נזר הקודש/זבחים/ג/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות קרן אורה רש"ש אילת השחר אסיפת זקנים (בהיברובוקס, זמני) |
גמרא. אי הכי הכא נמי לימא ק"ו קדשים מחללים קדשים חולין לא כ"ש וכו'. ותמוה דהלא לא דמי זה לק"ו דלעיל לר' אליעזר, דהתם כיון שילפינן ממחיצה דמת קמצלת מטומאת אוהל, וא"כ גילתה לנו התורה דגם אינו מינו מחריב, וא"כ הוי ק"ו מעליא לאינו מינו שמחריב בטומאת שרץ, אבל הכא שאין לו לימוד לאינו מינו שמחריב, וא"כ מנין לנו לדון ולומר ק"ו. וזהו גם כוונת התוס' (ד"ה הכא), וכוונת תירוצם אינו מובן, שהביאו לדון ק"ו ממתעסק שמחריב באינו מינו, דתמוה דע"כ שאני מתעסק דכל עיקרו באינו מינו דהיינו חולין. גם יש להעיר לתמוה בדברי הר"ן בפרק ד' דר"ה (ט: מדפה"ר ד"ה והמתעסק) שכתב דאף אם התוקע לשיר יצא למ"ד מצות אין צריכות כוונה, עכ"ז ע" כ במתעסק לחנך את התינוקות אינו יוצא, מטעם דמתעסק בזה גרע מפני שהוא כעין שאמרו דמינה מחריב בה דלאו מינה לא מחריב בה, יעוי"ש. ותמוה דהלא כלל זה ליתא בדין מתעסק, ואדרבה הדין במתעסק להיפוך, דבשוחט חטאת וסובר שהוא עולה כשר אף שהוא מתעסק לגבי חטאת אמנם אין מתעסק פוסל בקדשים באופן שגם ההתעסקות הוא קודש, וזהו בשוחט חטאת וסובר שהוא עולה, וכמו שכתבו התוס', משא"כ בסובר שהוא חולין פסול מטעם מתעסק, וזהו דמינו אינו מחריב ואינו מינו מחריב בה, והיינו שזהו ענין מתעסק שכל הדררא שלו הוא באינו מינו דוקא, והנה בשינוי קודש אמרו חז" ל להאי כללא ואין זה ענין למתעסק, וצ"ע.
גמרא. רב יוסף בר אמי רמי שינוי קודש אשינוי בעלים וכו'. ויש לעיין גם לפי המסקנא ג"כ תקשה דבשינוי קודש מינה אינו מחריב ואינה מינה מחריב, ובשינוי בעלים הדבר להיפוך דאינו מינה אינו מחריב ומינה מחריב בה, ואין לומר דסמכינן אדיוקא דקרא בכל אחד, א"כ לפי זה אין לנו הכרעה מסברא בזה, א"כ תקשה לפי המסקנא מנין לרבות כלי שטף מתוכו דלמא אתי לרבות מחיצה דהיינו אינו מינו, וע"כ משום דהסברא פשוטה בזה דאתי למסתבר והיינו למינו, וזהו משום דמינו מחריב בה. לכן נראה דהש"ס סבר סברא זו גם במסקנא, וע"כ הא דחטאת כשרה בששחטה בשינוי קודש דחטאת זהו מפני שע"כ אין זה שינוי כלל מדכללה התורה כל החטאות בסוג חטאת, והא דבשינוי בעלים פסול, זהו מפני שזהו שינוי דמינה במחויב כפרה כמותו, ובאינו מחויב כפרה כמותו אעפ"י שמחויב כפרה אמנם כיון שאינו מחויב כפרה כמותו הרי השני לגבי כפרה דחברו כאינו מחויב כלל, והרי זה אינו מינו, דבשלמא בשינוי קודש כשמשני מקרבן לקרבן הרי זה נחשב שינוי דמינו כיון דשניהם בסוג קדשים, משא"כ בחיוב כפרה דודאי דהאינו מחויב כפרה כמותו, הרי הוא כחולין אצל קדשים בזה, והרי זה אינו מינו ממש, והבן.
תוס' ד"ה הכא נמי. בשוחט חטאת סתם וכסבור שהיא עולה דכשרה. פי' היינו דכיון דרק במחשבה חשב שזו עולה בשביל זה לא נפיק מסתמא, ואפילו אם אמרינן דגם במחשבה בלא דיבור נתפס בשחיטה שלא לשמה, זהו דוקא בשחשב לשחוט לשם קרבן אחר, משא"כ הכא כוונת התוס' דרק סבר בדעתו שזו עולה אבל השחיטה היתה בסתמא.
 |
ספרי נזר הקודש מונגשים לציבור באדיבות נכד המחבר המו"ל רבי נתן גינזבורג (הזכויות שמורות) |