מתנות כהונה על בראשית רבה/נו

מתנות כהונה על בראשית רבה ‏ נו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתנות כהונה על בראשית רבה - פרשה נו

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  

א  [עריכה]

ביום הג' של שבטים. באת לנו תחייה וקורת רוח וכן כולם והענין שאין הקב"ה מניח הצדיקים בצרה יותר מג' ימים וכל זה הביאו בילקוט אסתר ולקמן בפרשה צ"א:

מלכות בית אביה. כלומר זכות אבותה עמדה לה:

ב  [עריכה]

ה"ג עם החמור עם הדומה לחמור וכן הוא בקהלת בפסוק לך אכול בשמחה (ט' ג') ובקדושין בפרק האומר:

עתיד המקום כו'. המקום הזה ירושלים תהיה מרוחקת מן בעליו אלו ישראל וזה בזמן הגליות:

ולעולם. בתמיה ודרך שאלה:

פה וגו'. שבו לכם פה רמז למה שנאמר פה אשב עם החמור רמז לעני ורוכב על החמור:

בסופו של כה. כלומר שהבטיחני הקב"ה לאמר כה יהיה זרעך:

בשרו כו'. הנבואה נזרקה בפיו ונשובה שנינו וברית כרותה לשפתים וה"ג בילקוט בהדיא:

אברהם לא חזר גרסינן פירוש לא חזר יצחק עמו וזהו שאמר בשלום:

ונכרעה וגו'. סבירא ליה דבתחיית המתים איירי כמו שדרשו חז"ל כי לי תכרע כל ברך זה יום המיתה ואח"כ כתיב נברכה לפני ה' הרי שעומדים בחיים:

ג  [עריכה]

צלובו גרסינן. פירוש עץ לתלותו עליו כן היה טוען יצחק עצי העולה לישרף כו':

מכשרת את האוכלים. שבלי שחיטה אסורה באכילה ודייק ממאכלת אחרים משמע:

אלא בזכות כו'. שהקב"ה מצרף מחשבה טובה כאילו כבר עשויה לישחט ואע"ג ששאל אח"כ איה השה לעולה זה היה אחר דבריו של שטן וכדמפרש ואזיל:

ד  [עריכה]

אובדת לבך. וכי לבך אובדת שתלך לשחוט את בנך:

ויותר על דין. ועוד יותר מזה אעמוד בנסיון ולא אהיה לאה ועיף:

שופך דם את חייב. כלומר דין שופך דם אתה חייב:

[ובילקוט גרס למחר יאמר לך שופך דם את א"ל כו']:

ברא דעלובתא. בן העניה והדלה כך פי' הערוך ועל שרה אמר כן הולך הוא אברהם לשוחטך:

הפרגזיות פירש רש"י דברים החמודים ומיני קשוטין ומצאתי בערוך שפירש ענין כעסים ונראה דצ"ל עכסים והוא מיני תכשיטים כד"א תפארת העכסים בישעיה סימן ג':

שעשת אמך גרסינן. כלומר אותן התכשיטין שעשתה לך אמך לישמעאל שנוא הבית יהיו לירושה ואתה אינך מכניס את זאת בלבבך ושוב אמר הספר כד לא תיעול מילא כו'. כלומר משל הוא בפי הבריות דבור לשון הרע אע"פ שאינה נכנסת כולה בלב המקבל מ"מ נכנסת החציה ובילקוט גרס כד לא תועיל מלה כולה תיעול פלגא. ולפיכך כתיב מיד ויאמר יצחק אל אברהם כו' הרי שנכנסה הסתת השטן בלבו קצת אע"פ שקודם לזה הולך לישחט בלב שלם:

ה"ג רש"י והערוך יצף לההוא דגער ביה מ"מ אלהים יראה לו השה ואם לאו וכו'. ופירש יצף יגער ויצער לאותו שגער בך והסיתך לשאול בדברים אלה מ"מ אלהים כו' יצף פי' רש"י לשון צער ודאגה כמו שנאמר יהושע כ"ב ואם לא מדאגה ומתרגמין ואם לא מיוצפא:

ה  [עריכה]

ויצחק היכן היה. שהיה לו לזרז במצוה ולבנות גם הוא את המזבח:

דלא יזרוק ההוא דיגער ביה אותו שגער בו והוא השטן וי"ל שקורא לשטן יגער ביה על דרך שנאמר יגער ה' בך השטן:

ולא עשה ולא עכב ונשאר כך אלא כו':

שהפליגו עצמן. הרחיקו עצמן מן הקב"ה לעבוד עבודת כוכבים וה"ג בילקוט בהדיא:

דאלין כו'. שאלו קישורים והאגודות עדיין קיימין בתמיה:

[סירים סבוכים. קרי ביה שרים סבוכים וכי סבורין אתם שאותן עובדי כוכבים בזמן אברהם עדיין נאחזים בסבוכים וקישורים אלא כסבאם כו' פרש"י הרי הם כשכור ומשוגע שהותר משלשלת והולך ומזיק לכל אשר ימצא]:

משתרין כו'. מותרים הם הקישורים:

[אכלו כו' נאכלים ונשרפים הקישורים והאגודות]:

חיצה הוא. דבר חיצוני הוא שברי' אחת ישחוט את בנו והכי מוכח בילקוט ישעיהו דגרס חוצה הוא לך חיצה הוא לאבא למיכס ית בריה. ובילקוט סדר זה גרס חוצה הוא בידיה למיכס ית בריה פי' חוץ לטבע האנושי הוא שבידיו ישחט את בנו ובשם פי' רש"י מצאתי חוצה חצה כתיב לשון נחיצה ומהירות דבר מהיר וכרות ומופסק שישחט איש את בנו:

אם אין אברהם גרסינן פירושו אם אברהם לא יקבל העוברים והשבים יהיו שממים וחרבים המסלות והכי גרס בילקוט בהדיא אם אברהם אינו מקבל עוברים ושבים ורש"י פירש בלשון תימה וכי אברהם אינו מקבל וכו':

שבת כו'. כלומר פירושו פסק כד"א חדל להיות כו' ומתרגמינן פסק וכן שבת תרגומו פסק כלומר שפסק אותו זכות של עוברי אורחים ושוב מצאתי בפירוש רש"י בשם מדרש הרנינו נשמו מסלות היכן הוא מתן שכרן של עוברים ושבים שהיה אברהם מודיעך בעולם שבת עובר אורח בטל מתן שכרן של אורחים שהיו באין מכל מקום לכוין אצל אברהם לאכול ולשתות ולעשות אותם שיברכו לבורא עולם אלא הפר ברית שאמרת לאברהם ואת בריתי אקים את יצחק הרי המאכלת על צוארו עד מתי אתה ממתין:

ו  [עריכה]

הכי גרסינן וישלח אברהם וגו' ויקח המאכלת ודייק מדכתיב ויקח משמע שהוא תלוש ולא היה חסר אלא לקיחה. ומוכח בפ"ק דחולין דר' חייא שמעה מרבי וא"ל רב אם מתוך ההגדה אמר לך רבי כן חוזר הוא בו לענין הדין דאפילו במחובר מעיקרו נמי כשר והא דכתיב ויקח זריזותיה דאברהם קא משמע לן כדאיתא בפ"ק דחולין אבל אם אמר לך כן מתוך ההלכה ולענין הדין שמע מיניה דרב כהנא שפיר קאמר משמו ששוחט במחובר לקרקע רבי פוסל כדאיתא התם בפ"ק דחולין בוודאי לא יחזור בו והא דפוסל במחובר היינו במחובר מעיקרו אבל תלוש ולבסוף חברו כשר:

[ה"ג דתנן השוחט במגל יד ובצור ועיין בפ"ק דחולין]:

שחיטתו כשרה. משמע בדיעבד ומוקי לה התם כרבי ורמי עליה בפ"ק דחולין רב כהנא אמר השוחט במחובר לקרקע רבי פוסל אפילו בדיעבד ומשני הא במחובר מעיקרו פוסל אפילו בדיעבד הא בתלוש ולבסוף חברו כשר בדיעבד:

[ה' דברים בירושלמי פרק המוציא יין]:

מחצין. חוצצין:

ז  [עריכה]

כאברהם כיעקב כשמואל כו' כל אלו נכפלו שמותם יעקב יעקב משה משה שמואל שמואל:

נשרו ג' דמעות. מבכיתן כדאיתא הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון:

ושחתה. נשחתת:

הודעתי. קרי ביה ידעתי היו"ד בחיר"ק:

כל החלאים וכו'. כן יאמר אלו א"ל לשחוט את עצמו לא עשה. ועל בנו שהוא חוץ ממנו לא היה חס:

אלא מעלה אני כו'. פרש"י דהאי יחידך פירש נפשך כדאמרינן בעלמא הנשמה יש לה חמשה שמות נפש רוח נשמה חיה יחידה וכן הוא בבמדבר רבה פרשה י"ז:

ח  [עריכה]

ולא תעלה. השחיטה וההקרבה לא תעלה לרצון לה':

כלום יכול כו'. בתמיה אלא ברצונו כפתהו:

מרחמנותו של אבא. כלומר מצד הרחמנות הטבעי מן האב על בנו:

נשמו מסילות כדדריש לעיל בפרשה זו:

אחתיה גרסינן. פירש הורידהו שלפיכך אמרתי העלהו ליראות לפני מפני החבה שיש לי עליו:

וסכינו בידו. שהרי א"ל העלהו על השולחן משמע לאוכלו:

ט  [עריכה]

[ומסתבכין כו' כ"ז הוא בירושלמי תעניות פרק כיצד]:

הוי רואה כו'. מדכתיב תחת בנו קדייק הכי:

וימלוך יותם בנו תחתיו. כמו אחריו שהרי אביו מלך ג"כ:

ה"ג יותם בנו תחתיו תנינא כאמרא כו'. משנה היא פ"ק דנדרים ופי' האומר הרי עלי נדר כאמרא פירש ככבש או כדירים כזה שמביא מן הדיר של בהמה ופליג ר' יוחנן ור"ל בההוא האומר כאמרא מה יביא ר' יוחנן אמר יביא כבשה כאמרא תמידא ככבש של קרבן תמיד היתה כוונתו. ור"ל אמר יביא איל שכוונתו היתה כאמרא של יצחק ותמן אמרינן כוונתו היתה כולד חטאת:

[תני ב"ק כו' סיעתא לר"ל והכי איתא בירושלמי בהדיא:

כאמר דלא יניק כו']. ככבש שלא ינק חלב מימיו וזה אילו של יצחק:

א"ר יוחנן גרסינן יהי רצון כו' ה' יראה כלומר יראה ויזכיר את אשר כבשתי רחמי לעשות רצונו בלבב שלם:

י  [עריכה]

יראה שלום. יראה גימטריא שלו היא ירו:

עד שהיא שלם. כלומר קודם שבאו ישראל לתוכה ולא נקראת עדיין ירושלים אלא שלם עשה לו בו סוכה של כבוד:

[ומתפלל כו'. המקובלים ז"ל דברו מענין תפילות מה שיש בו די ועיין במ"ש הרשב"א באגדת ישמעאל בני ברכני. והביאו הר"י ן' חביב בפי' ע"י ועוד הוסיף וע"ש:

ה"ג שהראה לו הקב"ה בנוי וחרב ובנוי]:

ה"ג נראה וגו' וסיפיה דקרא במקום אשר יבחר:

ה"ג יאמר היום בהר הרי חרב:

יא  [עריכה]

[מלאך ה' וגו' גרסינן: מצאתי בס' אות אמת שגורס משל לאחד ששטף את אגינו. אגינו צ"ל לשון גינה]:

והקפיץ. לשון קפיצה שהצילו במהירות וקפיצה עמו [ה"ג וגרשה וחזר ונשאה שניה וכ"ה גי' הילקוט]:

שני ואח"כ ילדה ממנו בן שני וגרשה:

שמונים אלף קשתים. פי' הערוך מורים בקשת:

ה"ג בילקוט ובחורבן בית שני העמידה מ' אלף קשתים וחד אמר בחורבן ראשון העמידה ארבעה אלף קשתים ובשני אלפים קשתים ועיין מזה באיכה רבתי סוף פסוק בלע ה':

שלחו לביתו בלילה. כדי שלא תשלוט בו עין הרע על שניצל מן המיתה וה"ג בילקוט בהדיא:

לא נזכרו שמותן מפני עין הרע ששלט בהם מתו כדברי רבי יוסי לקמן:

ה"ג

מתו ברוק. ברוק מתו שהיו העובדי כוכבים רוקקים בהם ואומרים יש לכם אלוה כזה ואתם עבדתם עבודת כוכבים בארצכם:

היושבים לפניך וגו' גרסינן וסיפיה דקרא כי אנשי מופת המה אנשים שנעשה להם מופת ונסים [ועיין בפ' חלק]:

על מנת שיעשה בהם מופת. פירושו שעל ידם יעשה מופת ויתקדש שם שמים על ידם אם ינצלו או אם לא ינצלו מ"מ הוא קידוש שם שמים ברבים כ"כ נימוקי יוסף בפרק בן סורר ומורה אבל לא אמר על מנת שיעשה להם הקדוש ברוך הוא נס שהרי אחז"ל כל האומר על מנת שיעשה לי נס אין הקב"ה עושה לו נס והם לקדוש שם שמים נתכוונו וחכמתם עמדה להם ועיין מזה במדרש חזית בפסוק זאת קומתך ותמצא נחת:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף