סדר משנה/תשובה/ז

סדר משנה תשובה ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד

אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו וכו'. תמיהני לכאורה דהא אמרינן בברכות דף ל"ד ע"ב ואמר רחב"א אמר ר' יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לב"ת אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה וכו' ופליגא דר' אבוהו דאמר מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב לרחוק ברישא והדר לקרוב ור' יוחנן אמ' לך מאי רחוקים וכו' הרי דר"י פליג וסובר דצדיקים עדיפי מב"ת וא"כ ק' היאך פסק רבינו כר' אבוהו נגד ר"י דב"ת גדולים מצדיקים שהרי ר' אבוהו היה תלמיד ר"י ואין הלכה כתלמיד במקו' הרב, ותמה אני על מרן והלח"מ שלא העירו על דבר זה והנראה לענ"ד דרבינו ס"ל דכל הנהו כללי פסקי הלכות לא נאמרו אלא בחלק הדינים ממעשה המצות אשר יעשה האדם אבל במילי דאגדתא ובד"ש ליתנהו להנהו כללי וכעין זה כתב רבינו כמה פעמים בפירושו להמשניות ובסה"מ דכל היכא דפליגי תנאי או אמוראי בדין מיתה בידי שמים אם חייב על דבר פלוני או שפטור וכדומה מן הדברים לא נאמר בהם הלכה כיון שאין לנו בו מעשה לעשות בידי אדם וכן לדעתי הוא כך בכל מילי דאגדתא שלא נאמרו עליהן הני כללי והרשות ביד כל אחד ואחד לקרב אחת מן הדיעות שירצה וביותר שבזה הוא מקרב החוטאי' לדרכי התשובה (ועיין בתשובת מוהר"י קולון סוף שרש קס"ה ואם כי מהתו' דשבת דף ע' בד"ה נודע לו על הקצירה וכו' נראה שאינו כן אלא בהך מימרא דרבא דאייתי שם ועיין בתוס' דזבחים דף ו' בד"ה אחד מומר וכו' וברש"י במנחות דף נ"ב בד"ה הי מנייהו אחריתי ובמ"א סי' רי"ח ס"ק ג') ועוד אני אומר בטעמא של רבינו שר' אבוהו הי' בקי טפי במילי דאגדת' כדאי' במסכת' ע"א דף ד' משתבח להו ר' אבוהו וכו' ברב ספרא דאדם גדול הוא וכו' ובמסכת' סוטה דף מ' ע"א ר' אבוהו ור"ח בר אבא איקלעו לההיא אתרא ר"א דרש באגדתא ור"ח בר אבא דרש בשמעתתא וכו' לפיכך פסק רבינו כר"א אפי' נגד ר' יוחנן רבו, דגם פשטות הכתו' הוראותו כדרשת ר' אבוהו, דלר"י צריכין אנו לדחוק כדאמר התלמודא, (א"ה עיין מ"ש הרב בעקידה שער ק' בביאור כוונת התלמודא דקאמר ופליגא דר"א ותנוח דעתך כי נעים הוא).

ה

כל הנביאים צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה וכו' וכבר הבטיחה התורה שסוף ישראל לעשות תשובה וכו'. מדברי רבינו מבואר שאין ישראל נגאלין אלא אם יעשו תשובה, רק שהתורה הבטיחה לנו דבודאי יעשו תשובה באחרית הימים ויהיו נגאלין ומזה יש להעיר על מרן שכתב על מ"ש רבינו ואין ישראל נגאלין וכו' אמרו רז"ל ביומא פ"ו גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה וכו' ונעלמה ממני דעתו הנשגבה דמשם אין ראיי' לדברי רבינו דנהי דהתשוב' מקרבת הגאולה, עדיין ליכא למשמע מהא שהיא מעכבת הגאולה דאם לא יעשו תשובה שלא יהיו נגאלים דהא אמרו רז"ל בסנהדרין צ"ח זכו אחישנה לא זכו בעתה וכו' אף דשם א"ל ג"כ כוונתם הוא דאם יזכו לעשות תשובה מצד בחירתם שיתעוררו מעצמם לשוב אל ה' באמת אז אחישנה הגאולה, ואם לא יזכו שלא יתנו אל לבם לשוב מבחירתם הטוב אז תהי' הגאולה בעתה לקץ הימין אשר רק לו לבדו יתברך הוא גלוי, וטרם שיגיע אותו הזמן יעמיד להם מלך באפו שגזרותיו קשות כהמן ויהיו מוכרחים לעשות תשובה, כהוראת הכתוב, והי' כי יבואו עליך כל הדברים האלה וגו' ושבת עד ה' אלהיך וגו' וכדעת רבינו פה שהבטיח הכתוב אותנו דבודאי יעשו תשובה עכ"פ מצד ההכרח, ובלעדה אין להם מנוס ומפלט מצר, אבל מהסוגיא דיומא אשר אלי' רמז מרן ומראה מקום הוא לדברי רבינו אין לנו ראיי' דמצינן למימר הכוונה במאמר ר"י ובסנהדרין הנ"ל הוא כפשוטו שאם יזכו ויעשו תשובה יהיו נגאלים קודם הקץ הקצוב לפניו יתברך שהוא אחישנה. והיינו דאר"י ביומא דהתשובה מקרבת את הגאולה אבל אם לא זכו ולא עשו תשובה היא בעתה לעת הקצוב לפניו ית' ודלמא יהיו נגאלים אף בלא תשובה וצ"ע על מרן ואחרי העתרת המחילה מקדושת מרן אומר אני דאישתמיטתי' לפי שעה תלמוד ערוך בסנהדרין צ"ז ומשם בארה לדברי רבינו דאי' שם אמר רב כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומע"ט, ושמואל אמר דיו לאבל שיעמוד באבלו, כתנאי ר' אליעזר אמר אם ישראל עושין תשובה נגאלין וכו' א"ל ר' יהושע אם אין עושין תשובה אינן נגאלין אלא הקב"ה מעמיד להם מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב ומפרש רש"י הא דאמר שמואל דיו לאבל דיו להקב"ה שעומד כמה ימים וימינו אחור כלומר אם לא יעשו תשובה אינו עומד באבלו כל הימים אלא ודאי קץ לדבר, ועוד פי' שדיו לישראל צער הגלות ואפי' בלא תשובה נגאלין. והנה לפי פי' הראשון י"ל דשמואל לא פליג עלי' דרב במאי דקאמר דאין ישראל נגאלין בלא תשובה וכוונת מחלוקתם כך היא רב ס"ל דישראל צריכים לעשות תשובה בהתעוררות מעצמם מבלי מכריח מבחוץ, דס"ל כר' אליעזר דקאמר אם אין ישראל עושין תשובה אינן נגאלין וכוונתו דאם אין עושין תשובה מבחירתם ורצונם הטוב בידעם כי נואלו לא יהיו נגאלים, ואין הקב"ה מכריחם ומעיר אותם על התשובה מדרכיהם הרעים, ובהא פליג שמואל וקאמר דיו לאבל וכו' דהיינו לקץ הימין הידוע לו לבדו ית' הוא יעשה למען כבוד שמו לסבב להם סבה המכרחת אותם לפקוח עינים עורים וישימו עינם על דרכיהם לשוב אל ה' וירחמם ויתמו ימי אבלם ויהפוך אבלם לששון אבל בלא תשובה כלל א"א שיהיו נגאלים אף לשמואל.

ומעתה י"ל דרבינו מפרש הסוגיא כפי' הראשון של רש"י דלפי' השני צריכין אנו לדחוק טובא ולומר דמאי דקאמר התלמודא כתנאי לא קאי על מחלוקת ר"א ור"י בברייתא דהא שמואל הוא דלא כמאן דאפי' לר' יהושע אינן נגאלין בלא תשובה רק דלדעתו לעת קץ יעמיד להם מלך כהמן ובעל כרחם ישובו אל ה', ולשמואל אפי' בלא תשובה כלל נגאלין אם שלמו ימי אבלם ודיין בצער גלות, אלא הא דקאמר כתנאי קאי על אידך ברייתא דמייתי התלמודא ושם אפשר לפרש דלר' יהושע יהיו נגאלין בלא תשובה כלל לקץ הימין, והדוחק הזה נראה לעין כל דה"ל לתלמודא להביא בתחלה תניא אידך דהיינו התנאים דקאי בשיטתייהו רב ושמואל ואח"כ יוכל להביא הך בריי' דקתני בה לר"י הקב"ה מעמיד להם מלך כהמן למען יתעוררו לשוב, ועוד תקשי לפי' השני דאנו מוכרחין לומר דהברייתות פליגי אהדדי אליבא דר' יהושע ותרי תנאי אליבא דר' יהושע אם נגאלין בלא תשובה כלל כדאמר שמואל או עכ"פ תשובה בעי וע"י סבה המכרחת אותם, וגם זה הוא דוחק, לפיכך ביאר רבינו הסוגיא כפי' הראשון דגם שמואל ס"ל דאין ישראל נגאלין בלא תשובה, רק דלשמואל מועלת ג"כ התשובה אשר היא ע"צ ההכרח מהסבה הבאה מבחוץ וס"ל כר' יהושע בין בברייתא קמייתא ובין באידך ברייתא, ומה דקאמר ר"י והלא כבר נאמר חנם נמכרתם וגו' לא בתשובה וכו' קאי על התשובה שעשו מרצונם הטוב בלי מכריח אותם, אבל התשובה ההכרחית גם לר"י לא סגי בלעדה, וכ"כ מהרש"א בח"א, ופסק רבינו כשמואל נגד רב (דהני פסקי הלכות דקבע התלמודא ליתנהו במילי דאגדתא שאינם נוגעים לשמעתתא) דר"י מסייע לי' לשמואל ורב כר' אליעזר, גם דר' אלכסנדרי וריב"ל דף צ"ח סבירא להו דלא כר"א, דהם אמרו "זכו אחישנה" "לא זכו, בעתה", וכוונתם דאם זכו ועשו תשובה הראויה לקבל לפניו ית' אחישנה שיהיו נגאלים מיד עד לא הגיע הקץ, לא זכו בעתה ואז ישלח דברו ית' לעוררם על התשובה וירפאם דאל"כ יהיו דלא כמאן דאין לומר דאינהו ס"ל כר' יהושע באידך ברייתא הא כבר כתבנו לדעת רבינו לא פליגי הברייתות אהדדי ושניהם בשיטה אחת נאמרו, ועיין מ"ש רבינו בהלכו' מלכים פי"ב ה"ב ומה שחדשתי שם בס"ד. והנה במס' מכות כ"ד מייתי התלמודא דרב אמר מסתפינא מהאי קרא ואבדתם וגו' והיינו דאיהו לשיטתיה אזיל דאמר אם אין ישראל עושין תשובה מרצונם אינן נגאלין, אבל רב פפא שם השיב על רב ואמר ודלמא כאבידה המתבקשת וכו' בקש עבדך וגו' דהיינו שהקב"ה יבקש אותנו ויכריחנו לעשות תשובה וימרק עונותינו ע"י יסורין וצרות המתרגשות לבוא בעת הזאת והיינו כדברי ר"י ושמואל, ועוד מייתי שם התלמודא דרב מיסתפי מהאי קרא ואכלה אתכם ארץ אויביכם וגו' וגם עלה השיב מר זוטרא ודלמא כאכילת קשואין וכו' ועיי"ש בהמפרש והוא קצת דחוק, ולענ"ד אפשר לפרש כך דכמו שמפסדת הארץ הקשואין וע"י כך מן הרקבון גדלים אח"כ קשואין הרבה וההעדר הקודם מסבב הויה אח"כ כך הבטיחה התורה אותנו דאף אם לא נשוב מעצמינו בתשובה שלמה לא לנצח נהי' אבודים אלא יסר ייסרנו ע"י מקרים רעים עד שכמעט תגיע אומתינו לכלל אבדון וכליה והיא שעמדה לנו להתעורר לשוב אל ה' באמת וארוכתינו מארץ תצמח וישועתינו קרובה לבוא א"כ תהי' ההפסד באומתינו סבת הצלחתינו כענין אכילת והפסד הקשואין בארץ, ועכ"פ ר"פ ומר זוטרא דהוי אמוראי בתראי טובא פליגי ג"כ אדרב ומש"ה ראוי לפסוק בזה כשמואל נגד רב ומזה יצא לו לרבינו במה שפסק דישראל אינן נגאלין אלא בתשובה והבטיחה התורה אותנו דבאחרית הימים אף אם לא זכו לעשות תשובה מרצונם הטוב ומהתעוררות עצמן יסבב הוא ע"י משלחת מלאכי רעים שיתעוררו לתשובה ככתוב.

ו

גדולה תשובה שהיא מקרבת את האדם לשכינה שנאמר שובה ישראל עד ה' וגו'. מרן לא העיר מקורן של הדברים האלה ונראה דיצא לו כן מהא דאמרי' ביומא פ"ו גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל וגו' ובספר המורה ח"א פ"ט ביאר ענין כסא הכבוד שהוא תואר למקום שנראה בו כבוד האל יתברך ויתיחד במקום ההוא כבודו והשגחתו ואור הנברא לכן נאמר על מקדש ה' כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו להיות שם בהר ה' יראה כבודו והשגחתו יותר מבשאר המקומות ככתוב מלכים א' פרשה ט' והיו עיני ולבי שם כל הימים, ומהרב המבאר בעל שם טוב נראה דלא פי' דברי המורה כדעתינו, ובפ' כ"ה שם אמר ג"כ דענין השכינה הנאמר בכמה מקומות הוא התמדת השגחתו בפרטות ודביקת במקום ההוא או באיש ההוא, ועפ"י האמור מתבארים היטב דברי האומר גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד כי להיות האדם דבק באלהיו שתהי' השגחתו הפרטית דבקה בו תמיד יותר מזולת בני אדם לזה צריך לאצור מעשים טובים רבים עד שיהיו קנין בנפש ולא סגי במעשה אחד או מעט יותר כאמור כי אם שמור תשמרון את כל המצוה וגו' לאהבה את ה' וגו' ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו, ועיין הל' דעות פ"ו ה"ב. אמנם בזה הובדלה מעשה התשובה מכל מצות ה' דבכל מצוה ומצוה אשר הוא עושה אין בידו רק שכר המצוה הפרטית הזאת אשר עשה משא"כ מעשה התשובה אם שב בכל לבו אל ה' מסגל ע"י מעשה הזאת מצות הרבה כפי מספר העברות אשר קבץ על יד כמאמרם ז"ל גדולה תשובה שזדונות נעשו לו כזכיות וכ"ש שגגות, וכ"כ רבינו בהלכה שלאחר זה כשהוא רשע ועושה מצות טורפין אותן בפניו וכשהוא שב מקבלין אותן בנחת ובשמחה, ועוד דהבעל תשובה צריך להיות נכנע ושפל רוח כמ"ש רבינו ה"ח והעניו מקרב עצמו אל השכינה כדכתיב כי אני ה' שוכן את דכא, ועיין מה שאמרו רז"ל בסוטה ה' במעלת העניו, ואמרו עוד שם אבל מי שדעתו שפלה עליו מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב כל הקרבנות כולם, וא"כ ע"י התשובה יש לו רב הרבה מצות ומע"ט וראוי הוא יותר לדבקות אלוה ית' שתהי' השגחתו דבקה בו יותר עד שיזכה להמדרגה הנפלאה הזאת כי בשם חדש יקראו לו והוא בשם כסא הכבוד כמ"ש המורה שהמקום אשר תדבק בו השגחתו ית' ביותר מתואר בשם כסא הכבוד, וכענין שאמרו רז"ל האבות הן הן המרכבה דהשגחתו יתברך היתה דבקה בהן תמיד יותר מבשאר צדיקים שבאותו דור כגון שם ועבר וזה הי' כל ימי חייהם ולכן הי' מייחד הוא ית' שמו הגדול עליהם כי הוא נקרא אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, וכמו כן זה האיש אשר יעזוב דרכיו הרעים וישוב אל ה' בכל לבו תתייחד בו השגחתו ית', ואלי תשוב נאום ה' ויזכה להמעלה הרמה והנשאה להקרא בשם כסא הכבוד והוא ית' מייחד שמו עליו יותר מעל זולתו, והוא שמביא בעל המאמר ראיי' מהכתוב שובה ישראל וגו' דהכוונה שהנביא הי' מעורר אותם שיעשו תשובה מעולה כ"כ עד שיגיע למדרגה העליונה שיהי' הש"י נקרא אלהיך שהוא מייחד שמו עליו ובזה השם מתואר בשם כסא הכבוד, ובמה יזכה לתואר הנשגב הזה הוא כי ישוב אל ה' מאהבה ויבוש ויכלם על אשר חטא לאלהיו ית', ולכן הזדונות נעשו כזכיות, ולפחות אף אם תהי' ראשיתה של התשובה מצער שלא תהי' מאהבה כמשפטה הלא כבר אמרו רז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמה וכו' עיין נזיר כ"ג ובהוריות י' ובהיות גדולה התשובה דאע"ג שבתחלה אינה מביאתו למדרגה הנפלאה שנקרא שמו כסא הכבוד, מיהו לבסוף תעלהו מעלה מעל' כי ישוב אל ה' באמת ותמים מאהבה את ה' וזה שמו אשר הוא מתואר בו כסא הכבוד,והוא שאמר רבינו גדולה תשובה שמקרבת האדם להיות הקב"ה שופע עליו השגחתו בפרטות והוא ממש דבק באלהיו, ואין בין דברי רבינו פה לדברי ר' לוי בעל המאמר הזה רק שינוי הלשון, דכסא הכבוד ושכינה ענינם אחת היא כדעת הרב המורה והוא שכתב רבינו אם תחזור בתשובה בו תדבק.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.