מתנות כהונה על בראשית רבה/יב
מתנות כהונה על בראשית רבה יב
< הקודם · הבא > מפרשי המדרש ידי משה |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
פיסקא: א ב ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז
א [עריכה]
יתבונן. משמע להבא אף אם בא איש חכם להתבונן אינו יכול. ובילקוט איוב מסיים בו הפקחים יודעים רמז של דבר והגיונו כי מתבוננים בו ועל עיקרן אין יכולין לעמוד נתבונן משמע אין כאן מי ששם לב להתבונן. ובערוך ערך רעם גרס מתבונן אין כתיב אלא מי יתבונן והיא היא:
[אחרי מלך ב"ו כו'. לקמן בקהלת ובילקוט איוב הגי' באופן אחר. וכן היא גי' רש"י. אכן דחק בפירושה]:
משל לחרישת קנים גרסי'. [וכ"ה במדרש קהלת פסוק ופניתי. ובריש מד' חזית פי'] חורשא יערי של קנים:
כסח. כורת הקנים במגל ומגירה:
חורי. משל אחר:
פקעת. כרך ואגודה מן גמי:
קשרה כו'. וקצה האחרון אחז בידו:
עשוהו. כינוי לפועלים רבים עשו אותו:
משלך. מהאי בריה אשר לך.
ביבה. צינור המקלח לחוץ ובו שופכין כל השופכין המזוהמין:
ביבו על פתחו. זה החוטם נתונה למעלה מפתחי פיו והוא שבחו שעיקר חיותו תולה בחוטמו וכמו שאחז"ל אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם:
בוראן משבחן. מדכתיב אלה תולדות השמים קדייק. [וכן פירש"י וה"ג בילקוט:
ביום עשות וכו' ר' פנחס אמר. אע"ג דכתיב ביום עשות לא היה בו עמל ויגיעה שנברא בה"א אות הקל בכל האותיות ולכן הביא את כל אלה ידי עשתה והלא בלא עמל ויגיעה נברא ורש"י ז"ל גרס דכוותה ואת כל אלה וגו':
ב [עריכה]
[ה"ג רש"י וכ"ה בילקוט ישעיה. לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה עולמו. ואת כל אלה וכו' אלה החוקים כו']. דרש ואת כל אלה יהיה כל אלה:
ד [עריכה]
וכל צבאם בזמנן. שנברא צבא של שמים וארץ אחר שמים וארץ:
כמלקט תאנים כו'. התאנים נתבשלו כולן כאחד והוא לוקט כל אחד ואחד בזמנו זה אחר זה כך כל צבא השמים וארץ נבראו עם שמים וארץ ואחר כך הופיע כל אחד ואחד בזמנו וכדמפרש ר' ברכיה ואזיל:
ותוצא. משמע שלא היה צריך רק יציאה שכבר היה נברא ונפקד בידה:
ה [עריכה]
בראשון. נבראת בראשון. [כב"ה לעיל פ"א]:
ותוצא הארץ עיקר ברייתה. כלומר זה עיקר ברייתה [ומאמר זה איתא] בירושלמי פ"ב דחגיגה וגרס בדברי ב"ש ים בשני ושהה ב' ג' ד' ובחמישי ישרצו המים ולפ"ז צ"ל גם בדברי רבי עזריא ג' דברים הן הן עיקרו של עולם. [אכן בילקוט גרס כגי' הספר]:
[גמר מלאכת אדם גרסינן]:
ו [עריכה]
ששה דברים כו'. ועתידין לחזור ע"י משיח בן דוד הבא מפרץ. [ועי' מזה במד"ר פי"ג. ובשם טוב מביא הגירסא יותר ברורה]:
גזעה. נגדע ונתקצר שנאמר ויתחבא והלא קומתו היה מלא כל העולם והיאך נתחבא אלא שנגדע קומתו:
של מאה אמה. דכתיב ותשת עלי כפיך כ"ף גימטריא מאה הוא:
[שנתקללו המאורות כו'. עיין לעיל רפי"א]:
כבודו. האור הטוב. לעיל פ' י"א גרס אדם עמד והביט ופירושו כל אדם היה יכול להביט בו מסוף העולם כו' ובכמה מקומות גרס כמו כאן:
ולמה גנזו. היה לו לומר והעבירה. [ה"ג האירה אותו האורה. ועי' כ"ז לעיל פי"א. ובחלק העבודה האריך בביאור מאמר זה בעל עה"ק בפ"ב]:
מפני שהוא. מוצ"ש תחלת בריית האור. ה"ג אע"פ שנבראו הדברים על מלאותן פי' ולפיכך כתיב תולדות מלא שנבראו במלואן ובחלק העבודה גרס שנאמרו:
זיוו מניין. שתחזור למקומה הראשון:
אין עץ אלא תורה. שהיא קיימת לעד כך יהיו קיימים לעד כמ"ש בלע המות לנצח:
באמה גדומה. לפי הענין הוא שיעור אמה ומחצה ובערוך גרס גרומה ופי' רש"י באמה דידיה ולכל היותר הוא שוהא במעי אמו י"ב חדשי שנה וכן לכל שנה הרי ט' מאות אמה ופסוק זה לא נאמר על אורך הימים שהרי כתיב בלע המות לנצח אלא על הגובה נאמר. [וכ"ז בילקוט רות אפס קצהו]:
ז [עריכה]
מרגליות. טיפין שעל הטל כמרגליות ורש"י פי' ולועזין ציברא:
כלפי מעלה כו'. זה שאמר מי שאין לו תולדות כו' ר"ל הקב"ה וכן פירש"י. ולפ"ז צ"ל כל מה וכו' אכן יש לפרשו דה"ק פסוק של אלה תולדות מוסב אדלעיל לומר שכל מה שנברא וכל אשר אתה רואה תולדות שמים וארץ כמו שדרשו את השמים לרבות כל צבא מעלה ואת הארץ לרבות כל צבא מטה ושוב מבאר והולך היאך כולם צבא מעלה ומטה:
ח [עריכה]
ה"ג בילקוט תולדות שמים וארץ הן בראשון ברא שמים וארץ בשני כו'. ובא לומר שבראשון נברא מן העליונים ומן התחתונים:
המשל זה גבריאל וכו'. לפי מה שנמצא ברוב הספרים ולפי מה שבא לפי הקבלה המפורסמת צ"ל בהיפוך. [אבל עי' במ"ש בפ' שופטים ואל תבהל ברוחך]:
ט [עריכה]
באברהם. אותיותיהן שוין:
האונקים. [פי' הערוך] המשא:
ה"ג בהרים הגבוהים היעלים אין כתיב. [וה"ג בערוך ע' הר] שהיה משמע היעלים נמצאים בהרים. [ועי' בילקוט תהלים]:
ה"ג בשביל היעלים. יעלה זו תשייה. כלומר תשה כחה [וה"ג בערוך ובילקוט] ולפיכך היא עולה על ההרים הרמים כדי שלא יעלו החיות אחריה וכשהיא צמאה ומוכרחת לירד למים ומתייראת מן החיות:
תזזית. רוח של שעות ושגעון:
והיא. החיה שומעת קול הקרקוש ומתיירא ובורחת:
טפזא. השפן הזה שוכב לישן תחת הסלע שמתיירא מן העופות שלא ישוטו עליו ויאכלנו ועיין ערך שקף:
מיגין. ישן כד"א דגני אפרקדון. [גני בכנפיה דשרה]:
י [עריכה]
אינו תופס את הלשון. אינו צריך לתפוס הלשון להוצאת הה"א. [ה"ג אלא בדבר ה' וכבר שמים נעשו. מיד בדברו בו נעשו השמים:
ה"ג ר' יודא נשיאה שאליה]:
ה"ג ממונה על בית שלו. [וכ"ה בירושלמי פ' אין דורשין. וכן בילקוט ובמדרש תהלים] ופי' הרמב"ן בפ' מקץ בי אדוני בייה אתה מעביר עלינו ופי' בו הרמב"ן ז"ל שבכל מקום ומקום יש ממונה על צעקת בני מדינה והעוות שנעשה בקרבה והקב"ה ממונה על עוותו של העולם כו' [וכ"מ במדרש תהלים בפי' אין לך מקום ומקום שאין אדם גדול ממונה וכו'] ובפירש"י מצאתי דרך אחרת:
אנדיקוס. בערוך גרס אגריקוס. והוא מין שררה:
אגוסטוס. בערוך גרס אגבסטס והוא ג"כ שם מין שררה:
ה"ג ביה שמו שמו ממונה על ביה של עולמו. ודייק מדכתיב ביה שמו והלא שמו אינו אלא יה וכן הוא בהדיא במדרש תהלים וכן אמר כאן בהבראם בה' בראם כלומר בורא ממונה על ביה שלו:
אוי דמובדין כו'. אוי ואבוי יש לצעוק על שנאבדו ממנו חכמים הראשונים. כגון ר"א כי שאלתיו ולא אמר כן:
שאלתיו לר"א גרסינן.
לבעלי תשובה. כלומר פתח פתוח לפניהם שיכנסו והקב"ה יקבלם ועי' בפ' הקומץ רבה מה טעם לא סגי בפתח של מטה:
מקדירות. משחירות כי כן היו"ד כולו גולם אחד שחור:
תמיהה. מתמיה ומבהיל:
יא [עריכה]
מטר מן הארץ. שהעבים שואבים מים אוקיינוס:
חרס. ברייתו מן האדמה והוא קורא לשמש חרס הרי שברייתו מן הארץ:
יב [עריכה]
הוגנים. פי' הערוך מאזנים או שפה ומסגרת:
נווטים. ספנים מוליכי הספינה:
יג [עריכה]
ה"ג בירושלמי ובערוך בשר ודם מותח בולס אננקי ופי' הערוך בולס מראה של זכוכית [ובילקוט תרי עשר בשם מכילתין) קפה היה משני חלקים ועשה כמין בולוס של זכוכית:
אננקי. [פירש"י והערוך] בעת צרה ושעת הדחק:
ע"י שהות. כששוהה ועומד מעט הוא נעשה רפי מעט:
תרקיא. [פירש הערוך] מראה של זכוכית. [וכ"מ כתוב בירושלמי]:
כי בו שבת וגו'. סיפא דקרא אשר ברא אלהים לעשות:
אלה תולדות שמים וגו'. דמשמע לעשות מכאן ואילך תולדות שמים וארץ וזהו במה שמחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית כדמפרש ואזיל וזהו כר"ל שעומדין בחזקתן ומראיתם ותמונתם כמו בעת החידוש:
יד [עריכה]
מחשבה בלילה כו'. דייק מדכתיב שני שמות ה' אלהים. ובכל הבריות כתיב ויעש אלהים. ויברא אלהים. בראשית ברא אלהים. ויאמר אלהים יהי כן. הרי ששם אלהים מיוחד אל המעשה וכאן כתב עוד שם של הויה והוא מורה על המחשבה כד"א וינחם ה' ויאמר ה' אל לבו. וכן כל ויאמר ה' וידבר ה' ומדכתיב ביום עשות הרי שהעשייה היתה ביום. וממילא שהמחשבה היה בלילה. וב"ה סברי שמלת ביום שב אל הוראת שני השמות על המחשבה והמעשה ששניהם היו ביום. ורשב"י סבר שאין ראוי לייחד יום או לילה למעשה כי לא היו פעולותיו צריכין להמשיך בזמן אך בדבר ה' וכבר נעשו והמחשבה היתה בין ביום בין בלילה וזה אין ראוי לפה לאומרו כי כן מחשבתו יתברך בהיה והוה ויהיה ולכן כתיב עשות מקור המורה רק ענין העשייה ולא אמר עשה המורה על פעולה הנמשכת אחר הזמן:
טו [עריכה]
מתבקעים. [פירש"י] נשברים לשברים:
מקריסין. מתבקעים בלי חסרון:
חטייה. החטא או החוטאים יהיו רבים כי לא יתפחדו מן העונש:
טז [עריכה]
ללגיון. חיל של מלך:
פרוקופי. [פי' הערוך] כבוד בלשון גרמטיקי ורש"י פי' מתנה והיא היא:
צביוני תחלה. פירש"י דכתיב ותוצא הארץ דשא מיד אחר הצוואה [נ"א הוצאה]:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |