דכיון דעיסת ישראל הוא מסתמא הכיר בי' ולא החמיצה שאין שם לא קרני חגבים ולא הכסיפו פניו דאפי' בציקו של גוי שרי בכה"ג וכו' עכ"ל.
ולהבין דברי' כפשטא קשה מאי קמ"ל ת"ק ומאי טעמא דר"א דפליג עלי' ואוסר לאכול בפסח כפי' רש"י בגיטין שם ובספר פני יהושע כתב דס"ל דר"א קאי אסיפא דאדם יוצא ידי חובתו והוא דוחק דכבר דחה רשיי ז"ל בחולין דלא שייך בזה לשון אוסר גם מ"ש בספ"י שם דאף בקושייתם כוונתם שנותן לו לאכול אלא דלא אסקי אדעתייהו מ"ש דמיירי שאין לכותי מצה אחרת לצאת בו י"ח הוא דוחק דהרי הכא לא הזכירו בתירוצם כלל שאין לו מצה אחרת ונראה לענ"ד דלפי מה שפי' התוספות בשמעתין שעשה העיסה בביתו של ישראל א"כ הא אמרינן בריש חולין שם בישראל יוצא ונכנס מרתת כיון שהבהמה של ישראל וה"נ כשעשה העיסה בביתו של ישראל מרתות כיון שהישראל יוכל להכיר אם החמיץ דהיינו שהכסיף פניו או בקרני חגבים ונזהר בו לכך מותר אפי' לא הכיר בו ישראל ור"א אוסר משום דכיון דאין בקיאים כפי' רש"י בחולין דף ד' בד"ה שאין בקיאין וכו' שאין יודעין להבחין בין שיאור לסדיק בין הכסיפו פניו וכו' א"כ לא מרתת ובזה אתי שפיר דלא תקשה דמאי מועיל אפי' אם יאכל אותו (וכ"ש לפמ"ש מהרש"ל דמתירא שמא יתן לו לאכול) הא אכתי איכא למיחוש שמא הוא שיאור דהיינו הכסיפו פניו דאינו אוסר אלא מדרבנן א"כ לת"ק דס"ל דבעינן דוקא כתיבא אע"ג דאיחזקו בה א"כ בשיאור דאסור מדרבנן אמאי לא ניחוש וכן הקשה בספ"י בגיטין שם אפי' למ"ד נוקשה דאורייתא מ"מ כיון דלא אתי אלא מדרשא דכל מחמצת אין סברא דהוי בכלל כתיבא.
ולפמ"ש אתי שפיר דלת"ק יודע להבחין אלא שחשוד עלי' א"כ בישראל יוצא ונכנס מרתות ושרי אך לפי מ"ש תוס' בגיטין שם שהעיסה של ישראל ולא הזכירו שהי' בביתו של ישראל ליבא לפרושי הכי א"כ ה"ל להקשות מרישא דכיון דחשידי אלפני עור למה מותרת אך נראה דלפי מה שכתבנו לעיל דלדעת הרמב"ם אפי' בעיסת נכרי מהני היסק התנור י"ל דמיירי בעיסת כותי שלשו בפסח וממילא ליכא למיחש לחמץ דמסתמא נזהר הכותי שלא יעבור עליו בבל יראה ואפי' לפי מ"ש תוס' דמיירי בעיסה של ישראל שעושה הכותי בביתו כיון דדריש מקרא בריש פסחים דעכו"ם שהפקיד ביד ישראל והוא באחריות ישראל עובר עליו בבל יראה י"ל גם מכותי נזהר כיון דכתיבא כיון דכל האומנין ש"ש הן כ"ש לדעת הפוסקים דאפי' ש"ח כיון שחייב בפשיעה עובר עליו נמצא כיון שהכותי' הוי שומר עליו נזהר בו מחמץ שלא יעבור עליו בבל יראה אך זהו כשעושה בביתו של כותי אבל כשהוא עושה בביתו של ישראל אפי' חייב באחריות הא כתב הטור בא"ח סי' ת"מ בשם ר"ת דאם מקבל אחריות על חמצו של גוי בביתו של גוי אינו עובר עליו א"ב ה"נ בשהוא עושה בביתו של ישראל אין הכותי נזהר בו משום בל יראה אלא דכבר כתבנו דבביתו של ישראל שרי מטעמא אחרינא כיון שישראל יוצא ונכנס מרתת כנ"ל א"כ להכי נקיט סתמא בברייתא דממ"נ מותרת בין בביתו של ישראל בין בביתו של כותי רץ לפ"ז לפמ"ש תוס' בגיטין אכתי לא מתרצא מה שהקשינו לעיל דניחוש שמא הכסיפה פניו וכיון דלא כתיבא אינו נזהר בו מכ"ש לדעת התוס' בר"פ אלו עוברין דאפי' למ"ד שיאור מדאורייתא היינו לאיסור אכי לה אבל אינו עובר בבל יראה א"כ איכא למיחוש לשיאור.
אך י"ל דכיון דקי"ל דשיאור אינו אסור אלא מדרבנן ע"כ לא החמירו בזה דהוי ספיקא דרבנן והא דאסר ר"א ספיקא היינו משום ספק חומר סידוק וקרני חגבים ואף דפי' רש"י שם בחולין בדברי ר"א שאין בקיאין בין הכסיפו פניו וכו'. נראה דהיינו שפי' כן אליבא דר"א לטעמי' בריש פ' אלו עוברין דף מ"ג ע"א דנוקשה אסירא מדאורייתא אבל משום ספיקא דרבנן י"ל דלא החמירו.
וכיון שזכינו לזה נראה לענ"ד ליישב מ"ש תוס' בגיטין דף ה' בד"ה ואדם יוצא ידי חובתו וזו אף זו קתני ואשמעינן וכו' ובאמת הוא דוחק דלא שייך בזה זו אף זו כמ"ש תוס' בב"מ דף ע"ט ע"ב בד"ה השתא מניקה וכו' דלא שייך בכה"ג למיתני זו אף זו כיון דאיתא בכלל מאי דקאמר בסוף כדמוכח גבי מפנין ארבע וחמש וכו' ע"ש א"כ הכא כיון דבכלל יוצא י"ח בפסח הוא אכילתו בפסח לא שייך לומר זו אף זו.
ולפמ"ש י"ל דאפילו למאי דקיי"ל דשיאור אוסר מדרבנן היינו דאין בו משום איסור חמץ מדאורייתא אבל אינו יוצא בו ידי חובת מצה ואפילו מדאורייתא דהא איבעי' דלא אפשטא הוא בחולין דף כ"ג בשיאור אי ברי' הוא עכ"פ לא נפיק ידי מצה א"כ ממילא רבותא הוא דיוצא בו ידי חובתו בפסח ולא חיישינן שמא הוא שיאור דאי משום דמותרת היינו שהוא ספיקא דרבנן אבל לצאת בו ידי חובת מלה הוא ספיקא דאורייתא אלא דכיון דשיאור אינה מצה אף הכותי נזהר בו וכיון שהכותי יוצא בו ע"כ דאינו שיאור ולפ"ז שפיר כתבו תוספות דהוי לא זו אף זו דאי הוי נקיט יוצא בו ידי חובת מצה לבד ה"א דהוא עדיפא טפי כיון דהכותי עצמו יוצא בו י"ח מצה כמ"ש תוס' וכיון דבשיאור ליכא ספיק' דאוריית' נזהר בו הכותי מלצאת בו י"ח משא"כ בשאר ימות הפסח אפילו אם הכותי ג"כ אכל ממנו לא איכפת ליה להכותי בשיאור כיון דאין בו איסור חימוץ דאורייתא והוצרך לאשמעינן דאפ"ה מותר משום דהוי ספיקא דרבנן כנ"ל או משום דהוא מרתת כנ"ל.
ובזה יש ליישב הא דאי' בחולין שם מ"ט דר"א דלא בקיאי בשימור לשם מצה ומחקו רש"י ז"ל דאין בזה טעם לאיסור ולפמ"ש י"ל דהא דאוסר ר"א משים דאזיל לשיטתו דס"ל נוקשה אסור מדאורייתא ואיכא למיחוש לשיאור דהוה ספיקא דאורייתא והא דמקשה מ"ט דר"א היינו משום דמשמע ליה דר"א פליג גם בסיפא דאדם יוצא י"ח דבזה ליכא למיחוש לשיאור מדיוצא בו הכותי י"ח כנ"ל ע"ז אמר משום דלא בקיאי בשימור ודו"ק:
מתניתין הנושא אשה כהנת. ברש"י ד"ה בודקין וכו' או אחת מן הפסולת לקהל וכו'. וצ"ע דלא משכחת כלל דהא בעמוני נקיבות כשירות ובגברי לא בדקינן ואם במצריות נהי דשייך בדיקת אמה אבל אם אמה הא הוי לי' דור שלישי ואפילו לכהונה כשירה כדס"ל לרבי יוחנן ביבמות דף ע"ז גבי גיורות מכנה ואפשר דהבדיקה היא משום נתינים אלא דצ"ע לפי מה דס"ל לרש"י ז"ל בריש פרק אלו נערות דכל עיקר פסול נתינות אינו אלא מדרבנן דדוד גזר עלייהו עבדות אם כן מנא ליה לרש"י ז"ל דעשו בו מעלה ואין לומר דהבדיקה הוא משום חשש עבדות אם כן למה צריך לבדוק באם אבי אמה ואמה דהא אף אם הי' אבי אמה עבד מ"מ כיון שאמה היתה בת ישראל קי"ל עבד הבא עב"י הולד כשר וכן באם אבי אבי' ואמה מיהא לפמ"ש בלשון התוספות דמיירי שכל צד אבי' ואמה הם כהנים כמו שצריך לומר בחשש חללות אם כן הא קי"ל בפ' החולץ דעבד הבא עב"י הולד פגום לכהונה לכ"ע אם כן יש חשש באשתו שהיה פגומה אלא דבלוים וישראלים לא שייך זה ותו דלפמ"ש בחידושי כתובות דסביר' ליה לרש"י ז"ל דגם להשיאו אשה צריך לבדוק אותו משום עבדות כמ"ש הטור בשם הרמ"ה ע"ש אם כן ע"כ במתניתין דלא מצריך בדיקה בדידיה ע"כ לא מיירי באיסור עבדות ושפחות אך לפמ"ש בפ' אלו נערות דסבירא ליה לרש"י ז"ל דנתינים בדרך חיתון מן התורה אסור מלאו דלא תתחתן א"ש בפסול נתינות משכחת בכל ד' אמהות ודו"ק:
תוס' ד"ה הנושא אשה כהנות וכו' ורוצה שיהא בנה כשירה לכהונה. מהרש"ל פי' שיהא בנה היינו בתה ע"ש. לכאורה קשה טובא דהא וודאי אין לפרש כוונת התוס' דמתני' מיירי דוקא בישראל הבא לישא כהנת אבל בכהן בעי בדיקה טפי דהא מפורש בסוגיא דמתניתן מיירי אף בכהן מדנקיט בדידה ולא בדידיה משום דלא הוזהרו כשירות אבל כהן כיון שהוא מוזהר צריך לבדוק ארבע אמהות דמתניתן וכו' וע"כ כוונת התוספ' דלא נימא דמתני' מיירי אף בישראל אם כן קשה טובא דהא כשירצ' הכהן ליקח את בתו לא יצטרך לבדוק אלא ארבע אמהות של בתה ולמה יצטרך הוא לבדוק ארבע אמהות של אשתו כיון שאינו בדיקתו אלא בשביל בתו למה יצטרך יותר בדיקה מכהן הנושא את בתו נהי דבאמה ואם אמה י"ל כיון דאמר במתני' לוי' וישראלית מוסיפין עוד אחת אם כן כיון דמיירי בישראל הנושא אם כן תהיה בתו ישראלית ויצטרך להוסיף עוד אחת והיינו אם אמה של אשתו אבל אם אבי אמה של אשתו דה"ל לגבי בתה חם אבי אם אמה לא מצינו אפילו בלוים וישראלית וצריך לומר משום דהוי מצי לפרש דהא דקאמר לקמן מוסיף זוג א' אינו כפי' רש"י ז"ל שמוסיף עוד לבדוק אם למעלה אלא שמוסיף דור אחר היינו שבודק אמה של זו שנשאה בארבע אמהות דידה שהן שמונה והיינו בדיקה עצמה שהוצרך לבדוק הנושא כהנת דמתני' וכן באבי' של זו שרוצה לישא. אך אכתי צריך לומר בדוחק דהא דקאמר דאם היתה לויה וישראלית ע"כ מיירי בכהן שבא לישא לויה וישראלית דאין לומר דבישראל הבא לישא לויה וישראלית ורוצה להכשיר בתו לכהונה דהא הכהן שבא לישא בתו אין צריך להוסיף כ"כ ולמה יצטרך הוא לבדוק הוספה זו וצ"ע. ודו"ק:
תוספות ד"ה צריך שיבדוק אחרי' ד' אמהות וכו' ומיהא תימא הא קתני לוי' וישראלית וכו'. הא דלא מקשה מרישא דאפי' בכהנת דהיינו שהי' בת כהן אכתי באם אמה אם היתה נשואה לישראל למה צריך בדיקה משום די"ל דמיירי שאף כל משפחות אמה הם נשואים לכהנים וא"כ יש לחוש באם אמה שמא היתה חללה וכיון שהיתה נשואה לכהן הוי בתה חללה וק"ל:
בא"ד. וי"ל דעיקר הבדיקה תקנו משום פסול וכו'. לכאורה צ"ל דהבדיקה בלוים וישראלים אינו אלא אגב כהנות ולפ"ז דבריהם דחוקים מאוד דלמה הוצרך לכהן לבדוק בלוים וישראלים זוג אחת יותר כיון דלא שייך בה כלל חשש חללות אלא אגב בדיקה דכהנות והאיך החמירו בה יותר מבכהנות גופא. ולולי דבריהם ז"ל הי' נראה דא"ש לפמ"ש לעיל דף ע"ה ע"ב בלשון התוס' ד"ה השתא ממזר הוי וכו' ע"ש דהא דאמרינן ספק ממזר מותר מן התורה לבוא בקהל דוקא בקהל ישראל אבל בקהל כהונה נהי דמצד ממזרת הית' מותרת בספק מ"מ לא גרע מספק חללה דהא לר' יהושע דס"ל אין ממזר מחייבי כריתות ואפ"ה הולד פגום לכהונה וממילא דאפי' ספיק' אסור כדין כל ספק איסור תורה והאיך נימא דלדידן הוי ממזר מחייבי כריתות וקולא טפי ותהי' מותרת מן התורה לכהן וכן לר"ע דס"ל דמאלמנה לכה"ג הוי ממזר נימא דספק חילולים לרבנן מותרת לר"ע לכהן משום דהוי ספק ממזר לדידי' א"כ אתי שפיר די"ל בישראל לא הוצרכו לבדוק משום חשש ממזרת משום דספק ממזר מותר מן התורה וכן לא הוזהרו כהנות להנשא לספק ממזר מן התורה אבל בכהנים הוצרכו לבדוק משום ספק ממזרות גופייהו ולא משום אגב חללות ונראה דס"ל לתוס' דנהי דספק ממזרות אסורה לכהן מן התורה מ"מ לא גרע מאיסור חללה דכי היכא דבני ישראל מקוה טהרה לחללות דישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה ה"נ בני ישראל מקוה מטהר לספק ממזרות כיון דשתוקי בישראל משרי שרי ובתו כשירה לכהונה וא"כ הדרא קושיא לדוכתא דבלוים וישראלים ליכא חששא אפי' משום ספק ממזרת ולפ"ז אתי שפיר קצת דעכ"פ בכהנות אין צריך לומר אגב חללות אלא דלענ"ד אין זה מוכרח דנהי דבני ישראל מקוה טהרה לחללות היינו משום דלא שייך בהו כלל איסור חללות אבל גבי ממזרות דאסור גם בישראל אלא דהתורה לא החמירה בספיקא מ"מ לא הוי מקוה טהרה לספק ממזרות וכיון דלגבי ממזרות כתבה התורה לו דהלך אחר פסולו והיינו אפי' אם נשא בהיתר כגון גר שנשא ממזרת וכמ"ש לעיל דף ס"ז ע"א וממילא גבי כהנים לעולם אסורין משום ספק ממזרת וצ"ע בזה ודוק:
ברש"י ד"ה בעריות הא דמנצו בהדדי וכו'. ולכאורה קשה לפי מה שפי' רש"י ז"ל במתני' דהבדיקה היה נמי משום ממזרות דהא במתני' קאמר דבודקין אמה ואם אמה ואם אבי אמה וצריך להבין מה בדיקה שייך באמה כיון שבודקין את אם אבי' ואת אמה שהן כשרים א"כ ממילא הי' כשירה וליכא משום חשש ממזרות גבי אמה בשלמא משום חללה יש לומר דאמה נתחללה כשהיתה גרושה אבל בחשש ממזרות לא שייך באמה כלל וצ"ל דצריך בדיקה מחשש דאם אמה זינתה בעריות וצריך לבדוק שתהא מוחזקת שנולדה בכשרות א"כ כיון דקאמר דזנות מידע ידיע משום דכי מינצו בהדי' הדדי בזנות הוא דמינצו וא"כ ע"כ אין חשש אלא שמא נתערב במשפחתה ממזר א"כ כיון שבודקין את אמה מצד אב ומצד אם שוב אין צריך לבודקה וצריך לומר דבאמת עיקר הבדיקה באמה אינה אלא משום חללות דאיכא למימר דנשאה בעלה כהן כשהיתה גרושה מיהא לפ"ז קשה גבי לוים וישראלים דאמר לקמן שהם שתים עשרה הא בלוים וישראלים אין שום חשש חללות אלא חשש ממזרות א"כ למה צריך לבדוק אמה ועמ"ש לקמן בזה ודו"ק.
שם בד"ה שהם י"ב מוסיף לבדוק עוד אם למעלה וכו'. י"ל דבאם אם אבי אמה מוסיף עוד אחת למעלה ולכאורה אינו מובן נהי דבכהנות לא הוצרכו לבדוק אם אבי אבי אמה ואף שבגירסת הרמב"ם ז"ל כתב כן ע"כ ט"ס הוא דלא תני לה במתני' וגם הטור וש"ע לא הביאו. ומיהא בלוים וישראלים דמוסיף עוד אחת למעלה הוי' ליה לרש"י ז"ל לפרש יותר דבודק אם אבי אבי אמה דהוא שלשה דורות מצד אב של אמה והוא קרוב יותר מהוספות אם אם אם אבי אמה דהוא ארבעה דורת ונראה ליישב דס"ל לרש"י ז"ל דבאמת בודקין אותן דאינהו מקרבי טפי אלא כיון שכתבנו לעיל כשבודקין אם אמה ואם אבי אמה אין צריך בדיקה באמה וכן כשבודקין אם אם אבי' ואם אבי אם אבי' שוב אין צריך לבדוק את אם אבי' הרי דנחסר שתים וע"כ הא דקאמר דמוסיף ארבעה היינו ע"כ אם אחת למעלה מכל אחת ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם ז"ל שתמהו על מ"ש נמצא בודק עשר אמהות די"ל דס"ל דבאמת אין צריך לבדוק עוד אחת למעלה אלא כמ"ש דמוסיפין מצד אמה אם אבי אם אמה ומצד אבי' אם אבי אם אביה ואף דלפ"ז נחסרו שתי אמהות דהם נבדקו' ממיל' כנ"ל מ"מ קרי לי' בוד' י"ב כיון דעכ"פ נבדקו והיינו דכת' הרמב"ם ז"ל דנמצא בודק עשר אמהות ר"ל דמה שצריך לבדוק אינו אלא עשרה (מיהא צ"ע למה לא הוצרכו לבדוק אם אבי אבי אבי' דאינו אלא ארבעה דורות מצד אבי' ועיין מ"ש בחידושינו בכתובת דף כ"ד בתוס' ד"ה אבל אינו נאמן וכו' ליישב דברי הרמב"ם ז"ל בדרך אחר ודוק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |