נקודות הכסף/יורה דעה/קי

נקודות הכסף ‏ יורה דעה קי

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(סימן ק"י בט"ז ס"ק ג') יש כאן תימה כו'. כבר קדמו הב"ח בכל זה ועמ"ש בש"ך סקכ"ב יישוב נכון בדבר זה:

(שם בש"ע סעיף ד' בהג"ה) וי"א כו'. לכאורה קשה על הרב דהרי באו"ח סי' תל"ט ס"א מביא הרב דברי הטור שם וז"ל מיהו אם העכבר קטן שיוכל העכבר לאכול תלינן להקל שאכלו וא"צ בדיק' והטעם הוא התם משום ס"ס ע"ש והתם מיירי אפילו ט' צבורין של מצה ואחד של חמץ אפ"ה מקרי ס"ס אפי' שהאיסור האחד הוא מה"ת ובפרט שאנו מחמירין בחמץ יותר מבשאר איסורין אפ"ה הוא ספק ספיק' וא"צ לבדוק וליכא למימר דבדיקת חמץ היא מדרבנן דדין זה הוא מדברי התוס' פ"א דפסחים דף ט' ע"ב ושם מוכח דמיירי שלא ביטלו והכא משמע אפילו פירש לפנינו שהוא מדרבנן כמ"ש הגאמורז"ל בס"ק כ"ו אפ"ה לא מקרי ס"ס וקשה מ"ש וי"ל דשאני התם כיון דמכח ס"ס אין כאן עוד איסור שמא אכל העכבר משא"כ כאן דעכ"פ האיסור הוא עדיין בעין ודמיא למ"ש הרב בהגהה לקמן סעיף ח' ע"ש ודו"ק. אבל מ"מ על הב"ח יש לתמוה שהשיג על המחבר כמ"ש הגאמו"ר ז"ל בס"ק כ"ב מסעיף ט' כיון שהספקה הראשון הוא בגופו עכ"ד וקשה הלא כתב הרב בא"ח סימן הנ"ל דמקרי ס"ס כנזכר לעיל והם דברי הטור בסי' הנ"ל בשם הרשב"א ולפי דברי הב"ח קשה שם היכא מקרי ס"ס כיון שהספק הראשון הוא בגופו אלא ודאי ע"כ מוכרח לומר דשאני קבוע דחידוש וא"כ אין להב"ח שום קושיא על המחב' דהמ' דברי הרשב"א בא"ח סי' הנ"ל וליכא למימר דטעם האו"ח הוא משום שאין כאן עוד איסור כמש"ל זהו ליתא דלדברי המחבר אינו חילוק רק אם האיסור הוא בגופו ודו"ק וצריך עיון:

(בט"ז ס"ק ה') ופי' תמוה כו'. לק"מ מזה דסבירא ליה כמ"ש הר"ן דדין קבוע חידוש הוא ואינו אוסר למפרע וכמ"ש בש"ך ס"ק י"ד אבל מטעם אחר פי' זה אינו כמ"ש בש"ך שם ע"ש:

(שם) והא איפכא מצינו במשנה פרק חבית כו'. לק"מ דשאני הכא דאין הכל בקיאין בדין חה"ל וקרוב הדבר שיטעו לומר כי היכי דשרי החתיכות שאינן ר"ל ה"ה הר"ל ומחותני הגאון מהר"ר גרשון נר"ו השיג עליו מטעם אחר דל"ד לההיא דעשר' בני אדם דהתם העשרה בני אדם הם במעמד אחד ע"כ אמרינן מדכרי אהדדי והוי כההיא דמשלשלין את הפסח דפרק קמא דשבת דף י"ט דמפרש בש"ס התם טעמא בני חבורה זריזים הן משא"כ הכא דיש לחוש שיבואו ליקח בזה אחר זה ע"כ דבריו ויפה כוון:

(שם) ה"ל להקשות ממ"ש הטור גופיה למעלה בסי' זה כו'. לא קרב זה אל זה דהתם שרי מטעמא דבטל החשיבות ולא שייך התם גזיר' משא"כ בקבוע דחנויות וק"ל:

(שם) דהא מגוף א' יש לפנינו איסור והיתר וזה דבר שאי אפשר וכו'. אין בכך כלום דחה"ל דלא בטלה היא מדרבנן והם אמרו להתיר בכה"ג ובלא"ה נמי לק"מ דהא בפירש אחד ממילא שרי ובפירש לפנינו אסור אע"ג דהוא מגוף א' אלא ודאי האי דיניה לחוד והאי דיניה לחוד וה"ה הכא וכהאי גוונא אשכחן טובא:

(שם) ונראה שהב"י הגיה כן כו'. הא ודאי ליתא דבתשובת הרא"ש הישנים שנדפסו בויניציאה שנת שי"ב ובקושטנטינא שנת רפ"ב איתא בהדיא כן והם היו לפני הבית יוסף ובתשוב' הרא"ש החדשים שנדפסו שנת שס"ז שהיה זמן רב אחר פטירת הב"י הוא שחסר כן והוא השמטת המדפים באין ספק:

(שם ס"ק ז') ותמהתי דהא להדיא אמרינן בזבחים כו'. לק"מ דדוקא לכתחלה אסור משא"כ הכא דהפרישו בדיעבד וכמו שכתבתי בש"ך ס"ק ל"ו גם לא ידענא למה לא מתרץ דשאני התם דהוי קדשים וכדמסיק:

(שם ס"ק ט') ואני אוסר כבודם במקומם מונח כו'. ודאי כבודם במקומם מונח דהמעיין בתוס' והרא"ש יראה לעינים דליכא איסור כלל כשאוכלם בזה אחר זה אפילו אדם אחד:

(שם ס"ק י') ויש תימה על הש"ע דלעיל סי' זה ס"ד כו'. עי' בש"ך סקכ"ג ישוב לזה:

(שם בא"ד) מדברי הגהת ש"ך וז"ל פעם אחת שחט ר"י כו'. ולי נראה דאין ראיה כלל מהגהת ש"ד דהתם שאני כיון דאין כאן אלא תערובות אחד ויש כאן עכ"פ איסו' בתערובות זו אלא דשרי מטעם דנתבטל הלכך צריך להשליך אחד מהן וכדעת מהר"מ ורש"י דלעיל ר"ס ק"ט משא"כ היכא דמותר מטעם ס"ס דהוי כאלו אין כאן איסור כלל וכן כתוב באיסור והיתר הארוך כלל כ"ו דין ט' וז"ל ואין צריך וגם אין מנהג לזרוק אחד מהתערובות השני דדוקא בתערובו' שנתבטל האיסור בתוכו כתב בסמ"ק שנהגו העולם לזרוק אחד מהן לפי שלשם האיסור בודאי ביניהן ואין במה לתלותו אבל הכא שיש בכל אחד ספק ספיקא ונוכל לתלות שיש האיסור בתערובות הראשון ודאי אין מנהג עכ"ל גם מ"ש ולכאורה הג"ה זו תמוה דהא לר"ת מהני ס"ס כו' לק"מ דהכי קאמר מיד שנפגם הסכין היתה אסורה משום שהיתה קיימת בחזקת איסור והיכא דאיכא חזקת איסור לא הוי ס"ס וכן כתב באיסור והיתר הארוך כלל כ"ב דין ב' וכן השוחט בהמה או עוף בסכין בדוק ולאחר שחיטה נמצא פגוה ונתערב בין בהמות וחיות ועופות אחרות כולן אסורות ואין להפרידם ולהתיר כל אחד מהן בס"ס ספק אין זאת ואת"ל זאת שמא בעצם המפרקת נפגם דכיון דאסרינן ליה משום חזקת אמ"ה הוי איסור ודאי כו' עד כאן שוב מצאתי בתשו' משאת בנימין סי' ל"ח הקשה קושיא זו על הגהת ש"ד בשם ר"ת ותירץ כמו שכתבתי דטעמא הוי משום חזקת איסורא ע"ש שהאריך:

(שם ס"ק י"א) ולא דק דודאי בזה מסכים כו'. כבר קדמוהו משאת בנימין סי' ל"ח והב"ח בזה:

(שם) והנה בר"ן שם מבואר דדוקא באיסור דרבנן מתיר בס"ס כו'. בע"כ צ"ל דלרווחא דמלתא כתב כן הר"ן ליישב דברי הרא"ש דלוניל שהתיר ספק מוכן ביו"ט שני שאמרו עליו שאין התירו מכוון לזה כתב דכיון שהוא רק מדרבנן פשיט' דשרי מטעם ס"ס אבל לקושטא דמילת' אפי' איסור דאורייתא ס"ל דשרי דהא כתב בפ"ק דביצה וז"ל ומוכח בש"ס דכי היכא דאמר רב אשי כל דשיל"מ אפילו בדרבנן אפילו באלף לא בטיל הכי נמי אחמיר ביה בספיקא אפילו בדרבנן לחומרא מיהו בספק ספיקא דאורייתא אי נמי אפי' בדרבנן צריכא עיונא אי אזלינן בהו לקולא או לא וכתבתים בחדושי עכ"ל אלמא דכי הדדי נינהו וא"כ כשהתיר בפרק אין צדין גם דבר שיל"מ בס"ס ה"ה באיסור דאוריית':

(שם) אלא דקשה מאי דסיים שבארוך חולק על זה כו'. לק"מ דבהדיא משמע באיסור והיתר הארוך כלל כ"ה דין ד' וכלל כ"ו דין ט' דאפילו בביצה שנולדה ביו"ט לא מהני ס"ס וכן בשאר איסורין דרבנן שיל"מ ע"ש:

(שם בט"ז בס"ס ס"ק י"ד) כלל העולה בס"ס כו'. שאע"פ שעיקר האיסור הוא מדרבנן כו'. זה אינו דבדרבנן מהני ס"ס אפילו אין הספקות מענין אחד כדאיתא בכמה דוכתי וכמש"כ בש"ך ס"ק ס"ב דין ט"ז וי"ז ומספק ביצה שנולדה ביו"ט אין ראיה דהוי דשיל"מ:

(ט"ז ס"ק ט"ו) ולדידיה ספק דרוסה שנולדה מחיים יהא מותר כו'. זה אינו דלא נתכוין המשאת בנימין לזה מעולם ואין ענין דברי התוס' דפרק ד' אחין לכאן כלל דכל יסודו של המ"ב שם בנוי דאם אותו החזקת איסור הוא בספק עצמו כגון ספק בשחוטה ולאפוקי ספק דרוסה דאינו נגד החזקה עצמו וכמו שמחלק איהו גופיה מיד אח"כ בסמוך וכמ"ש בש"ך ס"ק ס"ג על שמו ושלא כדת השיג על המ"ב בזה דהדבר פשוט שכוונתו כדפרישית ע"ש. גם מה שכ' בסוף דבריו להשיג על המ"ב וז"ל ומנוחתו כבוד שלא דקדק יפה בדברי הרשב"א מחמת שלא ראה סופן של דברים כו' שלא כדת השיג עליו דדקדק יפה ויפה דהוצרך לומר כן הא דכתב הרשב"א להיתר בספק חלל והתם הוי נמי חזקת איסור נגד הספק וע"כ קאמר דהיינו ספק איסור ולא חזקה גמורה אבל באמת אפילו הוי חזקת איסור גמור מחלק בתשובת מ"ב שם היכא דחזקת איסור הוא נגד הספק או לא ע"ש:

(שם) העולה מדברינו כו'. אפילו כמה ס"ס לא יועילו כיון שאתה בא להוציאה מכלל אשת איש כו' זה אינו דשלש ספיקות מהני וכמו שכתבתי בש"ך דין כ"ח: בכללי ס"ס אות כ"ה כתבתי כך כתב הרשב"א כו' וכן העלה הר"ן פ"ק דקדושין גבי ערלה בחוצה לארץ הלכה למשה מסיני ע"ש:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.