ספר המקנה/קידושין/נא/ב

ספר המקנה קידושין נא ב

דף נ"א ע"ב

אלא לאו דאמר אחת מכם וכו'. ורבא מתרץ לטעמי' דאמר כולכם ואחת וכו'. עיין פיר' רש"י שהוצרך לדחוק דבהכי לא הוי קני את וחמור ולא מפרש דאמר אחת מכם דלא הוי קני את וחמור כלל. ולפמ"ש לעיל מיושב קצת דבאמת לרבא דס"ל דטעמא דרישא דמתני' משום דהוי קידושין שאין מסורין לביאה וגם אינו בזה אחר זה שפיר י"ל דקני את וחמור קנה לכך מפרש כולכם וא' מכם כמשמעות בלשון המשנה משא"כ לאביי דמוכרח לומר דקני את וחמור לא קנה שפיר קאמר לעיל דע"כ צריך לפרש דאמר אחד מכם ומוכח דקידושין שאין מסורין לביאה לא הוי קידושין ובאמת לבתר דמוכח דלא הוי קידושין תו אין הכרח לומר דקני את וחמור לא קנה איכא לפרושי סיפא בכולכם והא דלא מפרש בכולכם לבד היינו משום דצריך להיות מעשה דה' נשים דומיא דרישא דמתני' דמיירי ע"כ בא' מכם לרבא כיון דמייתי מתני' ראי' מההיא מעשה. ועוד נראה לפענ"ד ליישב די"ל דבאמת לפי מאי דקאמר לקמן גבי מקדש בתו סתם אין הבוגרת בכלל אפי' שויתי' שליח אפי' אמרה להאב שהקידושין יהי' שלו משום דלא שבי' אינש מצוה דרמי עלי' ועביד מצוה דלא רמי' עלי' א"כ לכאורה יש ללמוד בק"ו היכא דאמר א' מכם מסתמא כוונתה על עצמה דוודאי רמי' מצוה על עצמה יותר מן אבי' וכ"ש לפמ"ש התוספ' בגיטין דאשה מצווה על עשה דלשבת יצרה א"כ קשה למאי דאוקי באחת מכם למה כולן מקודשת מספק נימא דמסתמא כוונתה על עצמה. אך נראה דהכרח הזה הוא דוקא לרבא דמשני אליבי' הב"ע דשוי' שליח אבל לאביי אין הכרח לסברא זו א"כ הכא דמפרש למסקנא אליבא דרבא הוצרך לפרש באומר כולכם וא' מאחיות דאי נימא דמיירי באמר א' מכם קשה דמסתמא כוונתה על עצמה משא"כ לעיל אליבא דאביי שפיר מוקי בא' מכם ונראה דאפי' לפמ"ש הרמ"ה במסקנתו והביאו הטור ש"ע באה"ע סי' ל"ד דבשוויתי' שליח לאיש פלוני שתיהן ספק מקודשת וה"נ כאיש פלוני דמי מ"מ י"ל דהתם בשתי אחיות דאם יקדש את בתו הקטנה א"א לקיים השליחות דאינו יכול ליקח שתי אחיות משא"כ הכא בנכריות דאף שתתקדש את עצמה יכולה לקיים שליחותייהו אח"כ דהרי יכול לקדש את כולן א"כ מסתמא כוונתה על עצמה ועיין מ"ש לקמן בזה בדברי רש"י ודו"ק:

ברש"י ד"ה א"ה מאי למימרא וכו' מאי איצטרך למיתני משום דיוקא וכו'. לולי דבריו ז"ל הי' נראה די"ל דאיצטרך לגופא דהא מקשה הש"ס לעיל דף מ"ה ע"ב ודלמא שליח שווי' ומשני דלא חציף אינש א"כ י"ל דהא גופא קמ"ל מתני' דאין הבוגרות בכלל דלא חיישינן דלמא שוויתי' שליח משום דלא חציף אבל לרבא ליכא למיחוש שמא עשאה אותו שליח דא"כ פשיטא דאינו צריכה גט דה"ל קידושין שאין מסורין לביאה מיהא לפ"ז קשה לי על שיטת ר"ת שהביאו התו' לקמן דף נ"ב בד"ה והלכתא וכו' ועוד דאפי' לאבי' וכו' ובטור סי' ל"ז מפורש יותר שכתב דאם אמר לו המשודך בתך מקודשת לי ועשתה אותו שליח לקבל קידושין אין דעתו על האחרות והוי מקודשת קידושי וודאי ע"ש ומשמע שם בתר הכי דאפי' בלא שידוכין דינא הכי כל שלא אמר א' מבנותיך ולפמ"ש הוי מצי לשנוי' אליבא דרבא דמתני' מיירי היכא שאמר בתך מקודשת וקמ"ל דלא חיישינן דלמא שוויתי' שליח ואז הוי קידושין וודאי וכ"ש בשידך את הבוגרת וצריכה גט אפי' לרבא וקמ"ל דלא חיישינן משום דלא חציף אינש ומי דחקו לאוקמי מתני' שאמר א' מבנותיך ומזה קשה לי נמי אמה שכתב הטור בשם הרמ"ה בתחלת דבריו דדוקא היכא דשוויתי' שליח לקבל קידושין סתם ולא אמרה לפלוני אבל אמרה לפלוני מסתמא כי קיבל מיני' אדעתא דידה בלחוד קיבל וא"כ מאי מקשה לרבא דלמא הא קמ"ל דלא חיישינן דלמא שוויתי' הבוגרת שליח לאיש פלוני דאז הוי קידושין וודאי אפי' לרבא ונר' לענ"ד ליישב והוא דצריך להבין דהא פסקו הרי"ף והרמב"ם והטוש"ע האי דינא דאפי' כשעשה הבוגרת שליח אפ"ה מצוה דרמי' עלי' עדיפא ולפי מאי דקיי"ל כאביי אין זה דין מוכרח ומ"ש הר"ן דמדרבא נלמד לאביי הוא דוחק.

ותו קשה הא לרבא עצמו דלא מצינו דפסיקא לי' האי סברא דמצוה דרמי' עלי' עדיפא משליחות אלא לחומרא דהא אי לא נימא דעדיפא אלא דשווין לא הוי קידושין כלל דהא ה"ל קשמ"ל וס"ל לרבא דלא מהני אבל לאביי דס"ל דקשמ"ל הוי קידושין דאיכא למימר דשוין הם לחומרא וצריכין שניהם גט ומנא להו להקל אליבא דאביי דאין הגדולה צריכה גט כיון דלא מצינו אפי' אליבא דרבא אלא לחומרא.

ועוד הי' נראה דבזה הוי א"ש טפי הא דקאמר לעיל קני את וחמור לא קני אלא לאו דאמר להו א' מכם וכבר כתבתי לעיל דבכה"ג נימא שהי' כוונתה על עצמה ולא למעבד שליחותייהו דאחרינא כדקאמר גבי אב ולפמ"ש דלחומרא דוקא אמרינן האי סברא אבל לקולא לא אמרינן א"כ שפיר כולן צריכות גט.

ונראה דנפקא להו משום דסבירא להו בפשטות דהא דמקשה לעיל ודלמא דשווי' שליח ומשני דלא חציף היינו דוקא בשליח להולכה שאין הבן חציף לעשות לאבוה שליח במידי דלית לי' הנאה לאב אבל הבת כשנעשה לאב שליח קבלה וכסף קידושין יהא שלו שפיר חיישינן דהא זה זכות הוא לאב שזכתה תורה לאבי' בקטנותה ומהיכא תיתי נימא דבזה יהא חציפות כשמכנסת עצמה תחת רשותו כבתחלה ובאמת איתא בש"ע במקדש את בוגרת צריכה גט דאמרינן שמא נתרצ' הבת וה"ה חיישינן שמא עשאו שליח ע"ש דמדמה לי' הש"ס לעיל דף מ"ה א"כ ס"ל דע"כ אליבא דאביי נמי צ"ל הך סברא דמצוה דרמי' עלי' עדיפא דאל"ה ניחוש דלמא עשאתו אותו שליח ומזה מוכח דאמרינן לא שביק אינש מצוה דרמי' עלי' אפי' לקולא.

ולפ"ז י"ל דהא דלא משני לרבא באמת דהכי מיירי שאומר בתך מקודשת לי וקמ"ל דלא חיישינן דשמא עשה אותו שליח דלא בעי לשנוי' הכי משום דס"ל להש"ס דבזה באמת צריכה גם הבוגרת גט דחיישינן שמא עשאה אותו שליח ולפ"ז אתי שפיר טפי שיטת הפוסקים הנ"ל דאדרבה הוכיחו מזה מדלא משני הכא ע"כ דפשיטא לי' להש"ס דבכה"ג חיישינן שמא עשאה אותו שליח וע"כ צ"ל דמיירי בא' מבנותיך וממילא דה"ה לאביי הא דלא חיישינן שמא עשאה אותו שליח אפי' בא' מבנותיך ע"כ צ"ל משום דא' מבנותיך מצוה דרמי' עלי' עדיפא ונראה דס"ל דנהי דלפי הס"ד דאמר אליבא דאביי דבאומר בא' מכם דלא אמרינן מצוה דרמי' עלי' אבל למאי דמסיק באומר כל הראוי לביאה תתקדש לי יש לומר אף לאביי כן והוכיחו סברא זו מדברי רב דאמר אשה נעשה שליח לחברתה אפי' במקום שנעשה לה צרה וכמו שיבואר בס"ד וכן יש לפרש לשיטת הרמ"ה דהא דלא משני לרבא דס"ד שניחוש שמא עשאה אותו שליח לקדש לפלוני משום דס"ל להש"ס דבאמת יש לחוש להכי ולא שייך בזה חציפות כנ"ל וע"כ צ"ל בידוע בעדים שלא עשאה אותו שליח לקדשה לפלוני וכן י"ל למאי דמשני דשווי' שליח כדפי' רש"י לקדשה לכל הבא והיינו בעדים וליכא למיחוש דעשאה אותו שליח לקדשה לפלוני דוקא א"כ ליכא לשנוי' הכי אליבא דרבא משא"כ לאביי י"ל בידוע שלא עשאה אותו שליח ולפ"ז צ"ל לאביי קמ"ל דיוקא דקטנות כפי' רש"י כנ"ל ועיין בסמוך ודו"ק.

שם בד"ה דשוי' שליח לקדשה לכל הבא וכו'. ומשמע דס"ל כשיטת הרמ"ה שכ' הטור וז"ל אבל אמרה לי' לפלוני מסתמא כי קיבל מפלוני אדעת' דידה קיבל ואפ"ה לא מכריע מילתא לאפוקי שאר בלא גט וכן דיקדק הר"ן מדברי רש"י ז"ל ונראה דטעמייהו משום דאמרינן חזקה שע"ש והיינו הא דכתב הרמ"ה ואפ"ה לא מכרע מילתא וכו' דהא אמרינן בגיטין דף ס"ד דדווקא לחומרא אמרינן שע"ש ולא לקולא ונראה דהוכחתם הוא כמ"ש לעיל דקאמר לעיל קני את וחמור הוא אלא לאו דאמר א' מכם ולא אמרינן שהי' כוונה על עצמה דמצוה דידה רמי' עלי' יותר וצ"ל דהתם כיון דקאמר א' מכם שתתקדש לי הוי כמו שעשאה אותו שליח לפלוני דבכה"ג לא אמרינן מצוה עלי' דידי' רמי' כסברת הרמ"ה. ואין להקשות איפכא דלמה אותה שקיבלה הכלכלה צריכה גט נימא כיון דאמר א' מכם והם אמרו לה שתהי' שליח לקבלה והוי כמו לפלוני אין כוונתה על עצמה. ז"א דיש לחלק דהתם לא אלימא כ"כ חזקה דשע"ש כמ"ש לעיל דהא יכול אח"כ לקדש את כולן ותוכל לקיים שליחותייהו דידהו. משא"כ הכא בשתי בנות דכשמקדש א' אסורה לו השניי' נמצא בטל השליחות שלו. ולפ"ז נראה דאדרבא הוכחת הרמ"ה מזה מדאמר רב לקמן דשמעינן ממתני' דאשה נעשית שליח לחברתה אפי' במקום שנעשה לה צרה קש' לכאורה דמנא לי' לרב דלמא מיירי שקיבלה א' מן האחיות שאינן מקודשת ולא נעשה לה צרה לחברתה אע"כ צ"ל דבקיבל א' מן האחיות בין לאביי דמוקי מתני' באומר כל הראוי' לביאה תתקדש לי ובין לרבא דמוקי באומר כולכם וא' מאחיות נימא שקיבלה הקידושין לשם אחותה כסברת הרמ"ה דהא לא שייך בזה החלוקה שכתבנו דהא נאסרה אחותה עליו ושפיר אחותה ראוי' לביאה ולמה אמרו שאין האחיו' מקודשת והוכיח רב מזה דע"כ מיירי שקיבלה א' מן הנכריות אבל אין לומר להיפוך דהוכיח משום דבאחיות מסתמא דעתה על עצמה משום מצוה דידי' רמי' עלי' טפי דא"כ איך קאמר לעיל אלא לאו שאמר א' מכם נימא דאין דעתה אלא על עצמה אע"כ צ"ל דחזקה שע"ש עדיפא כנ"ל לפרש לפי שיטת הרמ"ה אך כבר כתבתי לעיל די"ל לאביי לית לי' הך סברא דמסתמא עביד אינש מצוה דרמי' עלי' טפי ובאמת היינו טעמא דקאמר אליבא דרבא באומד כולכם וא' מכם ולפ"ז י"ל איפכא דהא דפשיטא לי' לרב דמיירי שלא קיבל א' מן האחיות דא"כ בין לאביי בין לרבא אמרינן דכוונתה הית' על עצמה משום מצוה דרמי' עלי' ונהי דלפי הס"ד בתחלה הוי סבר דאביי לית לי' הך סברא דמצוה דרמי' עלי' אבל אליבא דאמת ס"ל לרב דפשיטא דאפי' אי נימא כאביי אמרינן מצוה דרמי' עלי' עדיפא ונראה לענ"ד דיש לפרש טעמא דרש"י ז"ל בענין אחר דרצונו לתרץ קושי' הריטב"א שהקשה דאף דהקטנה הוי מצוה דרמי' עלי' מ"מ איכא סברא להיפך דבקטנה איכא איסורא כדאמר בריש פרקין דאסור לאדם לקדש את בתו עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה אבל בבוגרת ליכא הך איסורא ולכך פי' דמיירי שעשא' שליח לקדשה לכל הבא ולא אמרה בפלוני אני רוצה א"כ הך איסורא איבא נמי בגדולה דהא דאמרי' בריש פרקין דגבי אשה ליכא איסורא בשלוחה היינו דוקא כשאמרה בפי' שיקדש אותה לפלוני וכיון דאין חילוק בזה ממילא אמרינן דעביד אינש מצוה דרמי' עלי' ודוק:

ברש"י ד"ה אינו ידוע משמע לעולם. מסידור לשון רש"י ז"ל משמע דמפרש הכי על מתני' דיבמות ולא מפרש הכי גבי דיקא נמי קמא במתני' דשתי כיתי בנות משום דברישא י"ל הא דקתני אינו יודע היינו דקמ"ל דהאב נאמן אחר זמן לפרש לאיזה מהן קידש אף שאמר בתחילה קידשתי א' מבנותי סתם וכי האי דאמרי' בכתובות דף כ"ב ע"א מנין הפה שאסר הוא הפה שהתיר שנאמר את בתי נתתי לאיש הזה לאיש אסרה הזה התירה וכמו שכתבו הטור והפוסקים באה"ע סי' קנ"ב דאפי' אחר כדי דיבור נאמן לפרש דבריו כיון שלא נאסר אלא על פי' והיינו דקמ"ל מתני' דאם הוא אמר לאחר זמן שיודע נאמן אך לפ"ז צ"ל ע"כ דמיירי בהוכרו ולבסוף נתערבו דבכה"ג י"ל שהמקדש יודע איזה קידש אלא שאינו נאמן לכנוס כדאי' לקמן דף ס"ג ע"ב דחיישינן שמא יצרו תקפו אפילו לרב דפליג התם מודה הכא דלא שייך סברא דלא חציף כמו התם אבל אי נימא שאמר סתם א' מבנותיך א"כ ע"כ המקדש אינו יודע איזה קידש א"כ למה יאומן האב לאחר זמן משום הפה שאסר וכו' דהא גבי בעל ליכא מיגו כיון שהוא יודע שקידש א' מהן מן האחיות א"כ האיך הוא מותר בא' מהן כיון דלא שייך הפה שאסר וכו' לגבי דידי' והיינו דקאמר דיקא נמי דאפי' לאביי צריך לפרש בהוכרו ולבסוף נתערבו אבל במתני' דיבמות א"א לפרש הכי דקמ"ל דיוקא דאם הוא מפרש לאיזה מהן קידש נאמן אפילו לאחר זמן משום הפה שאסר דכיון דתני נותן גט לזו וגט לזו א"א לומר דמיירי שהאחיות יודעות לאיזה מהן קידש א"כ אותה שאמרה לא קידשתני אין צריכה גט ואם שניהם אומרים קידשתני אפי' הוא מפרש לאיזה מהן קידש פשיטא דשתיהן צריכות גט דשווי' אנפשיה חתיכה דאיסורא כדאיתא לקמן דף ס"ה וע"כ צ"ל שאינה יודעת וא"כ למה יאומן אח"כ לגבי דידה נימא שמא יצרו תקפו וא"ל דהא דקתני ואינו יודע משום דאם אמר אחר זמן שיודע נאמן ליתן גט לאחת כדאמר לקמן נאמן ליתן גט וא"צ ליתן גט לשניה דא"כ אפי' נתערבה בתחילה נמי יהא נאמן ליתן גט לאחד מהן בכך ואי אפשר לפרש הכי אלא כפירש"י דידוע לעולם משמע וק"ל:

אך לפי מה שיבואר לקמן דף ס"ג ע"ב דבכה"ג עד אחד נאמן באיסורין ונאמן האב אפילו בלא מיגו כיון דלא איתחזק איסורא אי אפשר לפרש הכי אפי' במתניתין דשתי כיתי בנות מ"מ אין הכרח לזו כמו שיבואר שם עוד י"ל באופן אחר לפמ"ש בספר פ"י דאם אמר אחד מבנותיך הוי כתולה בדעת אחרים דקיי"ל דיש ברירה כיון דתלוי בדעת אב א"כ י"ל דמתני' דשתי כתי בנות מיירי שאמר אחת מבנותיך וע"כ צ"ל כן לדעת ר"ת כמו שיבואר לקמן בתוס' ד"ה והלכתא וכו' וע"כ צ"ל כמ"ש לקמן דלגבי האב הוי בשעת קידושין כתולה בדעת עצמו דקיי"ל אין ברירה ולפ"ז אם אמר האב לזה נתכוונתי בשעת קידושין נאמן כיון דבעל תלה בדעת האב וכ"ש לפי מה דמוקי הש"ס לקמן מתניתן דשתי כיתי בנות כרבי מאיר ורבי מאיר ס"ל בגיטין דף כ"ה דאפי' בתולה בדעת עצמו יש ברירה ע"כ צ"ל הא דבאמת כולן צריכות גט ולא אמרינן דאותה שירצה האב מקודשת מטעם ברירה היינו משום דמיירי שהאב אומר שבשעת קידושין היה כוונתו על אחד מהן ושכח והיינו דקתני ואינו יודע שהאב שכח על איזה היתה כוונתו אבל אם לא נתכווין בשעת קידושין על איזה מהם באמת אין כולם מקודשת אלא אותה שיברר האב א"כ לפ"ז אין קושיא על רבא דהוי קשמ"ל כיון דמיירי שהמקדש תלה אותו בדעת האב והאב היתה כוונתו על א' מהן אלא ששכח אח"כ היינו הוכרו ולבסוף נתערבו וזהו דקאמר דיקא נמי דקתני ואינו יודע ולא קתני אינו ידוע אלא משום דלשון אינו ידוע משמעותו שאינו ידוע לנו כגון שמת האב או הלך למדינת הים וקמ"ל מתני' דאפי' האב לפנינו כיון שאומר שאינו יודע על איזו מהן הי' כוונתו בשעת קידושין דלא שייך בזה ברירה אבל במתני' דיבמות א"א לפרש כן דאפי' אם אמר על שתי אחיות א' מכם מקודשת לי לא שייך לומר בהן יש ברירה דהא אינו תלוי אלא בדעת שתי אחיות ולא בדעתו ואין הדבר תלוי' בידיעתו א"א לפרש הכי ודוק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף