סדר משנה/תשובה/ח

סדר משנה תשובה ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וזהו כרת הכתובה בתורה שנאמר הכרת תכרת וגו' מפי השמועה למדו הכרת בעה"ז וכו'. מה שיש להקהות בזה דנראה בהשקפה ראשונה דשיטתו דלא כמ"ד דברה תורה כלשון ב"א, וכן מאירין דבריו בשאר מקומות בספרו, ולפעמי' נראה שדעתו לקבוע הלכה כמ"ד דברה תורה כלב"א, ארחיב הדבור בס"ד בהל' רוצח ושמירת הנפש פ"ה הי"א.

ב

העה"ב אין בו לא גוף וגויה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמה"ש. וכתב הראב"ד דברי האיש הזה בעיני הם קרובים למי שאמר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד, ומרן תומך בימינו את רבינו ואמר דכוונתו איננה על עולם התחיי' אלא הוא ז"ל קורא עה"ב לעולם הנשמות דשם מקבלין שכר האמיתי, ודבר ה' אמת בפי מרן כי הרואה אגרת מאמר ת"ה לרבינו ובפירושו למשנה ריש פרק חלק יראה אור בהיר כי לחנם חשדו הראב"ד לרבינו, ותמה אני על אדונינו הראב"ד כי יצא לריב בזה מהר על רבינו ולא זכר את דברי רבינו מ"ש לעיל פ"ג ה"ו דמי שכופר בתחיית המתים אין לו חלק לעה"ב, האמנם אותיות המאמר התחייה ופירושו על המשנה לא האירו אל מול עבר פני הראב"ד ז"ל אבל מדוע העלים עיניו מראות דבריו הכתובים באר היטב בפ"ג, ושם א"א להתעקש ולומר דכוונתו ג"כ על עולם הנשמות והוא אשר יכנהו בשם תחיית המתים, דלא הוי לי' לרבינו לכתוב כופר בתחיית המתים אלא הכופר בעה"ב כמו שמכנהו פה, ועוד דמי שאינו מאמין בעולם הנשמות והוא ההשאר' הנפשיו' נקר' אפיקורס ומין האומ' מה יתרון לאדם בכל עמלו בעה"ז בתורה ומצות הלא מותרו מן הבהמה אין והוא יגוע וימות ואיו, ורבינו בעצמו במאמר תח"ה השיב מזה על החושבים עליו רעה ומבינים מדבריו דאין ת"ה לגופות והצדיק עצמו במ"ש בפ"ג דהכופר בתח"ה אין לו חלק לעה"ב, סוף דבר דברי רבינו הם דברי אלהים חיים אין בהם נפתל ועקש וחסידים ילכו בם כי אין בשפתיו כושל.

ד

וחכמים קראו לה דרך משל וכו' סעודה וכו'. וכתב הראב"ד ואם זהו הסעודה אין כאן כוס של ברכה, ולא ירדתי לסוף דעת האדון בזה כי יאמר רבינו דגם מה שאמרו בכוס של ברכה הוא דרך משל כמו שהוא עיקר הסעודה אבל האמת הוא כמ"ש המגדל עוז וגם רבינו מאמת פשטיותן של הדברים וגם לא נעלם מאתו שיש בהן סוד, אך להיות פשוטי הדברים אינם התכלית האחרון של האדם, רק שהסעודה לפי הפשוט היא הכנה לתכלית האחרון, כאשר הערותי בזה בס"ד בספר מאמר אסתר, אשר הוא עדיין בכתובים עמדי, ולכן כתב רבינו מה שהוא התכלית האמיתי ותכלית האחרון להאדם ועורר את הקורא על הסוד מגלה אצבע ומכסה טפחיים כדרכו דרך הקדש בכל המקומות המורים על ענין הזה וכמו שהעיד עליו הראב"ד איש ריבו בפירושו לס' יצירה פ"א משנה ט' ומתוכן יראה האדם לעינים כי עמקו מחשבות רבינו מאד.

ו

הטובה הגדולה שתהי' בה הנפש בעה"ב וכו'. עיין מ"ש המפרש בשם הרמב"ן בשער הגמול שענין ג"ע הנאמר בתורה הוא כפשוטו, ותמיהני מדוע שתק המפרש ולא זכר דגם דעת רבינו כן הוא דכתב בפי' המשנה בריש פ' חלק ואולם ג"ע הוא מקום דשן ושמן מבחר הארץ יש בו נהרות רבות ואילנות עושים פירות יגלה אותו הש"י לבני אדם לעתיד לבוא ויורה אותנו הדרך להלוך אליו ויתענגו בו וכו' וכל זה איננו רחוק ולא מהנמנע אבל הוא קרוב להיו' אפי' לא הי' כתוב בתורה כ"ש שנתבאר זה בתורה ונתפרסם וכוונתו שאלו הי' מן הנמנע היינו צריכים להסב כוונת מקראי קדש לכוונה אחרת ע"ד משל ומליצה כאשר אנחנו עושים בהכתובים המורים על הגשמות כמו עיני ה' יד ה' וכדומה אפס היותו אינו מהנמנעות אין המקרא יוצא מידי פשוטו אף אם נעשה בהם כוונים למלאכת שמים לדרוש בהם סודות ותעלומת חכמה אין אנו רשאין להוציא הכתוב מפשוטו כי אחת ידבר אלהים ושתים זו שמענו הנגלות והנסתרות והם תפוחי זהב במשכיות כסף כמ"ש רבינו בפתיחתו לס' המורה, אמנם התכלית האמיתי והאחרון של האדם, והוא התכלית המקוו' לכל איש ואשה אשר לא יעשו מכל חטאת האד' הוא נסתר, ולהיות רבינו הגדול חפץ להאיר עינינו בתכלית האמיתי והאחרון לכן לא הזכיר מענין הג"ע שבארץ מתחת, אבל דבריו אמת וצדק במה שרמז אל השכר הצפון אשר עין לא ראתה אלהים זולתך והוא הפנימיות הנרמזות במאמרים האלה אשר גם פשוטי הדברים היותן לא מן הנמנעות כנים ואמיתים, ועיקרן של הדברים האלה שיש הבדל בין הנמנעות ובין אינן נמנעות בענין הוראת פשטי הכתובים ולהוציא אותן מידי פשוטן תמצא בהרחבה לעיל פ"ה הלכה ה' ובספר המורה באר היטב.

ז

אמרו חכמים כל הנביאים לא נבאו אלא לימות המשיח אבל עה"ב עין לא ראתה וכו'. מרן תמה על רבינו והניחו בצ"ע, גם הרב בעל לח"מ הוסיף לתמוה עליו ותירוצו דחוק הוא מאד, ובהל' מלכים פי"ב הלכה א' הנפתי ידי בס"ד להסיר מעל רבינו כל מה שהקהו עליו.

ח

זה שקראו אותו חכמים עה"ב לא מפני שאינו מצוי עתה וזה העולם אובד וכו'. וכתב הראב"ד דנראה כמכחש שאין העולם חוזר לתהו ובהו והקב"ה מחדש עולמו, ואמרו שיתא אלפי שנים הוי עלמא וחד חרוב וכו', ומרן השתדל להשיב על השגת האדון הראב"ד, אבל תשובתו אינה מוחוורת כי הראב"ד אינו קורא לעולם הנשמות עה"ב כמבואר לעיל בהשגותיו ועיין מ"ש מרן שם, תדע דאל"כ אטו לשיטת הראב"ד לא יהי' שכר טוב לצדיקים שמתו עד אחר כי חלפו ועברו ז' אלפי שנים, א"ו לשיטתו עולם הנשמות לחוד ועולם הבא לחוד ויעלזו צדיקים בכבוד בעולם הנשמות עד כי יתענגו אחר עבור אלף השביעי בעה"ב אמנם בעיקר השגות הראב"ד אומר אני כי לא נעלם מעיני רבינו מאמר תנא דבי אליהו שהביא הראב"ד והוא ז"ל מעתיקו במורה ח"ב פכ"ז ופרק כ"ט דשם הרחיב ביאורו בענין הפסד ונצחיות העולם, והעמיק מאד בכוונת בעל תנא דבי אליהו, והמשכיל על דבריו יראה אור בהיר שלא בא לומר התחייבות קיומו ולא מניעת הפסדו אבל כוונת פה רק לאמת אפשרות קיימו שהוא דבר התלוי בחפצו ורצונו יתברך, וזה הוא משרשי האמונה לדעת רבינו לבלתי האמין היות הפסדו מוכרח בטבעו להיות מחודש וכל הוה נפסד, כי המאמין דבר זה אינו מאמין בבריאת יש מאין המוחלט, כי לפי אמונתינו זרע ישראל הנמשכים אחר תורת מרע"ה, ראש דבריה אמת שהעידה לנו כי העולם נברא יש מהאין המוחלט ועדות ה' נאמנה לנו לנצח, וא"כ אין מהכרח שהעולם נפסד כי זה הכלל דכל הוה נפסד אינו אלא בדברי' הנבראים בטבע שהיא לא תפעל פעולה מתמדת עדי עד רק על זמן מוגבל, לא כן דבר שהוא נברא לא בלבד למעלה מהטבע אלא גם למעלה מכל הנפלאות הנוראות שספרה לנו תורת ה' שאין בפלאות יותר ממציאות יש מאין המוחלט הגמור, לכן לא נמשך ההפסד אצל העולם בכלל אחרי ההוויה ואפשר קיומו לעולם כל עת יהי' חפצו ורצונו ית' לבל תמוט התבל, והוא בידו ית' כחומר ביד היוצר ברצותו תכון תבל בל תמוט לדור דור וברצותו יחזירנו לתהו ובהו כבתחלה, ואין אתנו יודע עד מה תהי' חפצו יתברך לקיים העולם כולו וכל זה מבואר בספרו היקר מכל משכיות חמדה בפ' כ"ז גם אדונינו הרמב"ן המאמת דברי האומר מהפסד העולם, לא מכח החיוב דכל הוה נפסד מאמתו אלא מכח הקבלה שהוא דבר מקובל ומפורסם באומה, גם הראב"ד המשיג על רבינו והאמין בהפסד העולם כתנא דבי אליהו לא מטענת המתפלספים דכל הוה נפסד כי מציאת העולם יצאה מן הכלל הזה כאמור אבל האמין כי יחפוץ השם ית' להחזירו לזמן ידוע לתוהו ובוהו, והפסדו הוא ענין מחויב להם מכח הקבלה המפורסמת באומה הישראלית כי הרבה מאמרי בעלי התלמודא וחכמי מדרש מורין על אמתת דבר זה, דאחרי כלות משך זמן משית אלפי שנין יחזור העולם לתוהו ובוהו ברצונו ובחכמתו הנעלמ' מעין כל חי ולדעת רבינו אין הכרח באמתת פשטיותן של המאמרים ועשה בהם כוונים למלכות שמים.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.