אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/קידושין/י

יום רביעי ו' אלול תשפ"ג - מסכת קידושין דף י

אב בקבלת גט בתו קטנה משנשאת

ספק התוספות האם האב יכול לקבל גט בתו קטנה משנשאת

במשנה במסכת כתובות (מו:) שנינו: האב זכאי בבתו בקידושיה, בכסף בשטר ובביאה. וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה, ומקבל את גיטה, ואינו אוכל פירות בחייה וכו'.

ובביאור זכאות האב לקבל את גיטה, כתב רש"י: ומקבל את גיטה אם נתגרשה מן האירוסין, וקודם שבגרה, אבל בגרה או ניסת שוב אין לו רשות בה. ובקידושין (י.) כתב רש"י: אם גירשה בעלה מן האירוסין בעודה נערה, ע"כ.

והתוספות בקידושין (ד"ה ומקבל את גיטה) כתבו: יש להסתפק אם יכול האב לקבל גט לבתו קטנה משנשאת. ונראה למורי הר"ר יצחק, דמשנשאת אין האב יכול לקבל לה גט ואפילו היא קטנה.

דעת רש"י בכמה מקומות שאב מקבל גט בתו קטנה משנשאת

ובגליון הש"ס לרע"א ציין לדברי רש"י ביבמות (קט.) שם שנינו במשנה: קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה כיתומה בחיי האב והחזירה, דברי הכל אסורה ליבם [- שכן גירושיה גירושין מדאורייתא, ואילו נישואיה כיתומה בחיי האב אינם אלא מדרבנן, והרי היא כאשת אחיו שנתגרשה שאסורה לו]. וכתב רש"י: קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה בקטנותה, וקבל אביה גיטה, כדאמר בפרק נערה שנתפתתה (כתובות מו:) 'ומקבל את גיטה', הרי היא כיתומה בחיי האב, אע"פ שאביה חי הוא היא כיתומה לענין קידושין, דשוב אין כח לקבל קידושיה כו' כדאמר התם (כתובות מג:) אם משהשיאה, אין לאביה רשות בה, ע"כ. הרי שדעת רש"י שאף אם השיאה אביה, אם עודנה קטנה הרי אביה מקבל את גיטה, הפך דעת ר"י הסובר שמשנשאת אין האב יכול לקבל לה גט ואפילו היא קטנה.

וכן ציין רע"א עוד לדברי רש"י בסנהדרין (סט.) שם כתב רש"י (ד"ה קנאה) על דברי הגמרא 'בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה ואם בא עליה יבם קנאה': קנאה, לירושה וליטמא לה ולצאת בגט ובלא חליצה ובלבד שיקבל אביה את גיטה. הרי שאביה מקבל את גיטה כשיוצאת מהיבם אף שהיא כבר נשואה כיון שעודנה קטנה. [ובדפוסים ישנים ציינו לסנהדרין י"ז ע"א, ושם מובא בגמרא 'קנאה' במובן של 'קנאה ושנאה' ואין שם בדברי רש"י כלל. ובמהדו' עוז והדר תוקן ע"פ גליון הש"ס במקומות אחרים שציין לסנהדרין ס"ט ע"א. ויש להוסיף שכך כתב רש"י גם בסנהדרין (נה:) על דין זה גופא 'אם בא עליה יבם קנאה': ויצאה ידי יבום, ומתגרשת הימנו בגט, ומקבלו אביה... וצ"ב מדוע לא צייין רע"א כבר לדברי רש"י אלו, וגם בסנהדרין ציין רע"א בגליון הש"ס רק על דברי רש"י בדף ס"ט ולא על דבריו בדף נ"ה, וצ"ב].

מו"מ בביאור לשונו של רש"י בקידושין שמשמע שאף קטנה אינו מקבל גיטה אלא מן האירוסין

ובמשנה בגיטין (סד:) תנן: נערה המאורסה היא ואביה מקבלים את גיטה. אמר רבי יהודה אין שתי ידים זוכות כאחד, אלא אביה מקבל את גיטה. והגמרא בקידושין (מג:) מביאה משנה זו, וכתב שם רש"י: היא ואביה. או היא או אביה... ודוקא נערה, אבל קטנה - אביה ולא היא. ודוקא מן האירוסין, אבל מן הנישואין, היא ולא אביה, דמשנשאת אין לאביה רשות בה, ע"כ.

ויש לדון בדברי רש"י אם מה שהגביל דינו לאירוסין דוקא וכתב שבנישואין 'היא ולא אביה', אם כוונתו לעיקר הדין המובא בגמרא - דהיינו לנערה, אבל קטנה אף אחר נישואיה אביה מקבל את גיטה. או שכוונתו אף לדין שהזכיר בתוך דבריו שקטנה אביה מקבל גיטה ולא היא, ועל זה סיים שהוא דוקא מן האירוסין אבל מן הנישואין אפילו קטנה היא ולא אביה. שכן אם כוונתו לסוף דבריו אם כן יהיה מבואר ברש"י כאן שאף קטנה אין אביה מקבל גיטה משנשאת, הפך דבריו ביבמות.

וכך אכן מפרש רבי עקיבא איגר (בחידושיו שם ובשו"ת מהדו"ק סימן ק) את דבר רש"י: ומה דכתב רש"י... ודוקא מן האירוסין אבל מן הנשואין היא ולא אביה, צריך לומר דזהו לא נמשך על מה שכתב מקודם 'אבל קטנה אביה ולא היא', אלא דקאי על המתניתין דקתני 'נערה המאורסה' על זה כתב דנערה נקט דאילו קטנה אביה ולא היא, וכן הא דקתני 'מאורסה' משום דמן הנישואין היא ולא אביה, והיינו בנערה דמיניה מיירי מתניתין.

תמיהת התוספות רי"ד על שיטת רש"י שהרי גט נלמד מקידושין בהקש 'ויצאה והיתה'

וכבר הבאנו לשונו של רש"י בקידושין (י.): ומקבל את גיטה, אם גירשה בעלה מן האירוסין בעודה נערה. והתוספות רי"ד (קידושין שם) העתיק דברי רש"י, וכתב: וזה הוא פירוש יפה, דמשמע שאם השיאה שוב אינו יכול לקבל גיטה, ואף על פי שהיא קטנה. ולא מה שפירש ביבמות שהאב מקבל גיטה בעודה קטנה אפילו נישאת, עכת"ד.

גם בתשובותיו (שו"ת הרי"ד סימן מז) מביא את דברי רש"י ביבמות ותמה עליו, וכה דבריו: ואודיעך כי מצאתי בדבר זה כתוב למורה רש"י ז"ל דברים שאין ראויים להתאפק לבעל נפש מלהשיב עליהן. מפני שהדבר איסור תורה והתרת אשת איש. ואע"פ שהמורה מופלא בכל הדורות, ומימיו אנו שותים, והוא אשר נתן בנו רוח כמעט לדעת ולהבחין מאומה - אין חכמה ואין תבונה לנגד השם ואין חכם בעולם שינקה מן השגיאות, כי החכמה אינה תמימה כי אם לה' לבדו, וכפי מעלת החכם גדולה כך תעלה על ידו שגיאה גדולה, כמו שאמרו רז"ל (ב"מ צו:) 'לפום חורפא שבשתא'.

והוא מעתיק דברי רש"י ביבמות ובסנהדרין שאב מקבל גט בתו קטנה אף משנשאת, ותמה על כך: ודבר זה לא יתכן בשום ענין שבעולם, שיהא אדם מקבל גט בתו קטנה אחר שהשיאה. ועיקר תמיהתו שכיון שזכות האב בגט בתו נלמדת מהיקש 'ויצאה והיתה', שכל שזכאי בקידושיה זכאי לקבל גיטה, אם כן כיון שהשיאה ויצאה מרשותו, ואם התאלמנה או התגרשה אינו יכול עוד לקדשה, כמבואר במשנה בכתובות (מו:) 'אם משהשיאה אין לאביה רשות בה', הוא הדין גם לענין גט שאין לאביה רשות בה.

ובפני יהושע (קידושין י.) עורר אף הוא קושיא זו מהיכי תיתי שיהיה לאב רשות לקבל את גט בתו קטנה משנשאת, כיון שכל מקור זכותו לקבל את גיטה הוא מהיקש לקידושין, שאותם אינו יכול לקבל לאחר שננשאת. וביאר שזה גופא ספקם של התוספות, שכן גם אם נאמר שהאב אינו רשאי בקבלת גיטה והיא מקבלת את גיטה עדיין לא מתקיים כאן היקש יציאה להויה, שהרי גט היא מקבלת ואילו קידושין אינה מקבלת.

ואמנם בכך מבואר מדוע לא יסתור דין זה ל'ויצאה והיתה', אך עדיין יש להבין מסברא מהיכי תיתי שיוכל האב לקבל את גטה של בתו הקטנה אחר שנשאת כיון שיצאה מרשותו לכל דבר, ליורשה וליטמא לה. וביארו האחרונים, שספק התוספות הוא שמא גדר הדבר שבנישואין יוצאת הבת מרשות אביה הוא שכל הזכויות שיש לאב נמסרות לרשות בעלה, ובכך יוצאות מרשות האב [בשונה מבגרות שאזי יוצאת בעצם מרשות האב]. וממילא יש לומר שרק לענין דינים כדין ירושה וטומאה והפרת נדרים, שבהם נכנסה לרשות הבעל הרי יצאה מרשות האב, אבל לענין זכות קבלת גטה אי אפשר לומר ש'נכנסה לרשות הבעל' שהרי אדרבה בעלה הוא המגרש - נותן הגט, ולא המקבל, וממילא זכות זו נשארה ברשות אביה. [ואמנם עדיין יש לבאר מדוע בנערה שנשאת לא תשאר זכות זו אצל האב, ובאמת יש שכתבו שהתוספות מסתפקים גם בנערה, ואכמ"ל].

סתירה בדברי התוספות רי"ד בהבנת דברי רש"י בקידושין

אמנם פלא גדול שבהציע הרי"ד בתשובתו את משנתו של רש"י שאב מקבל את גט בתו משנשאת, הרי שמלבד דברי רש"י ביבמות ובסנהדרין מוסיף הרי"ד ומביא גם את דברי רש"י בקידושין, ואחרי הבאתם ממשיך ותמה 'ודבר זה לא יתכן בשום ענין שבעולם'. ומשמע שלמד בדברי בקידושין כפי שלמד בדבריו ביבמות וסנהדרין, הפך הבנתו בתוספותיו. והפלא הגדול יותר שבתוספותיו ציין בסוף דבריו לעיין בתשובה זו, בעוד שלכאורה כתב שם הפך דבריו. ובאמת יש להבין כיצד הוציא התוספות רי"ד מדברי רש"י שאין האב יכול לקבל את גט בתו קטנה משנשאת, הרי רש"י מביא שקבלת גט בתו היא רק 'אם גירשה בעלה מן האירוסין', ואחר כך מוסיף ואומר 'בעודה נערה', ומשמע שבעודה קטנה הדין שונה, ואם כן אדרבה נראה מדברי רש"י כדבריו ביבמות, שאם היא קטנה אזי אפילו מן הנישואין 'מקבל את גיטה', אבל 'בעודה נערה' אזי 'מקבל את גיטה' רק 'אם גירשה בעלה מן האירוסין' ולא מן הנישואין.

גם בשו"ת מהר"ם פאדווא (סימן טו) כתב שלא מצינו בשום מקום שרש"י סובר בקטנה שנשאת שהאב לא יקבל גיטה, אף כי בקידושין אין לו עוד זכות. ולדבריו צריך לומר גם כן כהבנת הרי"ד בתשובה שכתב רש"י 'בעודה נערה' לאפוקי קטנה שמגרשה אפילו מן הנישואין.

ובביאור דברי התוספות רי"ד צריך לומר, שכוונת רש"י באומרו 'בעודה נערה' לאפוקי שלא בגרה, ועל כך כתב שהאב זכאי בבתו בקידושיה וכו' ומקבל את גיטה, וזאת רק אם גירשה מן האירוסין בעודה נערה ולא שכבר בגרה. אבל אין הכי נמי שאם גירשה כשהיא קטנה גם כן אינו מקבל את גיטה משנשאת, ורש"י לא דקדק זאת כיון שמשנתנו בלאו הכי עוסקת בנערה, שהרי עוסקת היא בדין הפרת נדרים ששייך רק בנערה [אם כי שייך גם במופלא הסמוך לאיש]. וההכרח לפרש כן ברש"י, כי אם אכן בקטנה מקבל את גיטה גם בנישואין, מדוע באמת הוצרך רש"י לצמצם את דין המשנה שמקבל את גיטה רק מן האירוסין, היה לו לומר שכ"ה גם בקטנה ואפילו היא נשואה. אלא ודאי שדעת רש"י שאף קטנה אינו מקבל גיטה אלא רק מן האירוסין, ולא בא בדבריו למעט קטנה אלא למעט אם בגרה.

כיצד יתכן אשה שאוכלת בתרומה מכח בעלה ואינה יודעת שכבר גירשה?

והתוספות מביאים את ראייתו של ר"י מדברי המשנה במסכת תרומות (פ"ח מ"א) האשה שהיתה אוכלת בתרומה, ואמרו לה מת בעליך או גירשך.... רבי אליעזר מחייב קרן וחומש, רבי יהושע פוטר. ובירושלמי הקשה איך אפשר שיגרשנה בעלה והיא לא תדע מכך, ואם מינתה שליח לקבלה הרי באמת אסורה לאכול בתרומה מיד. ומכח קושיא זו נדחק הירושלמי ומעמיד את דברי המשנה באופן שאמרה לשליח התקבל לי גיטי במקום פלוני, והיה לו להביאו בעשרה ימים, ומצא סוס רץ והביאו בחמשה ימים, ולכן היתה סבורה שעדיין לא התגרשה.

ומכח סוגיא זו מוכיח ר"י כשיטתו שאף קטנה שנשאת אין האב מקבל את גיטה, כי אם אכן האב מקבל את גיטה אף משנשאת, מדוע לא יעמיד הירושלמי את המשנה בתרומות באופן זה, קטנה שנשאת ואוכלת בתרומה מחמת בעלה, וגירשה בעלה בנתינת גט לאביה והיא לא ידעה ובאו ואמרו לה גירשך בעלך. אמנם האחרונים (עצמות יוסף, מהרי"ט, פני יהושע, חשק שלמה, פורת יוסף ועוד אחרונים רבים) מעירים על דברי התוספות שהרי המשנה בתרומות עוסקת בחיוב תשלומים, וכיצד יעמיד הירושלמי דין זה בקטנה שהוברר שאכלה תרומה בשוגג - הרי קטנה אינה בת תשלומים, יעויין בדבריהם שיישבו הקושיא בכמה אופנים, אך בכך התיישבה קושייתם לדעת רש"י.

הטעם שבחרו התוספות לעורר את ספקם דוקא על ציטוט הגמרא בקידושין מהמשנה בכתובות

והנה התוספות בחרו להעמיד את ספקם על לשון המשנה בכתובות 'האב זכאי בבתו בקידושיה... ומקבל את גיטה', שעל כך כתבו התוספות: יש להסתפק אם יכול האב לקבל גט לבתו קטנה משנשאת. וצריך ביאור מה הביאם לעורר ספק זה דוקא בגמרא בקידושין שם. והנה לאור הסתירה בדברי התוספות רי"ד בהבנת דברי רש"י, הרי שיש לומר שהתוספות אף הם מעמידים דבריהם על פירוש רש"י אף שלא הזכירוהו, שכן יש להבין דברי רש"י בשני אופנים, ויש להסתפק בעיקר הדין אם כך או כך. אמנם התוספות לא הזכירו את דברי רש"י ומשמע שהעמידו דבריהם על עיקר הסוגיא, ואם כן צריך ביאור כנ"ל מדוע בחרו התוספות לעורר ספק זה דוקא בדבריהם בקידושין.

והנה נידון הגמרא בקידושין הוא האם ביאה נישואין עושה או אירוסין עושה, ונפקא מינה לענין 'ליורשה, ליטמא לה ולהפר נדריה - אי אמרת נשואין עושה, יורשה ומיטמא לה ומיפר נדריה, ואי אמרת אירוסין עושה, אינו יורשה ואינו מיטמא לה ואינו מיפר נדריה'. ועל ספק זה מביא אביי ראייה מהמשנה בכתובות, ששנינו שם: האב זכאי בבתו בקידושה, בכסף בשטר ובביאה... ואינו אוכל פירות בחייה, נישאת, יתר עליו הבעל שאוכל פירות בחייה. ומדקדקת הגמרא שאף שברישא מוזכר שקידושיה הם בביאה, אעפ"כ בסיפא מוסיפה המשנה 'נישאת', הרי שביאה אינה עושה נישואין. ודוחה הגמרא, שמא אכן ביאה לעולם עושה נישואין, ומה שחילקה המשנה בין קידושין ל'נישאת' הוא כשקידש באופנים האחרים המוזכרים במשנה - בכסף ובשטר.

והקשה הפני יהושע מפני מה לא פושטת הגמרא שביאה אירוסין עושה, ממה שכתוב שהאב זכאי בבתו בקידושיה בכסף בשטר ובביאה, ושוב מוסיפה המשנה שהוא מקבל את גיטה, ואם ביאה עושה נישואין הרי 'כיון שנישאת שוב אין לאביה רשות בה' ואינו מקבל את גיטה. ואמנם ישוב הגמרא יועיל גם ליישוב קושיא זו, שכן יש לומר שמה שמסיימת המשנה שהאב מקבל את גיטה הוא באופן שקידשה בכסף ובשטר, אבל מדוע הגמרא לא הקשתה מהרישא אלא הקשתה רק מהסיפא ממה שהוסיפה המשנה 'ונשאת'.

ומבאר הפני יהושע שקושיא זו היא שעמדה לעיניהם של תוספות שעה שבחרו להעמיד את ספקם בדברי המשנה בסוגיא זו. שכן אם אכן אב מקבל גט בתו הקטנה אפילו מן הנישואין, הרי ודאי שלא קשה כלל מהרישא, כי אף אם ביאה עושה נישואין עדיין 'מקבל את גיטה'. ואכן המהרש"א מביא מדברי התוספות ישנים שהעמידו דבריהם כקושיה על הסוברים שבנישאת אין אביה מקבל את גיטה, שאם כן הגמרא יכלה להוכיח כדבריה ממה שכתוב תחילה 'ביאה' ואחר כך 'ומקבל את גיטה'.