נקודות הכסף/יורה דעה/קכז

נקודות הכסף ‏ יורה דעה קכז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(סימן קכ"ז בש"ך ס"ק י"א) ומלמדים אותו וכו'. ול"נ דהאי מלמדים אותו הוא כמו פתח פיך לאלם ור"ל שאומרים לו אם אינך יודע אמור איני יודע והטעם הוא דלמ' הבע"ד אינו יודע הדין אם אומר איני יודע דמהני משום הכי שותק הבע"ד ואילו הוי ידע הדין שאינו יודע מהני הוי אמר איני יודע ע"ז קאמר מלמדים אותו לומר איני מאמינך ר"ל איני יודע וק"ל:

(שם בש"ך ס"ק י"ב) דהא איתא בסמ"ק כו' לא מהני אפילו להתירו לעצמו. ודוחק לומר דלעצמו היינו לבעל דבר עצמו או להיכ' דאחר מכחישו כו' כצ"ל ודו"ק:

(שם בש"ך ס"ק י"ג) קשה דמאי מהני וכו'. הגאמוז"ל לשיטתו אזיל שכתב בס"ק י"ד כשבע"ד אינו בפנינו אפילו בלא העד המכחיש אין העד שאומר נתנסך נאמן ע"ש ול"נ דס"ל להרב דכשאומר העד שלא בפני בעל דין שנתנסך היין ובשעה שנתנסך היה בעל דין בעצמו שם אף שמעיד שלא בפני בע"ד נאמן העד דס"ל מאחר שאמר שנתנסך בפני בע"ד ואילו היה הבע"ד כאן שמא היה מודה לדברי העד (וכ"ש לדעת הרשב"א וסייעתו דאצ"ל בפניך דדין זה אמת) ואף דפסק בס"ק ט"ז דצריך לומר בפניך זהו כמו לפניך כיון דליתא בע"ד קמן ומה שהביא ראיה מאו"ה בס"ק י"ג נ"ל אדרבה מאו"ה משמע דמהימן אפי' שלא בפניו והוא מדכתב כל אדם יכול להכחישו ואי אין בעדותו כלום הרי הוא כאלו לא העיד כלום ולמה ליה להכחישו וגם הלשון הכחשה שייך בדבר ברור שמכחיש אותו שמדבר שקר אבל אם אין מכחישו ש"מ דמהני ובזה מתורץ ג"כ קושית הגאמוז"ל בס"ק י"ד ועוד תימה רבא ע"ש. אבל אחר העיון היטב ליישב גם מה שהקשה בס"ק י"א ובס"ק י"ג נ"ל לפרש הג"ה על מכונו ונקוט האי כללא בידך דהרב סובר אם העד הוא גברא מהימן ליה דהיינו שמאמינו אסורה לו וכ"כ בת"ח כלל ך' דין ו' וז"ל אם בא ראובן והגיד לפני שמעון שראה דגים טמאים עם טהורים אם מאמינו שמעון לראובן אסור לקנות אבל אם אמר שמעון איני מאמינך מותר לקנות וכו' מיהו התוספות וכו' ע"ש וא"כ כך הצעת הג"ה זו ואם אין בעלים מכחישין אותו אע"פ שמכחישו אחר לא מהני כי היכא דגבי עד אחד אמר אכל חלב וע"א אומר לא אכל שמביא אשם תלוי משום דלבו נוקפו ה"נ אי מהימן ליה אסורים לבע"ד ונאמנים לאסור שלהם (וכיון שכך אסורה ג"כ אפילו לאחרים משום דהיין נאסר במה שמהימן ליה בע"ד) אבל אי אין הבעלים שם מהני דאלו אין אדם מכחישו אי מהימן לנו אסורה כמש"ל בשם ת"ח והכא כיון שמכחישו אחר ובע"ד אין שם מהני ויש מי שכתב דע"א בהכחשה לאו כלום הוא כיון דמהימן לנו עד הראשון לא מהני הכחשת שני אפילו אין הבעלים שם ויצא לו ממ"ש הרשב"א ע"א בהכחשה אינו כלום כדאיתא בקדושין וכו' כיון שבע"ד מכחישו אין זה יכול לאסור את שלו משמע הטעם דאין זה יכול לאסור את שלו ודוקא בעל דין מכחישו משא"כ כשמכחיש עד שני דמהימן הא' כנ"ל ומ"ש ואע"פ שיש תשובה וכו' ה"פ דכתב הרשב"א וגדולה מזו אמר ר"ת וכו' אומר איני מאמינך לדבריך וכו' ואע"פ שיש תשובה לדבריו (פירוש במה דסובר ר"ת דבאומר איני מאמינך אין בעדותו כלום דהרשב"א לא ס"ל הכי הא מכחיש עד אחד אינו כלום אבל כשאחר מכחישו שלא בפניו ר"ל כשבע"ד מכחישו לעד א' אינו כלום בע"ד אי מהימן לנו הראשון אסורה אבל כשהבעלים שם ושותק מודה הרשב"א דאסור) ומה שכתב בשם הר"ן דאפילו הבעלים שותקים לאו כלום הוא ולפע"ד נראה דאין מהר"ן שם ראייה דהתם בקידושין שאני דהא אפילו מודה האשה שקדשה בינו לבין עצמו אינו כלום לר"פ עד שיהא שם ע"א מש"ה בע"א מכחישתו אין עדותו כלום משא"כ בשאר איסורין דנאמן הבעל על שלו וכן מ"ש ואין שיטה זו נכונה וכו' י"ל דכוונתו גבי קדושין שאני כן נ"ל ברור לפע"ד ודוק היטב:

(שם בש"ך ס"ק ט"ז) הר"ן פ' האומר. וכן העל' הריטב"א פ' האומר באריכות וכ' שהיא שיטת הרמב"ן והרא"ה ז"ל ע"ש וכ"כ בש"ג שם בשם ריא"ז. בכ"י הגאמוז"ל בגליון הש"ך שלו:

(שם בט"ז ס"ק ב') ול"נ דלק"מ דהוה אמינא שיכול לומר וכו'. לא הבין קושית הד"מ דאין קושייתו מאי רבותא קמ"ל הרשב"א בעד דעלמא דזה אינו עולה על הדעת להקשות דאשכחן בדוכתי טובי שהפוסקי' כותבי' דין שהוא פשוט ועוד דאין זה מדרך הדרכי משה שיקשה פשיטא כיון דאין כאן נפקות' דדינא אלא קושייתו הוא על גוף הדין דכיון דע"כ בשותק מיירי דאל"כ עד דעלמא אינו נאמן כלל ואם כן גם בשומר פשיטא שאין לחלק בין פעם הא' לב' כיון דשותק ושתיקתו הודאה היא מה לי פעם הא' או פעם הב' ס"ס מודה דדוקא כשאנו מאמינים לשומר ולא לעד דהיינו היכא דמכחישו אזי יש לחלק בין פעם א' לב' כמו שמחלק בטור משא"כ בשותק ועי' בדרישה סעיף ג' לשון הד"מ משמע מלשונו יותר כדפי' והוא ברור. ומ"מ בש"ך ס"ק ט' תירצתי קושית הד"מ על נכון דלק"מ ע"ש:

(שם בט"ז ס"ק ו') ותמהתי על פה קדוש וכו'. לק"מ דחתיכת בשר שאינה מנוקרת דמי לטבל דכי היכא דטבל קודם תיקונו כולו אסור ואח"כ כשמפריש ממנו המעשר הוא מותר ה"ה בחתיכה שאינה מנוקרת שקודם הניקור כולו אסור ואיתחזק איסורא בהאי חתיכה ומה לי בזה שיש כאן ספק איסור ס"ס אתחזק איסורא פעם אחת בודאי בהאי חתיכה משא"כ בב' חתיכות דמעולם לא איתחזק איסור ודאי בהאי חתיכה אלא כל חתיכה וחתיכה בפני עצמה ספק איסורא הוא ומה שהביא מהרא"ש פרק גיד הנשה לאו ראיה הוא דהתם קאי דאם ניקר אחד אמרי' ביה מסתמא מומחה הוא וכתב וז"ל ואין דומה להא דאמרינן בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה כי הבהמה בחיים אין בה שום היתר לפי שא"א לכזית בשר בלא שחיטה ומש"ה קיימה כולו בחזקת איסור' עד שיוודע לך במה נשחטה אבל ירך כולו בחזקת היתר הוא חוץ מן הגיד עכ"ל הרי דלא בא אלא לחלק בין ירך לבהמה שנשחטה והיינו משום דכיון דידוע שניקרו אחד עכ"פ אם כן מסתמא ניקרו יפה אבל הכא כל זמן שאין ידוע שהיא מנוקרת בחזקת שאינה מנוקרת היא. ומה שהביא מהר"ן פ' הנזקין נמי פשיטא דלאו ראיה היא כיון דלא איתחזק איסורא כלל בהאי חתיכה וכמ"ש והרי הנ"י גופיה פרק האשה רבה ורמ"א בהג"ה ס"ל בהדיא בזה כהר"ן ומה שהביא מדברי התו' דקידושין נמי לאו ראיה היא דהתוס' שם לא נחתי התם להכי ולא באו אלא לומר דע"א נאמן להיתי א דוקא ומ"ש כגון בשר זו מנוקר היינו היכ' דאיכא כאן ב' חתיכות אחת מנוקר' ואחת שאינה מנוקר' ואומר זו מנוקר או אפשר דס"ל לתוס' דקדושין כדעת רבי אליעזר ממיץ שהובא במרדכי ובהגהת אשר"י פ"ק דחולין דעובד כוכבים נאמן באיסור אפילו היכא דאיתחזק איסורא ע"ש. ומה שהביא ממעשים בכל יום כו' כבר ידוע דדבר שאינו מצוי לא שייך בו מנהג וכמ"ש הרמב"ם ס"פ י"א מהל' מאכלות אסורו' וגם אפשר דאם אירע לפעמים שהאמינו לאדם כך ולא היה שלו היינו משום שהיה המנקר בעיר והיה אפשר לשואלו או אפילו אינו בעיר וידוע שאין מנקר זולתי א' או שנים כמו שבאמת אין רגילין מנקרי הבשר בזמן הזה רק אחד מעיר ושנים ממשפח' שבקיאין בניקור והוה מילת' דעביד' לגלויי דלא משקר דהא אפשר למשייליה ודמי כאלו אומר מומחה פלוני דבכה"ג ודאי מהימן:

(שם בט"ז ס"ק ז') ולע"ד נראה דאין להקל בזה כו'. מלבד מה שנראה פשוט להקל בחמאה דקיל טובא וכמ"ש בסמוך אין דבריו נכונים וכמו שאבאר מ"ש דהא אמרינן בסעיף א' בדבר שהיה כבר בידו כו' לא דמי להכא דהכא נאמן במיגו דאי בעי אמר אני תקנתי החמאה וכ"כ רמ"א בתשובה ריש סימן ס"ו ועוד נראה דע"כ אין השומר נאמן אלא כשידוע שהיה שומר והוא אומר נתנסך והבעל מכחישו ואומר לא נתנסך אבל היכא דאין ידוע שהוא שומר הבעל נאמן במיגו שאומר לא היית מעולם שומר עליו וה"נ נאמן במיגו דאי בעי אמר שמעון לא מכרם לי מעולם ולא היה בידו מעולם א"נ דאפי' תימא דאפילו אינו ידוע שהיה בידו אם לא ע"פ הבעלים יש לומר דהיינו דוקא התם שאינו יכול להכחישו אלא כשאומר לא נתנסך אינו נאמן אבל בחמאה אי בעי המ"ל אני תקנתיה או אחר תקנה לי הלכך נאמן במה שאומר אתה אמרת שתקנתה ועוד דבלאו הכי דברי הרב נכונים דהרי רבים מתירים אף בחמאה של עובד כוכבים גופיה ובהרבה מקומות נוהגין בה היתר ואנן דאסרינן חמאה של עובד כוכבים חומרא היא והבו דלא לוסיף עלה ועוד דאפילו תימא דמדינא אסור מ"מ נהי דאינו נאמן דראובן תקנה מ"מ מדינא א"צ להביא ראי' דישראל כשר תקנה דסתם חמאה שביד ישראל כשרה היא וא"כ אפילו תימא סלק דבורו של ראובן ושל שמעון דהויין כמאן דליתיה וא"כ החמאה בחזקת כשרות קיימא ואין לאסור מטעם ששמעון אומר עדיין שהיא אסורה דהרי ראובן אומר שהיה מותר וה"ל חד לגבי חד ואוקי לחמא' בחזקת כשרות ועוד דאפשר דאפילו נמצא סתם חמאה ולא נודע אם חמאה של עובד כוכבים או של ישראל היא כשרה דה"ל ספק דרבנן לקולא ואפילו היכא דאיכא תקנה שלא לקנות חמאה אם לא בידוע שהיא כשרה בכה"ג דראובן אומר ששמעון אמר לי שתקנה לא תקנו ואוקמא אדינא. ומה שהקשה על תשובת רמ"א שבסי' ס"ז והוא תמוה מאד כיון דאין נאמנות לזה כו' לק"מ לפי מה שכתבתי ובלא"ה למי לק"מ על תשובת רמ"א דהתם בתשובה לא מיירי שהאחד מכחיש ואומר שאמרתי לך שהיא אסורה אלא שאומר אני לא תקנתי מעולם ולא היה מעולם בידי ע"ש מבואר כך להדיא א"כ אפילו תימא סלק עדות של ראובן ושמעון הוי ליה החמאה בחזקת כשרות ובזה נדחה ג"כ מה שהקשה דבהך דהחולץ היה להבנים חזקת כשרות דהכא נמי חמאה זו מסתמא בחזקת כשרות היא וכדפי' ועוד דרמ"א שם לא בא אלא להביא ראיה כיון שלדבריו לא היתה בידו מעולם אם כן ל"ד לשומר וא"כ כיון דל"ד לשומר ה"ל כעד דעלמא דכשהבעל מכחישו אינו נאמן וזה ברור. ולפי מ"ש בש"ך ס"ק ג' דדעת הרבה פוסקים דאפילו היה בידו אינו נאמן כשהבעל מכחישו ושיטתם עיקר בש"ס ודאי דהחמאה שרי בלא"ה ועוד הקיל רמ"א בתשוב' שם מטעם דיש פוסקים דכל עד אפילו העיד דאשון ומכחישו השני נאמן ובאיסור דרבנן הולכים להקל ועוד מטעמים אחרים נכונים ע"ש והמחמיר בזה אינו אלא מן המתמיהין דיש כאן הרבה צדדים להקל וכמו שכתבתי:

(שם בש"ך ס"ק ל"א) אתא לאשמועינן דקטן אין לו דין ע"א כלל ונ"מ להיכא דא"ל ידעת רגלים לדבר או להיכא דאחר מכחישו כו'. כן צ"ל ודו"ק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.