ביאור הגר"א/יורה דעה/קכז
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו ארבעה טורים שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) אם הוא כו'. כתי' דאביי דרבא ל"פ עליה וכהנך עובדי רשם. ורש"י פי' שבידו לטמאו ולהפסידו ונאמן מחמת מינו. והרא"ש שם ומרדכי ר"פ האשה רבה כתבו משום שהוא כבעליו וראיה ממש"ש אזכרות שבו כו' אע"ג שכבר נכתבו ואין בידו וכן בטהרות ג"כ ל"ל מינו דהא חייב לשלם וביבמות שם אלא דאחר כו' משום דבידו לתקנו אטו בשופטני עסקינן שיתרום על של חבירו וע' מרדכי שם:
(ב) ואפילו כו'. דקי"ל הלכה כרבא ואע"ג דהנך עובדי שם כאביי כבר תירץ הרא"ש שם ע"ש:
(ג) אפילו כו'. דבשותק אפילו לא היה בידו מעולם נאמן כמ"ש בקדושין ס"ה ב' אכלת חלב כו' ועתוס' שם ד"ה נטמאו כו' ובגטין שם ר"ה אמר כו' והביאו ראיה ממש"ש וצריכא כו' אי לאו דקים כו' וביבמות שם במסקנא אלא לאו משום דאשתיק כו':
(ד) אבל אם כו'. אם היה בידו פ"א דבלא"ה בכ"ע אינו נאמן:
(ה) תוך כדי דיבור. דאל"כ הרי כבר הודה ועבפ"ק דב"מ ו' א' ובב"ב קל"ח א':
(ו) או אומר כו'. ממש"ש וא"ל זבחים כו' והתם אינו יכול להכחישו מדדכי בקדושין שם:
(ז) אבל אם שתק כו'. אפילו לא היה בידו מעולם כמו בקדושין שם:
(ח) ומלמדין כו'. טור וע"ל בהג"ה ואם הבעלים כו' אע"ג דבלבו כו' וע"ש בהגמ"ר שהקשה דא"כ הל"ל לשמואל לומר לסמיא אמור איני מאמינך וכ"כ תוס' בקדושין שם דאי מהימן כבי תרי אפילו מכחישו נאמן מכה ההיא ראיה ועש"ך ס"ק ט"ו:
(ט) ואז לכ"ע כו'. הוא ענין בפ"ע וכמו בשורך נרבע דמותר לגבוה וכיוצא:
(י) ויש מי כו'. כמש"ש בקדושין ע"א בהכחשה כו' וער"ן בפ"ב דכתובות גבי ע"א אומר נתקדשה כו' ועח"מ סי' פ"ב סי"ב וסי' מ"ו סל"ז ועבה"ג שם ס"ק כ' בשם הריטב"א. וסברא הראשוגה ס"ל מאחר שהבעלים שם ושותקין הוי כהודאה ועש"ך:
(יא) והוא שיאמר כו'. תוס' שם וש"פ וראיה מב"מ ל"ז ב' וע' במרדכי דקדושין שם:
(יב) ואם שתק כו'. ג"כ מגמ' דב"מ הנ"ל. שם ושם. וכ"ז שיטת התוס' ורא"ש ומרדכי וש"פ הנמשכין אחריהם אבל הרמב"ן והרשב"א והריטב"א בקדושין שם הקשו על שיטתם חדא דלא הל"ל בקדושין שם ע"א כו' נאמן דהא לאו משום נאמנותו אלא משום שהבעלים שותקים והל"ל א"ל ע"א אכלת חלב חייב נטמאו טהרותיך כו' טמאות כלישנא דמתני' וכמ"ש ביבמות שם ממאי דנאמן דלמא כו' ועוד דכולה שמעתא דקדושין איפכא משמע דהא אשתו זינתה דפליג רבא ואמר הוי דבר כו' ואי משום הודאתו ל"ל שנים הא שויה עלי' חתיכה דאיסורא והא רבא מודה בהנך לאביי ועוד ההוא סמיא לא ידע אי קושטא קאמר ופירשה אביי אי מהימן לך דלאו גזלנא כו' ועובדא דינאי הא צווח וקטיל. אלא דכל אדם נאמן לעולם אפי' לא היה בידו מעולם בשותק אפילו לא היה לו לידע או שאומר איני יודע ובכה"ג ההיא דקדושין וההיא דגטין איירי בפועל דעליה רמיא לאודועיה ולכן אינו נאמן אלא דוקא בידו או בפעם ראשון אבל במכחישו לעולם אינו נאמן בכ"ע וכ"כ הר"ן בגטין שם בקיצור וכ' הרשב"א וא"ת מנ"ל לאביי דקאמר ותנא תונא כו' דלמא משום דשתיקה כהודאה כמ"ש ביבמות שם י"ל דה"ק טעמא כו' דוקא לא הא אמר א"י (מהימן) דאל"כ ליתני א"י ומ"ש ביבמות שם וממאי דמשום דמהימן כו' קאי אמש"ש מדאורייתא מנ"ל כו' ואכתי מדאורייתא מנ"ל ומש"ש תדע דקתני כו' סוגיא דשם כההוא סברא שאמרו בכריתות י"ב א' טעמא דרבנן משום דאדם נאמן כו' אבל אביי סבר דטעמא משום מיגו מתרצינן לדיבוריה ולההוא לישנא רישא משום דנאמן הוא דכי קפטרי רבנן משום דלא מהימני במכחישין משום מיגו א"נ כההיא לישנא דמוקים שם מתני' כר"מ. והא דקאמר וצריכא כו' ה"ק דסד"א דטעמא לאו משום נאמנות אלא משום דשתיקה כהודאה דמיא ע"ש שהאריך והר"ן הביאו אבל כ' דשיטת תוס' עיקר כי כן מוכיחין סוגיות הנ"ל אלא דטעם שתיקה כהודאה הוא משום העדאת העד דגזירת הכתוב הוא דכל דשתיק העד נאמן ולכן כל שאין העד נאמן דהיינו גזלן וכיוצא אינו נאמן. ובזה מתורץ מה שהקשה דלמה קאמר נאמן וכן מה שהקשה ממש"ש דלאו גזלנא כו' וז"ש רבא אין דבר שבערוה כו' ר"ל בערוה ע"א אין נאמן כלל והוי כגזלן או פסול ומ"ש ביבמות שם וממאי משום כו' ה"ק ממאי דנאמן אפילו באומר אני יודע דלמא אינו יודע כמכחישו אלא דוקא היכא דאשתיק ועובדא דינאי דלמא פ"א שתק וכנ"ל דודאי תוך כ"ד ע"ש:
(יג) ואם לא כו'. כמ"ש בכתובות כ"ב א' ועבא"ע סי' קנ"ב ס"ו:
(יד) וכל מי שנאמן כו'. כמ"ש מנו במקום עדים לא אמרינן בפ"ו דב"מ (פ"א ב') ופ"ג דב"ב וש"מ:
(טו) מ"מ לדידיה כו'. כמ"ש בכתובות כ"ג ב' ועתוס' דיבמות מ"ז א' ד"ה נאמן כו' וד"ה ואין כו':
(טז) טבח כו'. עמ"ש בס"ס א':
(יז) וכל הפסולי כו'. אבל הר"ן כתב דאינן נאמנין דלה"ק אי מהימן לך דלאו גזלנא הוא כו' כנ"ל וצ"ע וכן מ"ש אם לא שחשוד כו' הא אמרינן לעיל סי' קי"ט ס"ז ובשל אחרים כו' דקי"ל בפ"ח דיומא ובבכורות ל"ה ב' כרשב"ג דאמר נאמן על של חבירו כו' אלא דלהתיר נאמן אף החשוד אבל לאסור דנאמן מכח עדותו כל הפסולין אינן נאמנין כנ"ל וכן הקשה בש"ך וצ"ע:
(ליקוט) וכל הפסולי עדות כו'. דקי"ל החשוד לדבר אחד אינו חשוד כו' [ועתוס' דבכורות ל"ו א' ד"ה אימור כו'] כמ"ש בסי' קי"ט ס"ד וס"ז:
אם לא כו'. ע"ש ס"ז דלא כ"כ שכ' ובשל אחרים כו' אבל כדברי הרב כן עיקר כמש"ש (בס"ק י"ח) (ע"כ):
(יח) שנתנסך באונס. כמש"ש במתני' נ"ב ב':
(יט) ודוקא כו'. שם נ"ד ב':
(כ) ע"א כו'. שם ב' ב' יבמות שם:
(כא) אבל לא כו'. כמש"ש בגטין שם דדוקא שהוא בידו או ששותק כמ"ש בקדושין שם וכנ"ל והיינו בדבר דאתחזק להיתירא כמ"ש למטה. ועברא"ש שם ומרדכי שם:
(ליקוט) ע"א כו' אבל כו'. כ"כ הרא"ש בפ"ג דמ"ק סע"ט ור' מאיר גמגם כו' והא דע"א נאמן באיסורין ה"מ כו' וכ"כ רי"ו והביאו ב"י וכ"כ תוס' בקידושין ס"ה ב' בד"ה נטמאו. וצ"ל דהא דאמר בכל דוכתין כו' אבל צ"ע (עש"ך) דהיכא דלא אתחזק נאמן על שניהם כמ"ש בהג"ה וכ"ה ברא"ש דגטין שם א' כ"ד שהוא ספק ולא אתחזק לא איסור ולא היתר ע"א נאמן לומר שהוא מותר כו' וכ"ש אם אומר שהוא חלב כו' ואם אתחזק לצד אחד אינו נאמן להיפך בין לאיסור בין להיתר כמ"ש הרא"ש שם ב' היכא דאתחזק התירא כו' ג' היכא דאתחזק איסורא כו' וכמ"ש בהג"ה וכל היכא דאתחזק כו' (ע"כ):
(כב) מיהו י"א כו'. תוס' בקדושין שם ממש"ש ב' שלח ואחוי:
(כג) וכ"ד שלא כו'. כמ"ש ביבמות וגטין שם דע"א נאמן בכה"ג אף להתיר וכ"ש לאסור. הרא"ש ומרדכי:
(כד) וכל היכא כו'. גמ' שם ושם:
(כה) אא"כ כו' ואם היו כו' ואדם נאמן כו'. יבמות שם:
(ליקוט) אא"כ בידו לתקנו. אפילו אין עכשיו בידו לתקנו. תוס' דגטין ב' ב' ד"ה ע"א כו' ובעירובין נ"ט א' ד"ה ותחומין כו' דלא כרא"מ שכתב דוקא שעתה בידו והביאו המרדכי ריש חולין סי' תתמ"ד ושיטה אחרת לו ע"ש (ע"כ):
(כו) וע"ל סי' קפ"ה. כמ"ש בכתובות ע"ב א':
(כז) ועבא"ה כו'. שם במתני' י"ח ב':
(כח) ואשה נאמנת כו'. עתוס' דפסחים ד' ב' ד"ה הימנוהו כו' וז"ש ודוקא כו' ור"ל באיסור דאורייתא דבדרבנן מהימנא אף כה"ג כמש"ש וכן בקטן כמ"ש למטה:
(ליקוט) ואשה נאמנת בדבר כו'. בירושלמי פ"ק דפסחים אההיא דהכל נאמנים כו' לית כאן נשים מתוך שהן עצלניות בדקות כל שהן ופי' בת"ה דה"ק לית כאן נשים דאפילו בדאורייתא מהימני ומשני מתוך שהן כו' ולכן כה"ג לא מהימני בדאורייתא ודוקא בדרבנן ועברא"ש שם שמפרש לית כאן כו' שאינן נאמנות אפילו בדרבנן ע"ש (ע"כ):
(ליקוט) ואשה נאמנת כו'. ר"ל במה שבידה לתקנו כמו באיש וראיה משחיטה דמהימנא ובכתובות ע"ב א' מאכילתו שאינו מעושר משמע דסומך עליה. תוס' בגטין ב' ב' ד"ה ע"א כו' ופסחים ד' ב' ד"ה הימנוהו כו'. ודוקא כו' אבל כו'. ר"ל בדאורייתא אבל בדרבנן נאמנת וכמ"ש בפסחים שם [דלא כאית דאמרי בירושלמי שם (ר"ל לפי' הבא"ב וכנ"ל בליקוט א') והביאו הרא"ש וכמ"ש בא"ח סי' תל"ז ס"ד] וראיה דאינה נאמנת ממש"ש מ"ד כו' קמ"ל כו' ועתוס' שם ד"ה הנ"ל (ע"כ):
(ליקוט) ודוקא כו'. עתוס' דפסחים הנ"ל שכ' דבר שיש בו טורח אבל במרדכי כ' שם בשם תוס' משום ספק כמ"ש כאן וכ"כ בסמ"ג וכ"כ בהג"א שם ד"ה אע"ג כו':
כגון שצריכה כו'. הג"א שם (ע"כ):
(כט) קטן כו'. בספ"ג דסוכה וריש חולין והוא שגדול עע"ג אבל הוא אינו נאמן לומר ששחט כראוי. ריטב"א בסוכה שם. והא דאמרינן שם היודע לשמור ידיו כו' תי' בריב"ש סי' רמ"ה דכל שבידו נאמן אבל הריטב"א שם תי' דדוקא מה שכבר אתחזק איסורא אינו נאמן כמו בשחיטה דבהמה בחייה בחזקת כו' אבל לשמור כו' וכ' וממנה יש ללמוד דברים שאין כו' וכמ"ש בס"ד:
(ל) מ"מ כו'. יש ללמוד מהנ"ל:
(לא) ואם כו'. פסחים שם:
(לב) אבל אם כו'. כמו בשחיטה כנ"ל:
(ליקוט) קטן כו' ואם מעיד כו'. אבל בתוס' (דפסחים) הנ"ל כ' דטעמא דהימנוהו שם משום דבידו לתקנו ולכן לא הימנוהו בספ"ב דכתובות בתחומין דדבנן אלא דוקא בגודלן אבל בקוטנן לא משום דאין בידו וכ"כ בעירובין נ"ט א' ד"ה ותחומין כו' ומשם מוכח דאשה נאמנת בדרבנן אף בדבר שאינו בידה. הכלל כי בדבר שבידם לתקנו אפילו אשה וקטן נאמנים אפילו בדאורייתא כמו שחיטה באשה וקטן היודע לשמור גופו כו' ודוקא שאין טורח כמ"ש תוס' שם או ספק וצד להקל מהא דפסחים שם דאמרינן שם דוקא בדרבנן ובדרבנן אשה נאמנת אפילו אין בידה כמו תחומין וכן עבד אבל קטן לא כנ"ל ואין בידם ודאורייתא אפילו אשה אינה נאמנת ממ"ש בעירובין משום דתחומין דרבנן אבל יש בידם ובדרבנן אפילו טורח וספק בין אשה בין קטן נאמנים כמ"ש בחמץ כנ"ל. והכלל בקיצור בידם ואין ספק בין אשה בין קטן נאמנים אפי' בדאורייתא (ע"ל סי' ק"כ ס"ק ל"ו) ואם חסר אחד מאלו ב' תנאים שניהם אינן נאמנים בדאוריי'. ובדרבנן בספק שניהם נאמנים ואין בידם אשה נאמנת ולא קטן. ועבד כאשה:
(לג) דברים כו'. כנ"ל:
(ליקוט) דברים שאין כו'. בע"ז ל"ח א' מניח ישראל בשר ע"ג גחלים כו' וכתב המרדכי שם סי' אלף רע"ג פי' ראבי"ה דמיירי כדמפרש בירושלמי שהתינוק יושב ומשמר דל"ל לאחלופי וכמש"ל סי' קט"ו ס"א בהג"ה (ע"כ):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |