מגדל עוז/תשובה/ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ תשובה ח

א

הטובה הצפונה כו' עד העוה"ב. פ"ק דחגיגה ובכמה מקומות בתלמוד:

שכר הצדיקים עד נכרתה. פ' ד' מיתות ופ"ק דכריתות ובכמה מקומות בתלמוד:

ב

העולם הבא אין בו גוף וגויה עד ונועם ה' ושער ה': כתב הראב"ד ז"ל דברי האיש הזה כו' ולא יהיה משל עכ"ל: ואני אומר כי לא הוא לבדו השיגו והקשה עליו קושיות אלו כי הר"מ ז"ל הלוי מטוליטולה חשב להשיגו בין המצרים על זה בכהנה רבות לפני הרב ר' אהרן הכהן הגדול מלוני"ל וחכמיו ונבוניו והגיס דעתו אצלו לדעתם והשיבוהו במרורות וגם אומר בקצרה מקצת מאמרי עזרתו. כי גם ר"מ ז"ל ידע בכל אלה. ושבחו רבינו בחבורם וקראוהו ארון האלהים וכי הוא עשה כדין שסמך על זאת ההגדה דהות מרגלא בפומיה דרב לפי שהיתה מוסכמת וקבועה בברכות פרק היה קורא גבי הלכתא בחירתא דהוו מרגלן בפומייהו דרבנן ואין משיבין עליה משאר הגדות. ואמרו עוד שזה הענין בו סודות נסתרות ואין להשיב על פשוטן הואיל ולא ניתן רשות לגלותן וקיימו עליו שהיה בקי בחדרי החכמות הנעלמות ומימות רבינא ורב אשי לא קם כמשה להאיר. וגם רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל בשער הגמול שיבחו הרבה בפירושו זה ובמה שכתב בפירוש פ' חלק בתחיית המתים בדרך הזה והסכים עמו מפי ראיות מופלאות ומופלגות מן התלמוד הירושלמי וממדרשות ופרקי היכלות ועסק הנסתרות אלא שחלק עליו בשינוי סדר הזמנים, וכי הסכימו עמו רוב חכמי ספרד והחכם המשורר רבי שלמה בן גבירול ז"ל, מ"מ סמך על קבלתו ואמונתו, ורבותי נ"ע ואני אחריהם אהיה וצדיק באמונתו יחיה שהדברים כפולים גן עדן וגיהנם למעלה אשר בו הנשמות ושלמטה לגופים גם את זה לעומת זה עשה האלהים, וסדר הזמנים בהסכמת מקצת הגאונים, ואלי ערב מאמר רב סעדיה גאון ז"ל לעת ערב, וכן הסכים על לשון ספרי דבי רב, בהתהלכך תנחה אותך בעוה"ז הוא עד יום המיתה בשכבך תשמור עליך בשעת מיתה והוא עולם הנשמות כי שם שכר הנפשות וקיומם והדבקם בצרור החיים שהוא נקרא לרבותינו ז"ל גן עדן ופעמים קורין אותו עליה וישיבה של מעלה שכל אדם בו בחלק הבא לו אחר מיתה מיד, והקיצות בימות המשיח כלומר ואחרי כן יבאו ימות המשיח שהוא מכלל העוה"ז, היא תשיחך לעוה"ב כלומר שבסופן יהיה יום הדין ותחיית המתים שלא יחזרו לעפרן לעולם, ויצירתן מפורסמת בבראשית רבה אמרו כשם שיצירתו בעוה"ז כך הוא יצירתו לעוה"ב מה יצירתו בעוה"ז מתחיל בעור ובשר וגומר בגידין ועצמות כך לעתיד לבא מתחיל בעור ובשר וגומר בגידין ועצמות והם ניזונין מזיו השכינה שהמלאכים חיים ממנו והם קיימים באור עצמי כמו שנתקיים משה רבינו בהר ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה אלא נתקיים באיספקלריא המאירה והוא השכר הכולל הגוף והנפש והוא העיקר הגדול שהוא תקות כל מקוה להקב"ה והוא עוה"ב שבו ישוב הגוף שזכרנו כמו נפש והנפש תדבק בדעת עליון בהדבקה בג"ע עולם הנשמות שאמרנו ותתעלה בהשגה גדולה ויהיה קיום הכל לעדי עד ולנצח נצחים, והמעלה הזאת והשכר הזה הגנוז לצדיקים אין כח בשכל האדם להשיגו כענין שנאמר עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו והוא סוד נסתר מסתרי הסתרים מקובל למקובלים רמזוהו רז"ל סוף פרק אין בערכין וביאר אותו רבינו הרמב"ן ז"ל בשער הגמול בענין הזה וז"ל. אמרו למימרא דנבל לחוד וכנור לחוד דלא כר' יהודה דתניא ר' יהודה אומר כנור של מקדש של שבע נימין היה שנאמר שובע שמחות את פניך אל תקרי שובע אלא שבע של ימות המשיח שמנה שנאמר למנצח על השמינית על נימא שמינית של עולם הבא עשר שנאמר עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור ואומר הודו לה' בכנור בנבל עשור זמרו לו ומתרצינן אפילו תימא רבי יהודה ואיידי דנפישי נימין דידיה נפיש קליה כנבל וקרי ליה נבל. ופירוש הענין כי הכנור וכלי הזמר שבמקדש רמז להשגת המחשבה שהיא נתלית ברוח ואין בגשמיות דק כמוסיק"א כענין שאמרו קול ודבור ורוח וזהו רוח הקודש. והנה בעוה"ז ישיגו החכמים ברוח הקדש שבע ספירות וידבק אורן במשכן ובמקדש ונרמזות בשבע הנרות של מנורה ובקצת הקרבנות גם בלעם אמר את שבעת המזבחות ערכתי הזכיר אותן בה' הידיעה לפיכך ירמזו שבע כלי הקול בעוה"ז ולימות המשיח תושג ספירה שמינית וירמזו אותם ולעוה"ב תהיה ההשגה שלימה לעשר הספירות ירמזו אותם זה ענין מופלא ונכבד עכ"ל: וכתב עוד העוה"ב אין לזוכים בו קץ וסוף אלא מתקיימים ברצון בוראם יתברך ויתעלה חפצו ורצונו המקיימם וכן ששת שני שבוע ושביעית שמיטה רמז לענין הזה הוא ומכאן ילמד החכם סוד היובלות וידע הענין בכללו וברוך היודע והמלמד אדם דעת עכ"ל: והאמת כן אע"פ שסודות אלו רמוזות לו בפירוש התורה בפ' בראשית ובפ' בהר סיני: ומעתה אחרי הרגשת כמה זה נסתר ולא ירדו בו למנין מה מקום לקנטורים. והדברים עתיקים ועמוקים לא יתפרסם לחכם דעת חבירו בהיות מסתירו בלשונו יכחידנה תחת לשונו כמו שמצינו במסכת יומא שאמר ר"ע לר' ישמעאל טעית בדרשת לחם אבירים וקבלנו שלא תפש עליו בעיקר הסוד רק בלשון. וכן כתב רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל בשער הנזכר אלא שרבינו הראב"ד ז"ל בהיותו מקובל בסתרי התורה וההגדות וחשד לר"מ ז"ל בלא יודע כתב כן ולדעת חשד הראב"ד ז"ל אני אשאל דרך מליצה ומשל, איך חומר מוגבל ונבדל יוכל להשיג שכל ומושכל עד אין סוף. ואם חכם מרבים יחכם יאסף רוח בחפניו, ישת אל המדבר פניו, ומאמר אליהוא בדבר ה' לאיוב יוכיח, ומריח מים יפריח, הידע חקות שמים והלכותיו, כי עדי נפשו ותוצאותיו, א"כ על סוד אחד נכחד על אחת כמה וכמה בהתעלות הנפש החכמה במזימה לכל תכלה אשר לו דומיה תהלה. ואם מהגדת עתידין הצדיקים שיעמדו בלבושיהן הן הן דברים בגו שדרך משך ועבד נגו כפיתו בסרבליהון וריח נור לא עדת בהון, משם הוכיחו פרק חלק כבוד המלבוש אפילו בשעת הסכנה אשר בו יתגאה, הרגיל בציצית זוכה לטלית נאה, ועל דרך האמת יעקב אבינו לא מת רמזו כלו ז"ל למי ששתה נוזלי לבנון ביסוד עולם על דרך נעלם כד"ן:

וחכמים קראו לה בדרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה וקוראין לה בכל מקום העולם הבא: כתב הראב"ד ז"ל ואם זו היא הסעודה אין כאן כוס של ברכה וטובה היתה לו השתיקה עכ"ל: ואני אומר עוד כי הר"ם הלוי ז"ל השיגו בזה הרבה והביא הגדות ומדרשות להלחם בו בחנית וכידון אל מחנה הרב רבינו אהרן הכהן הגדול ז"ל מלוני"ל וחיילותיו, וגערו בו גערת חתחתים וכתתו חרבותיו לאתים, וחניתותיו למזמרות, לאמר כי לא הבין בנסתרות, ולא ירד לדעת ר"מ ז"ל, ושבחו אותו ואמרו כי אין בזמננו למעלה ממנו ועמוק עמוק מי ימצאנו. גם רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל כתב בשער הגמול ומה נכבד דבר ר' אברהם בן עזרא ז"ל שכתב בעץ הדעת סוד ינעם גם הדברים כמשמעם עכ"ל. לחזק כי כל הדברים כפולים כמו שקבלנו וכתבנו בסמוך, עוד כתב ז"ל שם ואי אפשר לפרש יותר מזה בגן עדן וגיהנם העליונים הנרמזים למעלה אבל כוונתנו שיתבאר מדברינו לתלמידים שאין דברי תורה בג"ע וענינו משל שאינו אמת אין דברי רבותינו קבלת האבות באלו הענינים הבאי או משל בטל המליצה אלא הכל אמת ואמונה חיצונו ופנימו מן מעלה למעלה ומן רוממות לרוממות וזוכה בו כל אחד למקום מעלתו ומשיג ממנו כפי הראוי לגמול לו. ולפיכך אמרו בויקרא רבה אמר ר' אלעזר ונחל עדנך תשקם אין כתיב כאן אלא מנחל עדניך תשקם מלמד שכל צדיק וצדיק יש לו עדן בפני עצמו כפי הראוי לו ובאמת כי ג"ע שהזכיר משמש עוד בגמול גשמי לזמן התחיה הוא מה שאמרו רבותינו ז"ל עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים בג"ע וכו' וכן אמרו עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים בג"ע וכבודו ביניהם וכל אחד ואחד מראה עליו באצבעו שנאמר הנה אלהינו זה ושכר ועונג זה עתיד להיות בזמן התחיה וראות השכינה באצבע מתוך המחול הוא השגת המעלה ועונג התיחדות מתוך שמחה גופיית לומר כי יגיעו אנשי העולם למעלת משה רבינו שנתעלית נפשו על גופו עד שבטלו כחותיו הגופיות והיה מלובש בכל שעה ברוח הקודש כאילו ראייתו ושמיעתו בעין הנפש בלבד לא במצוע העין כאשר יעשו שאר הנביאים עכ"ל:
ומעתה אשר עמדת על דרך האמת והאמונה אשר היתה באמנה עם רבותינו הנבונים אשר היו לפנינו תוכל לראות כי ר"מ ז"ל לא אמר שיהיה זה דברי הבאי חלילה ולא משל בטל המליצה חס ושלום אלא עמו עצה ותושיה כמאמר המלך שלמה ע"ה להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם וידע כל חכם כי הפשט מפורש כלל ופרט ואין צריך להתעורר אלא על הנסתר וע"כ מסר עצמו בדרך הזה לבטל מעל ספר כל ענין גשמות בחק האל ית' וברואיו הנפרדים פן יכשלו בהם העורים אשר אין להם הקדמות וקבלות מספיקות ולא זכו במדות הנאותות למי שראוי למסור לו ראשי פרקים החקוקות במס' חגיגה ושם מסלות דרכו בזה הספר ובמורה הנבוכים ובשאר מאמריו דרך אחד ולא נכחד קימנו ולא מחה בנו מהעלות סתר הענינים לכמה פנים ואדרבה פתח לנו במורה הנבוכים כוונים ליכנס בהם ברוח חן ותחנונים ולהעלות הדברים במעלות שכלים נבדלים וזולתם ואין בזה הפסד כאשר אני עתיד להוכיח מתוך לשונו בחלק אשר יעדתי בהקדמתי אם יזכני צורי בעזרת האל:
ועל דרך זה הסכמתי וחשדתי ר"מ ז"ל ביודע ומסתיר ועושה הדברים נכונים לנבונים ובהסכמת החכם בן עזרא וחכמי לוני"ל והדורכים שבילם ואף כי אמונתנו וקבלתנו בכל אלו הענינים כאשר קבלנו מרבותינו נ"ע קבלת והסכמת אמונת רבינו הגדול הרמב"ן אשר מימיו אנו שותים ומפיו אנו חיים אני חושד לר"מ ז"ל על דרך קצרה ידע סוד הסעודה והמחול ושמם וכוס של ברכה וענינם:
ולבי נלחם בקרבי והנאני כי נצחני למשול משל ולחוד חידה בלשון האגדה על סוד זאת הסעודה, צור תעודה באוצרות חתום תורה בלמודי. פרק המוכר את הספינה (ב"ב דף ע"ד) בכבוד השכינה לעתיד לבא זה השער לה' צדיקים יבואו בו העמוסים מני בטן בראשי הפרקים והדברים עתיקין במסורת הפסוקים ויברא אלהים את התנינים הגדולים להשיג גבול עולים צינן את הזכ"ר והרג את הנקב"ה ומלחה לצדיקים הזוכים בתשובה לחיי העוה"ב לאכול ולשבעה ולמכסה עתיק עד די כרסוון רמיו ועתי"ק יומין יתיב ומשקן פלונ"י אלמונ"י המשומר בענביו מעסיס רמוני ומי ששתה נוזלים מן לבנון ושאב מים בששון ממעייני הישועה בה"א הידיעה ימזוג כוס של ברכה מזג הראוי לשתייה באבן השתיה חד מן קאמיא על חד מן תלתא מיא ואומר לאבו"ת ידועין יושבי נטעים טול אתה וברך ויקרא לפניו אברך, וכל אחד מהם לכבוד קונו מזכיר עלבונו זה מקדש וזה מבדיל עד דוד הגדיל ואומר אני אברך כי הפליא לעשות עמו או"ת לטוב"ה לפתוח פתח לבעלי תשובה. ולי נאה לברך גם תמול וגם משלשום כי הביאתני עד הלום להלום בעטר"ה ערוכה בכל ושמורה ועונה בשירה ובזמרה כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. וכוונו בני עליה למנת כוסי רויה לאר"ך אפים מנה אחת אפים. והמשכילים יזהירו יתעוררו ויעורו מחשבותם על משכבותם לחרוש בעגלתי אם ימצאו חידתי, בשתים יתחתנו לי היום באפריון עיר הקודש וציו"ן ואלבישם בגדי רקמה נובלת חכמת בעשרת מונים לשבעים פנים ויתעטרו ויתפארו בעטרת תפארת ויקח את עטר"ת מלכ"ם דוד מלך ישראל חי וקים:

ג

העולם הבא אין בו גוף וגויה עד ונועם ה' ושער ה': כתב הראב"ד ז"ל דברי האיש הזה כו' ולא יהיה משל עכ"ל: ואני אומר כי לא הוא לבדו השיגו והקשה עליו קושיות אלו כי הר"מ ז"ל הלוי מטוליטולה חשב להשיגו בין המצרים על זה בכהנה רבות לפני הרב ר' אהרן הכהן הגדול מלוני"ל וחכמיו ונבוניו והגיס דעתו אצלו לדעתם והשיבוהו במרורות וגם אומר בקצרה מקצת מאמרי עזרתו. כי גם ר"מ ז"ל ידע בכל אלה. ושבחו רבינו בחבורם וקראוהו ארון האלהים וכי הוא עשה כדין שסמך על זאת ההגדה דהות מרגלא בפומיה דרב לפי שהיתה מוסכמת וקבועה בברכות פרק היה קורא גבי הלכתא בחירתא דהוו מרגלן בפומייהו דרבנן ואין משיבין עליה משאר הגדות. ואמרו עוד שזה הענין בו סודות נסתרות ואין להשיב על פשוטן הואיל ולא ניתן רשות לגלותן וקיימו עליו שהיה בקי בחדרי החכמות הנעלמות ומימות רבינא ורב אשי לא קם כמשה להאיר. וגם רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל בשער הגמול שיבחו הרבה בפירושו זה ובמה שכתב בפירוש פ' חלק בתחיית המתים בדרך הזה והסכים עמו מפי ראיות מופלאות ומופלגות מן התלמוד הירושלמי וממדרשות ופרקי היכלות ועסק הנסתרות אלא שחלק עליו בשינוי סדר הזמנים, וכי הסכימו עמו רוב חכמי ספרד והחכם המשורר רבי שלמה בן גבירול ז"ל, מ"מ סמך על קבלתו ואמונתו, ורבותי נ"ע ואני אחריהם אהיה וצדיק באמונתו יחיה שהדברים כפולים גן עדן וגיהנם למעלה אשר בו הנשמות ושלמטה לגופים גם את זה לעומת זה עשה האלהים, וסדר הזמנים בהסכמת מקצת הגאונים, ואלי ערב מאמר רב סעדיה גאון ז"ל לעת ערב, וכן הסכים על לשון ספרי דבי רב, בהתהלכך תנחה אותך בעוה"ז הוא עד יום המיתה בשכבך תשמור עליך בשעת מיתה והוא עולם הנשמות כי שם שכר הנפשות וקיומם והדבקם בצרור החיים שהוא נקרא לרבותינו ז"ל גן עדן ופעמים קורין אותו עליה וישיבה של מעלה שכל אדם בו בחלק הבא לו אחר מיתה מיד, והקיצות בימות המשיח כלומר ואחרי כן יבאו ימות המשיח שהוא מכלל העוה"ז, היא תשיחך לעוה"ב כלומר שבסופן יהיה יום הדין ותחיית המתים שלא יחזרו לעפרן לעולם, ויצירתן מפורסמת בבראשית רבה אמרו כשם שיצירתו בעוה"ז כך הוא יצירתו לעוה"ב מה יצירתו בעוה"ז מתחיל בעור ובשר וגומר בגידין ועצמות כך לעתיד לבא מתחיל בעור ובשר וגומר בגידין ועצמות והם ניזונין מזיו השכינה שהמלאכים חיים ממנו והם קיימים באור עצמי כמו שנתקיים משה רבינו בהר ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה אלא נתקיים באיספקלריא המאירה והוא השכר הכולל הגוף והנפש והוא העיקר הגדול שהוא תקות כל מקוה להקב"ה והוא עוה"ב שבו ישוב הגוף שזכרנו כמו נפש והנפש תדבק בדעת עליון בהדבקה בג"ע עולם הנשמות שאמרנו ותתעלה בהשגה גדולה ויהיה קיום הכל לעדי עד ולנצח נצחים, והמעלה הזאת והשכר הזה הגנוז לצדיקים אין כח בשכל האדם להשיגו כענין שנאמר עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו והוא סוד נסתר מסתרי הסתרים מקובל למקובלים רמזוהו רז"ל סוף פרק אין בערכין וביאר אותו רבינו הרמב"ן ז"ל בשער הגמול בענין הזה וז"ל. אמרו למימרא דנבל לחוד וכנור לחוד דלא כר' יהודה דתניא ר' יהודה אומר כנור של מקדש של שבע נימין היה שנאמר שובע שמחות את פניך אל תקרי שובע אלא שבע של ימות המשיח שמנה שנאמר למנצח על השמינית על נימא שמינית של עולם הבא עשר שנאמר עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור ואומר הודו לה' בכנור בנבל עשור זמרו לו ומתרצינן אפילו תימא רבי יהודה ואיידי דנפישי נימין דידיה נפיש קליה כנבל וקרי ליה נבל. ופירוש הענין כי הכנור וכלי הזמר שבמקדש רמז להשגת המחשבה שהיא נתלית ברוח ואין בגשמיות דק כמוסיק"א כענין שאמרו קול ודבור ורוח וזהו רוח הקודש. והנה בעוה"ז ישיגו החכמים ברוח הקדש שבע ספירות וידבק אורן במשכן ובמקדש ונרמזות בשבע הנרות של מנורה ובקצת הקרבנות גם בלעם אמר את שבעת המזבחות ערכתי הזכיר אותן בה' הידיעה לפיכך ירמזו שבע כלי הקול בעוה"ז ולימות המשיח תושג ספירה שמינית וירמזו אותם ולעוה"ב תהיה ההשגה שלימה לעשר הספירות ירמזו אותם זה ענין מופלא ונכבד עכ"ל: וכתב עוד העוה"ב אין לזוכים בו קץ וסוף אלא מתקיימים ברצון בוראם יתברך ויתעלה חפצו ורצונו המקיימם וכן ששת שני שבוע ושביעית שמיטה רמז לענין הזה הוא ומכאן ילמד החכם סוד היובלות וידע הענין בכללו וברוך היודע והמלמד אדם דעת עכ"ל: והאמת כן אע"פ שסודות אלו רמוזות לו בפירוש התורה בפ' בראשית ובפ' בהר סיני: ומעתה אחרי הרגשת כמה זה נסתר ולא ירדו בו למנין מה מקום לקנטורים. והדברים עתיקים ועמוקים לא יתפרסם לחכם דעת חבירו בהיות מסתירו בלשונו יכחידנה תחת לשונו כמו שמצינו במסכת יומא שאמר ר"ע לר' ישמעאל טעית בדרשת לחם אבירים וקבלנו שלא תפש עליו בעיקר הסוד רק בלשון. וכן כתב רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל בשער הנזכר אלא שרבינו הראב"ד ז"ל בהיותו מקובל בסתרי התורה וההגדות וחשד לר"מ ז"ל בלא יודע כתב כן ולדעת חשד הראב"ד ז"ל אני אשאל דרך מליצה ומשל, איך חומר מוגבל ונבדל יוכל להשיג שכל ומושכל עד אין סוף. ואם חכם מרבים יחכם יאסף רוח בחפניו, ישת אל המדבר פניו, ומאמר אליהוא בדבר ה' לאיוב יוכיח, ומריח מים יפריח, הידע חקות שמים והלכותיו, כי עדי נפשו ותוצאותיו, א"כ על סוד אחד נכחד על אחת כמה וכמה בהתעלות הנפש החכמה במזימה לכל תכלה אשר לו דומיה תהלה. ואם מהגדת עתידין הצדיקים שיעמדו בלבושיהן הן הן דברים בגו שדרך משך ועבד נגו כפיתו בסרבליהון וריח נור לא עדת בהון, משם הוכיחו פרק חלק כבוד המלבוש אפילו בשעת הסכנה אשר בו יתגאה, הרגיל בציצית זוכה לטלית נאה, ועל דרך האמת יעקב אבינו לא מת רמזו כלו ז"ל למי ששתה נוזלי לבנון ביסוד עולם על דרך נעלם כד"ן:

וחכמים קראו לה בדרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה וקוראין לה בכל מקום העולם הבא: כתב הראב"ד ז"ל ואם זו היא הסעודה אין כאן כוס של ברכה וטובה היתה לו השתיקה עכ"ל: ואני אומר עוד כי הר"ם הלוי ז"ל השיגו בזה הרבה והביא הגדות ומדרשות להלחם בו בחנית וכידון אל מחנה הרב רבינו אהרן הכהן הגדול ז"ל מלוני"ל וחיילותיו, וגערו בו גערת חתחתים וכתתו חרבותיו לאתים, וחניתותיו למזמרות, לאמר כי לא הבין בנסתרות, ולא ירד לדעת ר"מ ז"ל, ושבחו אותו ואמרו כי אין בזמננו למעלה ממנו ועמוק עמוק מי ימצאנו. גם רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל כתב בשער הגמול ומה נכבד דבר ר' אברהם בן עזרא ז"ל שכתב בעץ הדעת סוד ינעם גם הדברים כמשמעם עכ"ל. לחזק כי כל הדברים כפולים כמו שקבלנו וכתבנו בסמוך, עוד כתב ז"ל שם ואי אפשר לפרש יותר מזה בגן עדן וגיהנם העליונים הנרמזים למעלה אבל כוונתנו שיתבאר מדברינו לתלמידים שאין דברי תורה בג"ע וענינו משל שאינו אמת אין דברי רבותינו קבלת האבות באלו הענינים הבאי או משל בטל המליצה אלא הכל אמת ואמונה חיצונו ופנימו מן מעלה למעלה ומן רוממות לרוממות וזוכה בו כל אחד למקום מעלתו ומשיג ממנו כפי הראוי לגמול לו. ולפיכך אמרו בויקרא רבה אמר ר' אלעזר ונחל עדנך תשקם אין כתיב כאן אלא מנחל עדניך תשקם מלמד שכל צדיק וצדיק יש לו עדן בפני עצמו כפי הראוי לו ובאמת כי ג"ע שהזכיר משמש עוד בגמול גשמי לזמן התחיה הוא מה שאמרו רבותינו ז"ל עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים בג"ע וכו' וכן אמרו עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים בג"ע וכבודו ביניהם וכל אחד ואחד מראה עליו באצבעו שנאמר הנה אלהינו זה ושכר ועונג זה עתיד להיות בזמן התחיה וראות השכינה באצבע מתוך המחול הוא השגת המעלה ועונג התיחדות מתוך שמחה גופיית לומר כי יגיעו אנשי העולם למעלת משה רבינו שנתעלית נפשו על גופו עד שבטלו כחותיו הגופיות והיה מלובש בכל שעה ברוח הקודש כאילו ראייתו ושמיעתו בעין הנפש בלבד לא במצוע העין כאשר יעשו שאר הנביאים עכ"ל:
ומעתה אשר עמדת על דרך האמת והאמונה אשר היתה באמנה עם רבותינו הנבונים אשר היו לפנינו תוכל לראות כי ר"מ ז"ל לא אמר שיהיה זה דברי הבאי חלילה ולא משל בטל המליצה חס ושלום אלא עמו עצה ותושיה כמאמר המלך שלמה ע"ה להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם וידע כל חכם כי הפשט מפורש כלל ופרט ואין צריך להתעורר אלא על הנסתר וע"כ מסר עצמו בדרך הזה לבטל מעל ספר כל ענין גשמות בחק האל ית' וברואיו הנפרדים פן יכשלו בהם העורים אשר אין להם הקדמות וקבלות מספיקות ולא זכו במדות הנאותות למי שראוי למסור לו ראשי פרקים החקוקות במס' חגיגה ושם מסלות דרכו בזה הספר ובמורה הנבוכים ובשאר מאמריו דרך אחד ולא נכחד קימנו ולא מחה בנו מהעלות סתר הענינים לכמה פנים ואדרבה פתח לנו במורה הנבוכים כוונים ליכנס בהם ברוח חן ותחנונים ולהעלות הדברים במעלות שכלים נבדלים וזולתם ואין בזה הפסד כאשר אני עתיד להוכיח מתוך לשונו בחלק אשר יעדתי בהקדמתי אם יזכני צורי בעזרת האל:
ועל דרך זה הסכמתי וחשדתי ר"מ ז"ל ביודע ומסתיר ועושה הדברים נכונים לנבונים ובהסכמת החכם בן עזרא וחכמי לוני"ל והדורכים שבילם ואף כי אמונתנו וקבלתנו בכל אלו הענינים כאשר קבלנו מרבותינו נ"ע קבלת והסכמת אמונת רבינו הגדול הרמב"ן אשר מימיו אנו שותים ומפיו אנו חיים אני חושד לר"מ ז"ל על דרך קצרה ידע סוד הסעודה והמחול ושמם וכוס של ברכה וענינם:
ולבי נלחם בקרבי והנאני כי נצחני למשול משל ולחוד חידה בלשון האגדה על סוד זאת הסעודה, צור תעודה באוצרות חתום תורה בלמודי. פרק המוכר את הספינה (ב"ב דף ע"ד) בכבוד השכינה לעתיד לבא זה השער לה' צדיקים יבואו בו העמוסים מני בטן בראשי הפרקים והדברים עתיקין במסורת הפסוקים ויברא אלהים את התנינים הגדולים להשיג גבול עולים צינן את הזכ"ר והרג את הנקב"ה ומלחה לצדיקים הזוכים בתשובה לחיי העוה"ב לאכול ולשבעה ולמכסה עתיק עד די כרסוון רמיו ועתי"ק יומין יתיב ומשקן פלונ"י אלמונ"י המשומר בענביו מעסיס רמוני ומי ששתה נוזלים מן לבנון ושאב מים בששון ממעייני הישועה בה"א הידיעה ימזוג כוס של ברכה מזג הראוי לשתייה באבן השתיה חד מן קאמיא על חד מן תלתא מיא ואומר לאבו"ת ידועין יושבי נטעים טול אתה וברך ויקרא לפניו אברך, וכל אחד מהם לכבוד קונו מזכיר עלבונו זה מקדש וזה מבדיל עד דוד הגדיל ואומר אני אברך כי הפליא לעשות עמו או"ת לטוב"ה לפתוח פתח לבעלי תשובה. ולי נאה לברך גם תמול וגם משלשום כי הביאתני עד הלום להלום בעטר"ה ערוכה בכל ושמורה ועונה בשירה ובזמרה כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. וכוונו בני עליה למנת כוסי רויה לאר"ך אפים מנה אחת אפים. והמשכילים יזהירו יתעוררו ויעורו מחשבותם על משכבותם לחרוש בעגלתי אם ימצאו חידתי, בשתים יתחתנו לי היום באפריון עיר הקודש וציו"ן ואלבישם בגדי רקמה נובלת חכמת בעשרת מונים לשבעים פנים ויתעטרו ויתפארו בעטרת תפארת ויקח את עטר"ת מלכ"ם דוד מלך ישראל חי וקים:

ד

העולם הבא אין בו גוף וגויה עד ונועם ה' ושער ה': כתב הראב"ד ז"ל דברי האיש הזה כו' ולא יהיה משל עכ"ל: ואני אומר כי לא הוא לבדו השיגו והקשה עליו קושיות אלו כי הר"מ ז"ל הלוי מטוליטולה חשב להשיגו בין המצרים על זה בכהנה רבות לפני הרב ר' אהרן הכהן הגדול מלוני"ל וחכמיו ונבוניו והגיס דעתו אצלו לדעתם והשיבוהו במרורות וגם אומר בקצרה מקצת מאמרי עזרתו. כי גם ר"מ ז"ל ידע בכל אלה. ושבחו רבינו בחבורם וקראוהו ארון האלהים וכי הוא עשה כדין שסמך על זאת ההגדה דהות מרגלא בפומיה דרב לפי שהיתה מוסכמת וקבועה בברכות פרק היה קורא גבי הלכתא בחירתא דהוו מרגלן בפומייהו דרבנן ואין משיבין עליה משאר הגדות. ואמרו עוד שזה הענין בו סודות נסתרות ואין להשיב על פשוטן הואיל ולא ניתן רשות לגלותן וקיימו עליו שהיה בקי בחדרי החכמות הנעלמות ומימות רבינא ורב אשי לא קם כמשה להאיר. וגם רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל בשער הגמול שיבחו הרבה בפירושו זה ובמה שכתב בפירוש פ' חלק בתחיית המתים בדרך הזה והסכים עמו מפי ראיות מופלאות ומופלגות מן התלמוד הירושלמי וממדרשות ופרקי היכלות ועסק הנסתרות אלא שחלק עליו בשינוי סדר הזמנים, וכי הסכימו עמו רוב חכמי ספרד והחכם המשורר רבי שלמה בן גבירול ז"ל, מ"מ סמך על קבלתו ואמונתו, ורבותי נ"ע ואני אחריהם אהיה וצדיק באמונתו יחיה שהדברים כפולים גן עדן וגיהנם למעלה אשר בו הנשמות ושלמטה לגופים גם את זה לעומת זה עשה האלהים, וסדר הזמנים בהסכמת מקצת הגאונים, ואלי ערב מאמר רב סעדיה גאון ז"ל לעת ערב, וכן הסכים על לשון ספרי דבי רב, בהתהלכך תנחה אותך בעוה"ז הוא עד יום המיתה בשכבך תשמור עליך בשעת מיתה והוא עולם הנשמות כי שם שכר הנפשות וקיומם והדבקם בצרור החיים שהוא נקרא לרבותינו ז"ל גן עדן ופעמים קורין אותו עליה וישיבה של מעלה שכל אדם בו בחלק הבא לו אחר מיתה מיד, והקיצות בימות המשיח כלומר ואחרי כן יבאו ימות המשיח שהוא מכלל העוה"ז, היא תשיחך לעוה"ב כלומר שבסופן יהיה יום הדין ותחיית המתים שלא יחזרו לעפרן לעולם, ויצירתן מפורסמת בבראשית רבה אמרו כשם שיצירתו בעוה"ז כך הוא יצירתו לעוה"ב מה יצירתו בעוה"ז מתחיל בעור ובשר וגומר בגידין ועצמות כך לעתיד לבא מתחיל בעור ובשר וגומר בגידין ועצמות והם ניזונין מזיו השכינה שהמלאכים חיים ממנו והם קיימים באור עצמי כמו שנתקיים משה רבינו בהר ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה אלא נתקיים באיספקלריא המאירה והוא השכר הכולל הגוף והנפש והוא העיקר הגדול שהוא תקות כל מקוה להקב"ה והוא עוה"ב שבו ישוב הגוף שזכרנו כמו נפש והנפש תדבק בדעת עליון בהדבקה בג"ע עולם הנשמות שאמרנו ותתעלה בהשגה גדולה ויהיה קיום הכל לעדי עד ולנצח נצחים, והמעלה הזאת והשכר הזה הגנוז לצדיקים אין כח בשכל האדם להשיגו כענין שנאמר עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו והוא סוד נסתר מסתרי הסתרים מקובל למקובלים רמזוהו רז"ל סוף פרק אין בערכין וביאר אותו רבינו הרמב"ן ז"ל בשער הגמול בענין הזה וז"ל. אמרו למימרא דנבל לחוד וכנור לחוד דלא כר' יהודה דתניא ר' יהודה אומר כנור של מקדש של שבע נימין היה שנאמר שובע שמחות את פניך אל תקרי שובע אלא שבע של ימות המשיח שמנה שנאמר למנצח על השמינית על נימא שמינית של עולם הבא עשר שנאמר עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור ואומר הודו לה' בכנור בנבל עשור זמרו לו ומתרצינן אפילו תימא רבי יהודה ואיידי דנפישי נימין דידיה נפיש קליה כנבל וקרי ליה נבל. ופירוש הענין כי הכנור וכלי הזמר שבמקדש רמז להשגת המחשבה שהיא נתלית ברוח ואין בגשמיות דק כמוסיק"א כענין שאמרו קול ודבור ורוח וזהו רוח הקודש. והנה בעוה"ז ישיגו החכמים ברוח הקדש שבע ספירות וידבק אורן במשכן ובמקדש ונרמזות בשבע הנרות של מנורה ובקצת הקרבנות גם בלעם אמר את שבעת המזבחות ערכתי הזכיר אותן בה' הידיעה לפיכך ירמזו שבע כלי הקול בעוה"ז ולימות המשיח תושג ספירה שמינית וירמזו אותם ולעוה"ב תהיה ההשגה שלימה לעשר הספירות ירמזו אותם זה ענין מופלא ונכבד עכ"ל: וכתב עוד העוה"ב אין לזוכים בו קץ וסוף אלא מתקיימים ברצון בוראם יתברך ויתעלה חפצו ורצונו המקיימם וכן ששת שני שבוע ושביעית שמיטה רמז לענין הזה הוא ומכאן ילמד החכם סוד היובלות וידע הענין בכללו וברוך היודע והמלמד אדם דעת עכ"ל: והאמת כן אע"פ שסודות אלו רמוזות לו בפירוש התורה בפ' בראשית ובפ' בהר סיני: ומעתה אחרי הרגשת כמה זה נסתר ולא ירדו בו למנין מה מקום לקנטורים. והדברים עתיקים ועמוקים לא יתפרסם לחכם דעת חבירו בהיות מסתירו בלשונו יכחידנה תחת לשונו כמו שמצינו במסכת יומא שאמר ר"ע לר' ישמעאל טעית בדרשת לחם אבירים וקבלנו שלא תפש עליו בעיקר הסוד רק בלשון. וכן כתב רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל בשער הנזכר אלא שרבינו הראב"ד ז"ל בהיותו מקובל בסתרי התורה וההגדות וחשד לר"מ ז"ל בלא יודע כתב כן ולדעת חשד הראב"ד ז"ל אני אשאל דרך מליצה ומשל, איך חומר מוגבל ונבדל יוכל להשיג שכל ומושכל עד אין סוף. ואם חכם מרבים יחכם יאסף רוח בחפניו, ישת אל המדבר פניו, ומאמר אליהוא בדבר ה' לאיוב יוכיח, ומריח מים יפריח, הידע חקות שמים והלכותיו, כי עדי נפשו ותוצאותיו, א"כ על סוד אחד נכחד על אחת כמה וכמה בהתעלות הנפש החכמה במזימה לכל תכלה אשר לו דומיה תהלה. ואם מהגדת עתידין הצדיקים שיעמדו בלבושיהן הן הן דברים בגו שדרך משך ועבד נגו כפיתו בסרבליהון וריח נור לא עדת בהון, משם הוכיחו פרק חלק כבוד המלבוש אפילו בשעת הסכנה אשר בו יתגאה, הרגיל בציצית זוכה לטלית נאה, ועל דרך האמת יעקב אבינו לא מת רמזו כלו ז"ל למי ששתה נוזלי לבנון ביסוד עולם על דרך נעלם כד"ן:

וחכמים קראו לה בדרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה וקוראין לה בכל מקום העולם הבא: כתב הראב"ד ז"ל ואם זו היא הסעודה אין כאן כוס של ברכה וטובה היתה לו השתיקה עכ"ל: ואני אומר עוד כי הר"ם הלוי ז"ל השיגו בזה הרבה והביא הגדות ומדרשות להלחם בו בחנית וכידון אל מחנה הרב רבינו אהרן הכהן הגדול ז"ל מלוני"ל וחיילותיו, וגערו בו גערת חתחתים וכתתו חרבותיו לאתים, וחניתותיו למזמרות, לאמר כי לא הבין בנסתרות, ולא ירד לדעת ר"מ ז"ל, ושבחו אותו ואמרו כי אין בזמננו למעלה ממנו ועמוק עמוק מי ימצאנו. גם רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל כתב בשער הגמול ומה נכבד דבר ר' אברהם בן עזרא ז"ל שכתב בעץ הדעת סוד ינעם גם הדברים כמשמעם עכ"ל. לחזק כי כל הדברים כפולים כמו שקבלנו וכתבנו בסמוך, עוד כתב ז"ל שם ואי אפשר לפרש יותר מזה בגן עדן וגיהנם העליונים הנרמזים למעלה אבל כוונתנו שיתבאר מדברינו לתלמידים שאין דברי תורה בג"ע וענינו משל שאינו אמת אין דברי רבותינו קבלת האבות באלו הענינים הבאי או משל בטל המליצה אלא הכל אמת ואמונה חיצונו ופנימו מן מעלה למעלה ומן רוממות לרוממות וזוכה בו כל אחד למקום מעלתו ומשיג ממנו כפי הראוי לגמול לו. ולפיכך אמרו בויקרא רבה אמר ר' אלעזר ונחל עדנך תשקם אין כתיב כאן אלא מנחל עדניך תשקם מלמד שכל צדיק וצדיק יש לו עדן בפני עצמו כפי הראוי לו ובאמת כי ג"ע שהזכיר משמש עוד בגמול גשמי לזמן התחיה הוא מה שאמרו רבותינו ז"ל עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים בג"ע וכו' וכן אמרו עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים בג"ע וכבודו ביניהם וכל אחד ואחד מראה עליו באצבעו שנאמר הנה אלהינו זה ושכר ועונג זה עתיד להיות בזמן התחיה וראות השכינה באצבע מתוך המחול הוא השגת המעלה ועונג התיחדות מתוך שמחה גופיית לומר כי יגיעו אנשי העולם למעלת משה רבינו שנתעלית נפשו על גופו עד שבטלו כחותיו הגופיות והיה מלובש בכל שעה ברוח הקודש כאילו ראייתו ושמיעתו בעין הנפש בלבד לא במצוע העין כאשר יעשו שאר הנביאים עכ"ל:
ומעתה אשר עמדת על דרך האמת והאמונה אשר היתה באמנה עם רבותינו הנבונים אשר היו לפנינו תוכל לראות כי ר"מ ז"ל לא אמר שיהיה זה דברי הבאי חלילה ולא משל בטל המליצה חס ושלום אלא עמו עצה ותושיה כמאמר המלך שלמה ע"ה להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם וידע כל חכם כי הפשט מפורש כלל ופרט ואין צריך להתעורר אלא על הנסתר וע"כ מסר עצמו בדרך הזה לבטל מעל ספר כל ענין גשמות בחק האל ית' וברואיו הנפרדים פן יכשלו בהם העורים אשר אין להם הקדמות וקבלות מספיקות ולא זכו במדות הנאותות למי שראוי למסור לו ראשי פרקים החקוקות במס' חגיגה ושם מסלות דרכו בזה הספר ובמורה הנבוכים ובשאר מאמריו דרך אחד ולא נכחד קימנו ולא מחה בנו מהעלות סתר הענינים לכמה פנים ואדרבה פתח לנו במורה הנבוכים כוונים ליכנס בהם ברוח חן ותחנונים ולהעלות הדברים במעלות שכלים נבדלים וזולתם ואין בזה הפסד כאשר אני עתיד להוכיח מתוך לשונו בחלק אשר יעדתי בהקדמתי אם יזכני צורי בעזרת האל:
ועל דרך זה הסכמתי וחשדתי ר"מ ז"ל ביודע ומסתיר ועושה הדברים נכונים לנבונים ובהסכמת החכם בן עזרא וחכמי לוני"ל והדורכים שבילם ואף כי אמונתנו וקבלתנו בכל אלו הענינים כאשר קבלנו מרבותינו נ"ע קבלת והסכמת אמונת רבינו הגדול הרמב"ן אשר מימיו אנו שותים ומפיו אנו חיים אני חושד לר"מ ז"ל על דרך קצרה ידע סוד הסעודה והמחול ושמם וכוס של ברכה וענינם:
ולבי נלחם בקרבי והנאני כי נצחני למשול משל ולחוד חידה בלשון האגדה על סוד זאת הסעודה, צור תעודה באוצרות חתום תורה בלמודי. פרק המוכר את הספינה (ב"ב דף ע"ד) בכבוד השכינה לעתיד לבא זה השער לה' צדיקים יבואו בו העמוסים מני בטן בראשי הפרקים והדברים עתיקין במסורת הפסוקים ויברא אלהים את התנינים הגדולים להשיג גבול עולים צינן את הזכ"ר והרג את הנקב"ה ומלחה לצדיקים הזוכים בתשובה לחיי העוה"ב לאכול ולשבעה ולמכסה עתיק עד די כרסוון רמיו ועתי"ק יומין יתיב ומשקן פלונ"י אלמונ"י המשומר בענביו מעסיס רמוני ומי ששתה נוזלים מן לבנון ושאב מים בששון ממעייני הישועה בה"א הידיעה ימזוג כוס של ברכה מזג הראוי לשתייה באבן השתיה חד מן קאמיא על חד מן תלתא מיא ואומר לאבו"ת ידועין יושבי נטעים טול אתה וברך ויקרא לפניו אברך, וכל אחד מהם לכבוד קונו מזכיר עלבונו זה מקדש וזה מבדיל עד דוד הגדיל ואומר אני אברך כי הפליא לעשות עמו או"ת לטוב"ה לפתוח פתח לבעלי תשובה. ולי נאה לברך גם תמול וגם משלשום כי הביאתני עד הלום להלום בעטר"ה ערוכה בכל ושמורה ועונה בשירה ובזמרה כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. וכוונו בני עליה למנת כוסי רויה לאר"ך אפים מנה אחת אפים. והמשכילים יזהירו יתעוררו ויעורו מחשבותם על משכבותם לחרוש בעגלתי אם ימצאו חידתי, בשתים יתחתנו לי היום באפריון עיר הקודש וציו"ן ואלבישם בגדי רקמה נובלת חכמת בעשרת מונים לשבעים פנים ויתעטרו ויתפארו בעטרת תפארת ויקח את עטר"ת מלכ"ם דוד מלך ישראל חי וקים:

ה

הנקמה כו' עד החיים. כל זה מפירוש עונש הכרת ושכר טוב הגנוז בתורת כהנים בפירוש הכרת והאבדון ומן המדרשים והאגדות מעני השכר:

כבר הודיענו חכמים עד למחכה לו. פרק אין עומדין:

ו

הנקמה כו' עד החיים. כל זה מפירוש עונש הכרת ושכר טוב הגנוז בתורת כהנים בפירוש הכרת והאבדון ומן המדרשים והאגדות מעני השכר:

כבר הודיענו חכמים עד למחכה לו. פרק אין עומדין:

ז

הנקמה כו' עד החיים. כל זה מפירוש עונש הכרת ושכר טוב הגנוז בתורת כהנים בפירוש הכרת והאבדון ומן המדרשים והאגדות מעני השכר:

כבר הודיענו חכמים עד למחכה לו. פרק אין עומדין:

ח

זה שקראו אותו חכמים עד. סוף הפרק:
כתב הראב"ד ז"ל נראה מפרש שאין העולם חוזר לתהו ובהו וכו' נמצא שהוא עולם חדש עכ"ל. והרמב"ן ז"ל כתב על זה הלשון בעצמו שהעתיק בשער הגמול נראה מדברים הללו שעוה"ב הוא עולם הנשמות המגיע לאדם אחר מיתת הגוף מיד: ואני אומר כי מה שחשדו הראב"ד ז"ל הביאו לדון לשונו כך וחלילה לו לר"מ ז"ל מלחשוב זה וחס ושלום שהלשון תסבלנו. אבל אני מודה אל הרמב"ן ז"ל שכן נראה מלשונו זה וכבר כתבתי מחלוקותיו עמו בשינוי הזמנים. וכבר השיבו בעבורו חכמי לוני"ל שאין להתחזק במקצת אלו הדברים שלא באה בהן הקבלה מפורשת ומוסכמת וגם שאין אנו יודעים אם יהיה בין עולם לחבירו הפרש ואם יש כמה זמנו ולפי קבלתנו תכופים הם ואין ספק בהם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.