יפה תואר על בראשית רבה/יב

יפה תואר על בראשית רבה יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה יב

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  י  יא  יב  יג  טז  

א  [עריכה]

כתיב הן אלה קצות דרכיו. עיקר המאמר הזה הובא פה לדרוש את הכתוב את אשר כבר עשוהו כו' והוא שבחו כו'. אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בוראן משבחן כו'. ומי נותן בהם דופי. ואגב זה דורש ג"כ את ראש הכתוב כי מה האדם שיבוא אחרי המלך כי א"א לעמוד על סדורו של עולם אשר זה הוא נקשר עם דרש הכתוב של הן אלה קצות דרכיו:

נתבונן אין כתיב כאן אלא יתבונן. לקיים הגירסא זו י"ל כי נתבונן היה הנו"ן הראשון לרבים מדברים בעדם ויתפרש מי מבני אדם אשר יאמר כי נתבונן כי אין איש אשר יבינהו. ומדכתיב יתבונן יתפרש ע"ד מי יגור באהלך וגו' דיש איש אשר יגור. וכן כאן מי יתבונן רק הפקח יודע רמוזו והגיונו. אבל לא רב בני אדם. וביאור הדברים הפקחים יודעין רמוזו והגיונו איננו כמו שפירש"י ז"ל ושאר מפרשים שיודעים רק הרמז ושמץ מזה אבל לא עיקרו. אבל יתפרש כמו שאמרו רז"ל בפרק בתרא דברכות לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמומית שבלב. וכן מירידת הגשמים אם בנחת או בזעף ידע הפקח לקחת מהם מוסר השכל וכמ"ש הרשב"א שם. וגם פה הפקחים יודעים רמוזו והגיונו לקחת מהם מוסר. אבל סדורו ואופניו אין כל בריה יכולה לעמוד עליו ואם יאמר לך אדם יכול אני לעמוד על סדורו של עולם וע"פ החקירות אשר גלו לנו חכמי הטבע. אמור לו אם רוחב לב מלכים אין חקר. ודריש כי מי יבוא אחרי המלך על מלך בו"ד. ואיך תחקור ותדע מעשי מלך מלכי המלכים הקב"ה:

הקב"ה ובית דינו. עיין בזה במורה ח"ב פרק ג'. (ולפנינו הוא בפרק ששי):

ומעמידך על מכונך. ע' בזה בפרק אלו טרפות על הכתוב הוא עשך ויכוננך:

ומי נותן בהם דופי. ודריש ומה שמץ דבר נמצא בו מלשון לשמצה בקמיהם. וכן י"ג ומה שמץ שמצון. ובא בזה לבטל דעת האומרים כי הרעות רבות בתבל מהטובות. אבל להם לדעת כי תכלית הרעות הוא הטוב והשלימות בבריאה. אך האדם הוא קצר תבונה ויתן בהן דופי:

ב  [עריכה]

בהבראם בה"א בראם. כדאיתא לקמן בפ' זו סי' י' ושם מסיים ומה ה"א זה כו' אינו תופס את הלשון כך לא בעמל ולא ביגיעה וזה שמסיים ר"י בשם ר"ס לא בעמל כו':

בזכות השבטים. ויוצאי ירכיהם כי המה קבלו את התורה ור' יודן ור"י ב"נ לא פליגי רק משמעות דורשין איכא בינייהו:

ג  [עריכה]

פסל את הראשונים. פי' פוסלם ופוגמם כי אינם חשובים כמו האחרונים וכ"כ פה אלה כי הקב"ה בנה עולמות והחזירם לתוהו ובוהו ופסלם. אבל במקום דכתיב ואלה שוים המנויים באחרונה בחשיבותם עם הנמנים לפני זה:

ד  [עריכה]

מלמד שבו ביום נבראו. ודריש מסיפא דקרא ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים משמע דאז נבראו ג"כ תולדותיהם. כי ביום הראשון נברא הכל. ואח"ז נקבע כל בריאה ביומו והוא דחה את דרשתו מהמקרא ויהי ערב וגו' ויתפרש ע"כ ביום עשות וגו' כי ביום נבראו ולא בלילה:

ה  [עריכה]

ג' דברים הללו. פי' שמים וארץ והים. ושאר תולדותיהם נכללו במה שאמר ואת כל אשר בם:

מים בשלישי. בירושלמי גרסינן ים בג'. ומ"ש והוציאו ג' תולדות עופות ודגים ולויתן אע"ג דגם אדם ובהמה נולדו בששי והם תולדות הארץ. אבל לא קפיד רק למצוא ג' תולדות לכל אחד אחר ג' ימים. ואם יוסיפו מהם אח"ז לא איכפת ליה:

הארץ בראשון. [עיין בביאור הרי"פ בשם היפ"ת]:

ו  [עריכה]

זיוו מנין כו'. והא דלא חשוב זה בקללת האדם. י"ל דנכלל זה במה שאמר לו בעצבון תאכלנה כל ימי חייך והעצב משנה הפנים וכן לא הזכיר שם מנטילת המאורות דזה קללה שאיננה בגופו של אדם ושמה לא מזכיר רק הקללות שבגופו. ובפרט לפי מה דאמרינן דנטילת המאורות היתה העיקר בשביל חטא דור אנוש ודור המבול. ואדם גרם רק להקדים הנטילה וכמו"ש בפי"א פשיטא דא"ש למה לא מנה זאת בקללתו:

ר"ש בר' יהודה איש כפר עכו כו'. ע' בזה בביאור הרי"פ כי דבריו שם עם הדבור ומנין שנגנזו לצדיקים עולים בשוה עם דברי היפ"ת]:

שנאמר אור צדיקים ישמח. ומפרש את הכתוב כאשר יגלה אור צדיקים וזה אור הגנוז ונבדל לצדיקים אז ישמח:

שנאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. ואע"ג דהאי קרא לא מיירי בלעתיד מ"מ מסתברא כי לעתיד אשר כולם יהיו אהובים לו יהיה כן ג"כ:

שנאמר ואולך אתכם קוממיות. פשטיה דקרא קאי על יציאתם ממצרים וכן מפרש בשמ"ר פ' כ"ה. אך כמה יעודים אשר לא נתקיימו עדנה קאי על לעתיד וכמו"ש הרמב"ן ז"ל שם וכיון דלא נתקיים המקרא הזה עד היום מדריש על לעתיד וכתיב ואולך בעבר במקום עתיד:

כשקמה הזו כו'. כיון דהכתוב לא מפרש את העץ בשמו מפרשינן על העץ החי יותר מכל העצים וזה השקמה שחי ת"ר שנה:

הרי תשע מאות אמה. כיון דתלה הכתוב את ימי חייהם בעץ ולא אמר מפורש שש מאות שנה דריש כי נכללת פה גם הכוונה על גידולו כעץ:

ז  [עריכה]

לכל יש תולדות. פי' לכל הנבראים יש תולדות היוצאות מהם והנה תולדות השמים המה המאורות שנבראו מהם. ותולדות הארץ המה הצמחים וב"ח ותולדות ההרים המה המעינות ומיני מחצב ודריש בטרם הרים יולדו דכתיב בהפעל כמו יולידו בהפעיל. ותולדות טל ומטר המה פרי הארץ וכדכתיב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה ודרש על מטר מדכתיב היש למטר אב וכן על טל מי הוליד. אפקיה בלשון שיש להם הולדה ש"מ שגם הם מולידים. ובא להשמיענו בזה כי כל המחודשים בעולם מיום הבריאה ואילך אין בהם כל חדש. רק נולדו מאשר היה לפניהם. וכולל פה כל הד' יסודות אשר מהם מורכבים כל הנמצאים בעולם. שמים הוא יסוד האש. והארץ הוא העפר הרים הוא על הרוח וכמו דדרשינן בפ' אין דורשין את המקרא כי הנה יוצר הרים ובורא רוח. וטל ומטר המה יסוד המים:

כלפי מעלה הדבר אמר. כלומר לגבי הקב"ה לבדו הוא ובא לאפוקי המלאכים שהמה יתמעטו לפעמים וכמו שאמרו במ"ר פ' י"א על פסוק היש מספר לגדודיו. וכן דרשו את הכתוב חדשים לבקרים שהקב"ה בורא בכל יום כת של מלאכים ואומרים שירה והולכים להם:

ח  [עריכה]

המשל זה גבריאל. כי הוא הנכבד בשליחות ה' כמ"ש בדניאל והאיש גבריאל. וכן ביוסף וימצאהו איש ודרשו חז"ל זה גבריאל לכן ראוי להקדימו לפני מיכאל. ומה שנאמרו בשאר מקומות המשל זה מיכאל חולקים עליו ואומרים כי מיכאל אשר הוא שר של ישראל הוא הנכבד וראוי להקדימו:

י  [עריכה]

אין לך כל מקום ומקום כו'. פי' הדברים כי שבעה גלגלים יש ולכל גלגל וגלגל יש כח המניעו כמו שיש ממונה בארץ על כל מקום ומקום. אבל הגלגל השביעי אשר נקרא ערבות ועליו שוכן הקב"ה כ"י. הוא המניע את כל הגלגלים. וז"ש הקב"ה ביה שמו על בית של עולמו. כי כל הסבות המתגלגלות בכל העולם יוצאות ממנו ומפרש את הכתוב סולו לרוכב בערבות וזה להקב"ה תשבחוהו כי ביה שמו כי הוא סבת כל הסבות. ועילת כל העילות:

יורדים לשאול. כי מי ימלט נפשו מיד שאול (מלבד אליהו וריב"ל) וגם כל יורדי שאול יקומו בתחיה:

רמז לבעלי תשובה. שהקב"ה פותח להם פתח שישובו בתשובה כי הבא לטהר מסעיין אותו. ובירושלמי גרס מפורש כך פותח פתח לכל בעלי תשובה:

ואומר והאלילים כליל יחלוף. פי' דמה שאמר ונשגב ה' לבדו לא בא לומר כי כל האנשים יהיו לאפס ואין. כצדיק כרשע רק האלילים כליל יחלופו והכל ישגיבו את שם ה':

יא  [עריכה]

ר' אלעזר ורבי יהושע כו'. מחלקותם הוא בזה. כי לר"א חומר גרמי השמים אשר המה נצחיים איננו חומר גרמי הארץ ההוים ונפסדים וכמ"ש המורה בח"ב פכ"ו ולפ"ז ברא הקב"ה שני חומרים מתחלפים חומר השמים וחומר הארץ. ור"י סובר כי רק חומר אחד ברא הקב"ה אשר ממנו ברא את השמים הנצחיים. ואת החומר הזה שנה והחליף בתכונתו לברוא ממנו גרמי הארץ המשתנים ונפסדים בזמניהם. ור"ה בשם ר' יוסף סובר כי הכל נבראו מחומר הארץ. יען דסובר כב"ה אשר הארץ נבראת תחלה וכדאיתא לעיל בסוף פרשה א'. ור"י אזיל ע"כ בשיטת ב"ש שהשמים נבראו תחלה. ור"א יסבור כרשב"י שם שהשמים והארץ נבראו יחדיו. ורב נחמן מוסיף ומבאר את הדבר כי גם החמה אשר היא עצם מאיר. בכ"ז חומרה הוא מן העפר. וי"ל עוד בזה כי יש מחלוקת בין החוקרים בתכלית הבריאה. הדעה האחת היא כי לכל יציר נברא יש תכליתו. ואין נברא אשר יהיה לתכלית דבר אחר. וזה הוא דעת ר"א האומר כי כל מה שיש בשמים ברייתו מן השמים וכל מה שיש בארץ ברייתו מן הארץ. כי תכלית כל אחד הוא בגופו. ואין תכלית האחד בשני. הדעה השניה היא כי העליונים הם העיקר והעולם השפל הוא טפל להם. וזה הוא דעת ר"י האומר כל מה שיש בשמים ובארץ ברייתו מן השמים. כלומר כי העליונים הם העיקר והתכלית לכל הנמצאים. הדעת השלישי כי תכלית הבריאה הוא האדם אשר הוא תפארת היצירה. והוא הנכבד גם מן המלאכים. וזה הוא דעת ר"ה בר"י האומר כל מה שיש בשמים ובארץ אין ברייתן אלא מן הארץ אשר ממנה קורץ האדם והוא תכלית כל הבריאה:

יב  [עריכה]

ר' יוחנן ור"ש בן לקיש כו'. מה שהביא זה המשל מבנין הפלטין וזה מהספינה מחולקים הם בזה. כי המורה בח"א פע"א כתב שהעליונים והתחתונים כלם קשר אחד. וכאלו כלם איש אחד ולפ"ז גם תכליתם אחת היא והוא סדורו הכללי. וזה דעת רשב"ל ולכן מביא המשל מהספינה אשר כל חלקיה לתכלית אחת הן ואין מציאות לזה בלי זה. ודעת ר"י שהעליונים חשובים והתחתונים המה רק טפלים לעליונים. לכן מביא המשל מהבנין אשר כל חלק הוא עומד בפני עצמו. והתחתונים המה למשען אל העליונים שיקומו:

יג  [עריכה]

בונה אהל ומותח. בירושלמי ליתא בונה אהל כי המכוון פה הוא רק המתיחה ולא הבנין:

ת"ל חזקים כראי מוצק. פי' כברזל מוצק ומלוטש המה חזקים. ולא רופפים כיריעות אהל ואפשר שבא להוכיח על קיום ונצחיות העולם וכמו"ש המורה בח"ב פכ"ז שכל הוה הנפסד לא יהיה בבת אחת רק הולך ונפסד לאט לאט עד שיפסד לגמרי. ואחרי שאנו רואים כי כלל הנמצאים יתחדש ויתחזק יפה מזה אינו יודעים כי ברצונו ית' אשר העולם יהיה קיים ואיננו כדבר מלאכותי אשר ירפה מיום אשר נגמר עד אשר יפסד. וז"ש שאיננה כאהל וכהתכת כלים המלאכותיים אשר הוא חזק ומוצק. ומפרש כראי מוצק כמראהו וזהרו הראשון הוא מוצק לעד:

ר"ע אמר על הדא דרשב"ל. פי' כי לדברי רשב"ל אשר עד עולם נראה כמו בעת יציקתן א"ש מ"ש כי בו שבת וגו' דאתי לומר שהיה תמיד כמו בעת הבריאה. רק פושטין צורה ולובשין צורה. ומביא ד' זמנים אלו יום שבת חדש ושנה כי ההפסד והשנוי בעולם השפל יבוא בשביל ד' חלופים מהתנועות אשר בעולם. ועל חלוף גלגל היומי ממזרח למערב אמר יום נכנס וכו'. ועל חלוף ז' כוכבי לכת אשר המה יתחדשו בכל שבוע מהלכם כמו בראשונה אמר שבת נכנס וכו' ועל חלוף מהלך הירח אשר בכל חדש יחדש את מצבו כמו בראשונה אומר חדש נכנס וכו'. ועל חלוף מהלך השמש אשר במשך השנה תסוב כל חגורות המזלות אמר שנה יוצאת כו'. ור"ל אף שיתהפכו בעולם ד' חלופי התנועות אשר בגללם יהיו החלופים והשנויים במקרי הנמצאים בעולם השפל. מ"מ סדורו הכללי לא ישתנה ועולם כמנהגו נוהג לעד:

טז  [עריכה]

הואיל והארץ היא עשתה צביוני תחלה. בשוח"ט מפורש כי כשמלך הקב"ה בעולמו אמרה הארץ הימנון תחלה אלו מים התחתונים (ומ"ש לפנינו שם אלו מים העליונים הוא ט"ס וכ"ה הגירסא בילקוט. וכ"מ שם ממעשה דאדרייאנוס שהביא) שנאמר מקולות מים רבים. א"ל הקב"ה אני נותן לכם פרוקופי כו':

הה"ד יסד ארץ על מכוניה וגו'. אין ראיה מזה שהוא האמין בנצחיות העולם. אבל פירושו כי בזמן הקצוב לה להיות לא תזוז ממנה וכמו בל תמוט עולם ועד מפרשים כי העולם והזמן הקצוב לה כי יש עולם אשר יש לו קץ בזמן לה תהיה מוסדה וחזקה ולא תמוט לעולם ועד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף