ספר המקנה/קידושין/נא/א
בגמרא שאני מעשרות דאיתא לחצאין וכו'. ובערובין דף נ' ע"א הקשה תוספות על פירש"י א"כ הא דקאמר והרי מעשר בהמה דליתא לחצאין הא אפילו אי הוי איתא לחצאין לא הוי אתי שפיר הא דעשירי ואחד עשר מעורבין ע"ש. ופי' ר"י דאי' לחצאין פי' בזה אחר זה ע"ש והקשה מהרש"ל דאכתי לא מתרצי קושייתם דלמה במעשר בהמה שניהם קודש ולענ"ד נראה דאי הוי אמרינן במעשר בהמה דאם אמר חצי יהיה מעשר דבריו קיימין הוי כעוקר שם עשירי כיון שלא הפריש כשיעור והוי ליה כאלו קרא לעשירי תשיעי וממילא כשאומר על השני שם עשירי והוי ליה כאלו אמר על אחד עשר עשירי נמצא דעשירי קודש בקדושת מעשר דלא גרע עקירות חצי מעקירות כולו כגון שקרא תשיעי וממילא דהשני קדוש בקדושת אחד עשר וכיון דבכה"ג איתא בזה אחר זה ה"נ כשקורא בבת א' ה"ל כאילו קרא לעשירי אחד עשר אבל כיון דמעשר בהמה ליכא לחצאין ואפי' אם אמר חצי' יהי' מעשר ה"ל כאלו אמר כולו מעשר כמו אם הקדיש חצי בהמה דקדשי כולו א"כ אין כאן עקירה משא"כ לפי' רש"י דפלגי דחיטתא קדשי א"כ ה"נ גבי מעשר אי הוי לחצאין ה"ל כשני חצאי בהמה ואין מקום לקדוש' אחד עשר וק"ל:
שם. והרי תודה וכו'. וכתב הריטב"א ומאי קושי' דלמא תודה איתא לחצאין דומי' דמעשר וכו' פי' הראב"ד דפשיטא דס"ל דליתא לחצאין וכו' דכל חדא לא קידשה דהוי לי' פרוסה ותנן א' שלא יטול פרוסה וכו' והוא דוחק דמנ"ל דבכה"ג הוי פרוסה דלמא דוקא פרוסה ממש אך הנראה הא דקאמר לעיל אי אמר פלגא דחיטתא תקדוש מי לא קידשה לאו דוקא פלגא ממש דמה לי חצי סאה או חצי כל חטה אלא דמעשר איתא בשותפו' כמו שותפין שיש לכל א' חלק בכולה קודם חלוקה ואינו מבורר חלק של כל א' א"כ ה"נ א"ש דלא שייך שותפות בחלות תודה כיון דאין בו שום חלק מבורר להקדש והנה לפי מה שכתבו תוס' בערובין דר"י מפרש גבי מעשר דאי' לחצאין היינו בזה אחר זה א"כ י"ל לפי מה שפי' רש"י בד"ה ולתניהו וכו' ושחיטת הזבח וכו' משמע מפירושו דמהאי טעמא כל בזה אחר זה כיון דהחלות שניות לא נשחטו עליהם הזבח א"כ י"ל דמהאי טעמא נמי אינו לחצאין בזה אחר זה כפי' ר"י משום שלא נשחט הזבח על כולם וק"ל:
בגמרא. ורבא ל"ל לשנוי' כרבה תיפוק לי' וכו'. ולכאורה קשה דמה זה לענין קדושין שאין מסורין לביאה לפמ"ש התוס' דהיינו שאוסר הביאה ע"י קידושין א"כ בקידש אחד משתי אחיות כיון דליכא כאן אלא חדא קידושין שפיר הוי לי' אותן קדושין קדושין שאין מסורין לביאה דע"י אותן קידושין עצמן נאסרה הביאה. משום ספק אחות אשה משא"כ בקידש שתיהן שהקידושין ידוע לכל א' בוודאי אלא שכל אחד נאסרה מחמת קידושי חברתה שקידש באותה שעה א"כ קידושין דידה מסורין לביאה והעיכוב הוא מחמת קידושי האחרות ואף שהם נעשים באותה שעה מ"מ מנ"ל להקשות ודוחק לומר דמיירי שלא פרט איזה קידושין לכל א' דאכתי מאי מקשה דלמה לא ניחא לרבא לאוקמי בהכי ונראה דאתי שפיר לפמ"ש לעיל דאף בלא סברא דרבה מ"מ א"א שיתפסו שתיהן אלא א' כמו במעשר דאמרינן מעשרותיו מקולקלין וכן בחלות תודה כנ"ל וא"כ עכ"פ אין כאן אלא קידושין אחד שנתפסו וכיון דלא איתברר איזה שנתפסה הו"ל אותן הקדושין עצמן כמו קידש אחת משתי אחיות דהוי ממש כמו בקידש א' מהן ושפיר מקשה.
ובזה נר' לענ"ד לתרץ קושי' רשב"א שהקשה לאביי דס"ל קידושין שאין מסורין לביאה הוי קידושין ומשמע דפליג על רבה דאמר כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת א' אינו משום דהקשה לו לעיל וא"כ מ"ט דמתני' דשתי אחיות כ"א אינה מקודשת ולפמ"ש י"ל דבאמת כתב הה"מ והר"ן דאף דקיי"ל בבבא בתרא דף קמ"ג כר"נ דקני את וחמור קני מחצה מ"מ הכא כיון שהוא קונה אותן אין דעתו לקנות אלא דוקא שיתקדשו שניהם ואינו קונה בא' זולת חברתה א"כ י"ל דס"ל לאביי דטעמא דמתני' הוא משום שהוא רוצה שיתקדשו שתיהן. וזה א"א הוי קני את וחמור דלא קנה משא"כ במקדש א' מהן קני שפיר והא דבמעשר וחלות תודה קדשי מחצ' משום דבעלמא קני את וחמור קנה מחצה משא"כ הכא דסברת המפרשים דרוצה דוקא בשתיהן יחד ובזה מתורץ שיטת הרי"ף ז"ל דלא הביא סוגי' דלקמן וכתבו המפורשים משום דלאו הלכתא היא דקי"ל קני את וחמור קנה והוא פלא שיהא הסוגי' דלא כהלכתא ונדחק הרשב"א שהקשה לאביי אליבא דר"ש בב"ב ולפמ"ש אתי שפיר דדוקא לטעמא דאביי הקשה כדאמר א"ל רבא ולטעמיך דלאביי דפליג על רבה ע"כ צ"ל דהכא קני את וחמור לא קנה וא"א לפרש כולכם כמשמעו משא"כ למאי דקיי"ל כרבה אינו מוכרח לחלק בקני את וחמור ומפרש מתני' כפשטא ועיין מ"ש לקמן ודו"ק:
בתו' ד"ה קידושין שאין מסורין לביאה וקשה דהא חייבי לאוין וכו'. לכאורה קשה דלמא שאני חייבי לאווין דרבי' קרא וכי תהיינה לאיש וגו' כדאיתא לקמן דף ס"ח ובספ"י נדחק בזה ותו דהא בל"ז מקשה בריש תמורה לרבא דאמר כל מילי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והרי אלמנ' לכ"ג וכו' ומשני שאני התם דאמר רחמנא לא יחלל חילולין הוא עושה ואינו עושה ממזרים א"כ ע"כ צ"ל אליבא דרבא דרבי' בהו קרא.
ולכאורה היה נראה דכוונת התוס' אינו אלא לפרש טעמא דקרא ונ"מ בכמה דוכתא בהמקדש ספק ערוה או ספק א"א דקי"ל צריכה ממנו גט ואמאי נימא דהוי קדושין שאין מסורין לביאה כמו במקדש א' מב' אחיות וע"כ צ"ל כמ"ש התוס' דבעינן דוקא שהקידושין גרמו איסור הביאה וס"ל דבאמת הא דנפקא לי' חילוק זה אליבא דרבא היינו מדמצינו בקרא דכי תהיינה דקידושין תופסין בחייבי לאוין ע"כ קרא דכי יקח אשה ובעלה היינו דווקא שאיסור הביאה בא על ידי קידושין.
ועוד נרא' די"ל דקשיא להו מחייבי לאוין עצמו לפי מה שפירש רש"י בד"ה כי יקח וכו' היינו קדושי כסף דגמרינן לעיל קיחה קיחה לכתוב ובעלה דבעי' ראוי וכו' משמ' דלא שייך קידו' שאין מסורין לביאה אלא בקידושי כסף ושטר שלפני הביאה אבל המקדש בביאה עצמו אף שהיא ביאה אסורה אינו בכלל הזה דנפקא מובעלה א"כ אין ראיה מקרא דוכי תהיינה דקידושין תופסין בחייבי לאוין דאיכא לאוקמא קרא בקידושי ביאה עצמה וכן קרא דאלמנה לא יקח ולא יחלל דנפקא ליה לרבא בתמורה דקידושין תופסין דאיכא לאוקמי בקדושי ביאה אך הא קשיא לי לשיטת רבא עצמו לקמן דף ע"ח דבכה"ג באלמנה בעל לוקה לא בעל אינו לוקה וכו' והיינו דאינו לוקה על לא יקח אא"כ קידשה ובעל א"כ ה"ל קדושין שאין מסורין לביאה שהרי לא הוזהרו על ביאה אלא ע"י קידושין.
וכבר עמדנו בזה בחידושי כתובות דף כ"ט ע"ב בתוס' ד"ה חלולין הוא עושה וכו' ותרצנו שם משום דכבר הוזהר על ביאה לבד משום לא יחלל כדקאמר רבא לקמן דף ע"ח ומודה רבא וכו'.
אך אין זה מספיק לשיטת הרמב"ם ז"ל דס"ל דבכל חייבי לאוין אינו לוקה אא"כ קידש בתחלה וכתבו המפרשים דיליף מהא דרבא לקמן באלמנה לכה"ג והתם לא שייך תירוץ זה. ותו קשה דאמר לקמן ושניהם מודים במחזיר גרושתו שאם בעל ולא קידש אינו לוקה ונימא דהוי קדושין שאין מסורין לביאה. ודוחק גדול לומר דבאמת לרבא במחזיר גרושתו לא תפסי בה קדושין אלא במקדש בביאה דלא שייך קדושין שאין מסורין לביאה כנ"ל דהא ברייתא מפורשת ביבמות דף ס"ד ע"ב במחזיר גרושתו יש לו בה קדושין משמע אפי' בקידושי כסף מדתני סתמא וצ"ל דס"ל להתוספות אע"ג דאזהרת לאו ליכא אלא ע"י קדושין מ"מ איסורא דאורייתא איכא בלא קידושין. אמנם לולי דבריהם נראה דס"ל לרש"י ז"ל דכיון דבקדושי ביאה עצמו מהני אפי' בחייבי לאוין כמו שכתבנו לעיל דמוכח מקרא דוכי תהיינה ממילא אפי' קדושי כסף מועיל דהא קי"ל בכל מקום דאיתקוש הויות להדדי וכ"ש הכא בקרא דוכי יקח איש אשה ובעלה דנפקא מיניה קדושי ביאה א"כ כל היכא דאיתא בקידושי ביאה איתא נמי בקידושי כסף וה"ה בספק ערוה וממילא לא ממעטינן אלא במקדש אחת מב' אחיות דלא שייך כלל בקידושי ביאה.
ובזה נראה לענ"ד להבין הא דמקשה בריש תמורה על רבא דאמר כל מילי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והרי אלמנה לכה"ג דאמר רחמנא לא יקח ותנן כל מקום שיש קדושין וכו' ומאי מקשה הא רבא עצמו ס"ל אם קידש אינו לוקה וא"כ בשעת קידושין אכתי לא עבר על יקח ולפמ"ש דהא לרבא בל"ז הו"ל קידושין שאין מסורין לביאה וע"כ בקידושי ביאה וכיון דבקידושי ביאה עבר על לא יקח נימא דלא מהני וממילא אפי' בקידושי כסף אין קידושין כיון דהוי קידושין שאין מסורין לביאה ועמ"ש לקמן בזה דף ע"ח ודוק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |