נהור שרגא/יבמות/ג/א
בתו עיקר איסורה מדרשא. כתב המהרש"א דאכתי לא יתורץ ליתני כלתו בתר חמותו כו' ע"ש. ולי נראה דעד כאן לא פריך בסמוך ובדין הוא דלקדמי לכלתו אלא למאי דמשני דקורבי קורבי נקט ולכן היכא דל"מ למינקט קורבי ה"ל למינקט חומרא דבני לתא חדא נינהו דקרוב יותר חמיר בעצם מהרחוק ממנו דעיקר איסור עריות מחמת קורבה הוא כדכתיב אל כל שאר בשרו ומתרגמינן קריב בישריה. ועי' בלשון רש"י בסנהדרין (עה:) בד"ה ר"א אמר וז"ל מנין לעשות אם חמיו ואם חמותו שהן רחוקות ואסורות למטה כחמותו שהיא קרובה ואיסורה עליון וחמור כו' הרי דחומרא בקורבא תליא. ואל תשיבני מדמצינו עונש חמור ברחוק מבקרוב דכלתו בסקילה ואחותו בכרת דודאי איסור עריות הוא בגזירה ודבר שאין לו טעם בכל פרטיו כמ"ש המגיד משנה (פ"א מהל' אישות ה"ד) שאם חמותו בסקילה ואם אמו מדברי סופרים ע"ש אך זה ברור דקורבה לתא דחומר יש בו ולכן למאי דאמר דקורבה נקט בדין הוא דהיכא דל"מ למינקט קורבא יש לו למינקט חומרי דבני לתא חדא נינהו אבל למאי דמשני דאתי מדרשא חביבא ליה י"ל שפיר דחומר אין לו מעלה כלל בהקדמה ומש"ה לא פריך בסמוך רק דליתני לא"א לבסוף ומשום דכולהו מינה ילפינן לענין פטור יבום כדפרש"י:
אתיא זמה זמה. פי' בת אשתו ילפינן מחמותו דהיה בשריפה, ודעת הרמב"ם (פ"ב מהל' איסורי ביאה ה"ח) דבא על בת אשתו לאחר מיתת אשתו לא היה בה שריפה, וכתב המגיד משנה משום שעונש בת אשתו מחמותו ילפינן ודיו לבא מן הדין להיות כנדון מה חמותו לאחר מיתת אשתו לא היה בשריפה אף בת אשתו כן ואף בזה חלקו עליו ואמרי דקי"ל כמ"ד דון מינה ואוקי באתרא, ומפשטות הד' משמע דהרמב"ם ס"ל בזה דון מינה ומינה [ובאמת בכמה דוכתי פסק דון מינה ואוקי באתרא] וא"כ מ"ש המגיד משנה דיו לבא מן הדין להיות כנדון ל"ד לקולא דמאן דס"ל דון מינה ומינה ס"ל אפילו לחומרא הכי עי' בשבועות [לא:] ומינה מה פקדון בין בב"ד בין שלא בב"ד כו' ע"ש דמוכח דלהחמיר נמי אמרינן דון מינה ומינה. ועי' ביד מלאכי (סי' ל') דאין גזירה שוה למחצה הוי ענינו ממש כמאן דאמר דון מינה ומינה ור"ל דהלמד ילמוד כל פרטי המלמד ע"ש. ולפי זה נ"ל דשיטה זו דהרמב"ם מישך שייך עם מ"ש בשמו לעיל דחייב על בת ארוסתו דכבר כתבנו דבחמותו דכתיב אשר יקח את אשה ואת אמה משמע אפי' אם ארוסתו רק בבת אשתו דכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה משמע קצת דבעי דוקא בת נשואתו וא"כ י"ל דהרמב"ם דס"ל הכא דון מינה ומינה דהיינו כל פרטי חמותו המלמד ילפינן לבת אשתו משום הכי ילפינן נמי דחייב על בת ארוסתו כמו דחייב על אם ארוסתו. והתוס' י"ל דס"ל כהחולקים דבת אשתו לאחר מיתה היה בשריפה דאמרינן דון מינה ואוקי באתרא ולא ילפינן כל פרטי דיני חמותו לבת אשתו ולכן אמרינן דבת ארוסתו פטור כפשטא דקרא דמשמע ביאה ולא ילפינן מחמותו לזה:
אלא תנא קורבי קורבי נקט. ק"ל מ"ש דדייק כ"כ בהך מתני' למינקט קורבי ברישא אף דיש קדימה לא"א דכולהו מינה ילפינן ולא דייק כן בסיפא דשש עריות דנקיט אמו ואשת אביו ואחות אביו אחותו מאביו ואשת אחי אביו ואשת אחיו מאביו ולהך כללא דקורבי קורבי נקיט כך ה"ל לסדר אמו אחותו מאביו ואחות אביו ואשת אביו ואשת אחיו מאביו ואשת אחי אביו. ובירושלמי ורי"ף ורא"ש הגירסא אשת אחיו מאביו קודם אשת אחי אביו וגם לפי"ז תקשי על אינך דאינן כסדר: