נאד של דמעות/ב/ג

נאד של דמעות ב ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

פרק ג

א

עתה אבא לבאר ההכרה השלישית שהיא היא תכלית דברינו פה, והיא ג) הכרת הפועל ביחוד ובפרט, יש כמה פעמים שיגיע לאדם איזה מפעל או תוצאות איזה מפעל בהעלם שם הפועל האמיתי, וכל עוד שהאדם הזה לא יתן לב לחקור על מטרת הפועל, עלול מאד שישגה בדמיונו ויברא לו ברוח דמיונו פועל אחר, ועל ברכי השגיאה הזאת תולדנה אצלו עוד שגיאות גדולות שתוצאותיהן רבות, ותגרמנה לו הפסד רב. ואולם אם יפקח עיניו להתבונן היטב על המפעל ולשום עין על החקירות שיש לחקור בכל מפעל ומפעל, והוא לדעת שיש לו פועל ולחקור אח"כ על מטרת הפועל, אז ע"י התבוננת הזאת יתברר לו טעותו, ויכיר את הפועל האמיתי, וההכרה הזאת תביא לו לפרקים רב ברכה, כי תפקח את עיניו להעמידו בקרן אורה, ולנחותו בדרך העולה בית אל, ונצייר הדבר עפ"י דמיון זה:

כל אב ואב מצד אהבתו העזה והנמרצה לבנו, יאבה שבנו ילך בדרך הישרה והרצויה, וכל מה שהבן יתרחק מדרך הישרה יהי' לו למורת רוח ויכעיס עליו ויענישו, וערך העונש הוא כערך הכעס, וערך הכעס הוא כערך ההמרה, וערך ההמרה הוא כערך התרחקותו מדרך הישרה, ואם התרחקותו תגיע למדרגה גדולה, אז יגיע גם הכעס למדרגה זו עד שיגרשו מעל פניו, ומעתה נצייר לנו הציור הזה. מלך אחד כעס על בנו שהשחית את דרכו ופרע כל חוק ופרק כל עול ממנו, ונתן יד לפושעים, והרבה לעשות תועבות גדולות שהעטו כלימה עליו ועל כל בית אביו המלך, והמלך כאב רחמן הוכיח לו פעם בפעם ונסה בכל המיני אמצעים להשיבו מדרכו הרעה ולהחזירו למוטב, והרבה להטיף דברי מוסר על לבבו, ואולם הוא הבן השתובב משובה נצחת ואטם אזניו כפתן חרש מבלי להאזין דבריו הנעימים והנעלים, עד שהמלך ראה כי אין לו עצה אחרת דק להשליכו מעל פניו ולגרשו ממנו אולי אז יכנע לבבו הערל ושב ורפא לו, ובזה נרש ממדינתו והגלהו למדינה רחוקה במקום שאין לו שום אוהב ומדע, ואולם בכדי שלא יגווע ברעב וימות לשחת, היה שולח המלך אל אחד משרי המדינה ההיא כסף בעד בנו די צרכו, ובקש מהשר ההוא שהוא יתן לו הכסף בתור מתנה ואל יודיעהו שהמלך שולח לו זאת, ואל יזכיר לו מזה דבר, לא בפירוש ולא ברמז, ויהיה זהיר בזה שהבן אל יודע ממנו כי האב שולח לו הכסף. הבן בתחילת ביאתו סבל הרבה כי הכעיסוהו תמרורים, והשביעוהו חרפות ונאצות, ורק מעט מעט התרגל לזה ונשא וסבל כפי אשר נוטל עליו, והשר ההוא העניק לו די צרכו, עד כי בנוגע לצרכיו לא חסר לו מאומה:

ב

והנה בפה יש הסתר גדול והעלם נורא, כי המלך מסתיר ומעלים מאד את השפעתו זאת שמשפיע על בנו, ואולם אחרי כי באמת במציאות הלא רק המלך הוא הוא המשפיע, ע"כ ברור הדבר כי אם הבן הזה יתן לב לחקור בזה במתינות, יתגלה לו הסוד הזה, כי אין ספק, שסוף סוף יש מקים להכיר, כי השר הזה איננו המשפיע האמיתי, והוא מתלבש רק בתמונת משפיע ואין כל ספק, כי חקירתו במתינות ובישוב הדעת, תעמוד לו להודע ולהוכח כי המשפיע האמיתי הוא אביו המלך ורק שהוא מסתתר ומתעלם ממנו, וההגעה לההכרה הזאת הוא רק ע"י חקירת מטרת הפועל, כי אם יתבונן היטב על המפעל הזה ויתחיל לחקור ולהתבונן בשום לב על המטרה בזה, אז יראה כי דבר סתר יצוק בזה, ועיניו תפקחנה לראות ולהתבונן כי הוא דבר שא"א אשר איש זר שאינו יודע לו מתמול שלשום ישים עליו עין חומלה כזאת, ויפזר עליו כסף תועפות, בעת שאביו המלך כועס עליו ולאיזה מטרה יכול לעשות זאת, ובאין ספק, כי כל מה שיתחקה יותר על שרשי הענין הנפלא הזה ועל מטרת פעולתו זאת, תפקחנה עיניו יותר לראות, כי השר הזה הוא רק שליח מוצנע מאביו, ובפעולתו זאת ממלא רק שליחותו של אביו:

ואחרי שחקירתו זאת תעמוד לו להבין ולשער כי אביו המלך הוא הוא המשפיע האמיתי, אז לא ינוח עוד, כי ההשערה הזאת תתן לו מקום לחקור עוד ועוד עד שיושע על ידה תשועה רוחנית, וישוב להיות כאחד האנשים השלמים והמצויינים, כי מיד שישער שהמלך הוא המשפיע האמיתי, יש לו לחקור, ועם זה להתפלאות הרבה על ענין זה, אחרי שבאמת כפי ההשקפה הראשונה יש בהשפעה זאת מעין שני הפכיים במשא אחד, כי ההשפעה וההענקה של אב, הן אותת אהבה ורחמים, וההסתרה וההחבאה הן אותת שנאה ואיבה, ויראה שיש בזה שני הפכיים בנושא אחד ושני דברים הסותרים זא"ז, כי הלא בפה התלכדו, אהבה ושנאה, כעס ורחמים, אכזריות וחמלה, וכן יתמה תמוה ויתפלא הפלא ופלא. אולם התמהון הזה יהיה לו למפתח לפתוח בו המנעול הזה, כי עי"ז יתן לב לחקור יותר בזה, וכאשר יעמוק לחקור יראה כי אין בזה לא הפכיים ולא סותריים, וכל מעשי האב נוטים אל מרכז אחד אהבת אב לבן, ודאגת האב בעד קיום בנו, ורק שההשפעה וההענקה הן עשויות לשמור את קיום הגוף, וההסתרה וההחבאה מסוגלות לשמור קיום הנפש, כי אחרי שישער בהשערה ברורה, כי ההשפעה הזאת היא מהאב, א"כ יוכח לדעת כי עוד לא כבו זיקי אהבת האב אליו, וגם ברוגז רחמים יזכור, ולא עוד אלא שמזה ישער ויעריך עד כמה שגדלה אהבת האב אליו, עד כי גם בעת שלרגלי משובתו ובערותו מוכרח האב להסתיר פניו ממנו, בכ"ז גם במצבו הזה הפרוע והפראי לא יחדל מלדאוג בעדו לשמור קיומו ולהשתדל למלאות מחסוריו, ומכל אלה יוכח לדעת בידיעה ברורה כי האב עודנו אב, ולבו אליו עודנו חם ורותח כלב אב אל בנו, וההסתר הוא רק באונס, כי הוא [הבן] גרם וסיבב שיהיה אנוס להסתיר פניו ולהחבא ממנו ולהשפיע עליו ע"י צינורות נעלמים ונסתרים, והידיעה הזאת היא רבת אונים וכבירת כח להיות לו לסם חיים ולרפואת תעלה להרפא על ידה ממשובתו, כי הבחירה החפשית שהיא מורשה לכל איש וסגולתה להניח גם את האדם לעזוב דרכו הרעה, וגם האיש שהרבה להרע ולחבל מעשיו, אם רק ישיג איזה תנועה שתגיעו לחקור ולפשפש מעשיו ולראות עד כמה שנטה מדרכו הטוב והאסון שהביא עליו בזה, ועד כמה שאבד את נפשו ועולמו, עד שיתחרט על כל מעלליו הרעים ויסכים בלב שלם לעזוב דרכו הרעה, לא יבצר כל זה ממנו, כי הבחירה החפשית תעמוד לו בעזוז כחה להוציא מחשבותיו הטובות האלה, ולא עוד אלא שבכל עת שאחד נטה מדרכו, יש להמליץ כי הבחירה [הכח שיש בהאדם לבחור בטוב] תחכה ותצפה על איזה מניע שיניע את הפורע מוסר הזה שיראה עותתו, ואז תהיה עליו ככרוב סוכך, כטבע כל כח וכח מכחות הנבראים שמשתוקק להראות פעלו. ולפי"ז מובן מאליו, כי גם בהבן השובב הזה כל עוד ששערי התשובה לא ננעלו ממנו, והבחירה החפשית לא נפטרה ממנו עוד בגט כריתות, אין להתייאש עוד ממנו, כי יש לקוות שאם רק ישיג איזה מניע שיניעו לשוב מדרכו הרעה ולהתיצב על דרך טובה ומאושרה אז ישוב מדרכו הרעה, ואין לך מניע יותר גדול מההשפעה הנסתרה מהאב שטבע הענין מחייב שיחקור אחר זה עד שיתוודע, כי ההשפעה היא מאביו, ועי"ז יתן אל לבו להשתדל להשיב לב אביו אליו ולהתעלם עמו באהבים בראש כל חוצות:

ג

סוף דבר, כי ההשפעה הנסתרת כמו שבחומרה נראית כמתלכדת משני דברים הפכיים מאהבה ושנאה, כי ההשפעה היא תולדות האהבה, וההסתר הוא כמו תוצאות השנאה, כן יש בה גם שתי סגולות רוחניות הפכיות, ההשפעה לבד שהיא מחזיקתו ומקיימתו בקיום הגוף, עוד היא מסוגלת להזכירו עצם אהבת האב, וההסתר מסוגל להזכירו כעסו ורגזנותו, וידיעתן של שתי הסגולות האלה [כי יש עליו השפעת אביו ושהיא השפעה נסתרת] דרושות מאד לקיום מצבו הרוחניו המוסרי, כי אם הבן יחשוב שהאב השליכו מעל פניו והסיר כבר השגחתו ממנו ולא יאבה לדעת עוד ממנו, לבד שלא ישתדל להטיב דרכו, עוד יתיאש מזה ויחיה חיי הפקר וילך מדחי אל דחי. ורק כשידע שהאב הוא הוא בעצמו המשפיע האמיתי, רק אז יתן אל לבו להטיב דרכו, וע"כ כמו שההשפעה דרושה לקיום מצבו החומרי, כן ידיעת המשפיע האמיתי דרושה מאד להטבת מצבו המוסרי, וכמ"כ אם לא ידע שבזה שמסתיר השפעתו ממנו הוא אות שכועס עליו, לא ישים ג"כ לבו להטיב דרכו, ואם שהשתי סגולות האלה הכרוכות בעקב ההשפעה הנסתרת, עקרן ושרשן הוא בידיעה שידע שהאב הוא הוא המשפיע ע"י צינורות נעלמים, והמשפיע שנראה לעיניו הוא רק משפיע מדומה, שמצטייר בתור משפיע, בעוד שהמשפיע האמיתי הוא האב, וכל עוד שלא ידע מזה ויחשוב שהמשפיע המדומה הזה הוא הוא המשפיע האמיתי,לא תצאנה לעולם הסגולות הרוחניות האלה. אמנם ההשפעה הנסתרת הזאת, ששתי הסגולות האלה אצורות בה בכח ובמחשבה, יש בה באמת גם סגולה זו, לעורר את המושפע שיחקור על המשפיע, עד שיתברר לו המשפיע האמיתי, למען שהסגולות האלה תצאנה לפעלן, כי כבר נתבאר בדברינו למעלה שכל קשר סבותיי שיש במציאות יש גם מקום בשכל להשיגו, ומודעת שהחכמים הראשונים אמרו בהחלט, שכל מה שיש במציאות יש בשכל, ובאמנם כן הוא אחרי שכל דבר כפי שהוא במציאותו, יש לו גם דבר שסיבב מציאותו ונקרא סיבת מציאותו, והסיבה הזאת שמסבבת המציאות, מספקת להיות גם סיבת הידיעה לדעת את הדבר כפי שהוא במציאות, וכאשר יש לראות אמיתת הכלל הזה גם מהענין שלפנינו:

ד

והנה בעניין זה שלפנינו, שאיש נכרי מתחפש בתור משפיע בעוד שבאמת האב הוא המשפיע, מי שיתחקה היטב על שרשי העניין הזה וינתחו לנחחיו עפ"י דרכי ההגיון יראה שבענין הזה יש שלשה נושאים. א) משפיע אמיתי. ב) משפיע מדומה. ג) הסתר והעלם, כי האב הוא המשפיע האמיתי, והמשפיע הזה הוא משפיע מדומה, והאב עשה זאת בכונה מיוחדת שמסתתר מבנו שלא יראנו בתור משפיע, וא"כ יש בזה הסתר והעלם, ממילא מובן כי מי שרוצה לעמוד על שרשי העניין ולהגיע עד סיבת הדברים האלה יש לו לחפש גם שלש סבות. א) סבת המשפיע האמיתי, מדוע זה ישפיע האב עליו השפעתו. ב) סבת המשפיע המדומה, מדוע זה יעמוס עליו האיש הזה המעמסה הזאת להצטייר בתור משפיע. ג) סיבת ההסתר וההעלם, כי אחרי שבאמת האב הוא המשפיע א"כ מדוע יסתתר ויתחבא, כי כמו שההשפעה הזאת מתלכדת משלשה חלקים [משפיע אמיתי, משפיע מדומה, והעלם והסתר וכנ"ל] כ"כ אין ספק שיש לכל חלק וחלק סיבה מספקת. ובאמנם כן הוא, כי מיד שנדע שיש בזה שלש סיבות עוד לא תכבד העבודה למצא גם השלש סיבות האלה, שכמעט לא יהיה גם מקום להסתפק באמיתתן, והוא: א) סיבת המשפיע האמיתי, היא יען כי רחמי האב מרובים ועוד ירחם עליו גם עתה ומקוה שישוב עוד מדרכו הרעה. ב) סיבת המשפיע המדומה, כי הוא סר למשמעת האב מצד אהבה ועושה זאת ברצונו, או מצד היראה והוא מוכרח ואנוס למלא פקודת המלך. ג) סיבת ההעלם וההסתר, בכדי שהבן לא יראה אהבת האב בהתגלות, ויבין מזה שכועס עליו ויתן את לבו להטיב דרכו וכנ"ל:

הננו רואים שהדבר כפי שהוא במציאותו, יש לכל חלקיו סיבות מספיקות. מעתה מובן מאליו, שהסיבות האלה שעמדו לסבב את הדבר הזה יכולות להיות גם סיבות הידיעה שיתברר לו כל זה, כי לא יבצר ממנו להבין שאיש נכרי וזר לא ישפיע עליו טוב כזה [כמו שבמציאות באמת איננו המשפיע מצד טעם זה] וממילא יבין כי המשפיע האמיתי הוא האב, והמשפיע הזה ממלא רק שליחותו של האב והאב באשר הוא אב יחוס וירחם עליו, ומה שיסתיר פניו ממנו הוא רק בכדי שיתן אל לבו להבין שהאב יכעס עליו תמרורים בעד מעלליו הרעים [כפי שהם באמת במציאות], ובאופן זה יכולה ההשפעה הנסתרת להוציא מטרתה להעמיד את הבן בקרן אורה להשיבו בחשובה שלימה, להניעו אל מעלה רמה ונשאה, ולהגיעו אל מדרגה טובה ומובחרת אל מדרגת השלימות, וכ"ז הוא רק ע"י הכרת המטרה וע"י ההתבוננת ממטרת הפעולה, כי רק עי"ז שהתבונן על מטרת הפועל והפעולה יש תקווה שיגיע לזה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף