נקודות הכסף/יורה דעה/קכד

נקודות הכסף ‏ יורה דעה קכד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(סימן קכ"ד בט"ז ס"ק ב') וכתב רש"ל דהקראים דינם כגר תושב ומותר לשתות עמו יין של ישראל. כן צ"ל ובספרי הארכתי בדין הקראים וכאן אכתוב בקצרה דעת מהרש"ל והבית חדש דמותר ומשמע מדבריהם דעדיפי מגר תושב וכ"כ באורח חיים על שם תשובת הרמב"ם ומביאו בבדק הבית אך בתשובת מבי"ט חלק ב' סי' ל"ח הועתקה תשו' רבי שמשון וז"ל ואלו הקראים המחללין את המועדות כאלו מחללין שבתות וכאלו כופרים בכל התורה כולה ויינם יין נסך כעובדי כוכבים עכ"ל משמע לכאורה דאוסרים נמי יין במגען כעובדי כוכבים וכן משמע לכאור' בתשובת רשב"א שהביא ב"י בסימן קי"ט וכן דעת הב"י בבדק הבית סימן קכ"ח דמגען אסור ויינם אפי' נשבעו שלא נגעו בהן אינן נאמנים ע"ש וכן בתשובת רבי בצלאל סי' ג' האריך מאד בדיני הקראים וכתב שהן ממש כעובדי כוכבי' גמורי' ומשמע מדבריו שם שאוסרין ג"כ יין במגעם וכתב שם דהרמב"ם בתשובה מיירי דוקא בקראים שבזמנו משא"כ בקראים שבזמן הזה שקלקלו מעשיהם ע"ש מיהו נראה דאין לאסור יינם אלא בשתיה אבל בהנאה לכ"ע שרי דכיון דלא פלחי לעבודת כוכבים לא גריעי מגר תושב:

(שם ס"ק י"ב) ולא דק כו'. הוא לא דק דהב"ח מפרש כן לדעת הטור דס"ל כהרא"ש דגבי ברזא לא שייך טירדא וכמ"ש בשמם בש"ך ס"ק כ"ג אלא דקשיא ליה הרי עינינו רואות שאין כוונתו אלא לצורך היין שלא ילך לאיבוד ומתרץ דכיון דלא נקרא טירדא חיישי' שמא ינסך אחר כך. גם מ"ש לדעת רמ"א אינו דהכא שאני כיון שהכניס אצבעו לפנים ונגע ביין וכמ"ש בש"ך ס"ק ס"ז ע"ש:

(שם ס"ק י"ג) ומטעם זה נמי לא אמרינן שמה שבפנים יהא אסור משום ניצוק כו'. לא השגיח דהא המחבר ס"ל בר"ס קכ"ה דניצוק אסור בכחו וכמו שהקשיתי בש"ך ס"ק ל"ד:

(הג"ה שם ס"ק ט"ו) ורבים חולקי' כו'. אבל לפי הנראה לע"ד להקל כו' מביא ראיה מרשב"א כנוסח דילן בב"י לא נזכר כלום מהגבהה דכתב אבל כלי או מוליכו או משכשכו ולא הזכיר הגבהה וי"ל דבהגבהה דינו של רמ"א אמת ואפילו לנוסחת הט"ז בתה"ה י"ל דה"פ דמשכשכו קאי אמוליכו ולא במגביהו אבל במגביהו ומשכשכו י"ל דהרשב"א מודה לדינו של רמ"א ומוליכו על כתיפו לא מיקרי הגבהה והרי הוא כמונח על הקרקע ותדע דהא דינו של הרמב"ם ממאי דאמרי' בגמ' זיקא בין מלאה בין חסירה שרי כו' עי' בב"י ומינה למד הרמב"ם דאפי' בלא הגבהה ואי מה שמוליכו על כתיפו מקרי הגבהה א"כ מה שדרי העובדי כוכבים מיקרי הגבהה וא"כ מנ"ל להרמב"ם דשכשוך בלא הגבהה אסור דלמא התם שאני דדרי עובד כוכבים והוי הגבהה אלא ודאי כדאמרן וק"ל:

(שם) וכ"ז לענין הנא' אבל בשתיה אסור במגע לחוד כמו שזכרתי בסימן קכ"ג סעיף ו' בשם הראב"ד. דבריו מוטעים ואי ר"ל למ"ש לעיל סי' זה אות ה' דלהראב"ד מגע אסור בשתיה אפילו בלא שכשוך התם מיירי במגע ביין עצמו וצ"ל דכך המשך לשונו והא דשרי הכא במגע לחוד בלא שכשוך דמשמע דה"ה בנגע ביין עצמו כל שלא שכשך שרי היינו דוקא בהנאה וכו':

(שם ס"ק ט"ז) זה תמוה מאד כו'. כבר קדמוהו כל האחרונים בזה וגם אני זכרתי מזה בסימן קכ"ה ס"ק ח':

(שם) זה תמוה. ולפעד"נ דהרמב"ם בשיטת רי"ף רבו כ' דין זה דהוי קשה להרמב"ם למה לא פסק הרי"ף הא דרב אשי אלא ודאי דס"ל להרי"ף דפי' המשנה והכשירוהו היינו בהנאה ואפילו בחמתו וס"ל להרי"ף דטעמא דהכשירוהו משום טירדא ולא משום זריקה דכיון שנוגע ביין מה לי ע"י זריקה או על ידי מגע שלא בחמתו דליכא טירדא אסור אפילו בהנאה והא דפריך לרב אשי משלא בחמתו ה"ל לאקשויי מבחמתו הא ל"ק דרב אשי יכול לדחות דפי' משנה הוא והכשירוהו בשתיה משום הכי היה מוכרח למיפרך משלא בחמתו כן נ"ל שמצאתי בכסף משנה שמפרש הרמב"ם בשיטת הרי"ף רבו דלית הלכתא כרב אשי ולא ביאר כל דבריו לפשט הברייתא ואפשר שמפרש כמ"ש ודו"ק:

(שם ס"ק י"ז) ולעד"נ דגם הטור ס"ל כן דכיון דחשוב דריכה כו'. ודעת הדרישה והב"ח דלדעת הרא"ש אסור בנוגע ביד וכמ"ש בש"ך ס"ק נ"א ודבריהם נראים:

(שם) ומ"מ ק"ל למה כתב הטור בסימן קכ"ג כו'. כבר כתבתי בזה לעיל סי' קכ"ג:

(שם ס"ק י"ח) קשה לי כו'. לחנם האריך דהדבר פשוט דחבית שנסדקה לארכה מיקרי טרדא כמו שמפורש בפוסקים וכ"כ הב"ח:

(שם) דברי הב"י בזה אינם בדקדוק כו'. כבר קדמו הב"ח סעיף ט"ז בזה:

(שם ס"ק כ"א) וק"ל למה לא התיר ריב"ש מטעם דהאידנא כו'. לק"מ דהריב"ש דינ' קתני וכהאי גוונא אשכחן טובא בפוסקים:

(שם ס"ק כ"ה) נשאלתי כו'. ולי צ"ע בזה דכיון שהיה היין מקלח וסתמו בידו אם כן פשיטא דהוא נוגע בידו ביין שהוא בין ידו וביין שהוא בין הנסרים ודאי כדלעיל סעיף י"ד בניטל הברזא והכניס העובד כוכבים אצבעו עד שנגע ביין דכולו אסור והא דשרי' בחבית שנסדק' לארכה היינו בחבית שלהם שהיא של חרסים שלא היה מקלח ואפילו תימא לא הוי נגיעה ממש כיון דאינו נוגע רק ביין המקלח חוץ לסדק מ"מ מה שבפנים תיתסר משום ניצוק ואפשר דמיירי דאינו נוגע כלל ביין בענין דאפילו ניצוק לא הוי אבל פשטא דעובדא לא משמע כן מיהו אפשר לצדד ולהתיר במקום הפסד בזמן הזה מטעם שכתב רמ"א בסעיף כ"ד:

(שם ס"ק ל') דאי כרש"י ואסור בשתיה למה כתב שהושיט ידו כו'. אין זה דיוקא דעובדא דש"ס נקט ואפשר דה"ה לנוגע בד"א שלא בכוונה כיון דחד דינא אית להו:

(שם) ויש לי מקום תימא כו' וא"כ למה כתב הטור כו'. לק"מ דהטור בשיטת אביו הרא"ש רבו אמרה דהרי בס"פ רבי ישמעאל כתב הרא"ש בשם ר"ת גופיה ומביאו ב"י ר"ס קכ"ה והרי ר"ת ס"ל דמגעו ע"י ד"א שלא בכוונה מותר אף בשתיה וכדאית' באשר"י ובכל הפוסקי' ואיתא באשיר"י שם בהדיא כמה פעמים דמגע ע"י ד"א בכוונה אסור בהנאה וגם בעובדא דההוא עובד כוכבים דסליק בדיקלא ונחית ונגע ברישא דלולבא כתב הרא"ש אמאי דס"ל לרש"י דמגע עובד כוכבים ע"י ד"א שלא בכוונה אסור בשתיה וז"ל וקשה לר"ת כו' וע"ק מדאמר לקמן איתיביה רבינא לרב אשי נטל חבית וזרקו בחמתו לבור זה היה מעש' בבית שאן והתירו בחמתו אין שלא בחמתו לא התם דקאזיל מיניה ומיניה פי' שנגע עובד כוכבים עד שנפל לבור ושלא בחמתו חיישינן שמא נגע ביין ונסכו אבל בחמתו לא חיישינן שמא נגע ואע"פ שנוגע ביין ע"י החבית הוי מגע עובד כוכבים שלא בכוונה ע"י ד"א ושרי בשתיה א"נ שלא בחמתו הוי מגע עובד כוכבים בכוונה ע"י ד"א ואסור בהנאה דלא שרו רבנן מדדו בקנה אלא משום דכיוון למדידה אבל אם לא כיוון למדידה אסור להושיט בו ידו כו' לכך נראה לר"ת גירסת ר"ת דלא גריס בריש' דלולבא אלא נגע בחמרא דה"ל מגע עובד כוכבים בגופו שלא בכוונה אבל מגע ע"י ד"א שלא בכוונה שרי אפילו בשתיה עכ"ל הרי להדיא דאע"ג דלר"ת מגע ע"י ד"א שלא בכוונה שרי אף בשתיה מ"מ בכוונה אסור אף בהנאה אלמא דבכוונה הוא גרע מכחו וכן משמע משאר פוסקים וגם הר"ן גופיה משמע די"א דמגע ע"י ד"א בכוונה גרע מכחו ע"ש:

(שם ס"ק ל"א) האריך להוכיח דבטירדא לא נחתינן דרגא וכל הוכחותיו אינן כלום דבזמן הזה דכל העובדי כוכבים אינן עובדי עבודת כוכבים שאני משאר עובדי כוכבים שאינן עובדי עבודת כוכבים ובזה נדחו כל דבריו ודו"ק:

(שם ס"ק ל"ב) יפה פסק להתיר בהפסד מרובה אבל לא מטעמיה אלא כמו שהקשיתי בספרי על מהרי"ל דסיים שם בתשוב' וז"ל ומשום ניצוק אין לאסרו. כי ההיא דקנישקיז כ"ש הכא דאיכא הפסד מרובה עכ"ל דהא בקנישקיז גופיה משמע להדיא מדברי תוס' פרק גיד הנשה (חולין דף צ"ו סוף ע"א) דלמ"ד ניצוק חבור אסור וכן משמע ממ"ש הר"ן בשם הראב"ד ומביאו ב"י ר"ס קכ"ו דטעמא דקנישקיז דלית ביה משום ניצוק משום דמאי דאתא בברזא דישראל לא אתי בברזא דעובד כוכבים משמע דבמינקת דכולה בתר ברזא אתי אית ביה משום ניצוק וכן משמע להדי' באשיר"י גופי' דמ"מ משום ניצוק אסור שכתב וז"ל ואין להוכיח מההוא דקדח במינקת דתני מפני שטפת יין החוזר אוסרה בכל שהוא ואי ניצוק הוי חיבור ל"ל טפת יין כיון שקדח במינקת ומציץ ביין עד שנגע בפיו נאסר כל היין משום ניצוק די"ל דהאי סיומא לא קאי אלא אטעם מן הכוס והחזירו לחבית עכ"ל אלמא דלמ"ד ניצוק חבור אסור כל היין משום ניצוק ולא שייך ביה ביטול ולפ"ז י"ל דגם דעת הר"ן כן והא דכתב דה"ל כנוגע בכולו היינו למאי דקי"ל ניצוק חבור והתוס' פרק רבי ישמעאל והרשב"א כתבו כן לפשטא דברייתא דאפילו למ"ד ניצוק אינו חבור אסור היין בטיפה החוזרת ועוד נ"ל ראיה ברורה לזה ממאי דאית' בפרק בתרא דעבודת כוכבים סוף דף ע"ב ההוא גברא דאסיק חמרא בגישתא ובת גישתא אתא עובד כוכבים אנת ידיה אגישתא אסרו לכולי חמרא אמר ליה רב פפא במאי בניצוק ש"מ ניצוק חיבור שאני הכא דכולה חמרא אגישתא ובת גישתא גריר ע"כ הרי דלע"ד נצוק חבור בלאו הכי אסור וה"ה במינקת ולפ"ז אין להתיר במציץ במינקת אלא בהפסד מרובה דקי"ל בכה"ג ניצוק אינו חיבור וכדלקמן ר"ס קכ"ו:

(שם ס"ק ל"ג) כל דבריו אינם נכונים דע דמ"ש אבל אם היתה ברזא תחובה ועוברת כל השוליים והוציא עובד כוכבים הברזא אסור אפילו לדידן כו' הוא לשון עצמו ואינו במרדכי ובאמת ליתא דהמעיין במרדכי שם יראה דהוא תשובת רבי שמואל בר ברוך דכתב כן לדינא דאפילו נגע בסכין כיון שלא נתכוין הגנב אלא לנקוב כדי שיצא היין ה"ל כחו שלא בכוונה ושרי כדגריס ר"ת כו' והך דינא דמגעו ע"י ד"א אפילו בכוונה שרי לדידן כתוב במרדכי שם בשם ה"ר חזקיה רחוק הרבה אחר זה והרבה תשובות איתא במרדכי שם כה"ג דמתירין מטעם מגע ע"י ד"א שלא בכוונה וכולהו אליבא דדינא דש"ס נינהו ונ"מ במקום שיש עובדי עבודת כוכבים ממש אבל לדידן פשוט דאפי' הוציא העובד כוכבים הברזא בכוונה שרי דהא מגע ע"י ד"א אפי' בכוונה שרי לדידן ומ"ש רמ"א דכיון דלא כוון העובד כוכבי' רק לנקוב כו' כבר כתבתי בש"ך ס"ק ע"ג דאה"נ דאפילו הוי כיוון שרי לדידן אלא קושט' דמילת' נקט כדאיתא במרדכי ונ"מ דשרי אף שלא במקום הפסד דאילו אנן לא סמכינן אטעמא דעובדי כוכבים בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן אלא במקום הפסד וכן מ"ש וכן קשה על מה שכתב רמ"א בס"ס קכ"ט בשפחה שאינה נאמנת כו' לק"מ דהא מסיים רמ"א שם בס"ס קכ"ט מיהו בזמן הזה דאין העובדי כוכבים מנסכין שרי כו' וקאי אכל מה שהזכיר מקודם וכמ"ש שם בש"ך ס"ק מ"ב ומ"ג ודלא כמ"ש הוא שם באות ל"ב. ומ"ש וכן משמע סי' קכ"ט סעיף א' ודאי טעות הוא וצ"ל וכן משמע סי' ק"ל סעיף א' והיינו כמו שכתב שם באות א' וליתא כמ"ש שם. ומ"ש ונראה דטעם האיסור אפילו לדידן בהוציא העובד כוכבים ע"י ברזא דקרוב הדבר שנגע ביד בקלוח היוצא כו' הוא תמוה דאפילו נגע מ"מ הרי אין מכוין ליגע וה"ל מגע עובד כוכבים שלא בכוונה דשרי לדידן אפילו נגע בידו ומה שכתב וכן ראיתי במרדכי פרק רבי ישמעאל כו' אדרבה המרדכי הזה הוא תיובתיה דכתב וז"ל דהא כשהוציא הברזא והחזירה א"א שלא נגע בידו בקלוח היוצא וה"ל מגע עובד כוכבים שלא בכוונה ואסור עכ"ל הרי דלא אסר אלא מטעם דה"ל מגע בידו שלא בכוונה ואם כן לדידן דמגע שלא בכוונה שרי פשיט' דשרי וכן מ"ש במרדכי פרק השוכר בנקב רחב היינו כשנוגע בכוונה ועמ"ש עוד מזה בס"ס קכ"ט ובר"ס ק"ל:

(שם סעיף כ"ז בהגה"ה) עובד כוכבים שנגע ביינו של ישראל להכעיס וכו'. מעשה היה בהיותי במדינות מעהרין ונגע העובד כוכבים בייני ולא רציתי לשתות ואמר אלי בזה"ל שתה דהיין הוא מותר ושאל לאביך ויגיד לך שהוא מותר באשר שעשיתי להכעיסך כדי שלא תשתה ובעושה להכעיס מותר ע"כ דבריו ושאלתי את פי הגאמז"ל היכן דינו ואמר שהיין אסור דטעמא דמותר משום דעושה להכעיס אבל כיון שיודע דינו א"כ לא עשה להכעיס וחוזר לאיסור הראשון כאלו לא עשה להכעיס ואע"פ שלהכעיס מותר לשתות אפילו שלא בפני העובד כוכבים משום שלא כוון דעתו לנסך רק שעשה להכעיס וא"כ ה"נ לא כוון לנסך רק להראות איך שיודע דינו מיהו יש לפרש ולומר כיון שיודע שלהכעיס מותר לא עשה לעולם להכעיס רק עשה זאת לנסך ומ"ש העובד כוכבים לשאול דינו של להכעיס מותר להכשיל לישראל שישתה יין נסך ולא דמי לשאינו יודע שעושה העובד כוכבים להפסיד יינו שלא ישתה משום הכי שרי משא"כ כאן דהא יודע בלהכעיס דמותר וא"כ עושה לנסך ואסור וצ"ע:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.